אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה לי רבצן. וא"ת ולישני רובץ בחנם רבצן בשכר דה"נ משני ולא
רובץ. מקרה הוא לו שרובץ תחת משאו בפעם הזאת: ולא רבצן.
קפח א מיי' פי"ג מהל'
א) סנהדרין סד:, ב) לעיל ל.
הרגיל בכך: ולא מפורק. והוא צריך טעינה. ולקמן פריך הכתיב הקם
מפורק בחנם אלא בשכר וי"ל דניחא ליה לשנויי דאתי כרבי
סנהדרין סד: ע"ש,
רוצח ה"ו סמג
יוסי הגלילי כדמוכח דאתיא כוותיה: ונוטל שכר. במה שמדדה
ג) [מסכת כלה תוספתא
עשין פא טוש"ע חו"מ סי'
תקים: יכול מרחוק. והטיל עליו שילך שם: מדדה עמו. לאחר
הוריות פ"ב], ד) [עיין
רעב סעיף ה:
שהטעינו שמא יחזור ויפול: גמ' מנא
הני מילי. דשלו קודם: לא
ובפריקה מיירי שירא פן ירבץ דאי בטעינה פשיטא דהא טעינה
קפט ב מיי' שם הל' ה
תוספות מו"ק כה: ד"ה
ועל רבו], ה) [עי' תוס'
יהיה בך אביון. הזהר מן עניות: כל
גופה בשכר וכל שכן מה שמדדה:
טוש"ע שם סעיף
וזהו
סנהדרין מט: ד"ה אמר
ד:
ל) ריס. אית דגרסי רוס דשבע
המקיים בעצמו כך. אף על פי שלא
רובץ ולא רבצן רובץ ולא עומד תחת משאו
1
קצ ג מיי' שם הל' ז
ותוספות יבמות קו. ד"ה
הטילו עליו הכתוב יש לאדם ליכנס
ומחצה רוס עולה מ)אלפים דהוי
ולא מפורק תחת משאו משאוי שיכול לעמוד
טוש"ע שם סעיף ו:
רבא וע"ז יט. ד"ה אמר],
קצא ד מיי' פי"ב מהל'
ו) [כלי' פי"ג מ"ב ופכ"ה
לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי
שיעור מיל כדמוכח בפרק שני שעירי
בו ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה
מ"ג], ז) [תמיד ל:],
אבידה הלכה ח
קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם
(יומא דף סז.) גבי סוכות דשעיר
ח) שבת מו. וש"נ,
סמג עשין עד טוש"ע
לי רובץ ומה לי רבצן ומה לי עומד הא מני
אבדתו
קודמת.
תמיד מדקדק פורק מעליו עול ג"ח
המשתלח:
ט) בס"א: הוא, י) רש"ל,
חו"מ סי' רסד ס"א:
ר' יוסי הגלילי היא דאמר צער בעלי חיים
קצב ה ו מיי' שם ה"ב
כ) [ד"ה שלמדו חכמה],
וצדקה וסוף שיצטרך לבריות: שלמדו
וא"ת אבדתו ואבדת רבו וכבוד אביו
ל) [צ"ל קודם ד"ה ונוטל],
ופ"ה מהלכות ת"ת
דרבנן ה"נ מסתברא דקתני תחת משאו משאוי
חכמה. סברת טעמי המשנה ולהבין
איזהו קודם אי אבדתו הלא כבוד
מ) הוא אלפים חסר חמשה
הלכה א סמג שם טור ש"ע
שיכול לעמוד בו מאן שמעת ליה דאית ליה
שלא יהו סותרות זו את זו וטעמי
אביו עדיף למאן דאמר בפ"ק דקדושין
ועיין בערוך ערך רוס,
שם ס"ב וטור ש"ע י"ד סי'
נ) דף לב., ס) [וע"ש בתוס'
רמב סל"ד:
האי סברא רבי יוסי הגלילי ש"מ ומי מצית
איסור והיתר והחיוב והפטור והוא
(דף לב. ושם) משל בן ואם כבוד אביו
קצג ז מיי' פ"ה מהל'
ד"ה ר"י וכן בתו' זבחים צ:
נקרא גמרא: מקרא. תורה נביאים
הלא אבדת רבו קודמת כדאמר לעילנ)
מוקמת לה כרבי יוסי הגלילי והא קתני סיפא
❖
ד"ה חטאת],
ת"ת ה"א סמג שם
וכתובים: משנה. כמו שהן שנויות
אני ה' ויש לומר אבדתו קודמת דהיכא
טוש"ע י"ד סי' רמב
תחת משאו ולא מפורק מאי לא מפורק
סל"ד:
ואין טעמן מפורש בהן: כל שרוב
דאביו נהנה מגוף הבהמה חייב לכבדו
אילימא לא מפורק כלל הא כתיב הקם תקים
קצד ח ט מיי' שם ופ"ח
2
תורה אור השלם
חכמתו הימנו. אם מקרא אם משנה
כגון שחוט לי בהמתך אבל הניחה
מהל' מתנות עניים
עמו אלא פשיטא לא מפורק בחנם אלא
אם גמרא: האיר עיניו. שהודיעו
ליאבד ותביא לי לאכול שגם לאב קשה
1 כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ
הל' יח סמג שם וסי' קסב
בשכר מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא האבדה אלא שרוצה לאכול ס):
טוש"ע שם וסי' רנב ס"ט:
רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ
טעם משנה אחת שלא יכול להבין:
קצה י מיי' פי"ב מהל'
מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב
ומקרעין
רבנן לעולם ר' יוסי הגלילי היא ובטעינה סבר
זה על זה. אף על פי
דאסברן זוהמא ליסטרון. בסדר
אבידה הלכה א
שמות כג ה
עִמּוֹ:
לה כרבנן ת"ר כי תראה יכול אפי' מרחוק
2 לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר
טהרות (כלים פי"ג משנה ב ופכ"ה משנה ג)
שאינו יודע יותר לפי
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
[א] 1
סי' רסד ס"א וטוש"ע יו"ד
אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים
היא שנויה ולא הייתי יודע מה כלי הוא
שלומדין זה מזה ואם תאמר דאמרינן
ת"ל כי תפגע אי כי תפגע יכול פגיעה ממש
3
סי' רמב סל"ה:
בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם
ולמדני שהוא כף גדולה שמסלקין בו
בפרק האורג (שבת דף קה: ושם) חייב
קצו כ טוש"ע ח"מ שם:
ת"ל כי תראה ואיזו היא ראייה שיש בה פגיעה
הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ:
קצז ל מיי' פי"ב מהל'
זוהם הקדירה והקלחת לצדדין:
לקרוע על אדם כשר אפילו לא היה
דברים כב ד
שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל וזה
א
3 כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ
אבדה הל' ב ופ"ה
קרע מאניה. קרע שאין מתאחה
בשעת יציאת נשמה [ג] ויש לומר דהכא
מהל' ת"ת הל' ט סמג
הוא ריס תנא ב ומדדה עמו עד פרסה אמר רבה
חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ
כדין תלמיד על הרב: אחד יורד
מיירי בקרע שאינו מתאחה כדין
עשין שם טוש"ע ח"מ סי'
בר בר חנה ונוטל שכר: מתני' אבדתו
שמות כג ד
לוֹ:
ג
א) ד
4 אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ
רסד ס"ב וטוש"ע י"ד סי'
לאמת השחי. משנה היא במסכת
תלמיד על
רבו וכן פירש רש"י:
רמב סעיף ל:
ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת
אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ
תמיד (פרק ג
משנה ו) אצל
אחיכם
קצח מ מיי' פ"ה מהל'
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
רבו שלו קודם אבדת אביו ואבדת רבו
הנכנסים שחרית לפתוח דלתות
ה
ת"ת ופ"ט מהל'
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
❖
אבל הי"א סמג עשין יב עד
דברים טו ד
של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו
חכמה מביאו לחיי
ההיכל מי שזכה בדישון מזבח
פב טוש"ע יו"ד סי' רמב
הפנימי כו' ושני מפתחות בידו
העולם הבא ו ואם אביו [ב] חכם של אביו קודמת ז היה אביו ורבו נושאין משאוי
ס"ל וסי' שמ ס"ז וסעיף
אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון.
ח:
מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היה אביו ורבו בבית
הגהות הב"ח
ח
קצט נ מיי' פי"ב מהל'
אחד מן המפתחות הללו פותח פשפש
השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם אביו חכם פודה את
(א) רש"י ד"ה ואחד פותח
אבידה הל' ב סמג
ט
הצפוני שאצל פתח ההיכל בקרן
אביו ואח"כ פודה את רבו: גמ' מנא הני מילי ב)אמר רב יהודה אמר רב אמר
כיון לאחר שנכנס בזה. נ"ב
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
מזרחית צפונית של אולם והיכל כדתנן
אבל הר' עובדיה פי'
רסד סעיף ב:
ר ס מיי' פ"א מהל' ת"ת
קרא אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם ואמר רב יהודה
שאותן שני מפתחות היו
י
4
התם שני פשפשים היה לו לשער
שניהם בפשפש הצפוני
הלכה יא סמג עשין יב
אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך: היה אביו ורבו נושאין
הגדול אחד לצפון ההיכל והאולם ואחד
כ
❖
❖
וע"ש:
טוש"ע י"ד סי' רמו ס"ד:
משאוי וכו': תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא
לדרומו ואותו שבדרום לא נכנס בו
ג)
אדם מעולם כדמפרש התם ואותו
ומשנה דברי ר"מ רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו רבי יוסי אומר
ד)
ל
הגהות הגר"א
לעזי רש"י
פשפש שבצפון והוא ט) לפתח שבזוית
אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו אמר רבא כגון ה) רב
[א] גמרא ת"ר לא תראה
פושטי"ר [פושטירנ"א].
האולם שאצל חמש אמות של כותל
סחורה דאסברן זוהמא ליסטרון שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן
❖
ו)
כו' ממש ת"ל לא תראה.
דלת קטנה, פתח צדדי.
ההיכל שבצפון פתח ההיכל ודלת
כצ"ל (והוא בדברים כב וכן
דאסבריה ז) אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון אמר עולא מ תלמידי
סובבת בו ואותו מפתח של אותו
הוא בספרי שם וא"ש דב'
חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה ולענין אבדה במקום
נ
המקראות כתיבי גבי אביד'
הפתח יורד לאמת השחי. פשפשים
מוסף רש"י
ומוכיחין זה לזה ועיין
אביו אינן חוזרין אלא לרבו מובהק קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד
פתחים קטנים כמין כיפות קטנות
לא יהיה בך אביון. לא
ריטב"א ושיטה מקובצת
וצריך לו רבו מאי אמר ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך את צריכת לי עד
ארכו כעובי רוחב הכותל ודלת
ובהגר"א ח"מ סי' רע"ב
תביא עצמך לידי עניות
ס"ק ב'): [ב] במשנה
(לעיל ל:) הזהר בעצמך שלא
ארבעין שנין איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי יתיב רב חסדא ארבעין
סובבת בו פושטי"ר בלע"ז. אחד יורד
חכם. נ"ב גירס' הרי"ף
תבא לידי עניות (סנהדרין
לאמת השחי הבא לפתוח בו שחרית
תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונא יתיב רב הונא ארבעין תעניתא
סד:). תלמיד וצריך לו
וש"פ כאן שקול נגד רבו:
[ג] תוס' ד"ה ומקרעין.
[פשפש שבזוית האולם] עומד מבחוץ
רבו. ללמוד ממנו (חולין
י)
משום דחשדיה לרב חסדא איתמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הלכה
פח:, עי"ש). הלכה כסתם
וי"ל כו'. נ"ב ורמב"ם חולק
בתוך האולם ומכניס ידו בחור שבכותל
כרבי יהודה רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת הלכה כרבי יוסי ומי
משנה. רבי הוא סידר
וכ' דוקא ברבו מובהק
עד בית שחיו ופותח: ואחד פותח
(ועמ"ש רבינו ביו"ד סי'
המשנה וכשראה דברי חכם
אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן ח)הלכה כסתם משנה ותנן רבו שלמדו
❖
כיון. לאחר שנכנס בזה ובא לו לתא
רמב ס"ק סט):
וישרו בעיניו שנאן סתם ולא
(א)
חכמה מאי חכמה רוב חכמתו ת"ר העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה
הזכיר שם אומרו עליהם כדי
אשר על פני אחת עשרה אמה של אולם
שלא יהו שנויה מפי יחיד
מדה ונוטלין עליה שכר גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ
וקצת מן ההיכל ופותח במפתח שני
ס
ונראין כאילו נשנו מפי
רבינו חננאל
למשנה יותר מן גמרא הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה
המרובים ויעשו כמותן
דלת אחד שמן התא להיכל מהר בלא
❖
(ביצה ב:).
ת"ר כי תראה יכול
טורח כשאר פתחים ונכנס להיכל
מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא אמר רבי יוחנן
מרחוק ת"ל כי תפגע
לפתוח דלתות ההיכל: כיון. כמו
בימי
יכול פגיעה ממש פניא
בפנים ת"ל כי תראה
(פסחים דף לז.) יעשנה בדפוס ויקבענה כיון מהר בלא טורח. והאי שער הגדול הוא פתח ההיכל שבין אולם להיכל: עומדין זה מפני זה.
רבינו חננאל (המשך)
הם כיצד ראיה שיש בה
כדין תלמיד לרב לפי שהיו יושבין תמיד בבית המדרש יחד ומקשין ומפרקין וכולם למדים זה מזה: לרבו מובהק. שרוב חכמתו ממנו
פגיעה שיערו חכמים אחד
מפתח אחד היה מכניס ידו
כר"י: וצריך לו רבו. ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים: מאי. כלומר קודם לאביו לענין אבדה: ותנן רבו שלמדו חכמה.
משבעה ומחצה במיל וזהו
ופותח בו מיד והאחר לא
ריס. ומדדה עמו עד
יכול לפתוח בו עד שהיה
סתמא כר' מאיר: רוב חכמתו. אם מקרא מקרא אם משנה משנה: מדה. היא קצת: ואינה מדה. שהמשנה וגמרא יפים
פרסה ונוטל שכרו. קיימא
מוריד ידו עד שחיו וכך
ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן ליכתב אלא לפי שנתמעטו הלבבות
לן פריקה בחנם לדברי
היה פותח וכן הוא מפורש
התחילו דורות [אחרונים] לכתבו: גמרא. כבר פירשתי למעלה שהוא לתת לב להבין סתימות טעמי המשנה מה הם וכששתים
כ)
הכל וטעינה בשכר כרבנן:
בתלמוד ארץ ישראל א)
מתני' אבדתו ואבדת
הנה שמואל לא למד ממנו
סותרות זו את זו יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות או לדעת
דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני פלוני חכם הוא:
אלא פירוש משנה זו בלבד
אביו וכו' אבדת רבו שלו
בימי וכיון ששמע שמת קרע
קודמת. פי' יניח של אביו
עליו כאשר קורע התלמיד על רבו. וכן פירש רבא כי רבו כגון רב סחורה דאסברן
זומליסטרון ב) פי' התרוד
ויניח של רבו וישיב את שלו שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון. והמדקדק שלא יבא לידי עניות סוף בא לידי
שמהפך בה בשר בתוך הצלחת נקראת זומליסטרון: ובתלמוד ארץ ישראל ג) רב כר"מ חד בר נש פתח
כך: ת"ר רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל שרוב
פומיה דרב ושמע דדמך ובזע עלוהו. ומתניתין נמי כר' יוסי דייקא ד) והא דאוקימנא כר' יהודה שינויא הוא:
חכמתו ממנו ור' יוסי [אמר] אפי' לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו. אע"ג דאמר ר' יוחנן הלכה כר'
ת"ר העוסק במקרא פי' במקרא בלבד ואין מתעסק גם בתלמוד מדה שאינה מדה היא שהרי לא נתעסק גם
יהודה רב ששת דהוא בתרא אמר הלכה כר' יוסי. ועוד הנה שמואל עשה כמותו וקרע על ההוא מרבנן דאסבריה
בפתרון המצות. במשנה מדה שנוטלין עליה שכר פי' המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן
הא דתנן במסכת תמיד פ' אמר להן הממונה ושני מפתחות אחד יורד אמת השחי ואחד פותח כיון פירש לו
א) כן מבואר בירושלמי בסוף פרקין. ב) כ"ה גירסת רבינו זומליסטרון בתיבה אחת וכ"ה גי' הערוך בערך זמלסטר וע"ש עוד גירסא אחרת.
ג) נראה דאינו שייך כאן רק מקומו לעיל אצל דברי ר"מ. ד) וכן הובא בשמ"ק ובשו"ת מהרי"ק בשורש קס"ט דרבינו פסק כר' יוסי: