לב:
אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא. וא"ת א"כ
מדברי שניהם. מדקאמרי תרווייהו פריקה עדיפא: ואפילו ר"ש
קפ א מיי' פי"ג מהל'
א) [שבת קכח:], ב) [צ"ל
לא קאמר. דאצטריך למכתב פריקה: אלא משום דלא מסיימי קראי.
אמאי עוקרים על המלכים ולא מדרכי האמורי (ע"ז דף
אלא הא מני], ג) [שבת
רוצח ושמירת נפש
קנד:], ד) [תוספתא פ"ב],
הל' א סמג עשין פא
לטעינה: לאו משום צער בעלי חיים. והכי יליף מה טעינה
יא.) וי"ל משום דכבוד מלך ונשיא עדיף כמו בל תשחית דנדחה
ה) פסחים קיג: [תוספתא
טוש"ע ח"מ סי' רעב
מפני כבודם דאונקלוס (ג) שרף על ר"ג ע' מנה צורי פ"ק דע"ז
דליכא צער בעלי
חיים חייב פריקה דאיכא צער בעלי חיים לא
שם], ו) צ"ל דמתניתא,
סעיף א:
❖
קפא ב ג מיי' שם הל'
ז) [שמות כג],
כ"ש: מי לא עסקינן. וכי אין
(שם) ועוד דכיון דכתיב את סוסיהם
ט ועיין בכ"מ
תעקר קל לדחות מפני המלך:
המקרא מדבר אף בהולך לסחורה
מדברי שניהם נלמד צער בעלי
חיים
א)
טוש"ע שם סעיף ט:
מי
לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל
דאדהכי בטיל משוקיה: תדע. דלרבנן
קפב ד מיי' שם טוש"ע
דאורייתא ואפי' ר"ש לא קאמר אלא
משום
תורה אור השלם
משוקיה. וא"ת מ"מ נדרוש ק"ו
שם סעיף ח:
דפליגי עליה דר"ש ולר"ש צער בעלי
דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשי'
קפג ה מיי' שם הל' יג
1 כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ
חיים דאורייתא: מכלל דת"ק. דרבי
מטעינה דלית בה חסרון כיס וי"ל
ועיין בכ"מ טוש"ע
ק"ו משום מאי לאו משום צער בעלי חיים
רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ
יוסי הגלילי רבנן ור"ש: זקוק לו.
כיון דטעינה שיש בה חסרון כיס
שם סעיף ט בהג"ה:
מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב
דרשינן דלמא משום דאיכא חסרון כיס
❖
קפד ו מיי' שם הל' ט
שמות כג ה
לא הויא בשכר דמ"ש מפריקה א"כ
ואמאי זקוק לו אי משום מצות עזב
עִמּוֹ:
ועיין בהנ"ל טוש"ע
וה"ק ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב
אף טעינה דלית בה חסרון כיס נמי
תעזב הא כתיב משאו הראוי לו אלא
שם סעיף ט:
פריקה דאית בה חסרון כיס לא כ"ש וטעינה
משום צער בעלי חיים: לא דרשינן
קפה ז מיי' שם טוש"ע
הוי בחנם ופריקה נכתבה לדרוש
הגהות הב"ח
שם סעיף ח:
משאו. למשא הראוי לו דמשאו כל
אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי
שום דרשה אחרת:
קפו ח מיי' שם הל' יג
(א) גמ' פטור לגמרי
מכלל דת"ק סבר דזקוק לו.
משא שעליו משמע: ותדע. דהכי
והכי בטיל משוקיה אי נמי אתו גנבי ושקלי
דלמא כצ"ל ואות ו'
טוש"ע שם סעיף י:
קפז ט מיי' שם הל' יד
המקשה סבור דת"ק נמי
הוא כדדחינא לך דצער בעלי חיים
נמחק: (ב) רש"י ד"ה אי
כל מה דאיכא בהדיה תדע דצער בעלי
אמרת בשלמא לאו:
טוש"ע שם סעיף
לאו דאורייתא: עביד גביה. משום
ידרוש משאו שהוא יכול לעמוד בו
❖
חיים דאורייתא דקתני סיפא ר' יוסי הגלילי
(ג) תוס' ד"ה מדברי וכו'
יא:
ושאינו יכול לעמוד בו נהי דאין חייב
צער בעלי חיים ועל כורחו יטול
❖
דאונקלוס הגר שרף:
אומר אם היה עליו יתר [על] משאו אין
שכר: לימא מסייע ליה. לרבא דאמר
לסייע בחנם משום דלית ביה מצות
זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול
1
פריקה מ"מ בשכר חייב לסייעו
לעיל צער בעלי חיים דאורייתא:
רבינו חננאל
לעמוד בו לאו מכלל דת"ק סבר זקוק לו
הגהות הגר"א
מטפל בה. לפרוק משאה: אי אמרת
משום צער בעלי חיים וא"ת ולרבי
א
לפרוק בחנם ולא לטעון
מאי טעמא לאו משום דצער בעלי חיים לאו דאורייתא. וטעמא משום
[א] תוס' ד"ה לכוף. וי"ל
יוסי הגלילי דסבר צער בעלי חיים
בחנם אלא בשכר. ר'
(ב)
כו'. נ"ב ר"ל דא"צ להקדים
שמעון אומר אף לטעון
לאו דאורייתא ואית ליה לקמן (דף
איבה הוא מש"ה אין זקוק לה שיכול
דאורייתא דלמא בתחת משאו פליגי דרבי
❖
אבל מ"מ חייב כמש"ש:
בחנם משום דלא מסיימי
לג.) דטעינה בשכר מ"ש טעינה
להשמט ולומר דבר איסור הוא לנו:
יוסי סבר דרשינן תחת משאו משאוי שיכול
קראי איזהו לפרוק ואיזהו
ה"ק ולהטעינה. ולעולם דאורייתא
מפריקה וי"ל דדריש ק"ו מחסרון
לטעון הילכך שניהם
לעמוד בו ורבנן סברי לא דרשינן תחת
בחנם. אמר רבא מדברי
מוסף רש"י
כיס דלכתוב טעינה גרידא דיש טעינה
ורישא תנא מטפל בה בין בפריקה
משאו תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא
שניהם נלמד צער בעלי
שאין בו חסרון כיס וכ"ש פריקה
בין בטעינה פריקה משום צער בעלי
צער בעלי חיים
חיים דאוריי' מדאמרי'
דקתני רישא הלך וישב לו ואמר לו הואיל
דאורייתא. שנאמר עזוב
פריקה דברי הכל בחנם:
אלא כתב פריקה לאגמורי דטעינה
חיים וטעינה משום איבה ולהטעינה
תעזוב עמו ואיכא מאן
ר' יוסי הגלילי אומר
ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו
בשכר וכיון דטעינה שאין בה חסרון
יין אסור דלאו צערא איכא ולאו
דדריש טעמא דקרא משום
אם הטעינו יותר ממשאו
ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא
איבה איכא אין זקוק לה: התם
כיס הויא בשכר היכא דאית בה
צער בעלי חיים (שבת קכח:).
ונפל אין נזקק לו שנאמר
תחת משאו משאוי שיכול
בטעינה. לקמיה פריך הא בפריקה
מה לי איתיה למריה בהדיה ומה לי כי
חסרון כיס נמי דהיינו היכא דבטיל
לעמוד בו. בהמת עובד
כתיב: משום צערא דישראל. שצריך
משוקיה הוי בשכר דילפי' מטעינה
ליתיה למריה בהדיה לעולם צער בעלי
כוכבים מטפל בה כבהמת
להשהות שם: בחמר עובד כוכבים. ואין
דלית בה חסרון כיס והשתא לא בא
ישראל משום איבה.
חיים דאורייתא מי סברת פטור פטור לגמרי
בהמת עובד כוכבים ועובד
להוכיח רק דצער בעלי חיים דאורייתא
בעל המשא שם ועל העובד כוכבים
ודלמא פטור בחנם וחייב בשכר וה"ק
כוכבים מחמר אחריה
(א)
לטעון: מאי פסקת. וכי פסקת הדבר
ולא לקיים שמכח ק"ו יש להוכיח
ומשאוי של ישראל וצריך
רחמנא כי איתיה למריה בהדיה עבד גביה
דצער בעלי חיים דאורייתא דאפשר
כן דכל בהמת עובד כוכבים הוי חמר
לטעון אין זקוק לו שנא'
בחנם וכי ליתיה למריה בהדיה עבד גביה
וחדלת. אבל ישראל מחמר
שק"ו הוי מחסרון כיס כדפרישית
עובד כוכבים וכל בהמת ישראל הוי
אחרי בהמתו והמשאו
בשכר ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא
חמר ישראל: שונא שאמרו. קס"ד שונא
לר' יוסי וא"ת ודלמא זקוק לו
לעובד כוכבים עזב תעזוב
(סימ"ן בהמ"ת בהמ"ת אוה"ב שונ"א רבצ"ן)
מדרבנן וי"ל דכל הסוגיא מוכחת דאי
שאמרו אשונא דקרא קאי דמשתעי
עמו. ומקשי' והא תרווייהו
וחדלת עזב תעזב בפריקה
צער בעלי חיים לאו דאורייתא אינו
בפריקה כי תראה חמור שונאך רובץ
לימא מסייע ליה בהמת עובד כוכבים מטפל
ב
הוא דכתיב ביה ואוקימנא
וגו' ז): אשונא דמתניתין קאי. אהך
חייב לסייעו אפי' בשכר כדאמרינן
בה כבהמת ישראל אי אמרת בשלמא צער
כר' יוסי הגלילי דסבר
צער בעלי חיים לאו
בסמוך וכי ליתיה למריה בהדיה
מתניתא דלעיל דשונא לטעון הוא:
בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל
דאורייתא. אוהב צריך
ליעבד גביה בשכר ולעולם צער בעלי
רובץ
לסייעו בפריקה והשונא
בה כבהמת ישראל אלא אי אמרת צער
חיים דאורייתא אבל אי הוי דרבנן
צריך לסייעו בטעינה יניח
בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל התם משום
ג
האוהב ויסייע השונא
פטור היה אפילו בשכר וכן בתר
כדי לכוף את יצרו
איבה הכי נמי מסתברא דקתני אם היתה טעונה יין אסור אין זקוק לה
הכי דקאמר ואי אמרת לאו דאורייתא
לשלום. ופשוטה היא:
אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה אלא אי אמרת
אמאי מטפל ביה ולישני מדרבנן:
ואי לאו דאורייתא אמאי מטפל
דאורייתא אמאי אין זקוק לה ה"ק ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה תא
בה. וא"ת והלא בספרי דורש
שמע ד בהמת עובד כוכבים ומשאוי ישראל וחדלת ואי אמרת צער בעלי
שונאך אפילו שונא עובד כוכבים וי"ל
חיים דאורייתא אמאי וחדלת עזב תעזב מבעי ליה לעולם צער בעלי חיים
ה
דאסמכתא בעלמא היא דבערבי
דאורייתא התם בטעינה אי הכי אימא סיפא ו בהמת ישראל ומשאוי עובד
פסחים (פסחים דף קיג: ושם) מוקי
כוכבים עזב תעזב ואי בטעינה אמאי עזב תעזב משום צערא דישראל אי הכי
בשונא ישראל:
ולהטעינה יין אסור אין זקוק
אפילו רישא נמי רישא זבחמר עובד כוכבים סיפא בחמר ישראל מאי פסקת
סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא
לה. אבל שאר
דכתיבי א"ל הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר צער בעלי חיים לאו
דברים זקוק ואפילו לטעון משום
ב)
ג)
איבה: אמאי וחדלת. וא"ת
דאורייתא ת"ש אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו
ד)ח
ולישני בחנם אבל בשכר חייב ולעולם
ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפ"ה כדי לכוף
צער בעלי חיים דאורייתא וי"ל
את יצרו עדיף ת"ש ה)ט שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים
דוחדלת משמע לגמרי:
אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא
ואי
בטעינה אמאי עזוב. וליכא
עובד כוכבים מי סברת אשונא דקרא קאי אשונא ו) דמתניתין קאי תא שמע
למימר דבטיל משוקיה דאם כן
רובץ
רישא נמי:
לכוף יצרו. וא"ת כיון דבערבי פסחים (שם) מוקי לה בישראל שמותר לשנאותו כגון שראה בו דבר ערוה מה שייך בו לכוף
מה
[א] דלא מיירי בשונא דקרא: לי שונא
עובד כוכבים. ה"מ לשנויי
ישראל בחנם ולעובד כוכבים בשכר:
יצרו וי"ל
מה