אלו
מציאות פרק
שני בבא
מציעא
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתורי דנפיש פסידייהו. ר"ח גרס בתוורי פירוש פועלים
דנפיש פסידייהו. שרוב עבודת קרקעות שלהן בשוורים היתה
קלו א מיי' פי"ג מהל'
א) [לקמן עג. חולין פד:],
אף חרישת הכרמים ובצירתם מנהיגים כלי המחרישה בעגלה בין
שמוליכים השוורים לחרישה ואין מעמיקין המחרישה
ב) [ברכות כה. וש"נ],
גזילה ואבידה הל'
ג) פסחים כו: [ע"ש],
יא סמג עשין עד טוש"ע
שורות הכרם עם הבוצרים ונותנין שם הענבים לפיכך אם אין
שלשה טפחים ואין הזרע נקלט היטב נ):
ד) פי' [בערוך] דבר
ח"מ סי' רסז סעיף יח:
לצורכו ולצורכה מאי.
הבעלים עליהם יש הפסד גדול שאין דרך הפועלים לחוס על
דוקא בשיטוח כסות מבעיא ליה וכל
קלז ב ג ד מיי' פ"י
שמזומן לשטוח עליו כלי
הכרם ועל השוורים ומנהיגים אותן
דדמי ליה דשמא יניחנה שטוחה
מהל' רוצח הל' ג
כביסה פ"א גודא ממש
בתורי דנפיש פסידייהו: שוטחה לצורכה
א)
ופ"א מהל' פרה אדומה
והתוס' פ' כ"ש דף כו:
על הגפנים ועל הנטיעות והם
יותר מכדי צורכה עד שיתקלקל
הלכה ז סמג עשין עח
פירשו כמו נגוד לגלימא,
אבל לא לכבודו וכו': איבעיא להו לצורכו
אבל בספר אמרינן דקורא בהן אף
מתקלקלין והשוורין נסחביןט) ונשברים:
ה) שם, ו) שם: פרה פ"ב
רלב:
ולצורכה מאי ת"ש שוטחה לצורכה לצורכה
קלח ה ו ז ח מיי' פי"ג
מ"ד, ז) ברכות יט: סנהדרין
מגוד. קביל"א בלע"ז: נזדמנו לו
ע"ג דצורכו הוא כמו צורכה ולא
יח:, ח) [לקמן לג. סנהדרין
מהל' גזילה ואבידה
אין הא לצורכו ולצורכה לא אימא סיפא
אורחים. קס"ד טעמא משום דמתכבד
גזרינן דליכא למיחש למידי כיון שקבעו
א
סד: ע"ש], ט) בס"א:
הלכה יב סמג עשין עד
בהם ואיכא לצורכה ולצרכו: שאני
לו זמן אחד לשלשים יום או אחד
אבל לא לכבודו לכבודו הוא דלא הא
נסקבין, י) [במדבר יט],
טוש"ע ח"מ סי' רסז סעיף
כ) [דברים כב], ל) [שם],
יט:
התם דקא קלי לה. בשטיחה זו הוא
לי"ב חדש ולא ילמוד בו בתחלה גם
לצורכה ולצורכו שפיר דמי אלא מהא
ב)
קלט ט י מיי' שם הל' יב
מ) [ויקרא כא], נ) [ועי'
שורפה ומה היא שריפתה: אי משום
לא יקרא וישנה וכלי נחשת דתניא
ליכא למשמע מינה ת"ש לא ישטחנה לא
היטב תוס' לקמן עג. ותוס'
ופ"ז מהלכות שאלה
ג)
עינא. שתשלוט בה עין רע של
לקמן דמשתמש אפי' בחמין וכלי כסף
חולין פד:], ס) [פ"ב וע"ש
ופקדון הלכה ד סמג שם
על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצרכו
ד)
❖
היטב], ע) [ע"ש היטב],
טוש"ע ח"מ סי' רצב סעיף
אורחין: אי משום גנבי. פן יגנבוה
בצונן אפי' לצורכו מותר כיון שעל
אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד
האורחים: הכניסה לרבקה. בעגלה
ידי אותו תשמיש אינו יכול לבא
קמ כ כמאיי'כבפ:י"א מהל'
לצרכה נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה לא
לידי קלקול ותדע דאי דוקא לצורך
ערופה קאי. רבקה קופל"ה בלע"ז
גזילה ואבידה הל' יח
תורה אור השלם
על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכו
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה
שמדבקים שלש בהמות או ארבעה
1 וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל
סי' רעב סעיף ב:
בין לצורכה שאני התם דמקלא קלי לה
גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין
בצואריהן זו אצל זו ודשים הדישה:
קמא ל מיי' שם הלכה יג
הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר
כשירה. הואיל ולא
שלא יתקלקל אע"פ שהבעלים אינם
נתכוון שתדוש:
סמג שם טוש"ע
אי משום עינא אי משום גנבי תא שמע
הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר
ח"מ סי' רסג סעיף א:
לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא
ואם בשביל שתינק ותידוש. שהיתה
אומרים לו להשתמש:
הכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל
קמב מ מיי' שם פי"ב
ה) ב
מָשְׁכָה בְּעֹל:
הכניסה
לרבקה ודשה. בתוספת'
אמה דשה והכניס את הבת לשם
הלכה א סמג שם
דברים כא ג
שתינק ותדוש פסולה והא הכא דלצורכו
2 לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
שתינק ואף נתכוין שתדוש פסולה:
(דפרה) תני לה גבי
טוש"ע ח"מ סי' רסד
ס)
ולצורכה הוא וקתני פסולה שאני התם
פרה אדומה: בשביל שתינק
סעיף יא:
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
הא לא דמיא. תירוצא היא: שכן
קמג נ מיי' פי"א שם
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
דאמר קרא 1 אשר לא עובד בה מ"מ אי
ותדוש פסולה. ובסיפא (דתוספתא)ע)
עליה עוף. בפרה אדומה קאי: עלה
הלכה יח ופ"ז
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
❖
הכי אפילו רישא נמי הא לא דמיא
אלא
מהלכות נזירות הל' טו:
עליה זכר פסולה. שנאמר אשר לא
קתני לצורכו פסולה לצורכה כשירה
דברים כב א
י)
3 אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ
להא דתנן שכן עליה עוף כשירה עלה
עלה עליה עול ותניא עול אין לי
ולכך פריך אלמא לצורכו ולצורכה
ו)
ג
אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ
אלא עול כו' במסכת סוטה (דף מו.).
חשיב כמו צורכו ואסור ומשני דהתם
עליה זכר פסולה מאי טעמא כדרב פפא
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
רבינו חננאל
והאי הכניסה לרבקה ודשה דלא
דאורייתא פסולה כמו בא עלי' זכר
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
דאמר רב פפא אי כתיב עובד וקרינן עובד
❖
דברים טו ד
שלא הוחמו כל צרכן כי
ניחא ליה בה דמיא לשכן עליה עוף:
דפסולה מדרב פפא וא"ת ואמאי
הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד
קשין הן לגוף מאד והוא
משתמש בהן בחמין. וכ"ש בצונן:
מייתי ההיא דשכן עליה עוף ואי
שהוחמו בכלי מתכות. ויש
וקרינן עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו
אומרי' פושרין הן
לעזי רש"י אבל לא ע"י האור. לא יתן הכלי
משום דרב פפא אמר למלתיה עלה
השתא דכתיב עבד וקרינן עובד בעינן
הלוחשין ושאר שמעתתא
על האור: מגריפות. ודיל"ש עשויין
אמאי לא אמר אהך דהכניסה לרבק'
קביל"א [קיביל"א]. יתד,
דר' יוחנן פירשנום בפ'
עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה
ד
לגרוף הכירות או להפריש תאנים
וי"ל משום דברייתא היא אבל הך
כיסוי הדם. ושוטחה
קרסול.
אף עובד דניחא ליה: כלי כסף וכלי נחושת
קופל"ה [קופל"א]. צמד.
לצורכה אבל לא לכבודו
המדובקים: שמפחיתן. פוגמן: מאי
דשכן עליה עוף היא מתניתין:
❖
ודיל"ש. קנוקנת.
מיבעיא לן לצרכה ולצרכו
אף
עובד דניחא ליה. וא"ת ובפרה
משתמש בהן וכו': ת"ר המוצא כלי עץ
עבידתיה גביה. מה לו להשתמש בו
ה
מאי ת"ש שוטחה לצרכו
יבא בעליו וישתמש בו: והתעלמת
אדומה מנלן דבעינן דניחא
וכו' ת"ש לא ישטחנה לא
משתמש בהן בשביל שלא ירקבו ו כלי
על גבי מיטה ולא על גבי
מהם. וללמדך בא שמותר להתעלם:
ליה דבשלמא למאן דיליף (סוטה
מוסף רש"י
נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא על
מגוד לצרכו ולא
ופעמים שאי אתה מתעלם. דכתיב כ)
דף מו.) עבודות בפרה מג"ש דעול
בתורי. ישכור פועלים
איפשיטה. פי' לרבקה
ידי האור מפני שמשחיקן ז כלי כסף
וימסור להן שוורים שלו
לא תוכל להתעלם: והיא בבית
עול ניחא אלא למאן דלית ליה ג"ש
לפטמה מלשון עגלי
משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני
לחרוש והם יכחישו השוורים
מרבק. ת"ש הכניס לעגלה
הקברות. האבידה בבית הקברות:
ומשכח עבודות בפרה גופיה מנלן
ויסקבום (לשון חבורה)
לרבקה ובהליכתה דשה
שמשחירן ח מגריפות וקרדומות משתמש
ואינה לפי כבודו. שישיבנה: או שהיה
דבעינן דניחא ליה וי"ל דכיון דשוין
ביערות ובכרמים והמלאכה
ברגליה בתבואה שבגורן
בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן
לא תעלה לכלום שאינן
בטל ממלאכה שלו. שיבטל בהשבתה
כשירה בשביל שתינק
בפסול עול ועבודות גם לענין דניחא
חוששין לכך (חולין פד:).
משדי אמו ותדוש פסולה
כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד
מרובה על דמי האבידה: האי
ליה יש להשוותן וא"ת ועלה עליה
אלא מהא ליכא
ופשוטה היא. ת"ש מהא
עשה. השב תשיבם ל). ואע"ג דלא
זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא
שיבא אליהו כדרך שאמרו באבידה כך
למשמע מינה. דודאי
דתנן במסכת פרה שכן
ט
מתני' לאו כולה דוקא, אלא
עליה עוף כשירה עלה
תעשה נמי איכא אין לא תעשה
ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים
אמרו בפקדון פקדון מאי עבידתיה גביה
חדא מנייהו דוקא, או רישא
עליה זכר פסולה והא
מועיל לדחות לא תעשה אלא
בשביל דבר מועט וי"ל דאם היתה
אמר רב אדא בר חמא אמר רב ששת
או סיפא, ותנא אידך אטו
עליית עליה זכר לצרכו
עשה הוא דקא דחי ליה כדאמרינן
כשירה הוה ניחא ליה ולכך אין
ההוא ולא ידעינן הי מינייהו
ולצרכה היא וקתני פסולה.
בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים:
י
דוקא דנגמר מניה
ודחי רב פפא ואמר כל
ביבמות (דף כא.): לא תעשה ועשה.
להכשיר וא"ת הכניסה לרבקה ודשה
(שבת
קכא.). לצרכה. כדי שלא
מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו
מלתא דניחא ליה אע"ג
לנפש לא יטמא קדושים יהיו מ):
אמאי כשירה מאי שנא מעלה עליה
יאכלנו עש (פסחים כו:).
שלא עשאה בידים מעשיו
לא ליטול הרי זה לא יטול: מנהני מילי דת"ר
ז)
זכר דפסולה וי"ל דהתם לא ניחא
הכניסה לרבקה. עגלה
הן ודייק מדכתב עבד
ערופה, רבקה קופל"א
2 והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד
וקרינן עובד: מצא כלי
ליה בדישתה שאינו מרויח כ"כ דבלאו
בלע"ז, שקושרין ארבע
חרש וכלי נחשת משתמש
היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או
הכי נדושת התבואה וא"ת אי לא
כ
ל
מ
פרות ביחד (שם כו.).
בהן לצרכן אבל לא
ודשה. תבואה עם
ידע בשעת עליית הזכר אמאי פסולה
לשחקן מצא כלי עץ
שהיתה מלאכה
שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת מהם
חברותיה (שם). אשר לא
משתמש בהן שלא ירקבו
מאי שנא מהכשר דאמרינן לעיל
למאי
איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבית
הקברות פשיטא האי
עובד בה מכל מקום.
כלי נחשת משתמש בהן
(דף כב.) נגבו אינן בכי יותן ואם
דאע"ג דבעלמא לא מיתסר
בחמין אבל לא על ידי
תעשה ועשה נ ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה
עשה
והאי לא
הכא אסור (שם). שכן
נאמר דלא מיפסלא אלא כשידע
האור. כלי כסף משתמש
ועשה
ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא אלא לשלו מרובה משל
עליה עוף. בפרה אדומה
בהן בצונן אבל לא בחמין
בשעת עלייתו א"ש ואתי נמי שפיר
קאי, שפרח ונח על גבה,
מפני שמשחירן. מגרפות
חבירו
מדרב יהודה אמר רב נפקא ח) דאמר רב יהודה אמר רב 3 אפס כי
הא דתנן (פרה פ"ב מ"א) פרה
אע"ג דכתיב לא עלה עליה
וקרדומות משתמש בהן
לא
עול, דמשמע עליה אפילו
ברך אבל לא בקשה מפני
מעוברת ר"א מכשיר וקשה וכי
עליה בעלמא, ואי משום
שמפחיתן כלי זהב וכלי
לית ליה עלה עליה זכר פסולה ולמאי דפרישית אתי שפיר אי נמי סבר כר"י דאמר דוקא העלה עליה זכר אבל
דכתיב עול, הא מרבינן ביה
זכוכית לא יגע בהן עד
עלה מאיליו כשירה וה"ר יצחק מסימפון פירש דלא פליגי בפרה עצמה אלא בבתה וטעמא דרבנן דפסולה כדדרשינן
שאר עבודות במסכת סוטה
שיבא אליהו כדרך שאמרו
(מו.) אפילו הכי בהא עלייה
באבידה כך אמרו בפיקדון
בספרי ויקחו אליך פרה בעינן שתהא בשעת לקיחה פרה ור"א לית ליה ההיא דרשה וה"ה דמצו פליגי בלקחו פרה קטנה וא"ת העושה
כשרה דלא ניחא ליה, והוא
שהלכו בעליו למדינת
מלאכה בפרת חטאת דאמר בפ' הכונס (ב"ק דף נו. ושם) דחייב בדיני שמים אמאי מיפסלא הא ודאי לא ניחא להו לבעלים וי"ל כגון שהיה
הדין להכניסה לרבקה ודשה
הים. מצא שק או קופה
שותף אי נמי לא בעינן ניחותא דבעלים רק ניחותא דעושה מלאכה וא"ת בפרק אין מעמידין (ע"ז דף כג:) דפוסל ר"א פרה הניקחת
(פסחים כו:). עלה עליה
שאין דרכו ליטול הרי זה
זכר פסולה. דניחא ליה
לא יטול אלא אם רוצה
מן הנכרים דחייש לרביעה ודייק ש"מ קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא אמאי פסולה משום רביעה לימא דפסולה משום עול
והוא הדין לתינק ותדוש
לעשות לפנים משורת
וי"ל דמשמע ליה דלאו מטעם עול פוסל דקתני בסיפא וכן היה ר"א פוסל בשאר קרבנות לכך קאמר דקדשי מזבח היא דממעטינן נרבע
(שם). אי כתיב עובד.
הדין כר' ישמעאל. פי'
מקרא דמן הבהמה: [וע"ע תוס' ע"ז כג: ד"ה ש"מ]: הא אין עשה
דוחה לא תעשה ועשה. וא"ת דבפ"ב דיבמות (דף כא.) ובפ'
עובד משמע ממילא, עבד
פתכא דאופי חבילה של
משמע בידים, ואע"ג דהאי
חריות של דקל. פי' וקא
כ"ג (סנהדרין דף יט.) לא חשיב אלמנה לכהן גדול אלא לא תעשה גרידא ואמאי והא איכא עשה דקדושים יהיו וי"ל דלא קאי
בעגלה כתיב, תרווייהו
מיתפח יגע והניח משאו
עשה דקדושים יהיו אלא אמאי דכתיב בההיא פרשה וא"ת
והא כי אמרינן דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה
ילפינן מהדדי בגזרה שוה
לארץ כדי ליפוש. לא
עול עול במסכת סוטה
חרבה ירושלם אלא מפני
ה"מ
(שם). היה כהן. שהיה
שהעמידו דבריהם על דין
מוצא אבדה כהן, והיא. האבדה בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו. שאם היתה שלו לא היה מחזיר (סנהדרין
תורה ולא עשו לפנים משורת הדין. ת"ר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כיצד זקן ואינה לפי כבודו אבל כהן והיא בבית
יח:) אין האבדה חשובה לפי כבודו להשיבה (ברכות יט:). או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו. שדמי בטול מלאכתו
הקברות לא צריכא מאי טעמא דהא כהן מוזהר בטומאה עשה ולא תעשה עשה שנאמר וקדשתו קדשים יהיו לאלהיהם לא
לרדוף אחריה יתרים על דמי האבדה ולא ירצוה בעלים להשיב לו יותר ממה שמשיב להם ונמצא הוא מפסיד (שם) כגון נוקב
תעשה שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו והשבת אבידה עשה היא שנאמר השב תשיבם לאחי' ולא אתי עשה ודחי את לא
מרגליות שאם ילך ויחזירנה יפסיד בבטלותו יותר מדמיה (סנהדרין יח:).
תעשה ועשה ותוב לא דחינן איסורא מקמי ממונא.