שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למ"ד הילך פטור קרא אמאי איצטריך כו'. תימה גם למ"ד הילך
למאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה. דילפינן לה מכלל ופרט
א) לקמן צח. ב"ק קז.,
א [רב אלפס כאן
בשבועות (דף מב:) ולקמן בפרק הזהב (דף נז:): וחפר בה בורות
חייב אמאי איצטריך קרא למעוטי הא בקרקע לא שייך
ב) [שבועות לט:], ג) לקמן
ובשבועות פ"ו דף שה]:
כ ב מיי' פ"ג מהל' טוען
ק: ב"ק לה: שבועות
שיחין ומערות. דלאו הילך הוא שהרי קלקלה: אי נמי. להיכן דהודה
משתמיט וכן ט)[פר"י] לקמן דכי כופר במקצת קרקע פטור הוא דנאמן
לח: מ. (כתובות קח:),
ונטען ה"ח סמג עשין
בכלים דלאו הילך הוא ואשמועינן דאינו נשבע אכפירת ו)(שעבוד)
הוא מטעם דאין אדם מעיז כיון דלא שייך הכא אשתמוטי קא משתמיט
ד) שבועות לח:, ה) [שם מ:
צה טוש"ע ח"מ סי' פח
לקמן ו.], ו) רש"ל מ"ז,
קרקעות: ד' שומרין. שבועה
ושמא גם בקרקע שייך קצת אשתמוטי
סעיף ז:
כא ג מיי' שם הלכה ח
ז) [דף ג.], ח) [דף ג:],
האמורה בהן בשומר חנם שנגנבה
קא משתמיט כי שמא משכנה וסבר
ולמאן דאמר הילך
פטור אמאי איצטריך
ט) רש"ל, י) עי' נ"י כאן
ופ"א שם הל' ג
הימנו ושומר שכר שנאנסה ובשואל
עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה:
ובגמ' שם, כ) צ"ל המדיר
קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע
ופ"ט מהל' נ"מ הלכה יא
אמאי איצטריך קרא למעוטי.
דף ע:, ל) [וע"ע תוס'
סמג שם טוש"ע שם סי"ב
שמתה מחמת מלאכה: צריכין כפירה
הילך הוא אמר לך איצטריך קרא היכא
שבועות מו. ד"ה בטוענו],
וסי' ת ס"ד:
במקצת והודאה במקצת. כפירה לא
תימה הא ליכא קרא
❖
כב ד מיי' פ"א מהלכות
מ) [לב: מז. וב"ב לג:],
דחפר בה בורות שיחין ומערות א"נ א היכא
הויא אלא בכופר ממש או לא היו
מיותר למעוטי קרקעות אלא מכלל
טוען ונטען ה"ג סמג
דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר
שם טוש"ע שם סי' עה
דברים מעולם או החזרתי לך הודאה
ופרט וכלל ממעטינן להו וכלל ופרט
❖
ס"ז וסי' פז סעיף א:
בקרקעות ת"ש א) דתני רמי בר חמא ארבעה
תורה אור השלם
לא הויא אא"כ הודה ממש שיש לו
וכלל אצטריך למעוטי שטרות וי"ל
שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה
בידו שחייב להחזיר לו נמצא שאין
דקשיא ליה אמאי איצטריך תנא
1 עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר
חיוב שבועת השומרים באה אלא אם
למילף קרקעות מכלל ופרט כיון
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
מוסף רש"י
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
כן טען שלש פרות באחת כפר לו
דהילך פטור וא"ת לימא דאיצטריך
והשוכר היכי דמי לאו דא"ל הילך לא
ארבעה שומרים צריכין
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
ובאחת הודה לו שישנה בידו והשלישית
למעוטי משבועה דעד אחד מיהו י"ל
כפירה במקצת והודאה
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
דאמר ליה ג' פרות מסרתי לך ומתו כולהו
במקצת.
בשבועות
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
אומר לו נאנסה או אם שומר חנם
משום דמתני' דאין נשבעין על
בפשיעה וא"ל איהו חדא לא היו דברים
האמורות בהן, כגון שומר
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
הוא אומר לו בשלישית נגנבה דחייב
הקרקעות מיירי בשבועה דמודה
❖
חנם לישבע שנגנבה ושומר
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
מעולם וחדא מתה באונס וחדא מתה
במקצת: א"נ דטענו כלים
עליה שבועה האמורה בפרשה (שמות
שכר לישבע שנאנסה ושואל
בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא
לישבע שמתה ממלאכה
וקרקעות. מהכא משמע דטענו חטין
כב) שלא שלח ידו במלאכת רעהו
(לקמן צח.) צריכין כפירה
ת"ש דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא
הגהות הב"ח
דאילו שבועה דכפירה אין זו שבועה
ושעורים והודה באחד מהן דחייב
במקצת והודאה במקצת
קמייתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי
(א) גמ' דסבר ליה כרבן
האמורה בשומרים. ובלאו כפירה נמי
דדוקא כלים וקרקעות פטור הא חטין
קודם שיתחייבו שבועה,
❖
גמליאל:
ואם נשבעו בלא כפירה
לא תחייביה שבועת שומרים דכתיב
ושעורים חייב וכן סברי שמואל ורבי
כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים
והודאה אין שבועתו של
בשומר חנם כי הוא זה דמינה נפקא
יוחנן לחד לישנא פרק שבועת הדיינין
זוז יכול ישבע על השאר ת"ל על כל אבדה
שומר חנם כלום ולא
1
(שבועות דף מ.): שומר חנם.
מחייבתו כפל (ב"ק קז:).
לן (שבועות לט:) שמודה במקצת וכפר
גליון הש"ס
אשר יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה
טענו חטין והודה לו
במקצת ולאפוקי ממ"ד בבבא קמא
פטור מכל חוץ מפשיעה ושואל חייב
תוס' ד"ה רבי חייא
בשעורין פטור. אף מדמי
מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים
בהגוזל [קמא] (דף קז.) עירוב פרשיות
בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה ונושא
וכו' אר"ח א"ש. עיין
שעורין, דהא אמר ליה
מתניתא קא רמית עליה דר' חייא ר' חייא
נדה דף כו ע"א ברש"י
תובע לאו שעורין יהבי לך
כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה לאו
שכר והשוכר במקצת חייב ובמקצת
ד"ה אמר אביי: ד"ה
ואחולי מחיל גביה (ב"ק לה:)
תנא הוא ופליג והא קרא קאמר ההוא
אשומר חנם דכתיב גביה קאי אלא
פטור ולכך תנא להו כסדר זה ולא
דבעינן הודאה ממין הטענה
אי וכו' דהלכה כר"ח.
למודה מקצת הטענה ואבוה דר' אפטוריקי
אאם כסף תלוה ואשמועינן האי תנא
שנאם כסדר כתיבתם וא"ת ואמאי
עצמה (לקמן ק:). ורבן
ב)
עיין שבועות דף מו
גמליאל מחייב. דלא בעי
ע"א תוס' ד"ה בטוענו:
אמר לך כתיב הוא וכתיב זה חד למודה
דבשומרים נמי בעינן כפירה והודאה
לא מקשה מכמה משניות י)דזה אומר
ד"ה שכנגדו. וא"ת
הודאה ממין הטענה
והשבועה האמורה בפרשה על פרה
עד הזיז וזה אומר עד החלון ועשרה
מקצת הטענה וחד להעדאת עדים דפטור
(שבועות מ:). אין לך בידי
מ"ש. יש לעיין איך
שלישית: היכי דמי. פרה של
גפנים דשבועות (דף מב:) ומתניתין
פטור. שאין כאן הודאה
תלי הקושיא כאן הא
ואידך חד למודה מקצת הטענה וחד בלמודה
(שבועות לח:). משביעין
דין זה ערוך במתני'
הודאה: לאו. דקיימא קמן ואמר
דהשואל (לקמן דף צז: ושם) דזה אומר
ממין הטענה ואידך מודה ממין הטענה לית
אותו. לשאינו מודה במקצת
רפ"ז דשבועות דשכנגדו
ליה קחנה בכל מקום שהיא דהיינו
שאולה וזה אומר שכורה דמיירי
(לקמן ו.) שבועת היסת.
חשוד נשבע ונוטל והו"מ
ליה וסבר ליה כר"ג דתנן טענו חטין
ג)ג
(א) [א]
❖
הילך: אידך מתה לה באונס. ועליה
בפקדון הא הילך הוא וי"ל דניחא ליה
להקשות שם במקומו:
לשון שומא, ששמו חכמים
והודה לו בשעורין פטור ור"ג מחייב: ההוא
עליו שבועה, כמו (שמואל
הוא נשבע שבועת שומרין: וחדא
לאקשויי מכל ד' שומרין:
א כו) אם ה' הסיתך בי
רבי
רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא
חייא תנא הוא ופליג. אי גרס
מתה לה בפשיעה. היא של הודאה
❖
(שבועות מ:).
הגהות הגר"א
בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף
ולאו הילך הוא: ת"ש דתני אבוה
לעיל (ג.) $א"ר חייא א"ש ואפילו
[א] גמ' (וס"ל כר"ג דתנן
דרבי אפטוריקי. ת"ש מינה תיובתא:
אי גרסינן תני ר' חייא י"ל דהכי
אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי
טענו חטין והודה לו
רבינו חננאל (המשך)
לרבי חייא קמייתא. כלומר ת"ש
קאמר דאפילו לא הוה ברייתא תנא
בשעורין פטור ור"ג מחייב)
אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו א"ר
הוא ופליג: והודה בשעורים
❖
תא"מ:
עליה וסוגייא כוותיה
לדרבי חייא קמייתא דאמר לעיל
ז)
זירא אם איתא לדר' חייא קמייתא משתבע
רהטא כרב ששת קיימא
פטור. אף מן השעורים כדמוכח
שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת
לן דהוא בתרא ותוב
אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע
עדים כו': אשר יאמר וגו'. מודה
שלהי המניח (ב"ק דף לה: ושם ד"ה
מדקתני לה בפ' השואל
רבינו חננאל
לימא): מסרי ליה בסהדי. ומיירי
והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא
היו לו עבדים ומכר אחד
לו במקצת מכלל דכופר במקצת וכתב
הלוקח טוען הגדול קניתי
ומקשי' על רב ששת מהא
השתא נמי דליתא לדר' חייא נחייביה
בההוא לעיל מיניה ונקרב בעל הבית
דאמרי ליה אל תחזיר אלא בעדים
והמוכר אמר הקטן מכרתי
דתני רמי בר חמא בהגוזל
מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך
אל האלהים ודרשינן לקמן (דף מא:)
דאל"כ הא קי"ל (כתובות יח.) המלוה
ד)
ישבע המוכר שהקטן מכר
קמא הלכ' נתן לו את
ואמרי' אמאי ישבע מה
הקרן. ד' שומרין צריכין
ונקרב לשבועה: ההוא. מיבעי ליה
בידי פטור ואמר רב
נחמן משביעין אותו
את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים:
ה)
ד
שטענו לא הודה לו כי
כפירה במקצת והודאה
אי איתא לדרבי חייא. נראה $דהלכה
להודאת מקצת דמחייבא עליה שבועה
שבועת היסת דרב
נחמן תקנתא היא
בגדול טענו והוא לא
במקצת ואלו הן שומר
ואתיא העדאת עדים מינה בקל
כרבי חייא דהא לעיל מוקי לה
הודה לו בגדול אמאי
חנם והשואל נושא שכר
ותקנתא
ישבע ועוד הילך הוא
והשוכר והא בהאי דקא
וחומר כדלעיל ח) דליכא קרא יתירא
כרבנן דר"ג דהלכה כוותייהו כדפריך
ועוד אין נשבעין על
מודה ליה הילך וקתני
דתדרוש מינה מיעוטא: וחד להעדאת עדים. למעוטה: וחד להודאה
שלהי המניח (ב"ק שם) מאי קמ"ל תנינא וכן בפ' השואל (לקמן ק.
העבדים ש"מ מדתני לה
דחייב. ודחי רב ששת לא
ממין הטענה. דבעינן שתהא הודאה ממין טענת כפירה שאם טענו
ושם) פריך אמאי טענו חטין והודה לו בשעורים הוא וכן סברי רב
גבי הלכת' פסיקתא הילך
לעולם הילך פטור והאי
נמי הלכת' הוא דפטור.
כגון דטעין ליה ג' בהמות
סאה של חטים והודה לו בשעורים פטור: אם איתא לדרבי
ושמואל בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ. ושם) אע"ג דקאמר הכא
ומקשי' תוב אקמייתא דר'
מסרתי לך ומתו להו כולהו
חייא. אם הלכה כמותו: אמר ליה אביי ואם איתא לדרבי
אם איתא הכי נמי אשכחנא פ' כ)(אע"פ) (כתובות דף נט) דקאמר אם
חייא מהא דתני אבוה
בפשיעותך וחייב אתה
חייא משתבע האי. בתמיה: והא גזלן הוא. וכי אמר רבי חייא
איתא לדרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת וכו'
דר' אפטוריקי מנה לי
בשלשתן ואמר לו השומר
בידך והלה אומר אין לך
חדא לא היו דברים מעולם
במלוה אי נמי בפקדון שלא שלח בו יד ואבד ממנו דאיכא למימר
ובפרק שני דייני גזירות (שם דף קז:) פסיק כרב הונא ל) תימה
בידי כלום והעדים מעידים
זו היא כפירה במקצת.
אשתמוטי משתמיט: לשכנגדו קאמינא. אם שבועה מוטלת עליו נשבע
אפי' אי איתא לדרבי חייא לא משתבע הכא דאסהידו עליה דאכל
עליו בנ' יכול ישבע על
וחדא פשעתי בה ומתה
השאר וכו'. ופרקי' ר' חייא
ואני חייב לשלמה לך
שכנגדו ונוטל כדאמרינן בשבועות (דף מד:) שהחשוד על השבועה
תרי מינייהו דמה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן תאמר הכא
נמי תנא הוא ופליג על
זו היא הודאה במקצת
תקנו חכמים שכנגדו נשבע: השתא נמי. כי ליתא לדר' חייא ואין
דהוחזק כפרן כדפריך לעיל (ד.) והכא לא שייך משתמיט ושמא י"ל אחרי
התנאים. והאי קרא דגמיר
ואינו הילך דהא ליתא
כאן הודאה במקצת: נחייביה. שבועת היסת מדרב נחמן וישבע
שלמד שיש שבועה בהעדאת עדים במלוה מעתה אין לחלק בין מלוה
מיניה אבוה דר' אפטוריקי
בעינא אלא אני חייב
לפקדון: שכנגדו קאמינא. $וא"ת מאי שנא דבחשוד על השבועה
דריש ליה ר' חייא הכי
לשלם קאמר ליה. וחדא
שכנגדו ויטול: היסת. שבועה שהסיתו חכמים לכך להסיתו להודות
אשר יאמר כי הוא [זה]
מתה לה באונס וסבר
וטעמא מפרש בשבועות (דף מ:) חזקה אין אדם טוען אא"כ יש לו
שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שא"י לישבע משלם
מכאן דבעינן הודאה ממין
רמי דהאי דחייבה תורה
בידו: דר"נ תקנתא היא. דהא מדאורייתא לא רמי שבועה עליה:
כדאמר גבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא (לקמן דף צח.) ובנסכא
הטענה ומקצת הטענה.
לשומר שבועה בטענת
אבל אבוה דר' אפטוריקי
אונסין מדכת' כי יתן אל
דר' אבא (שבועות דף) מ) וי"ל הכא אי אמרי' משלם לא שבקת ליה
ותקנתא
הני תרי קראי חד ש"מ
רעהו חמור או שור או
חיי דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ויטלו כל אשר לו ועוד דהתם אמר ליה שבועה דאורייתא אית לי עליך או תשבע או תשלם אבל הכא
דאין נשבעין בהעדאת
שה וכל בהמה לשמור
הוא ברצון ישבע אם נניחנו ולכך לא ישלם: אין לך בידי פטור וא"ר נחמן. מהכא משמע דהלכה כלישנא קמא דפ' שבועת הדיינים
עדים וחד למקצת הטענה
וטען השומר מת באונס או
אבל ממין הטענה לא בעי.
נשבר או נשבה שבועת ה'
(שם דף מא. ושם ד"ה מאן) דלא בעי דררא דממונא אלא אפי' כופר הכל חייב שבועת היסת מדלא מייתי הכא סיפא דנתתיו לך פטור וכן
וקיימא לן בהא כר' חייא.
תהיה בין שניהם. צריכה
פירש בשערים דרב האי ואי טעין
איני יודע בכל ישבע שאינו יודע:
ההוא רעיא דהוו מסרי ליה
כפירה והודאה במקצת
כל יומא חיותא בסהדי
כשאר כל חייבי שבועה
ותקנתא
יומא חד מסרו ליה בלא
שבתור' כדכתיב אשר
סהדי אמר לא היה דברים מעולם אתו סהדי אסהידו דאכל תרי מינייהו אמר רבי זירא אי איתא לדר' חייא כלומר אילו
יאמר כי הוא זה ופירושו אשר יאמר הנתבע כי הוא שאתה טוענני אינו כולו אמת אלא זהו בלבד שנמצאת כפירה במקצת
נתברר לי דהלכתא כר' חייא בהא הייתי דן אותו לשלם השנים שאכל ולישבע על השאר שבועה דאורייתא דכיון שהוא
והודאה במקצת ואי אתה מוצא כפירה במקצת והודאה במקצת ושבועה באונסין אלא בטוען ג' פרות מסרתי לך כמו
גזלן ישבע שכנגדו ויטול. ומקשה לר' זירא אפי' הכי אי ליתא לר' חייא נחייביה מדתנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך
שפירשנו למעלה אבל אם יטעון עליו בשתים והלה טוען חדא לא היה דברים מעולם וחדא מתה באונס כפירה איכא
בידי כלום פטור. ואמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת מדרבנן. ופריק לה דרב נחמן תקנתא היא מדרבנן ותקנתא
הודאה ליכא ואי טעין חדא מתה בפשיעה וחדא באונס הודאה איכא כפירה ליכא הלכך לא משכחת כפירה במקצת
לתקנתא לא עבדינן כלומר נעשה
עוד תקנה על זו דרב נחמן להישבע כנגדו ויטול כולי האי תקנת' לתקנתא לא
והודאה במקצת וחיוב שבועה באונסין אלא בטוען ג' פרות מסרתי לך כו'. ואע"ג דפריק רבי חייא כל קושיא דאקשן