21/59

לא:

אלו

מציאות

פרק

שני בבא מציעא

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אבל

הני תרתי

דאיתנהו למרייהו בהדייהו. ואע"ג

דאיתיה למרה. דכתיב עמו י) אימא יחזור אחר

דמרבינן

בני אדם וישכור:

קסד א מיי' פי"ד מהל'

א) [סנהדר' מה: נג. עב:],

שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה

בו. והיינו סייף

לעיל אין בעלים עמו היינו שהוא זקן או חולה ונהי דאין

ב) קדושין יז:, ג) [שם

סנהדרין הל' ח:

קסה ב ג מיי' פ"ג מהל'

וש"נ], ד) כתובות סז:,

יכול לעזור יכול לשכור פועלין ואימא לא קא משמע לן:

כגון שהיה בספינה ובורח ואתה יכול לזרוק בו חץ או לטובעו:

ה) [ע"ש], ו) [צ"ל תנא],

מלוה ולוה הל' ה

אין לי אלא משכנו. פרשתי

הכה תכה. בעיר הנדחת:

אין לי אלא שמשכנו ברשות ב"ד.

בהמקבל (לקמן דף קיג.):

ז) לקמן סח. בכורות כט:,

סמג לאוין קפז טוש"ע

דברה תורה כלשון בני

ח) הא לא בטיל מיניה.

דצעק עליו בדין ושלחו שלוחם לתפוס

ח"מ סי' צז סעיף טז:

קסו ד ה מיי' פ"ז מהל'

רש"ל, ט) [ברא"ש איתא ר'

אדם. וא"ת וכי לית להו כל הני

מטלטליו דקרא דהשבת העבוט עליה

אבל הני תרתי דאיתא למרה בהדה אימא

מתנות עניים הל' יג

אבא אבל בתוס' ב"ב מ.

דרשות דלעיל ואליבא דר"ש משנינן

כתיב דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד

לא צריכא מות יומת המכה אין לי אלא

סמג עשין קסב טוש"ע י"ד

ד"ה קיום מוכח דהגי'

א) 1

לפניהם ר"נ], י) [שמות כג

סי' רמז סעיף א וסי' רמח

נמי לעיל דלא מסיימי קראי ובר"ה

והאיש ואמרינן לקמן בפ' המקבל (דף

במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול

דברים כב], כ) בס"א:

סעיף א וסי' רנא סעיף ג:

(דף ח.) דריש נמי ר"ש עשר תעשר

קיג.) בשליח ב"ד הכתוב מדבר:

קסז ו מיי' פ"ג מהל'

וברייתא, ל) [וע"ע תוס'

להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי

שלא ברשות ב"ד מנין. דצריך

אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה

עבדים הלכה יד

כתובות סז: ד"ה וחכמים

להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו

סמג עשין פד:

ועמ"ש תוס' סוטה כד.

וי"ל דדוקא הכא בהני תרי קראי

השבה: סתם חבלה ע"פ ב"ד היא

קסח ז מיי' פ"ז מהל'

ד"ה ור' יונתן ותוס' מנחות

ת"ל א מות יומת מ"מ 2 הכה תכה אין לי

אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם

דלא שכיח דחציף איניש ליכנס בבית

❖

מתנות עניים הל'

יז: ד"ה מאי באריכות],

אלא בהכאה הכתובה בהן מנין שאם אי

וליטול מטלטלין שלא ברשות: חד

$ משום דמוכחי קראי דכתיב די

ט סמג עשין קסב טוש"ע

י"ד סי' רנג סעיף י:

לכסות יום וחד לכסות לילה. בפ'

אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן

מחסורו ובאידך כתיב אשר ברכך

קסט ח מיי' פי"ב מהל'

תורה אור השלם

ובריש השואל (לקמן דף צד: ושם ד"ה

המקבל (לקמן קיד:) מפרש לקרא הכי:

שאתה רשאי להכותן בכל הכאה שאתה

גזילה ואבידה הלכה

מתנה מועטת מנין. אם אי אפשר

אלא) דאמר אם גנב אין לי אלא

1 אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ

ד סמג עשין עד טוש"ע

יכול ת"ל הכה תכה מ"מ 3 השב תשיב אין

ח"מ סי' רסה:

לך ליתן מתנה מרובה: אין לי אלא

וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה

גניבה אבידה מנין ת"ל יגנב ופריך

לי אלא שמשכנו ברשות ב"ד משכנו שלא

קע ט מיי' פ"ה מהל'

רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית

שנתברך הבית בגללו. דהכי כתיב

למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם

שלוחים ושותפין הל'

אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:

ברשות ב"ד מנין ת"ל ב השב תשיב מ"מ

מאי איכא למימר התם נמי איכא

קרא אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו:

ט סמג עשין פב טוש"ע

במדבר לה כא

❖ אם

חבל תחבול אין לי אלא שמשכנו

2 הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי

ח"מ סי' קעו סעיף יז:

הוכחה דגניבה משמע דוקא גניבה

דרבי אלעזר בן עזריה בקדושין (דף

הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב

ברשות משכנו שלא ברשות מנין ת"ל

ולא אבידה ל): יש שם ב"ד

יז:): שאין לו. ממה שיתפרנס:

הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל

חבל תחבול מ"מ והני תרי קראי למה לי

יתנה בפניהם. שישלם לו כל מה

ואינו רוצה להתפרנס. משלך במתנה

אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ

רבינו חננאל

לְפִי חָרֶב: דברים יג טז

שישתכר במלאכה שהוא עושה ואם

ואמר רחמנא העבט דרך הלואה:

חד לכסות יום וחד לכסות לילה פתח

3 הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת

וכן דין השב תשיב את

יש לו ואינו רוצה להתפרנס. משלו

אין ב"ד לא ישיב כיון שאם ישיב לא

תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר

העבוט וכן דין חבל

הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ

יהא לו אלא כפועל בטל אבל אם

אלא משלך מנין שאתה חייב להעביטו

תחבול בין כסות יום בין

וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָ

אחרת מנין ת"ל פתח תפתח מכל מקום

כסות לילה וכן פתח תפתח

וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ

אינו עושה מלאכה ישיב בחנם וא"ת

וליפרע ממנו אחר מיתה ת"ל תעביטנו

6 נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה

את ידך וגומר לענייך

דברים כד יג

אֱלֹהֶיךָ:

לעיל דנקט או שהיתה שלו מרובה

והכי מפרש בכתובות פרק מציאת

4 אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת

ואפי' לעניי עיר אחרת

מועטת מנין ת"ל נתן תתן מ"מ הענק

וכן דין נתן תתן לו א)

האשה (דף סז:): מאי כפועל בטל.

היכי דמי אי ליכא ב"ד אפילו מועטת

רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ

במתנה בין מרובה בין

תעניק ב) אין לי אלא שנתברך הבית בגללו

תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:

נמי מן האבידה לא ישיב ואי בפני

והלא אינו בטל שהרי טורח בהשבתה

מועטת. וכן דין הענק

שמות כב כה

מעניקים לא נתברך הבית בגללו מנין

ב"ד כי נמי אין מרובה אלא שוה

ומתניתין כ) תני נותנין לו כשיעור

5 כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ

תעניק לו ואפי' לא נתברך

הבית בגללו וכן העבט

ת"ל הענק תעניק מ"מ ולר' אלעזר בן

לאבידה למה יתנו ב"ד ליתן לו כל

שירצה פועל ליטול להתרפות ממלאכה

לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי

תעביטנו אפי' יש לו ואינו

מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:

ולישב בטל: כפועל בטל של אותה

שכרו א"כ מה ירויחו הבעלים וי"ל

עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין

רוצה להתפרנס: היה בטל

דברים טו ח

מלאכה דבטל מינה כמה אדם רוצה

דנ"מ לכושרא דחיותא או לטרחא

6 נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע

מסלע לא יאמר לו תן

לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין

לי סלע אלא נותן לו

לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל

יתירא וכה"ג משני בסוף השוכר

ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכה

תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני

שכרו כפועל תנא כפועל

ג)

הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְיָ

את הפועלים (לקמן דף צג:) וא"ת

זו כבדה שהוא עוסק בה ולעסוק

בטל. ואקשי' והא לאו

אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל

אדם 5 העבט תעביטנו ד) אין לי אלא שאין

דהכא משלם לכל הפחות השכירות

במלאכה קלה כזו הכל לפי כובד

בטל הוא דהא מתעסק

מִשְׁלַח יָדֶךָ: דברים טו י

לו ואינו רוצה להתפרנס אמר רחמנא תן

7 הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ

להחזיר האבידה. ופירקה

כפועל בטל וכן משני לקמן בסוף

המלאכה וריבוי שכר. יש מלאכה שטורחה

אביי כפועל בטל של

מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ

לו דרך הלואה יש לו ואינו רוצה להתפרנס

קל ושכרה רב או חילוף: פלג. בסחורה

השוכר את הפועלים (שם) גבי רועה

אותה מלאכה פי' כגון

אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ

❖

מנין ת"ל תעביטנו מ"מ ולר"ש דאמר יש

שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות

ולא היו מעות אלא דבר הצריך שומא:

שהיה חייט והניח מלאכתו

תִּתֶּן לוֹ: דברים טו יד

ה)

והלך להשיב את האבידה

ש"ש בשכר וש"ח בחנם חייב וש"ש

תרי

לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו

ונשתהה בהשבתה כשיעור

שקדם בשכר חוזר ונוטל מבעל

תעביטנו למה לי דברה תורה כלשון בני אדם: היה בטל מן הסלע לא

תפירת בגד ששכרו סלע

גליון הש"ס

לא יאמר לו כבר בטלתי

הבית ומסתמא ש"ח נמי שקדם בשכר

יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל (בטל): (תנן) נותן

ו)

ז)

גמ' אתא לקמיה דרבה

ממלאכתי שיעור סלע תנה

חוזר ונוטל מבעה"ב ואילו בפרק הגוזל

בר רב הונא. עיין תוס'

לי אלא משערין שכרו כעת

לו שכרו כפועל בטל מאי כפועל בטל ח) אמר אביי ח כפועל בטל של אותה

בתרא (ב"ק דף קטו:) תנן שטף נהר

ב"ב מ ע"א ד"ה קיום

שאין לו מה יתפור אלא

מלאכה דבטל מינה: אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם: איסור ורב ספרא עביד

דנראה דהיה להם הגירסא

יושב ובטל אם יבא אדם

את חמורו וחמור חבירו הניח את

כאן אתא לקמיה דר"נ:

ויאמר לו הנך יושב ובטל

עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי

שלו והציל את של חבירו אין לו אלא

תוס' ד"ה דברה תורה

תקח בתפירת בגד חצי

$אתא לקמי' דרבה בר רב הונא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי

שכרו ואין משלם לו דמי חמורו שטבע

ט)

וכו' משום דמוכחי קראי.

סלע או תשאר בטל היום

❖

עיי' מזרחי ריש פ' לך לך:

ובעת שהמלאכה מצויה

תרי

וי"ל דהתם מיירי כשהיה יכול להציל

כגון קרוב לרגל וכיוצא

ע"י הדחק דאי לאו הכי מצי אמר ליה מהפקירא קזכינא כדאיתא התם ועי"ל כיון שבעל החמור שם יכול לומר הייתי שוכר פועלים

בו שכר תפירת הבגד

להצילו וא"ת הכא אמאי נוטל שכר וכן לקמן ש"ח שאין צריך לקדם בשכר אם קידם אמאי נוטלו מבעה"ב האמרי' פר' הכונס (שם דף נח.

סלע ומה שמתברר שנוטל

מוסף רש"י

בשעה שאין לו תפירה

ושם ד"ה אי) דמבריח ארי מנכסי חבירו פטור וללישנא בתרא דהכונס דמבריח ארי פטור משום דלית ליה פסידא אתי שפיר דהכא אית

אין לי. אי לא כתיב אלא

לתפור הוא שנוטל מבעל

ליה פסידא אבל ללישנא קמא דקאמר דמבריח ארי מדעתו משמע אפילו אית ליה פסידא פטור כיון דמדעתו הוא קשה ואור"י דמבריח

יומת, אלא במיתה

האבידה וכן אם יאמר

הכתובה בו. סייף

ארי פטור היינו דוקא שמצילו מפחד הארי שירא שיבא וקידם ברועים והבריחו דלא ברי הזיקא דבלא הצלתו יכול להיות שלא היה בא

לו אדם אתה חייט ואין

(סנהדרין מה:). מנין שאם

תפירה מצויה אצלך תבוא

אבל מציל מפי הארי ושטף נהר חמורו ומחזיר אבידה דברי הזיקא ובא זה והציל נוטל שכרו וא"ת דפורע חובו דשרי למודר הנאה בפרק

אי אתה יכול להמיתו

ללבון עמי לבנים ותיקח

אין בין המודר (נדרים דף לג.) ופרק בתרא דכתובות (דף קח. ושם) מחשבין ליה מבריח ארי אע"ג דברי הזיקא ואית ליה פסידא וי"ל

במיתה הכתובה בו.

שכירותך כך וכך וזה

שאם אי אתה יכול להרגו

דהתם נמי אין מצילו מן ההפסד דמה שמלוה טורף ממנו אין זה הפסד שהרי נתחייב לו ולכך חשיב ליה כמבריח ארי א"נ כדמפרש

מפני שלא התנה בב"ד על

בסייף, כגון שהיה מכשף או

שכרו. אבל התנה בב"ד

טעמא בירושלמי דנדרים הוינא מפייס ליה ומחיל לי ואפי' במשכון מפייס הוינא ליה ויהיב לי משכוני ואפילו בב"ח דוחק מסיק בירושלמי

שהיה לו נהר מפסיק ואתה

נוטל לפי תנאו דתנן אם

והטעם נראה משום שיכול לומר הייתי מוצא אוהבים הרבה שיפרעו עבורי דהיינו מעין אותם הטעמים והא דקרי ליה בפ' ח"ה (ב"ב

יכול לירות בו חץ או אבן

יש שם ב"ד מתנה בפני

(שם עב:). מות יומת.

ב"ד. איסור ורב ספרא הוו

דף נג.) מבריח ארי נתן צרור ונטל צרור דסכר מינה מיא ואפיק מינה מיא אע"פ שמצילו מן ההפסד שהיה נהר שוטפה התם לא

ריבוייא הוא (שם מה:). אין

שותפי בעיסקא אזל רב

נקט לשון מבריח לענין שיפטר משכר הברחה אלא כלומר אין זו חזקה כיון שאין מתקן השדה אלא מגין עליה בעלמא שלא תבא לידי

לי אלא שאין לו. משלו,

ספרא פלג בלא דעתיה

קלקול ונראה שגם ר"ת סובר דלא חשיב מבריח ארי במקום שמצילו מן ההפסד שהיה מעמיד ההיא דפורע חובו דוקא במזונות אשתו

ואינו רוצה להתפרנס.

דאיסור קמי תרי וחייביה

משל צדקה (כתובות סז:).

רבא לאיתויי תלתא אי

כדמפרש בפ' בתרא דכתובות (דף קח. ושם) משום דאפשר שתהא עושה ואוכלת או תתפרנס מן הצדקה או מקרוביה שיתנו לה בחנם

יש לו ואינו רוצה

נמי תרי מיגו תלתא אי

אבל שאר פריעת חוב אור"ת דאין זה מבריח ארי אלא מהנה גמור וירושלמי פליג אגמרא שלנו ולפ"ז אם השר גזל ביתו של ישראל

להתפרנס. משלו אלא משל

נמי תרי סהדי דפלג

ובא חבירו ישראל ופייס אותו בדמים מועטים אם ירצה בעה"ב ליקח ביתו ישלם דמים לחבירו וכן פסק רבינו גרשום אבל רש"י פסק שיחזיר

צדקה ומסגף עצמו ברעב

(שם). כפועל בטל של

א) צ"ל תתן לו בין מתנה

לו ביתו חנם בפ' הנזקין (גיטין דף נח:) ונראה דלא מבעיא אם קנאה בדמים שמציל הבעלים מן ההפסד שישלמו הבעלים אלא אפי' קנאן

אותה מלאכה דבטל

מרובה בין וכו'

בשויו ולא דמי למבריח ארי דאם היה משתקע בידו לא היה הבית חוזר לו לעולם ואפי בשויו ודמי למקדים ברועים ובמקלות בשכר דאמרי'

מינה. דאם היה נוקב

שנותן שכרו עד כדי דמיהם ונ"מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא ועוד נר' אפי' ידוע בודאי שאפילו לא מיהר לקנותו היה חוזר לבעלים

מרגליות שעבודתה נוחה

לעשות ושכרו מרובה, אם

בדמים הללו כל שעה שירצו בין קנאן בדמים מרובים בין קנאן בדמים מועטים לא דמי למבריח ארי כיון שיצא הבית מחזקת ישראל ובא

אומר לו טול כך וכך ותבטל

כפועל

בטל. פירשנו באיזהו נשך (לקמן דף סח. ושם ד"ה ונותן):

לידי נכרי וזה מוציאו מחזקת נכרי ומחזירו ליד ישראל נוטל מה שההנהו:

היום ממלאכה אינו פוחת

משכרו אלא דבר מועט

אלמנה

שהרי נוחה ואין בה טורח,

ואי מלאכה קשה היא כמו נגר, אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו נוח לו להבטל וליטול זוז, והכא נמי כי ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו ממלאכתו, וכוליה אגרא

לאיהיב ליה, שהרי אינו עוסק במלאכה קשה אצלו (בכורות כט:).