ל:
אלו
מציאות
פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא יהיה בך אביון. לא תביא עצמך לידי
עניות: הכישה. זה
ה"מ לא תעשה ועשה השוה בכל אבל האי דאינו שוה בכל דחי
קמד א ב מיי' פי"א
א) ב"ב פח., ב) פאה פ"ו
כדמוכח פרק שני נזירין (נזיר דף נח:) דאתי עשה דמצורע ודחי
שאינו לפי כבודו אם הכישה הכאה אחת להשיבה נתחייב בה
מהל'
גזילה
[מ"א עדיות פ"ד מ"ג],
ג) [לעיל כד: וש"נ], ד) ב"ק
ואבידה הל' (יג) יד סמג
קלא. מרט"א בלע"ז: דרכו להחזיר
לאהדורה הואיל והתחיל:
לאו ועשה דכהנים וכן ק' לקמן (לב.) יכול אמר לו אביו הטמא כו'
צט:, ה) [תיבת אשר
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
בשדה. שאין שם רואים כל
כך ואינו בוש: ואין דרכו בעיר. שהוא
ופריך תיפוק ליה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה הא גבי כהנים
מיותר], ו) [נדרים לט:
רסג סעיף ב:
קמה ג מיי' שם הל' יג
ע"ש], ז) [לקמן פח.],
בוש משכיניו והוא מצא בשדה: מהו.
שאינו שוה בכל דחי וי"ל דעשה
ח) [עי' תוס' לקמן לא:
טוש"ע שם סעיף
שיתחייב להשיבה: לא מיחייב.
דמצורע שאני דחמיר משום דגדול
לא יהיה בך אביון
שלך קודם לשל כל
ד"ה אם], ט) [עי' תוס'
א:
להתחיל בהשבתה בשדה: וכיון
השלום כדאמר בפ' שילוח הקן (חולין
קמו ד מיי' פי"ג מהל'
לעיל כא. ד"ה וכמה], י) פי'
אדם אלא לזקן ואינו לפי כבודו אמר
א)
רוצח הל' ד סמג
או בחשכתא. רש"ל,
דאיחייב. שהזיזה ממקומה חייב אף
דף קמא.) דעשה דמצורע הוי דחי
ע)
רבה הכישה חייב בה אביי הוה יתיב
א
כ) [שמות כג], ל) [דברים
עשין פא טוש"ע ח"מ סי'
בעיר: פורק וטוען. פורק משא מן
לאו ועשה דשילוח הקן אי לאו יתורא
כב], מ) ובהגוזל דף ק.
רעב סעיף ג:
קמיה דרבה חזא להנך עיזי דקיימו שקל
דשלח תשלח אבל עשה דעלמא לא
החמור וטוען עליו דכתיב עזוב
קמז ה מיי' פ"ב מהל'
פרש"י תלמוד תורה ע"ש
קלא ושדא בהו א"ל איחייבת בהו קום
פ"י, נ) ס"א שזה אומר כו'.
נדרים הלכה טו
תעזוב כ) הקם תקים ל): פתכא דאופי.
דחי לאו ועשה אפילו אינו שוה בכל
רש"ל, ס) [לקמן לא:],
טוש"ע ח"מ סי' רעג סעיף
אהדרינהו ב איבעיא להו דרכו להחזיר בשדה
משאוי של עצים: וקא מיתפח.
וזה התירוץ לא יתיישב למאן דשרי
ע) צ"ל דעשה דמצורע
ה:
ואין דרכו להחזיר בעיר מהו מי אמרינן
עומד לפוש: דלי לי. הטעינני: הדר
קמח ו מיי' פי"א מהל'
מצורע בימי חלוטו בתשמיש המטה
דוחה עשה דשילוח הקן אי
❖
אבידה הלכה יז
לאו כו'. ועיין רש"א,
זכה בהו. חזר האיש ההוא והחזיק
השבה מעליא בעינן וכיון דלאו דרכיה
פ"ק דמועד קטן (דף ז:) ולדידיה
ופי"ג מהל' רוצח הל' ד
בהן מן ההפקר: הפקר לעניים הוי
יש לומר דהכא סמיך על ותו מי
להחזיר בעיר לא לחייב או דלמא בשדה
סמג עשין עד פא טוש"ע
הפקר. אע"ג שלא הפקירו אלא
דחינן איסורא מקמי ממונא ולקמן
ח"מ סי' רסג סעיף ג וסי'
מיהת הוא דאיחייב ליה וכיון דאיחייב ליה
תורה אור השלם
רעב סעיף ג:
נמי עדיפא משני דהוה דחי אפילו
לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר:
בשדה איחייב ליה בעיר תיקו אמר רבא
ז [מיי' פי"ד מהל' אבל
1 וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת
זה בית חייהם. ללמוד להם אומנות
לאו ועשה אי לאו קרא אפי' אי
מ)
הל' א]:
הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת
ג כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר
קמט ח מיי' פי"ד מהל'
בעלמא לא דחי ובפ"ב דיבמות (דף
להתפרנס בו. חוקות (ב) ותורות
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ
וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי
אבילות הלכה ד
ד
יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה
כתיבי ברישיה דקרא: $דיני דמגיזתא
כא.) דאמר גבי פלוגתא דר' יוחנן
סמג עשין ב טוש"ע י"ד
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
פורק וטוען רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה
לידיינו. בתמיה. דמגיזתא גוזאי
ור"א בביאת כ"ג באלמנה מן
סי' שלה סעיף ב:
שמות יח כ
קנ ט מיי' פט"ו מהל'
קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה
2 לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
הנישואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה
הדנין ביסורים ובחזקה וחבירו בבבא
אבידה הל' ב סמג
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה
קמא (דף קיד.) דדייני בגזתיא:
דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
מתני'
איזו היא אבידה. בגמרא
וי"ל דחשיב שוה בכל כיון שהאלמנה
דלי לי אמר ליה כמה שוין א"ל פלגא דזוזא
רסא סעיף א:
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
❖
קנא י מיי' שם פי"א הל'
מפרש: אין זו אבידה. ואינו חייב
עשתה איסור כמו הכהן דאקרי ביה
דברים כב א
יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה הדר זכה בהו
יד סמג שם טוש"ע
להחזיר שמדעת הניחוה שם: רצה
לא יקח לא יקחו אע"ג דאין שוה
ח"מ סי' רסז סעיף ב:
הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזייה
בין הכרמים. דמסתקבא: לא יאמר
בכל אלא בכהנים אבל ההיא דגילוח
קנב כ ל מ מיי' שם
הגהות הב"ח
דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו א"ל לכולי
פי"ב הל' ד סמג
לו תן לי סלע. שבטלתי ממלאכתי
זקן שאינו שוה בנשים נדחי מקמי
(א) גמ' במשנה שכרו
שם טוש"ע ח"מ סי' רסה:
עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו ומי הוי הפקר
עשה דמצורע:
נ) שיאמר לו אם עשית מלאכתך היית
קנג נ מיי' שם פט"ו
כפועל. נ"ב ע"ל בדף
אלא
כי האי גוונא והתנן בש"א הפקר לעניים
לזקן ואינו לפי כבודו. וא"ת
מרבה טורח עכשיו לפי מה שטרחת
ס"ח: (ב) רש"י ד"ה זה
ב)
הלכה ג סמג שם
טוש"ע ח"מ סי' רסא
בית וכו' ותורות. נ"ב
טול: כפועל. בגמרא ס) מפרש: אם
הפקר וב"ה אומרים אינו הפקר עד שיהא
תיפוק ליה מולאחותו דכבוד
ה
❖
סעיף א:
ובב"ק דף ק' פרש"י דהוא
יש שם בית דין. אם נוח לו לטרוח
הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת
הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה אלא רבי
❖
ת"ת וצ"ע:
פסחו וי"ל כבוד הבריות דמת מצוה
יותר כדי להרבות שכר ואינו חפץ
ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא אפקרינהו
חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח
ליבטל ממלאכתו מה יעשה אם יש
רבינו חננאל
ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה והא רבי
גליון הש"ס
או יאכלוהו כלבים אע"ג דבפ' מי
שם שלשה בני אדם יתנה בפניהם
שלו מרובה משל חבירו
ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו
רש"י ד"ה דיני. בערוך
שמתו (ברכות דף כ. ושם ד"ה שב)
ויאמר ראו שאני משתכר כך וכך ואי
שנאמר אפס כי לא יהיה
הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת
ערך מגיסתא הגירסא כאן
בך אביון שלך קודם
ג) ו
מוכח דאי הוה כלאים שב ואל תעשה
איפשי ליבטל ליטול שכר מועט אני
דייני דמגיסתא ופי' דדנין
לשל כל אדם. אמר רבא
הדין הוא דעבד ד) דתני רב יוסף 1 והודעת
היה נדחה מפני כבוד הבריות היינו
אשיב אם תאמרו שאטול שכר משלם:
❖
בגסות:
כל שבשלו מחזיר בשל
גמ' כלל. סתם אבידה שמוכחת
להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות
משום דערום הוי גנות ובזיון גדול
חבירו נמי מחזיר כל
שבשלו פורק וטוען בשל
כדאמר (יבמות דף סג:) אין לך
שהיא שם שלא מדעת בעלים:
חסדים (אשר) ילכו זה ביקור חולים בה זו
[א] ה)
חבירו נמי פורק וטוען.
הגהות הגר"א
ולעולם. בתמיה. וכי אף אם ימצאנה
משוקץ יותר מאותו שהוא מהלך
קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון
אביי שקל קלא פתק
[א] [ב] גמ' אשר. רשום קו
בהני עיזי דהוו קיימי.
ערום ומהכא לא ידעי' דדחי אלא
שם לעולם נאמר מדעת היא וכי
זו לפנים משורת הדין: אמר מר [ב] (אשר)
❖
עליו למחקו:
אמר ליה רבא איחייבת
דרך שלא להכניס: בקדמותא. לפני
ממונא אבל איסורא כמו פסח ומילה
בהו קום אהדרינהו. וכן
ילכו זה ביקור חולים ו היינו גמילות חסדים
עלות השחר: חשכתא. שחשכה ערבית:
וגם כרת לא: [וע' תוס' שבועות ל:
אמר רב הכישה נתחייב
ד"ה אבל]: אפקרה.
לא נצרכה אלא לבן גילו דאמר מר בן
ז
ו)
בה. דרכו להנהיג בחמור
שלא
אסרטיא
לעזי רש"י
או למשוך בגמל בשדה
גילו נוטל אחד מששים בחליו ואפי' הכי
יכשלו בני אדם בלא תגזול וא"ת
ואין דרכו בעיר ועלתה
מרט"א [מוט"א]. רגב
מבעי ליה למיזל לגביה בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה
❖
הא אמר בפ' אין בין המודר (נדרים
בתיקו: מתני' איזהו
אדמה.
אבידה מצא חמור וכו'
אלא לזקן ואינו לפי כבודו אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר
דף מה.) אין הפקר אלא בפני שלשה
אוקמה רב יהודה למתני'
וי"ל דהכא נמי הוו שלשה אי נמי
ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני
הכי קאמר איזהו היא כלל
מוסף רש"י
דאורייתא בלא שלשה נמי הוי הפקר
אבידה שחייב להחזירה
דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו
ז)
לא יהיה בך אביון. הזהר
מצא חמור וכליו הפוכין
והא דאמר שלהי פ"ק דשבת (דף
לפנים משורת הדין: מתני' אי זו היא אבידה מצא חמור או פרה
מן עניות (לקמן לג.) הזהר
פרה ורצה בין הכרמים
ח
יח: ושם ד"ה דמפקרא) גיגית נר
בעצמך שלא תבא לידי עניות
הרי זו אבידה וחייב
רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים
(סנהדרין סד:). זה בית
וקדירה אפקורי מפקר להו אע"ג
להחזיר. תניא נמי הכי.
הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפי' ארבעה וחמשה
חייהם. תלמוד תורה (ב"ק
דרך בלשון יון נקראת
ט
דליכא שלשה התם אנן סהדי דמפקר
ק.). לבן גילו. בחור כמותו
פעמים חייב להחזירה שנאמר 2 השב תשיבם י היה בטל מסלע לא יאמר
להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת
או זקן לזקן (נדרים לט:).
לא
לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם בית דין מתנה
כלים: חרבה כו'. ואם תאמר
ח) כ
(א)
בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם: גמ' אטו כל הני
דביומא (דף ט:) אמר מפני שנאת
ל
חנם וי"ל דהא והא גרמא:
דאמרינן לאו אבידה הוו אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא כלל
איזוהי אבידה. שיבין שאין
אבידה שהוא חייב בה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה ולא
הבעלים יודעין שהיא שם:
מיחייב בה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה
קורדום
ומיחייב בה ט) ולעולם אמר רב יהודה אמר רב עד שלשה ימים היכי דמי
אי בלילותא אפי' חדא שעתא נמי אי ביממא אפי' טובא נמי לא מלא צריכא דהוה חזי לה בקדמתא י)ובחשכתא
תלתא יומי אמרינן איתרמויי
אתרמי לה ונפקא טפי
ודאי אבידה היא תניא
נמי הכי מצא
טלית וקרדום
באסרטיא