אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמנה מוכרת שלא בב"ד. וא"ת התם משום חינא או משום
תרי מגו תלתא. שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר שלשה היינו:
קעא א ב מיי' פי"ז
א) כתובות צז., ב) [פי'
אם יש שם ב"ד. וסתם ב"ד שלשה. אלמא אין כח להפקיר ממון
שלא תתבזה בב"ד כדמפרש באלמנה ניזונת (כתובות
הטור בסי' רס"א כגון שאין
מהל' אישות הל'
לו פתחים בכל ארבע
יג [ופי"ח הל' כ] סמג
זה אצל זה בפחות משלשה: גילוי מילתא. שידעו שחלקתי בשוה:
דף צז: ושם) וי"ל דס"ל כיון דאלמנה מוכרת אע"ג דאינה שלה שלא
רוחותיו], ג) זהו גי' רש"י
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
אלמנה. הניזונת מנכסי יתומים מוכרת למזונות: שלא בב"ד.
בב"ד משום חינא ה"נ שותף יטול את שלו שלא בב"ד אע"ג דליכא
ויש גירסא אחרת להיפך
קג סעיף א:
טעם דחינא: בית דין הדיוטות.
קעב ג מיי' פט"ו מהל'
ובלבד שיראו שנים שלא תמכור בזול:
והיא גירסת הרמב"ם וע"ש
אבידה הל' ה סמג
ובספר כוס ישועות,
מתני' מצאה ברפת. בגמרא
וא"ת והאמרינן התם (דף צח. ושם)
תרי מגו תלתא ואי
נמי תרי סהדי דפלגת
ד) יבמות ו., ה) [עי' תוס'
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
מפרש מאי אצטריך: היתה בבית
אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא
באפי בי תלתא א"ל מנא לך הא א"ל דתנן
קידושין לב. ד"ה רב
רסא סעיף ג:
קעג ד מיי' פי"א שם
יהודה], ו) [עי' לעיל ל.
הקברות. והוא כהן: או שאמר לו
כלום דאמרינן לה מאן שם לך הלא
אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם אין שם
תוס' ד"ה הא אין],
הלכה יח ופי"ג
אל תחזיר. והוא במקום שהוא מותר
מכרה ע"פ ב"ד הדיוטות וי"ל כיון
ז) [קדושין ל: ע"ש],
מהלכות רוצח הלכה ג סמג
ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם א"ל מי דמי
לילך שם: הלך וישב לו. הבעלים:
שלוקחת לעצמה נראה לעולם
ח) [לעיל לא.], ט) [דברים
שם טוש"ע ח"מ סי' רעב
התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי
כב], י) עיין בתוס' דכתובות
סעיף ב:
אבל לא לטעון. בגמרא מפרש:
שמעכבת מנכסי יתומים בידה אע"פ
❖
קעד ה מיי' פי"א מהל'
דף צח. שתירצו בע"א,
בעינן ב"ד אבל הכא (א) דידיה שקלי גילוי
גמ'
רפת שאמרו. ששנינו במשנתנו
שיש ב"ד הדיוטות כיון דליכא מומחין
אבידה הל' יט ופ"ו
מילתא בעלמא הוא בתרי סגי ליה תדע
אבל כשמוכרת לאחרים אין נראה
עסקינן כשאינה מתעה את הבהמה
מהלכות ממרים הל' יב
סמג שם וסי' עה טוש"ע
דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני ב"ד אמר
שמעכבת משלהם שהרי לא עכבה
שבתוכה להיות בורחת ויוצאת:
תורה אור השלם
א) א
ח"מ סי' רסו סעיף ה
ואינה משתמרת. שאינה נעולה ואם
כלום וא"ת ומ"ש דאלמנה מוכרת
ליה אביי ולאו מי אתמר עלה אמר רב
1 כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ
וטוש"ע י"ד סי' רמ סעיף
באת לצאת יוצאה: מעייל לגואי.
לאחרים שלא בב"ד ובב"ד יכולה לעכב
טו:
רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ
יוסף בר מניומי אמר ר"נ אלמנה אינה
קעה ו מיי' פי"ג מהל'
מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב
אפי' לעצמה מדאמרינן התם דא"ל
כדאמרינן לעיל (דף לא.) לגינתו
צריכה ב"ד של מומחין אבל צריכה בית
רוצח הל' ה סמג
ב
שמות כג ה
עִמּוֹ:
ולחורבתו מנין: ברישא גרסינן והוא
מאן שם לך משמע דבב"ד יכולה
דין של הדיוטות: מתני' ג מצאה ברפת
2 אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ
עשין פא טוש"ע ח"מ סי'
שעומדת בתוך לתחום בסיפא גרסינן
לשום וקאמר נמי התם ההוא גברא
רעב סעיף ד:
וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי
קעו ז ח מיי' שם הל' ח
אין חייב בה ברה"ר חייב בה ואם היתה
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יט ג
ד
והוא שעומדת חוץ לתחום: אני ה'.
דאפקידו גביה כסתא דיתמי אזל
3 כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת
טוש"ע שם סעיף ז:
בבית הקברות לא יטמא לה ה אם אמר
שמה לנפשיה בת' זוזי לסוף
אע"פ שאמרתי לך ירא את אביך
קעז ט מיי' פט"ו מהל'
אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר
אייקור כו' אתא לקמיה דרבי א"ל
אני אדון לשניכם ואם אמר לך אביך
אבידה הל' ה סמג
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
מאן שם לך משמע דבב"ד יכול
עבור על דברי לחלל שבת אל תשמע
לא ישמע לו פרק וטען פרק וטען אפילו
ו
רסא סעיף ג:
שמות כ יב
לו: הוה אמינא צייתא ליה. דאתי
לשום ולקמן בפרק המפקיד (דף לח.)
קעח י טוש"ע שם
4 כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ
ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר עזב
1
בהג"ה:
עשה דכיבוד ודחי לא תעשה דלא
תנן המפקיד פירות אצל חבירו
וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ:
תעזב הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך
ז
כ [מיי' פ"ו מהל' ממרים
משלי ג ט
תוכל להתעלם: אבידה עשה ולא
והרקיבו כו' עושה להם תקנה ומוכרן
5 לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר
הל' א]:
מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר
תעשה היא השב תשיבם לא תוכל
בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים
קעט ל מיי' פי"ג מהל'
אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים
עמו אם היה זקן או חולה חייב מצוה מן
ח
רוצח הל' ז סמג
להתעלם ט): הוקש כבודם. בגזירה
ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו גבאי
בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם
עשין פא טוש"ע ח"מ סי'
התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר
הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ:
שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך:
צדקה פורטין לאחרים ואין פורטין
❖
❖
רעב סעיף ו:
דברים כב ד
אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה
דלית ביה חסרון כיס. אם לא יטעון:
לעצמם דאפילו בב"ד מוכרין לאחרים
פריקה אית בה חסרון כיס. שהבהמה
עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר
ואין מוכרין לעצמם ושלא בב"ד אין
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
נשברת תחת משאה: לומר לך
מוכרין אפילו לאחרים וליכא למימר
תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו:
גמ' אמר רבא טרפת שאמרו ב) אינה מתעה
פריקה בחנם. אבל טעינה לא נצטוית
הא דאמר ומוכרים לאחרים בב"ד
(א) גמ' אבל הכא דידי
שאם אמר לו אביו.
שקלי: (ב) שם אני ה'
לכהן, היטמא. בבית
אלא בשכר $הלכך אי לא כתב פריקה
היינו ברשות ב"ד אבל אי ידעי ב"ד
❖
ואינה משמרת אינה מתעה מדקתני
אלהיכם כולכם:
הקברות להשיב אבדה, או
ואתיא מק"ו מטעינה הוה אמינא
השומא יכול לעכב לעצמו דבירושלמי
שהיתה עומדת בחוץ ואמר
אינו חייב בה ואינה משמרת מדאיצטריך
דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה
מסיק על ההוא מעשה דרבי יוחנן
לו אל תחזיר (יבמות ו.).
למיתני אינו חייב בה דאי סלקא דעתך
שנאמר איש אמו ואביו
טעינה בשכר אף פריקה בשכר: לא
חקוקאה דמייתי פ"ק דפסחים (דף יג.
גליון הש"ס
תיראו וגו'. וילפינן לאו
משמרת השתא משכח לה אבראי מעייל
מסיימי קראי. למשמעות טעינה
ושם) א"ל לך ומוכרם בב"ד אלמא
רש"י ד"ה לומר וכו'
דטומאה ולאו דהשבת אבדה
❖
לה לגואי משכח לה מגואי מבעיא אלא
מלאוי דשבת (שם).
הלכך אי לא כתיב. כעין
הלכך אי כתיב חד הוה אמינא
אע"פ שנתן לו רשות היה צריך
זה כתב רש"י ביצה דף ז
לפריקה אתא: רובץ תחת משאו.
למוכרם בב"ד וי"ל דמוכרת שלא בב"ד
שמע מינה אינה משמרת שמע מינה:
❖
ע"ב ד"ה שיעורו:
משמע שצריך לפרוק: דרמו אינהו
משום חינא י) וגבי כסתא דיתמי נמי
מצאה ברפת אינו חייב: א"ר יצחק ג) י והוא
רבינו חננאל (המשך)
וטעונייהו באורחא. אף המשא
דיכול לעכב לעצמו בב"ד מצינן למימר
שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות
דכתב רחמנא הכי הא
רבינו חננאל
מוטל על הקרקע שצריך לטעון:
דהיינו דוקא בדיעבד דמשום חשד
לאו הכי הוה אמינא אם
הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב איכא
לא מהדרינן עובדא א"נ דגבי יתמי
מדברי
יאמר לו אל תשיב ישמע
קמיה תלתא. אמר ליה
דמתני לה אסיפא ברה"ר חייב בה אמר רבי
לו אמאי והא כיבוד אב
רב ספרא מנא לך [הא]
ב"ד עצמם הם מפקידין ולכך יכול
ואם עשה הוא שנאמר
אמר ליה דתנן אם יש שם
יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום
לעכב לעצמו על פיהם אבל פקדון
כבד את אביך והשבה
ב"ד מתנה בפני ב"ד אמר
נמי אינו חייב בה: בבית הקברות לא יטמא לה: ת"ר מנין שאם אמר
של אחרים אינו יכול לעכב לעצמו
ד)
היא עשה שנאמר השב
ליה מי דמי התם אפוקי
כבד
תשיבם לאחיך ולא תעשה
ממונא הוא ובעי ב"ד אבל
את ה' מהונך.
לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש
על פי ב"ד:
ה)
2
שנאמר לא תוכל להתעלם
הכא דידי שקלי בתרי סגי
הא דנקט קרא דדברי קבלה ולא
אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' (ב) כולכם חייבין בכבודי
ולא אתי עשה ודחה לא
ליה תדע דקתני אלמנה
נקט קרא דאיש אמו ואביו תיראו
תעשה ועשה. ופרקינן מהו
מוכרת שלא בב"ד. ואסיק'
טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא
דתימא הואיל ואיתקיש
משמיה דרב נחמן בההיא
וכתיב את ה' אלהיך תירא משום
ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את
כיבוד אב ואם לכיבוד
דאינה צריכה ב"ד מומחה
ו)
דניחא ליה לאתויי קרא דכבוד:
המקום שנאמר כבד את
אבל צריכה (אפי') ב"ד
לא תעשה ועשה איצטריך ס"ד אמינא הואיל י והוקש כיבוד אב ואם
הדיוטות: מתני' מצאה
מדברי
ה' מהונך אימא ניציית
לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר
ליה לאבוה קמ"ל דלא:
ברפת וכו' עד אמר לו
ז)
3
חייב לטעון ולפרוק אפי'
אביו היטמא או אל
להלן כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה: מצוה מן התורה לפרוק אבל לא
4
ק' פעמים שנאמר עזב
תחזיר לא ישמע לו. ת"ר
לטעון: מאי אבל לא לטעון אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה
תעזב עמו. פי' פריקה
מנין שאם אמר לו אביו
אית בה חסרון כיס שאם
היטמא או אל תחזיר
נמי הכתיב הקם תקים עמו אלא מצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר ר"ש אומר
כ
5
לא תפרקה תמות הבהמה
שלא ישמע לו לבטל את
ח) אף לטעון בחנם תנינא להא
דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זו וזו בחנם מאי טעמייהו
תחת משאה טעינה אין
המצוה שנאמר איש אמו
בה חסרון כיס דליכא
ואביו תיראו ואת שבתותי
דרבנן דאי ס"ד כר"ש לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער
חששא למיתת הבהמה.
תשמורו כולכם חייבים
ישב לו בעל הבהמה ואמר
בכבודי אע"פ שהזהרתיך
בעלי חיים וליכא חסרון כיס
חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן אלא
לו מצוה עליך לפרוק
בכיבוד אב ואם אם
למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר ורבי שמעון מאי טעמא משום
אם תרצה לפרוק פרוק
יאמרו לך חלל שבת אל
פטור שנאמר עמו. היה
תשמע להן אלא ואת
דלא מסיימי קראי ורבנן אמאי לא מסיימי קראי הכא כתיב רובץ תחת משאו התם כתיב נופלין בדרך
בעל הבהמה זקן או חולה
שבתותי תשמרו וכן בכל
דרמו אינהו וטעונייהו
באורחא
משמע ורבי שמעון
נופלין
בדרך אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע אמר רבא
חייב. מצוה מן התורה
המצות. ומקשינן טעמא
מדברי