המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מגו
דמשתבע מלוה שאינו ברשותו כו'. ח)לרבה ולרב יוסף לא
איתא
לדרב הונא.
שהשומר המשלם דמים נשבע
שאינה ברשותו
יג א ב מיי' פי"ג מהל'
א) [נראה דצ"ל רבה],
חיישינן לשמא יוציא הא אשתבע: שיש עדים שנשרפה.
אמאי
פריך אלא לאביי ורב אשי:
ב) [שבועות מג: ע"ש],
מלוה ולוה הל' ד סמג
תהא במאמינו. ברישא
ג) [ב"ק צח:], ד) [לקמן
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
דהשתא לא אשבעינהו שהרי הביא עדים: טרח ומייתי לה. מחזר
לא מצי לאוקמי הכי משום דהתם לא
מב.], ה) לעיל טז:, ו) [ב"ב
עב סעי' י:
הגנב: וזה נשבע. הלוה
ושואל אחר הנכנסים בביתו וימצא
ירצה להאמינו כיון
שע"י כן לא יוכל לישבע אבל הכא אין
יד ג ד מיי' שם טוש"ע
קלט:], ז) לקמן צו: כתובות
שהשבועה עליו נשבע כמה שוה:
כאן שבועה ואע"פ שמפסיד במה
נ. עח: ב"ק פח: ב"ב נ.
שם סעי' יב:
טו ה מיי' פ"ד מהל'
קלט:, ח) גי' רש"א לרב
מלוה נשבע תחילה. שאינה ברשותו:
שמאמינו שבועה שהיה יכול לגלגל
איתא לדרב הונא
כיון דמשתבע מלוה
❖
הונא,
שאלה ופקדון הל' ז
רישא דסיפא. הויא תיובתא לרב
עליו אינו חושש:
שאינה ברשותו היכי מצי מפיק לה אמר
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
ואותביניה שילם. וצ"ל דיוקרא
סי' רצא סעי' ז:
הונא רישא תביעת מלוה סיפא תביעת
רבא שיש עדים שנשרפה אי הכי
טז ו ז מיי' שם פ"ח הל'
(א) א)
הגהות הב"ח
לוה רישא דסיפא דקתני פטור
דכיפי הוי שבחא
ג סמג שם טוח"מ סי'
מהיכא מייתי לה אלא אמר רב יוסף שיש
בתביעת לוה: אגילגול שבועה. דטענה
דעלמא כמו כפילא ולא דמי לגיזות
(א) גמ' אמר רבא אמר
רצה:
עדים שנגנבה סוף סוף מהיכא מייתי לה
יז ח מיי' פכ"ב מהל'
רב יוסף שיש עדים
וולדות דאותו שבח ניכר בגוף
שאין בה שבועה עם טענה שיש
שנשרפה: (ב) שם הב לי
מלוה הל' טז סמג
אטרחיה
דטרח ומייתי לה אי הכי כי משתבע מלוה
לב"ד. דלא
הבהמה:
בה שבועה מגלגלין עליו שבועה
כיפאי אמר: (ג) שם זבנה
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
נמי לטרח לוה וליתי בשלמא מלוה ידע מאן
לישבע על שתיהן וגילגול שבועה
דמי לאטרחיה לשבועה דקני כפילא
אורתה: (ד) תוס' ד"ה
קג סעי' ט:
יח ט י כ מיי' שם הל' יז
זבנה וכו' לא מהדר נימא
קא עייל ונפק בביתיה ואזיל וטרח ומייתי לה
דאורייתא היא בקדושין (דף כז:):
לרבא כששילם אחרי כן (בב"ק דף קח.)
❖
מה מכר:
טוש"ע שם סעי' י:
תהא במאמינו. הא דקתני פטור
דהתם משלם ברצונו אבל רב נחמן
אלא לוה מי ידע מאן עייל ונפיק בביתיה
ל [מיי' פ"כ מהל' שאלה
במאמינו לוה למלוה שאינה ברשותו:
הוצרך לגבות אפדנו:
הל' יא טוש"ע ח"מ סי'
דמלוה אביי אומר גזירה שמא יטעון ויאמר
זבנה כו'. וא"ת ואמאי לא מהדר
שמו סעי' יז]:
לא קים ליה בגויה. מימר אמר לוה
מוסף רש"י
לו אחר שבועה מצאתיה רב אשי אמר זה
יט מ מיי' פכ"ב מהל'
ב)
א
מה מכר ראשון לשני כל
לא קים למלוה בגויה דמשכון דלא
(ד)
שומא. ששמו ב"ד לבעל
אישות הל' ז ועיין
נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה ברשותו
נתן דעתו עליו לדעת דמיו: מאי שנא
זכות שתבא לידו וי"ל דהראשון מן
חוב קרקע הלוה, הדר.
במ"מ סמג עשין מח
וזה נשבע כמה היה שוה והכי קאמר מי
אם יפרע לו מעות
טוש"ע אה"ע סי' צ סעי'
כו'. דנקט תנא למלתיה בהכי שזה
הדין נמי אין מחזיר שמכורה היא
❖
עד שנה (לעיל טז:).
ט:
נשבע תחילה ב מלוה נשבע תחילה שמא
נאמן על זה וזה אינו נאמן על זה:
לו שהרי אוכל פירות בלא נכייתא
האשה שמכרה בנכסי
ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון רב הונא
לוה מקיים במלוה. מקרא זה תומת
מלוג בחיי בעלה. הקרן
אלא משום ועשית הישר והטוב
(כתובות נ.) שאם ימות
ישרים תנחם אם לא שאדם נאמן
בר תחליפא משמיה דרבא אמר רישא דסיפא מהדר ולכך שני לא מהדר: תורה אור השלם
בעלה יזכה בהן ואם
לוקח
הוי. אפי' אי הוי יורש
וישר הוא לא היו מעשרין אותו מן
1 תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם
תיובתא לרב הונא סלע הלויתני עליו שתים
תמות היא ויירשה בעל
יפסידו, ונכסי מלוג הן
השמים שנאמר תומת ישרים תנחם:
לא מהדר כדאמר זבנה
וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם:
היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע
נכסים שנפלו לה מבית
משלי יא ג
כיפי. נזמים: ואייקור. יתר על
אורתה כו' אלא משום לא מהדרינן
2 וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
אביה או שהכניסה קרקעות
הלויתיך עליו סלע היה שוה פטור ואם איתא
הדמים שפרע לבעלים: הוה יתיבנא.
ליה נקטיה דאי יורש הוי מהדרינן ליה
שלא נישומו בכתובתה,
בְּעֵינֵי יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ
לדרב הונא מגו דמשתבע מלוה שאינה
ולא קיבל בעל עליו
כשדן דין זה: ופרקין המפקיד הוה.
שהבן פודה קרקע של אביו ואע"ג
וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ
אחריות, ואוכל פירותיהן
ברשותו ג לישתבע נמי אגילגול שבועה כמה
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ
ובפרק זה היינו עוסקין: ואמרי ליה
דבפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלט: ושם
❖
בחייה כתקנת חכמים תחת
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים ו יח
היה שוה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא
שילם ולא רצה לישבע. קתני מתני'
ד"ה התם) מסיק דטבא ליה עבדו
פרקונה, ולהכי מיקרי מלוג,
שמולגן ומחסרן בעל, שאוכל
קמיה דרב כהנא ואמר לי תהא במאמינו
דקני כפילא והאי נמי שילם וליקני
ליה או יורש או לוקח הא אמרינן
ג) ד
הפירות כמליגת הראש
רבינו חננאל (המשך)
רווחא דאייקור: דשומא הדר. נכסי
התם בר היכא דאיכא פסידא לאחריני
ונהמניה לוה למלוה נמי בהא כמה הוה
(רשב"ם ב"ב קלט:). ומתה.
לוה ששמו ב"ד לבעל חוב חוזרין אליו
לא עבדי ליה טבא ולכך הכא לא
ובעל יורש אותה דבר
נחמן כל לא ידענא
שוה לא קים ליה בגויה ונהמניה מלוה ללוה
תורה (לקמן צו:). הבעל
פשיעותא היא חייביה
אם נותן מעות לבעל חוב כי הכא
הוי כיורש משום פסידא דמלוה ולא
דקים ליה בגויה לא מהימן ליה ומאי שנא
מוציא מיד הלקוחות.
לשלומי לא שילם ירד
דהדר אפדנא למרה: דשומא בטעות
מהדר ממה נפשך דאפי' יורש הוי
דשויוהו רבנן כלוקח והוא
רב נחמן לנכסיו ושם
לוה דמהימן ליה למלוה ומאי שנא מלוה
הוה. דסבור היה שאבדו הנזמים
לא מהדר ודר' יוסי בר חנינא מפרש
לוקח ראשון (כתובות
לאפדני ויהביה לבעל
דלא מהימן ליה ללוה לוה מקיים ביה במלוה
נ.) דאע"ג דבעלמא קנין
הפקדון בדמי דהנהו כיפי
והרי לא אבדו: דהא הוו כיפי
התם דלקוחות אפסדו אנפשייהו:
פירות לאו כקנין הגוף
דפשע בהו. פי' אפדנא
1 תומת ישרים תנחם מלוה מקיים ביה בלוה
מעיקרא. שהרי בתחילת השומא
רבא חצר. לסוף אישתכח
דמי, בעל בנכסי אשתו
וסלף בוגדים ישדם: ההוא גברא דאפקיד
אלמוה רבנן לשעבודיה
היו הנזמים בידו ולא היה יודע
כיפי ואוקירו בדמיהן.
משום איבה והוי כלוקח
מריה דכיפי אמר הב
דאילו היה יודע שכן לא שמו לו
כיפי גביה חבריה אמר ליה הב לי (ב) כיפי אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו
ראשון
ומיהו
לי כיפאי וטול אפדנא
(ב"ק פח:)
הטרקלין אבל שומא שב"ד שמין על
להכי אהני מכירת האשה,
אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה ד)הכל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים לא
והלה אומר לא כי
שאם ימות בעלה בחייה
אלא מעידנא דשקלית
שאין לו מעות והוא חייב לו הרי הוא
שילם אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי ואיקור אמר
יטלם הלוקח (רשב"ם ב"ב
לאפדניי זבינא אנא בכיפי
כמכר גמור ואינה חוזרת: אמרינן.
❖
נ.).
וברשותי אוקירו ודן ר'
רב נחמן והדרי כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה אמר רבא הוה יתיבנא קמיה
לבעל חוב שני: לא עדיפת. מבעל
נחמן כיון דהא שומא
דרב נחמן ופרקין המפקיד הוה ואמרי ליה שילם ולא רצה לישבע ולא אהדר
דשמו ליה לאפדנא שומא
חוב ראשון שבאת מכחו כשם שהוא
בטעות הואי דהא הוו
לי ושפיר עבד דלא אהדר לי מאי טעמא זהתם לא אטרחיה לבי דינא הכא
רבינו חננאל
מחזירה ויטול מעותיו משום ועשית
כיפי ולא אבדו וקיימא
אטרחיה לבי דינא למימרא דסבר רב נחמן דשומא הדר שאני התם דשומא
הישר והטוב אף אתה קבל מעותיך
לן פקדון כל היכא
וקשיא לן וכי תקנתא
דאיתיה ברשותיה דמריה
לרשיעי עבדינן אלא שמא
בטעות הוה דקא הוה כיפי מעיקרא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר
מבעלים הראשונים משום ועשית
ה)
קאי לאו שומא הוא
ישבע הלוה ויוציא המלוה
הישר והטוב: זבנה אורתה כו'.
ירחי שתא ואמר אמימר אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי שומא הדר לעולם
והדר אפדנא למריה והדרי
את הפקדון ונמצאת
בעל חוב ששמו לו קרקע ומכרה או
כיפי למרייהו. ואסיק'
שבועת הלוה שיצאה
והלכתא שומא הדר לעולם משום שנאמר ועשית הישר והטוב פשיטא שמו
ח
ט
2
שומא הדרא לעולם משום
לבטלה. ואמרי' אם איתא
שנתנה או הוריש: הני. אחרונים
ליה לבעל חוב ואזל איהו ושמה לבעל חוב דידיה אמרינן ליה לא עדיף
שנאמר ועשית הישר
לדרב הונא כיון שנשבע
או לוקח או יורש או מקבל מתנה:
והטוב והני מילי אם לא
המלוה שאינה ברשותו
את מגברא דאתית מיניה י זבנה (ג) אורתא ויהבה במתנה ודאי הני מעיקרא
אדעתא דארעא נחות. שיהא קרקע
מכרה אבל אם מכרה
אינו יכול להוציא הפקדון
אדעתא דארעא נחות ולאו אדעתא דזוזי נחות שמו לה לאשה ואינסיבא
לאחר או נתנה במתנה
שכבר נשבע שאינו
כ
שלהם ולא שיקבלו מעות דאילו בעל
או הורישה לא הדרא.
ברשותו א) והלה נשבע
או שמו מינה דאשה ואינסיבא ומתה בעל בנכסי אשתו לוקח הוי
חוב אית ביה משום ועשית הישר
ו) כ
וכן אם שמו ב"ד שדה
כמה היה שוה ומתני'
לא מיהדר ולא מהדרינן ליה דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו
והטוב דאמרינן לא היה לך עליו אלא
לאשה במלוה שהיא נושה
הכי קתני מי נשבע תחלה
ז)
לאחרים וניסת והכניסה
מי שהפקדון אצלו שאם
מעות והרי הן לך אבל אלו קרקע
האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
ל
שדה זו לבעלים או
ישבע הלוה תחלה חיישינן
קנו: ואנסיבא. אפילו לא שמאתן
אגביה
שמו שדה אשה לנושה
שמא יוציא המלוה
שלה וניסת לא מהדרינן
את המשכון ונמצאת
לבעלה בכתובתה להיות נכסי צאן
ליה לבעל ולא מהדרינן
שבועה זו לבטלה. ושאר
ברזל שהן קנויין לבעל אלא עיכבתן לעצמה להיות נכסי מלוג הקרן שלה והבעל אוכל פירות: בעל. בנכסי מלוג של אשתו: לוקח
מיניה דבעל דכזביני דמי
השמועה פשוטה היא.
הוי. דין לוקח נתנו בו חכמים הלכך לא מיהדר היכא דשמו לה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה כדאמרינן זבנה אדעתא דארעא
וקיימא לן בעל בנכסי
ההוא דאפקיד כיפי גביה
אשתו לוקח הוי לא
חבריה ואמר לא ידענא
נחות: ולא מהדרינן ליה. היכא דשמו מינה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה ובא להחזיר החוב וליטול הקרקע לא מצי למימר יורשה
מהדר ולא מהדרינן ליה
היכא אנחתינהו אמר ר'
אני דכלוקח שוייה רבנן ולא כיורש: האשה שמכרה בנכסי מלוג. להיות הבעל אוכל פירות בחייה וגוף הקרקע יהיה ללוקח לכשתמות
דאמר ר' יוסי בר'
ומתה: בעל מוציא. גוף הקרקע מיד הלקוחות והכי מוקי לה בפרק האשה בכתובות (דף עח:) תקנת אושא בגופה של קרקע
חנינא באושא התקינו
א) נראה דחסר כאן וצ"ל
האשה שמכרה נכסי מלוג
ופריק רב אשי דזה נשבע
לאחר
מיתה. אלמא כלוקח שויוהו רבנן וא"ל אני לקחתי ראשון דאי כשאר יורש שויוהו רבנן יורש
שמכר אביו נכסיו בחייו אין לו ירושה
בחיי בעלה ומתה הבעל
שאינו ברשותו והלה נשבע
באושא התקינו. כשהיתה סנהדרין באושא
בהן:
שגלתה וישבה
שם
סנהדרי גדולה
כדאמרינן
בר"ה (דף לא.) גבי עשרה מסעות:
מוציא מיד הלקוחות.
כמה היה שוה וכו'.
אגביה