לד:
המפקיד פרק
שלישי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחזר
ואמר איני משלם [מאי] מי אמרינן מהדר קהדר ביה.
ואמרו בנים אין אנו משלמין. (א) לא הספיק לשלם עד שמת: שלמו
ט א מיי' פ"ח מהל'
א) גי' רש"ל כפילא אבונא,
בנים. והאב לא הספיק לומר הריני משלם עד שמת: דעבד לי
מכאן מוכיח ר"ת דאם אמר לחברו השבע וטול קודם
ב) לעיל ה:, ג) שבועות מג.,
שאלה הל' ה סמג
ד) [שם: ע"ש],
עשין פח טוח"מ סי' רצה:
נייח נפשאי. פעמים רבות עשה לי קורת רוח: שילם לבנים. מתו
שנשבע יכול לחזור בו ולומר אשבע ולא אשלם ובפרק יש נוחלין
י ב מיי' פ"ו מהל' שאלה
ו) [ועיין תוס' בבא קמא
(ב"ב דף קכח. ושם) דאמר עבדי גנבת
והלה אומר אתה מכרתו לי
הבעלים ונגנבה ואמר השומר לבנים הריני משלם או שילם מהו:
עב. ד"ה סיפא כו'], ז) צ"ל
ופקדון הל' א סמג עשין
❖
שלמו בנים לבנים מהו. דליכא שום
רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול
מכל מקום. רש"א,
פח טוש"ע ח"מ סי' רצה
סעי' א וסי' שה סעי' א:
לחזור בו לא גרס נשבע בלא וא"ו
צד נייחא נפשא באלו שהם קיימים
וחזר ואמר איני משלם
מאי מי אמרינן מהדר
יא ג מיי' פי"ג מהל'
דמשמע שבע"כ ישבע ובריש שבועת
שלא הם ולא אביהם עשו קורת רוח
קא הדר ביה או דלמא במלתיה קאי ודחויי
מלוה ולוה הל' ד
הגהות הב"ח
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
לאלו ולא אביהם של אלו קיבל
הדיינים (שבועות דף לט. ושם ד"ה אם)
הוא דקא מדחי ליה אמר הריני משלם ומת
(א) רש"י ד"ה ואמרו
סי' עב סעי' ט:
קורת רוח מבני השומר: או דלמא.
דאמר אם אמר איני נשבע פוטרין
יב ד מיי' שם טוש"ע שם
וכו' משלמים והאב לא
ואמרו בניו אין אנו משלמין מאי מי אמרינן
אותו מיד לא כפרש"י שפוטרין אותו
כיון ששניהם הראשונים הוה להו
❖
❖
סעי' י:
הספיק:
מהדר קא הדרי בהו או דלמא במלתא
לפי שאינו יכול לחזור בו אלא יש
נייחא נפשא בהדדי קנו כפילא אף
דאבוהון קיימי ודחויי הוא דקא מדחו ליה
בנים מן הבנים: שילם מחצה.
לומר מסלקין אותו מב"ד כדי שיתבייש
רבינו חננאל
מוסף רש"י
שלמו בנים מאי מצי אמר להו כי אקנאי
לחזור ולומר אשבע מיהו שוב פירש
מתחילתו אמר הריני משלם מחצה
משביעין אותו. שומר
שלמו בני שואל למשאיל
ולא יותר: מהו. לקנות חצי הכפל:
כפילא לאבוכון דעבד לי נייח נפשאי לדידכו
ר"ת בתשובה אחת דשפיר גרסינן
שכר שטען נגנבה וחייב
או א) לבני המשאיל
שאל שתי פרות. אם תימצי לומר לא
נשבע בלא וא"ו וישבע בע"כ והא
לא או דלמא לא שנא שילם לבנים מאי
עצמו בתשלומין (שבועות
או שילם מחצה ולא
דאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין דף
קני מחצה שאל שתי פרות ונגנבו
מג:). חיישינן שמא עיניו
הספיק להשלים הנשאר
מצו אמרי ליה כי אקני לך א) אבונא כפילא
נתן בה. ורוצה לקנותה
עד שנמצא הגנב או שאל
כד. ושם: ד"ה שלח) גבי נאמן עלי אבא
ואמר הריני משלם אחת ולא אמר
דעבדת ליה נייח נפשיה אבל אנן לדידן לא
בדמים (שם). מי נשבע.
מאשה ושילם לבעלה
מתה מחמת מלאכה: מהו. לקנות
ואביך מחלוקת לאחר גמר דין אבל
כמה היתה שווה, מי
או שאלה האשה ושילם
או דלמא לא שנא שלמו בנים לבנים מאי
כפל שלה מי אמרינן כיון דפרה
קודם גמר דין דברי הכל יכול לחזור
שהפקדון אצלו. המלוה
בעלה או שאל משני
שילם מחצה מאי שאל שתי פרות ושילם
(שבועות מג.). ויוציא
שותפין ושילם לאחד מהן
שלימה שילם קנה או דלמא כיון
בו הכא אפילו קודם שנשבע אינו
הלה את הפקדון. ושמא
או שאלו שני שותפין
אחת מהן מאי שאל מן השותפין ושילם
דתרוייהו חד פקדון הוו ואינו משלם
יכול לחזור בו דכיון שקבל עליו לשלם
לא דקדק זה בשומא ויפסלנו
ושילם אחד מהן אלו
❖
לאחד מהן מאי שותפין ששאלו ושילם אחד
את שתיהם לא אקני ליה כפילא
אם ישבע זה שכנגדו הוי כמו לאחר
לעדות ולשבועה (שם).
כולן עלו בתיקו. וקיימא
לן ממון המוטל בספק
שהרי הוא נפסד על ידו: ושילם לאחד
גמר דין והכא דקאמר מהדר קהדר
מהן מאי שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי
חולקין. אמר רב הונא
מהם. חלקו חצי דמיה שעליו מהו
ביה לא שיוכל לחזור אלא רוצה
אשה ששאלה ושילם בעלה מאי תיקו אמר
ומשביעין. פי' אע"פ
א
ב)
רבינו חננאל (המשך)
לקנות חלקו המגיעו מי אמרינן כל
הוא לחזור אף על פי שאינו יכול
שמשלם אמר רב הונא
רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה
ב
המשכון וטוען המלוה כי
משביעין אותו שבועה
הקרן שלו שילם או דלמא בעינן
ולא מקני ליה כפילא משום דאטרחיה
ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן
הלויתיך עליו ד' דינרין
שאינה ברשותו חיישינן
עד שישלם כל הפרה: ושילם אחד
לב"ד כדאמר בסמוך גבי ההוא
והיה שוה שני דינר הריני
שמא עיניו נתן בה
בה מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון
ג)ג
מחשב על ב' דינרין
ותלמוד ארץ ישראל מסייע
מהם. חצי דמיו שעליו: מהו. שיקנה
דאפקיד כיפי וכה"ג איכא בפ' יש
דמי המשכון שאבד מפני
דגרסינן לא סוף דבר
ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו
נוחלין (ב"ב דף קלח.) מדאשתיק קננהו
חצי הכפל מי אמרינן הרי שילם כל
שאמרו חכמים כשומר
שילם אלא כיון דאמר
שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע
המוטל עליו: שאל מן האשה. פרה
וכשצוח לבסוף מהדר קהדר ביה
שכר אני שמשלם הגניבה
הריני משלם חוששין ב)
והאבידה עכשיו חייב
שמא שלא שלח בה יד.
הלויתני עליו סלע היה שוה פטור סלע
פירוש רוצה לחזור ואינו יכול:
של נכסי מלוג שהקרן שלה והפירות
ד
הריני משלם ומת כו'. תימה היאך
אתה לתת לי ב' דינר
אמר הריני נשבע וראה
לבעל: ושילם. הפרה לבעל: מהו.
הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא
תשלום הסלע והלה אומר
שמגלגלין עליו שבועות
ישלם לבני הנפקד כפל הא
לקנות הכפל מי אמרי' כיון דקרן
לא כי אלא ד' דינרין
אחרות חזר ואמר הריני
כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים היה
הלויתני וד' היה שוה
משלם חוששין. אמר ר'
אין אדם מוריש קנס לבניו כדתנן
לאו דבעל הוא לאו תשלומין מעליא
שוה חייב סלע הלויתני עליו ב' היה שוה
המשכון ולא נשאר לך
יוסי לא חייבתו התורה
בריש פרק נערה שנתפתתה (כתובות
נינהו ולא קני כפילא או דלמא כיון
ה)
כלום פטור הלוה משבועה
להחמיר עליו אלא להקל
והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו
דף מא:):
דאפוטרופוס הוא על הנכסים ואוכל
דאורייתא שהרי לא הודה
עליו שאם רצה לשלם
שאל מן האשה. פי' רש"י פרה
סלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו שנים
לו במקצת מן התביעה
ישלם ואם אינו רוצה
הפירות בעלים הוי עלייהו ותשלומין
אבל אם [טען] הלוה סלע
לשלם ישבע. היו [לו]
היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע
הן: אשה ששאלה. לצורך קרקע
מנכסי מלוג שהקרן שלה
הלויתני וג' דינרין היה
עדים שנגנבה באונס הדה
הלויתיך עליו ה' דינרים היה שוה חייב מי
מלוג שלה: משביעין אותו. אמתני'
ופירות לבעל וקשה דמאי קבעי דכי
שוה המשכון ונשאר לך
היא דאמר ר' אלעזר
עלי דינר והמלוה אמר
המוכר קנסיו לאחר לא
שאל פרה מן האשה כאילו שאל
קאי אע"פ שהוא משלם כדקתני
נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה
לא היה שוה המשכון
עשה כלום. ואותבינן אהא
הפירות מן הבעל וכששילם הפרה
שילם ולא רצה לישבע משביעין אותו
ויוציא הלה את הפקדון ד) אהייא אילימא אסיפא
אלא ב' דינר ונשארו לי
דרב הונא הא דתנן
שבועה שאינה ברשותו: שקל. חצי
עליך ב' דינר כיון שהודה
המלוה את חבירו על
לבעל כאילו שילם הקרן לאשה ויש
ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא דהא
בדינר חייב לשלם (על)
המשכון ואבד ואמר לו
סלע: פטור. הלוה מן השבועה
ליישב ששילם לבעל חלקו כמו שהיתה
הדינר וישבע על הדינר
סלע הלויתיך ושקל היה
קא מודי מקצת הטענה אלא אמר שמואל
שאין כאן הודאה במקצת: חייב.
שוה לפירותיה ולא שילם הקרן וגרע
האחר שבועה דאורייתא
שוה והלה אומר לא כי
ארישא מאי ארישא אסיפא דרישא סלע
ותנן בהדא מתני' מי נשבע
אלא סלע הלויתני עליו
משילם לאחד משותפים חלקו דהתם
לישבע שכך היה שוה ומשלם לו
מי שהפקדון אצלו שמא
וסלע היה שוה פטור
הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה
דינר שהודה לו: ושתים היה שוה.
שילם קרן ודוחק ויש לפרש שאל מן
ישבע זה ויוציא הלה
וכו' פי' הסלע הוא ד'
אומר לא כי
אלא סלע הלויתני עליו
האשה כשהיתה פנויה שהיו שלה
והלוה תובע את המלוה את יתר
את הפקדון ואינו שוה ג'
דינרין והשקל הוא שני
דינ' כמו שנשבע ונמצא
דינרין חצי סלע ג) כשאבד
שלשה דינרין
היה שוה חייב דשבועה
הקרן והפירות וניסת דהשתא שילם
דמיו. וקא סבר האי תנא המלוה על
הלה חשוד על השבועה.
המשכון שומר שכר הוא: פטור.
הפירות לבעל אפילו נתן הכל לאשה
גבי לוה הוא
ואמור רבנן לשתבע מלוה
א) או ששילם השואל לבני
דכיון דניסת יש לו פירות כדין
מן השבועה שאין כאן הודאה
המשאיל או ששלמו בני השואל
שמא ישבע זה
ויוציא הלה את הפקדון ואם
לבני המשאיל:
שחייב לו כלום: ויוציא הלה כו'.
נכסי מלוג וכן אשה ששאלה כשהיא
איתא
ב) בירושלמי לפנינו הגי' אלא
ויפסלנו: אהייא. קאי מי נשבע
פנויה וניסת ושלמה דהשתא שילם
כיון דאמר הריני משלם כמי
דקתני בה: אילימא אסיפא. אחיוב דסיפא: תיפוק ליה כו'.
הבעל דהוו הפירות שלו והריב"ן פי' שאל מן האשה ומתה ושילם
ששילם. אמר משלם אני
חוששין שמא שלח בו יד וכו'
וכצ"ל גם כאן. לבעל מהו דאפילו אם תמצא לומר דשילם לבנים קנה כפילא משום
ולמה ליה למתלי טעמא בשמא יוציא הפקדון ויפסלנו לעדות
ולשבועה: מאי ארישא. הא רישא פטור קתני: אסיפא
ניחותא דאבוהון אבל בעל לא חייש לניחותא דאשה וללישנא דמעכשיו
ג) וכשאבד המשכון טען
דרישא. אחיוב דקתני ברישא קאי: לשתבע מלוה. שלא היתה
אשה אינה חסה על בעלה וכן אשה ששאלה ומתה ושילם בעל אפי'
המלוה וכו'.
שוה אלא שקל ויטול שקל דכיון דאיכא שבועה על הלוה מן
אם מפקיד מקני כפילא לבני נפקד משום דרחים להו משום אבוהון
התורה אי אתה יכול לפוטרו בולא כלום ומשום תיקון עולם
אבל לא מקני להו לבעל משום אשתו שמתה:
שמא יוציא הלה הפקדון. פירש רש"י ויפסלנו לעדות ולשבועה
שלא יפסל ישראל שקלוה לשבועה מיניה ושדיוה אמלוה: ואם
וקשה לר"ת דכל שכן שישבע הלוה שהוא ידקדק יותר
איתא
לישבע באמת כדי שלא יפסלנו המלוה וכי עבדינן תקנה לרמאי וכי תימא דחיישינן שמא המשכון יתקלקל אחרי כן ויוציא עליו לעז
אע"פ שנשבע באמת ו) א"כ מאי פריך בסמוך כי משתבע מלוה נמי לטרח לוה ולייתי והשתא אי שוה יותר אם כן נשבע לשקר וכל
שכן שיזהר בשבועתו ונראה לרבינו תם כפירוש רבינו חננאל דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר
אחרי כן שהמלוה יוציא את הפקדון אבל כי רמינן לה על המלוה לא ישבע עד שידע שלא יוכל למצאה וא"ת אמאי לא חשיב הא
בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מד: ושם ד"ה ואלו) עם הנשבעין ונוטלין דליכא למימר תנא ושייר דאלו קתני כדדייק בפ"ק דקידושין (דף
טז: ושם) גבי אלו מעניקין להם ויש לומר דלא חשיב התם אלא אותם שאין יכולין לישבע כגון גזלן וחובל דניכרים הדברים כיון שנכנס
שלם בביתו ונתקוטטו ויצא חבול שהוא חבלו וכן בחנוני אינו יכול לישבע בעה"ב שאינו יודע אם נתן חנוני לפועלים וכן שכיר שאין בעה"ב יכול
לישבע לפי שהוא טרוד בפועליו ומהאי טעמא נמי במוציא הוצאות על נכסי אשתו אמרי' בפרק האשה שנפלו לה כו' (כתובות דף פ. ושם ד"ה
ישבע) ישבע כמה הוציא ויטול דאין האשה יודעת כמה הוציא בעלה ולא חשיב
לה פ' כל הנשבעים דהוי בכלל שכיר אבל הכא הלוה יכול
לישבע דקים ליה
טפי ממלוה אך שלא רצו חכמים גזירה
שמא
יוציא הלה
כו': [וע"ע תוס'
כתובות פ. ד"ה ישבע ועוד שם פז: ד"ה ואלו]:
מגו