לג:
אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחיכם אלו בעלי מקרא. שאינם יודעים דינים והוראות כי
בימי רבי נשנית משנה זו. הא דקתני גמרא אין לך מדה גדולה מזו
א א מיי' פ"א מהלכות
א) [עיין תוספות בבא קמא
אם על פי בעלי גמרא שונאיכם אלו בעלי משנה שסבורים
לפי $שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות
שכירות הל' ב סמג
צד: ד"ה בימי וכו'],
ב) [דוגמתו סנהדרין קג:],
עשין פט טור ש"ע ח"מ
לידע כמו בעלי גמרא ואינם יודעים בירור הדבר מנדיכם אלו
בתורה ונעשית כשתי תורותו) מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו
ג) אבות פרק ד משנה יג,
סי' רצא סעיף א:
ע"ה ששונאים ת"ח ושמא תאמר אבד
סברן ת"ל ונראה בשמחתכם
גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד
ב ב ג ד מיי' פ"ח מהל'
ד) ב"ק קח., ה) יבמות צג.
ישראל ישמחו ועובדי כוכבים יבושו:
ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן
שאלה ופקדון הלכה א
קדושין סב: גיטין יג: מב:
סמג עשין פח טור ח"מ
ב"ב עט: קכז: קלא. קמא:
בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן
בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא
א)
הדרן עלך אלו מציאות
קנז., ו) [סוטה מז: סנהדרין
סי' רצה:
בע"ז (דף י:) ונחו מצרה ושלח וקבץ
ג ה מיי' פכ"ב מהלכות
פח:], ז) [ישעיה סו],
מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו
המפקיד. אית דלא גרסי או
ח) [לקמן לד.], ט) [ועי'
מכירה הלכה א סמג
כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא
ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא מאי
תוספות ב"ב עט: ד"ה
עשין פב טור ש"ע ח"מ
היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד
שאבדו משום דבאבידה
❖
❖
אימור],
סי' רט סעיף ד:
דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי
ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה
ליכא כפל ויש ליישב שכך טוען הנפקד
דכתיב 1 הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם
ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית
ואחר כך נמצא הגנב אי נמי אנו
הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ב) ששגגות
מוסף רש"י
תורה אור השלם
שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו
יודעים שנגנבו מתוך ביתו אך אין
נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו
אמר כל אחד מה ששמע ונתנו
אנו יודעים אם פשע או שאבדו
הוי זהיר בתלמוד.
1 קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ
לפלפל ולחקור דקדוקיו,
עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות
לב לברר טעמי המחלוקת דברי
שאנו יודעין שנאבד ממנו אך לא
כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד
ששגגת תלמוד עולה
לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית
מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות
ידעינן אם על ידי גניבה או על ידי
והיינו דתנןג) ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד
זדון. שמתוך שאין
יַעֲקֹב חַטֹּאתָם:
דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות
דבר אחר:
מדקדקין בלמוד ומורין
ישעיהו נח א
ששגגת תלמוד עולה זדון דרש ר' יהודה בר'
נגנבו. ה"ה אם אמר פשעתי
2 שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ הַחֲרֵדִים
הוראה שלא כדין נעשה
לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם
אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים
כזדון, לפי שתלמידי חכמים
2
אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם
נמי במשנה דברי יחידים שראה
שהכפל שלו כדאמר בגמרא
השגגות נעשה להם
שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן
אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם
רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי
מגו דאי בעי פטר נפשיה בגניבה
כזדונות, נ"א שאם נכשלת
שְׁמִי יִכְבַּד יְיָ וְנִרְאֶה
אלו בעלי מקרא שנאיכם אלו בעלי משנה
בה אפילו בשוגג חשובה
בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ:
לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו
אלא אורחא דמילתא נקט נגנבו שהוא
❖
כמזיד שהיה לך לדקדק
ישעיהו סו ה
מנדיכם $ אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק
בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו
רגילות לטעון דבר שהוא פטור אע"פ
ולשמוע עד סופה (אבות
סברם ובטל סיכוים ת"ל ונראה בשמחתכם
לב לטעמי המשנה: שבקו כולי עלמא
שהוא רוצה לשלם וריב"ן פי' דמתני'
פ"ד מי"ב).
הדרן עלך אלו מציאות
מתני'. מלחזור על גרסת משנתם:
נמי ה"פ דהנפקד אומר שנגנבו
גליון הש"ס
שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם
שהרי אמרו שומר חנם
ואזלו בתר גמרא. לחשוב בסברא:
בפשיעה ולא רצה לישבע היינו ולא
גמ' אלו עמי הארץ.
נשבע ויוצא. ויכול היה
יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו:
רצה לישבע לשקר: כגון פירות
❖
ליפטר בשבועה (ב"ק קח.).
עי' סוטה דף כב ע"א
הדר דרש להו הוי רץ למשנה. לפי
הדרן עלך אלו מציאות
תוס' ד"ה רבי שמואל:
דקל דעבידי דאתו. וא"ת והכא
שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו
רש"י ד"ה בימי וכו'
המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים
אפילו אי עבידי דאתו היאך יקנה
שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו
שמשרבו תלמידי. ועיין
ד)
רבינו חננאל
חגיגה דף טז ע"א תוספות
הכפל במעות ששילם והלא מעות
פטור ובמקום אסור יאמרו מותר:
❖
ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה
ד"ה יוסי:
קבלה והן תלויות
מאי דרוש. מתחילה כשדרש שגמרא
אינן קונות אלא למיקם עליה במי
לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא
במשניות
החיצונות
א
גדול: לעמי פשעם. עמי דהיינו ת"ח
שפרע ועוד מאי קפריך בסמוך מי
וכשהוא מתעסק במשנה
נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר
ב
הגהות מהר"ב
צריך לעיין באותן
יימר דמיגנבא והלא כששילם כבר
את חטאתם אני קורא פשע שהיה
משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם
הברייתות כולן ופתרוני
להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו רנשבורג
נגנבה והול"ל מי יימר דנגנבה פירוש
החכמים יש לו בזה
למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם
ג
ד
שכבר נגנבה שמא נאבדה ויש לומר
להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך
א] ברש"י ד"ה מתקיף לה
שכר מצוה. אבל המתעסק
רמי. נ"ב עיין הליכות עולם
נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר
בתלמוד ומורה ומבאר
משנה שאינה עיקר: ולבית יעקב.
דהמקשה סבר דבשעת משיכה הקנה
דף ז' ע"ב ודף ח' ע"א
המצות כתקנן ומגיד
משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם
שאר העם: חטאתם. אפילו פשע
לו הפרה לקנות הכפל כשיבא ואע"ג
ובדברי בעל יבין שמועה
הלכה למעשה אין לך
לבעל הפקדון: גמ' למה ליה למתני בהמה
שלהם אני קורא חטאת: הוי זהיר
דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרי'
שם יעוש"ה ז' ע"ב בד"ה
מדה גדולה מזו כי
❖
ה"ע ומצינו מתקיף וכו':
בתלמוד פתרון התורה
בתלמוד. בגמרא שהיא תירוץ [טעמי]
דבדקל לפירות אפילו רבנן מודו דקני
ולמה ליה למתני כלים צריכי דאי תנא
והמשנה והמצוה שהן
היינו משום דעבידי דאתו אבל הכא
המשניות או אם תשמע דבר משנה
בקבלה הלכה למשה
בהמה הוה אמינא בהמה הוא דמקני ליה
דלא עבידו דאתא אפילו לר' מאיר לא
מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:
מסיני. ולעולם הוי רץ
רבינו חננאל (המשך)
כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה
למשנה יותר מן התלמוד
ששגגת תלמוד. אם שגית בהוראה
קני וקשה דבפ' השולח (גיטין מב: ושם)
דבר קל לא רצה להורות
פי' הוי רץ למשנה
אבל כלים דלא נפיש טירחייהו אימא לא
מיבעיא לן בעבד שמכרו רבו לקנס
בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם
בפני רב הונא רבו. בעא
שהיא מדה ונוטלין עליה
מקני ליה כפילא ואי תנא כלים הוה אמינא
מיניה רב חסדא מרב הונא
שכר והשוגג אינו נדון
דדילמא אפילו לר' מאיר לא יועיל
המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך
תלמיד וצריך לו רבו מהו
בה כמזיד אבל המתעסק
כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא
משום דלא עבידא דאתי דמנגח או
כך דמית לה דין או הוראה שבא
כלומר תלמיד חריף שרבו
בתלמוד אפי' השגגות
דילמא אפילו לרבנן יועיל משום דהא
לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין
נפיש כפלייהו אבל בהמה דכי טבח ומכר
נהנה ממנו ומשאילות
חשובות עליו כזדונות
התלמיד ומחקריו מוסיף
שהיה לו לדקדק על עצמו
קאי עבדא והוי כדקל לפירותיו והכא
הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת
משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה
הרב חכמה כדאמר
שלא יכשל אפי' בשגגה
פשיטא ליה דלא מהני פרה לכפילא
טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא
כפילא צריכא מתקיף לה רמי בר חמא והא
[בסנהדרין סח.] הרבה למדתי
לפי שמדקדקין עליו אפי'
לידך: עולה זדון. ענוש אתה עליה
ואפילו לר"מ וי"ל דשמא התם שכיח
מרבותי ומחברי יותר מהם
כחוט השערה שנאמר
אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו
ה
ומתלמידי יותר מכולם
וסביביו נשערה מאד
טפי מהכא אי נמי הכא פריך אם
כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת
לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
תלמיד כגון זה אצל רבו
מלמד שהקב"ה מדקדק
ה)
טעם מרבך: אלו ת"ח. ששימשו חכמים
תימצי לומר בעבד שמכרו רבו לקנס
יניח אבידת אביו ויחזיר או
עם סביביו אפי' כחוט
ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הכא
דלא מהני לר"מ ומשני נעשה כאומר
הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו
לא וחשב רב הונא בדעתו
השערה ומי יכול להשמר
מי
כי רב (הונא) [חסדא]
כל זה וכבר פירשנוהו
לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי
וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין:
על עצמו שאל וכי הוא
הוי זהיר בתלמוד ששגגת
קנויה לך מעכשיו שגוף הפרה מכר לו דהשתא הכפל שלו ממילאט): שנאיכם אלו בעלי משנה. ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא
כענין תלמיד שצריך לו
התלמוד עולה זדון הוי
אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (דף
דלמא
רבו וכעס והשיבו חסדא
זהיר אתה המתעסק
חסדא לא צריכנא לך ולא
בתלמוד ששגגתו עולה
כב.) התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם: מנדיכם אלו ע"ה. שת"ח שנואין ומתועבין להן כנדה: שמא תאמר אבד
לחידודך ולא לפלפולך
לך זדון וכר' יהודה בר'
סברם. של אלו שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' ז) דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן: ת"ל ונראה בשמחתכם. ולא נאמר ואראה
אנת צריך לקבל ממני
אלעי דדרש הגד לעמי
שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם: והם יבושו.
בשמחתכם כך אמר
הנביא אני ואחיכם
אותם
שהם עובדי
כוכבים שאינם ממנו
עד מלאת לך לפני מ'
פשעם אלו תלמידי חכמים
שנה שבמלאת מ' שנה
ששגגות נעשות להם
ואינן נקראין על שם ישראל הם יבושו וישראל ישמחו:
עומד התלמיד על דעת
כזדונות וכו'. אמר עולא
רבו כדכתיב ואולך אתכם
תלמידי חכמים שבבבל
הדרן עלך אלו מציאות
ארבעים שנה במדבר וגו'
עומדין זה מלפני זה
ולא נתן ה' לכם לב
וקורעין זה על זה וכו'.
המפקיד. ולא
רצה לישבע. שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה
זו שהרי אמרו כו':
לדעת וגו': איקפדו להדדי
פי' כיון שנושאין זה עם
גמ'
למי
שהפקדון אצלו. דכיון דשילם קנה כל תשלומיה. ובגמרא ח) מפרש טעמא:
דמקני
ליה כפילא. הבעלים
ולא עול לגבי [הדדי].
זה בהלכה לומדין זה מזה
רב הונא יתיב ארבעין
טעמי' הרבה כרבו הוא
מקנין לשומר כפל העתיד להשתלם כדאמר לקמן שבשעה שמסרה לו לשמור על מנת כן מסרה שאם תגנב וירצה וישלם יהא כפל
תעניתא דחשדיה לרב
חשוב כל אחד לחבירו
שלו: אימר לא מקנה ליה כפילא. לא מסרה לו מתחילה על מנת כן: דלא נפיש כפלייהו. שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה
חסדא. רב חסדא יתיב
לפיכך עומדין זה מפני זה
נוהגת אלא בשור ושה בלבד: מתקיף לה רמי כו'. א] אמתניתין קא מתמה: והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. והיאך הקנו
ארבעין תעניתא משום
וקורעין זה על זה אבל
דחלש דעתיה דרב הונא.
לענין השבת אבידה אינו
לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב: ואפילו לר' מאיר דאמר. בפ"ג דקדושין (דף סג.) הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר איכא
דרש ר' יהודה בר' אלעי
מניח של אביו ומחזיר
למיגמר מינה מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך (דף סו:): דעבידי דאתו גרסינן:
שמעו דבר ה' החרדים
לרבו אלא אם הוא רבו
מי
אל דברו אלו תלמידי
מובהק. רב חסדא הוא
חכמים וכו':
תלמיד רב הונא דגרסי'
הדרן עלך אלו מציאות
בעירובין בתחלת פרק הדר עם הנכרי בחצר. אמר רב יוסף ביעתא בכותחא בעאי מרב חסדא בשני רב הונא
המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים נגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע וכו' עד למי משלם למי שהפקדון אצלו
ולא פשט לי. פי' מפני שיש בכותח כמכא דחלבא הוצרך לשאול אם הוא מותר שיאכל ביצת שחוטה בכותח אי
לא כלומר ביצת שחוטה כבשר היא וכיון שיש בכותח חלב נמצא כאילו אוכל בשר בחלב ואסור אי לא ואע"ג
וכן הלכה. ומקשי' והא אין [אדם] מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם כלומר היאך יכול המפקיד להקנות כפילו
דדבר ברור הוא דתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב אפי' הכי זה שהוא
למי שהפקדון בידו והא אפי' ר'
מאיר דסבר אדם מקנה
לחבירו דבר שלא בא לעולם כי האי גוונא לא אמר.