המפקיד פרק
שלישי
בבא מציעא
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלמא מודה ומפטר. פי' דלמא ימהר להודות קודם שיבאו
מי יימר דמגנבא. שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה
ד א מיי' פ"ח מהל' שאלה
א) [לקמן לז.], ב) [ברכות
דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה שמשכה ממנו על מנת
עדים והיינו כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים
כה. וש"נ עי' נדרי' עב.],
הל' א סמג עשין פב
ג) בא קמא נז:, ד) [לקמן
טוח"מ סי' רצה:
כן: נעשה כאומר לו. בשעה שמסרה לו דקים להו לרבנן דניחא
פטור ואע"ג דממתני' דמרובה (ב"ק דף עד:) דייקי' דלא כרב על פי
ה ב טוח"מ שם:
צב. שבת יח. עירובין כ:
להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד
עצמו דומיא דעל פי עד אחד לפי מסקנא דהתם דאמר מסתברא
❖
ו ג ד מיי' שם סמג שם
גיטין סד.],
לבא של שומר והרי היא כמסרה לו
מלתיה דרב בשחייב עצמו בקרן אבל
טוח"מ שם:
ז ה ו ז ח מיי' שם הל'
על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו
היכא דפטר עצמו מכלום לא אמר
מי יימר דמגנבא ואם
תימצי לומר דמגנבא
ב טוח"מ שם:
הגהות הב"ח
קרן שתהא פרה קנויה לו משעה
לא מפקא מדרב וכן הלכה ולא
ח ט מיי' שם הלכה ד
מי יימר דמשתכח גנב ואי משתכח גנב מי
❖
(א) רש"י ד"ה ללישנא וכו'
טוח"מ שם:
שמסרה נמצא למפרע כשגנב הגנב
כשמואל דמחייב דר' יוחנן סבר נמי
יימר דמשלם דלמא מודי ומפטר $ אמר רבא
דלא הוה ליה למפטר:
של שומר היתה דפרה כבר היא
התם דפטור ושמואל ור' יוחנן הלכה
(ב) ד"ה והא מדקתני וכו'
נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני
בעולם: אי הכי. דנמצא שהיתה
כר' יוחנן כדאמר פ' מי שהוציאוהו
❖
וגבי שואל וקידם ושילם:
מוסף רש"י
הרי פרתי קנויה לך מעכשיו מתקיף לה ר'
שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות
(עירובין דף מז:):
אלא מהא ליכא
אי
זירא אי הכי אפי' גיזותיה וולדותיה נמי אלמה נמי דקיימא באגם. תימה דנימא
וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון
למשמע מינה. דודאי
גליון הש"ס
תניא א חוץ מגיזותיה וולדותיה אלא אמר ר' נעשה כאמר לו לכשתגנב
דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו
מתני' לאו כולה דוקא, אלא
גמ' אמר רבא נעשה. עיין
חדא מנייהו דוקא, או רישא
למפרע: פסקא. פסקת הדבר בכל
זירא נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה
ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו
במרדכי פ"ק דב"מ אות
או סיפא, ותנא אידך אטו
אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא
סמוך לגניבה דהשתא קני אפילו
ומאי פסקא סתמא דמלתא שבחא דאתא
רלו: שם אלא מהא ליכא
ההוא ולא ידעינן הי מינינו
לכך ואין דעתו להקנות הולדות:
עומדת באגם כדאמר ר' יוחנן בפ'
דוקא דנגמר מניה (שבת
למשמע מינה. נדה לג
מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דמגופה
ע"ב: תוס' ד"ה אלא
קכא.). ואמר הלה הריני
נעשה כאומר לו. בשעה שמסרה
האשה שנפלו (כתובות ד' פב. ושם) משוך
לא עביד איניש דמקני איכא דאמרי אמר
משלם ואיני נשבע. דאי
וכו'. וי"ל דשילם נקט
לו: לכשתגנב ותרצה ותשלמני. אם
פרה זו ותקנה לך מעכשיו ולאחר
לאביי. עיין נדרים דף ס
בעינא משתבע דנגנבה
רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה
❖
תשלם לי הקרן: סמוך לגניבתה קנויה
שלשים יום קנה אפי' עומדת באגם
משלם
ע"ב וצ"ע:
מפטרינא,
ותשלמני סמוך לגניבתה קנויה לך מאי
תשלומי כפל לשוכר.
לך. שעה אחת לפני גניבתה תהא
וגיזותיה וולדותיה לא קנה אע"פ
דכיון דשילם נמצאת הגניבה
בינייהו איכא בינייהו קושיא דרבי זירא אי
הפרה קנויה לך והיא כבר היתה
שאומר מעכשיו שאין הקנין נגמר
שלו (ב"ק נז:). מידי גבי
רבינו חננאל
נמי דקיימא באגם: שילם ולא רצה לישבע
בעולם: קושיא דר' זירא. ללישנא
הדדי תניא. חדא תניא ר'
עד סמוך לגניבתה כדאמר ר' יוחנן
ב
חייא וחדא תניא ר' אושעיא
ופריק רבא נעשה כאומר
בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות
בפ' האומר (קידושין דף ס.) בא אחד
[וכו']: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא
❖
א)
.
לו בשעה שהפקיד אצלו
(שבת יח.)
דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה:
וקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום
שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני
לכשתיגנב ותרצה ותשלם
ג
א"נ דהוה קיימא באגם. כשגנבה
בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר כ'
לי הרי פרתי זו קנויה
משלם אע"פ שלא שילם תנן שילם ולא רצה
לך מעכשיו. אי הכי כי
גנב. ללישנא בתרא לא קני כפילא
יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר
רבינו חננאל (המשך)
לישבע שילם אין לא שילם לא אימא סיפא
מאותה שעה שהפקידה
דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו
עשרה ימים בא אחר וקדשה מעכשיו
מחמת מלאכה מתה. איכא
אצלו הקנה אותה לו. יהיה
נשבע ולא רצה לשלם טעמא דלא רצה הא
דאמרי שואל נמי כיון
אפילו גיזותיה וולדותיה
שתהא חצירו קונה לו ומשיכה ההיא
אפי' הן מאה כולם תופסים בה דכל
דאמר הריני משלם קני
לו. א) ופריק איכא דאמרי
רצה אע"פ שלא שילם $ אלא ב) מהא ליכא
שעתא לא הואי ובמאי נקני. וא"ת
חד וחד רווחא לחבריה שבק ושמא
כפל וכו' אמר ליה רב
אמר רבא נעשה כאומר לו
למשמע מינה תניא כותיה דר' יוחנן השוכר
תקני לו משיכה ראשונה שמשכה
י"ל דקדושין אלימי וכיון דאשכחו
ג)ד
זביד הכי אמר אביי שואל
לכשתגנב ותרצה ותשלם
עד שישלם מאי טעמא
לי תהיה פרתי זו קנויה לך
פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם
לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה
רווחא תו לא פקעי אבל הכא גיזות
הואיל וכל הנאה שלו היא
סמוך לגניבה שעה אחת.
לגניבתה הא אמרינן בכתובות בהאשה
וולדות לכל הפחות הנהו דאיתנהו
ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם
בדיבורא לא קני ליה כפל.
פי' ללישנא קמא דרבא
שנפלו לה נכסים (דף פב.) האומר
בשעת מסירה אהני מעכשיו לקנותה
והלכתא כרב פפא בשומר
קנה דהא אית ליה בידיה.
תשלומי כפל לשוכר אמר רב פפא ה שומר
חנם ובשומר שכר מיגו
ללישנא בתרא דרבא לא
לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך
סמוך לגניבתה למפרע:
חנם כיון שאמר פשעתי מקנה ליה כפילא
דאי בעו הוו יכלי למיפטר
קנה דהא באגמא הות
אלא
מהא ליכא למשמע מינה.
אלא לאחר שלשים לא קנה: השוכר
נפשייהו וקא מודו בההוא
קיימא וליתה ברשותיה
דאי בעי פטר נפשיה בגניבה ו שומר שכר
פרה ונגנבה כו'. אע"פ שהשוכר
תימה כיון דקשיא ליה רישא
הנאה מקנה להו כפילא.
דליקני לה ליה. פירוש
כיון שאמר נגנבה מקנה ליה כפילא דאי
חדא דשמעתיה דר' יוחנן
אחר מאי בינייהו איכא
חייב בגניבה ואבידה מ"מ אם רוצה
לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפרק
סתמא היא. ורב זביד
בינייהו קשיא דר' זירא.
בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה שואל
לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר
קמא דקידושין (דף ה:) ותקשה לר'
נמי לא פליג עליה אלא
פירוש ללישנא בתרא
שאומר הריני משלם לא מקני ליה כפילא
בשבועה הלכך כי אמר נגנבה וחייב
יוחנן $וי"ל דשילם נקט לאביי דפרק
בשואל בלחוד ובשואל
דרבא דאמ' סמוך לגניבתה
הלכתא כרב זביד דתניא
קנויה לך לית אורחא
עצמו בקרן נקנה לו הכפל: מקנה
הגוזל קמא (ב"ק ד' קח.) לאורויי דאם
במאי הוה ליה למפטר נפשיה במתה מחמת
בהדיא כוותיה ודייקינן
לאקשויי אי הכי גיזותיה
ליה כפילא. נקנה לו הכפל: כל
נשבע ושילם דאין הכפל שלו ולרבא
מלאכה מתה מחמת מלאכה לא שכיח איכא
ללישנא קמא דרב פפא
וולדותיה דליכא סמוך
דאמר שואל כיון שאין
לגניבתה לא גיזות ולא
חיובי ופטורי דד' שומרין ילפינן
לאורויי שילם אע"פ שנשבע תחלה
דאמרי אמר רב פפא שואל נמי כיון שאמר
לו דרך להפטר מן
ולדות. אי נמי דקיימא
מקראי לקמן בפרק השואל (דף
שהכפל שלו ולא רצה לישבע היינו
התשלומין אע"פ שאמר
באגם. פי' ללישנא קמא
הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי
צד:) שומר חנם ישבע על הכל אם לא
לא רצה לעמוד בשבועה אבל אם
הריני משלם לא קנה כפל
דרבא לא קני כפל
פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה אמר ליה
הוא הדין ואפי' שילם
ב) דהא ליתה ברשותיה
פשע והשואל משלם את הכל נושא
אמר הריני משלם אם נשבע תחלה
דהא חיוביה קא פרע ולא
דליקני לה במשיכה
רב זביד הכי אמר אביי ז שואל עד שישלם
שכר והשוכר פטורין מן האונסין
אין הכפל שלו:
ג)
מהני מידי למשאיל דליקני
ויזכה בכפילא. לפיכך
שואל עד שישלם.
מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא
וחייבין בגניבה ואבידה שואל פטור
הואיל וכל
ליה כפילא אי הכי קשיא
אמר פרתי קנויה לך
ליה הא דתניא השואל
מעכשיו בעידנא דעיילא
לא מקני ליה כפילא תניא כוותיה דרב זביד
במתה מחמת מלאכה הראויה לה
הנאה שלו ולהאי טעמא
פרה מחבירו ונגנבה וקדם
ברשותיה חוץ מגיזותיה
דאמר ליה להכי אושלת לי ולא
אפי' אם התנה להיות כש"ח לא
ח השואל פרה מחבירו ונגנבה וקידם השואל
השואל ושילם ואחר
וולדותיה. וללישנא בתרא
לאוקמה בכילתא: וכל הנאה שלו.
קנה עד שישלם ולטעמא דלעיל
כך נמצא הגנב משלם
דרבא אע"ג דהות באגמא
ושילם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי
תשלומי כפל לשואל
קני לה דהא ברשותיה
שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום
דמשום לא שכיחא אם התנה להיות
כפל לשואל ללישנא קמא דרב פפא ודאי
ד)
ואתינן לדחויה ולא
קיימא מעידנא דאפקיד
שכר: בדיבורא. דהריני משלם: לא
כש"ח קנה כפל במגו דפטר נפשיה
נדחית אלא מדקתני גבי
מרה לגביה דהא מיחייב
לא הויא תיובתא ללישנא בתרא לימא
מקני ליה. הבעלים כפל שאין זו
בגניבה ואבידה דשכיחא:
שוכר ואמר הריני משלם
בשמירתה ומיגו דאיחייב
ללישנא קמא דרב פפא ודאי
תיהוי תיובתיה אמר לך רב פפא מי אלימא
וגבי שואל תני וקדם
בשמירתה כל היכא דאיתה
שום טובה מוטל היה עליו להניח
ושילם ושתי הברייתות
ברשותיה קיימא הלכך
ממתניתין דקתני שילם ואוקימנא באמר
דעתו שהשאילה לו חנם: ללישנא
לא הויא תיובתא. דאמר
הללו ביחד הם שנויות
זכי ליה בכפילא דאמרינן
הכא נמי באמר מי דמי התם לא קתני
קמא דר"פ ודאי לא הוי תיובתא.
הריני משלם לא קנה כפל אבל שילם
במקום אחד זו אחר זו
סמוך לגניבתה אקנייה
במתניתא דבי רבי חייא
ליה מרה ונפקא מרשותיה
דנימא כיון דטעמא דרב פפא
קנה כפל ור"ח גרס ודאי הויא
קידם הכא קתני קידם מאי קידם קידם ואמר
דוקא קתני וקדם ושילם
ואשכחתא דממי שהפקדון
משום דלא הוה (א) למפטר נפשיה
תיובתא דכיון דרב פפא מפרש
הא מדקתני גבי שוכר ואמר וגבי שואל קידם
ש"מ דאפילו שואל אם
אצלו נגנבה. א"ר יוחנן
שילם קנה כפל קשיא
לא שילם ממש אלא כיון
דהא מתה מחמת מלאכה לא
טעמא משום דלא שכיח האי טעמא
תניא
ש"מ דוקא קתני מידי גבי הדדי
ד)
לרב פפא לפום דוקיא
שאמר הריני משלם אע"פ
שכיחא אפי' קדם ושילם נמי אית
שייך אפילו בשילם והא דנקט ואמר
דדייקינן משמעתיה דהוא
שלא שילם עדיין קנה.
שיילינהו לתנאי דבי רבי
חייא
ודבי
ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא
הריני משלם משום דנקט גבי
הדין אפילו שילם לא קנה.
תניא נמי הכי השוכר
ר' אושעיא ואמרי גבי
הדדי
תניין
ויש מי שגורס הכי ללישנא
פרה מחבירו ונגנבה ואמר
ותיקשי ליה הא ודאי ליכא לאותובי
ש"ח וש"ש נקט נמי גבי שואל:
קמא דרב פפא ודאי לא
השוכר הריני משלם ואיני
ט פשיטא אמר
איני משלם
וחזר
ואמר
דמצי אמר לך אנא אע"פ שאמר
וחזר הויא הא דתניא כוותיה
נשבע שנאנסה ונמצא
הריני משלם
הא קאמר
הריני
משלם
אלא אמר הריני משלם
הריני משלם אמרי ולא אמרי אע"פ
דרב זביד תיובתא ומאן
הגנב משלם תשלומי כפל
דגריס הכי פשוטה היא
לשוכר. אוקמוה [ב"ק נז
ששילם: נימא תיהוי תיובתא. מי
וחזר
אינה צריכה לפנים ולא
ע"ב] (לר"מ) [כר"מ] שאמר
נימא דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא: והא מדקתני. תנא דברייתא גבי שוכר ואמר כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן
לפני לפנים. תוב [מקשינן]
שוכר כשומר חנם משלם.
וגבי שואל ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד: שיילינהו. בני
הישיבה: לתנאי. שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי
ללישנא בתרא דרב פפא
אמר רב פפא שומר חנם
(ב)
דאמר כיון דאמר השואל
שאמר פשעתי בה מיקני
אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.) כל מתניתא
דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא:
הריני משלם קנה כפל
ליה כפל דאי בעי הוה פטר
ואמרו קשיא ליה הא מתניתא
נפשיה בגניבה ואבידה
דקתני גבי שואל וקדם
וכיון שאמר פשעתי ואני
ושילם ואוקימנא דוקא שילם אבל אמר ואכתי לא שילם לא קנה ונדחו דברי
רב פפא בשואל לתרתי
חייב לשלם כאילו שילם וקנה הכפל וכן שומר שכר שהודה לו כי נגנבה. אבל שואל אע"פ שאמר הריני
לישני ובשילם השואל דברי הכל כפילא דידיה היא ודלא כר' יוסי דאמר כיצד
הלה עושה סחורה וכו'.
משלם לא קנה הכפל דלית ליה למיפטר נפשיה אלא במתה מחמת מלאכה והא נגנבה וליתה גביה דנימא
א) נראה דנתחלפו השורות בכאן וכן צ"ל ופריק נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה איכא דאמרי אמר רבא וכו' עד תיבות שעה אחת. מאי בינייהו איכא בינייהו קושיא דר' זירא וכו' עד תיבות דקיימא באגם. פי' ללישנא קמא דרבא קנה וכו' עד תיבות דליקני לה ליה. פירוש אחר
ללישנא קמא דרבא לא קני כפל וכו': ב) ר"ל אם לא הי' אומר מעכשיו: ג) נראה דצ"ל לפיכך צריך שיאמר הרי פרתי קנויה לך מעכשיו דאז קנה לה בעידנא דעיילא ברשותיה: ד) דברי רבינו צריך ביאור בזה דלל"ק דרב פפא אין זה דיחוי כלל דשלם לאו דוקא דאדרבה דכ"ש
דהוי תיובתא ואולי דגי' אחרת היה לו וצ"ע: