לה:
המפקיד פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא. וא"ת שלהי הנושא (כתובות
אגביה איהו בחובו. לעיל מיהדר גבי שומא כלומר אם לא שמוה
כ א מיי' פכ"ב מהל'
א) לעיל יג. [וש"נ],
דף קד: ושם ד"ה ה"ג) דאמר רבא אחוי אדרכתיך והתם
ב"ד למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין
ב) [לקמן צו:], ג) [צ"ל
מלוה ולוה הל' יז סמג
בב"ק קיב:], ד) [ויקרא ה],
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
ואמר לו טול קרקע זה בחובך: מאימתי אוכל פירות. מי ששמו
רבא גרסינן מדאמר והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא
ה) עי' רש"א, ו) צ"ל פ'.
קג סעי' י:
לו ב"ד קרקע בחובו מאימתי היא קנויה לו לאכול פירות: אדרכתא.
והיינו רבא דפסיק כן לעיל בפ"ק
(דף טו: ושם) וי"ל אחוי לי
❖
כא ב מיי' שם הל' יב
רש"ל, ז) צ"ל כ'. רש"ל,
אדרכתיך דאי שפיר כתיבא הוה גבי
לאחר תשעים יום שנפסק הדין
סמג שם טוח"מ סי'
קג [וטוש"ע ח"מ סי' צח
מיומא דאכרזתא ואית דגרסי
דאמרינן ג)בפ"ק (דף טו.) דב"ד כותבין
אגביה איהו בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא
סעי' ט]:
רבינו חננאל
בשמעתין רבא אמר מכי מטא
אדרכתא שטר פסק דין אנכסי לוה
כב ג מיי' פ"א מהל'
חד אמר הדרה וחד אמר א לא הדרה מאן
שכירות הל' ו סמג
אדרכתא לידיה ובתר הכי רבה ולפי
שבכל מקום שימצאם משלו יקחם
אגביה הלוה מדעתו
דאמר לא הדרה סבר האי זביני מעליא היא
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ומכרה למלוה פליגי בה
ומוסרין לו השטר: עדיו בחתומיו.
שז סעי' ה: זה אתי טפי בפשיטות ההיא דהנושא
❖
דהא מדעתא דנפשיה אגביה ומאן דאמר
רב אחא ורבינא וקיימא
והקדים רבא לאביי ורבה משום
מיום שנחתם שטר האדרכתא בב"ד
לן הלכה כדברי המיקל
הדרה סבר לא זביני מעליא הוא והאי
הלכך לא מיהדר. זה
אע"פ שלא בא לידו: מכי שלמו ימי
דאדרכתא קודם לאכרזתא ודברי
ששמוה לו מאימת אכיל
דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא מחמת
הגהות הב"ח
אכרזתא. אע"פ שבאה אדרכתא לידו
אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו
א)
הפירות
רבא אמר
כיסופא הוא דאגביה ומאימת אכיל פירי
מיושב טפי לשנות בתר דברי
ולא מצא נכסים ללוה עד לאחר זמן
(א) תוס' ד"ה אגרה ק'
מכי מטיא אדרכתא לידיה.
וד"ה אגרה פ' הד"א:
סדר הדין מוציא מלוה
רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי
רבא מקודם:
וכשמצא הוזקק לבא לב"ד ומכריזין
א)
תחזור פרה לבעלים הראשונים.
שטרו בב"ד ומקיימו
שיש כאן קרקע למכור כדאמרינן
אמר עדיו בחתומיו זכין לו רבא אמר ב מכי
ומחייבין הלוה לפורעו לא
שלימו ימי אכרזתא: מתני' השוכר פרה
אין לפרש משום דא"ל
בערכין (דף כא:) ואם בא זה וקיבלה
פרע קורעין שטר חוב
וכותבין למלוה אדרכתא
משכיר לשוכר פרתי גבך דהשואל
ביותר ממה ששמוה אחרים מוסרין
מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע
על נכסי הלוה ומכריזין
שילם דמיה דבפ' השואל (לקמן דף צו:
אותה בידו לאחר שכלו ימי הכרזה
ואחרי ההכרזה שמין נכסי
השוכר שמתה כדרכה ב) והשואל ישלם
ושם) בעי רמי בר חמא בעל בנכסי
ובמסכת ערכין מפרש כמה ימים
הלוה ומחליטין למלוה
לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה
לא מצא נכסין בני חורין
ג
אשתו שוכר הוי או שואל הוי היכא
מכריזין בפ' שום היתומים (שם) ועד
כותבין לו טירפא ואחרי
בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים:
דאגרה פרה מעלמא ואינסיבא אליבא
דשלמו הנך יומי הוי פירי דלוה:
שיטרף קורעין הטירפא
גמ' א"ל רב אידי בר אבין לאביי מכדי
מתני' השוכר פרה מחבירו. ועמד
דרבנן ודאי בעלה פטור משום
וכותבין לו אדרכתא על
הנכסין הללו ואחר כך
דאשתו עמו במלאכתו והויא שאלה
שוכר והשאילה לאחר לעשות בה ימי
שוכר במאי קני להאי פרה בשבועה ונימא
קורעין האדרכתא וכותבין
שכירותו: ישבע השוכר. למשכיר:
בבעליםה) (ואשה חייבת כדין שוכר) כי
ליה משכיר לשוכר דל אנת ודל שבועתך
לו שומא על שדה זו
שמתה כדרכה. ופטור שהשוכר אינו
תבעי לך אליבא דר' יוסי שואל הוי
ומחליטין אותה למלוה.
ואנא משתעינא דינא בהדי שואל א"ל מי
אביי אמר בחתימת העדים
חייב באונסין: והשואל. שהוא חייב
להתחייב לבעלים הראשונים במתה
סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני לה
על האדרכת' מיד זכה
גמ'
באונסין משלם לשוכר: בשבועה.
כדרכה או שוכר הוי ופטור והשתא
המלוה בשדה. רבא אמר
משעת מיתה הוא דקני ושבועה כדי להפיס
מכי שלמו (אדרכתא)
שהוא נשבע למשכיר: להפיס דעתו.
התם כיון דלרבנן הבעל פטור מן
[אכרזתא] וקיי"ל כרבא:
דעתו של בעל הבית
א"ר זירא פעמים
שלא יאמר פשעת בה: פעמים
האשה משום דהוי שאלה בבעלים לא
מתני' השוכר פרה
שהבעלים משלמין כמה
פרות לשוכר היכי
שהבעלים. המשכירין הראשונים:
יתחייב נמי לר' יוסי לבעלים
והשאילה לאחר ומתה
כדרכה ישבע השוכר
משלמין. לשוכר זה כמה פרות על
דמי אגרה מיניה מאה יומי והדר שיילה
הראשונים אלא טעמא דרבי יוסי הוי
שמתה כדרכה והשואל
משום דסבר דשוכר לא קני אלא
פרה זו לפי דברי משנתנו יש שיהו
מיניה תשעין יומי הדר
אגרה מיניה תמנן
משלם לשוכר. אוקמה ר'
בשבועה ומשכיר יאמר לו דל אנת
כולם שלו ויש שיעשה בהם ימי
אמי [לקמן דף לו] בשנתנו
יומי והדר שיילה מיניה שבעין יומי ומתה
לו הבעלים רשות כגון
שכירותו ויחזירם: כיצד אגרה מיניה
ודל שבועתך ומשתעינא דינא בהדי
בתוך ימי שאלתה דאכל שאלה ושאלה
שאמרו לו לדעתו כלומ'
מאה יומי והדר שיילה מיניה תשעין
שואל ואפילו אם יש עדים שמתה
אם רצונך להשאילה לו
מיחייב חדא פרה א"ל רב אחא מדיפתי
יומי וכו'. ראובן ששכר פרה משמעון
כדרכה דאין השוכר צריך לישבע
הרשות בידך. עכשיו אם
לרבינא מכדי חדא פרה היא עיילה ואפקה
ראה אותה השוכר שמתה
מ"מ לא קני לה אלא בהבאת עדים
שיעשה בה מלאכה מאה יום וחזר
ברשות השואל כדרכה
אפקה משכירות ועיילה לשאילה אפקה
ויאמר לו אני פוטרך מהבאת עדים
שמעון ואמר לו עשה עמי טובה
ישבע ויפטר. וישלם
משאילה ועיילה לשכירות א"ל ומי איתא
ורבנן סברי דשוכר קני לה במיתה
והשאילני אותה תשעים יום מן המאה
השואל לשוכר. אמר ר'
זירא פעמים שמשלמים
ופליגי בדברי המקשה והמתרץ שבגמ'
ששכרת ולאחר תשעים אחזירנה
לפרה בעינא דנימא ליה הכי מר בר רב
הבעלים כמה פרות לשוכר
ונראה אם המשכיר עצמו היה שם
לך לעשות אצלך י' ימים להשלים
אשי אמר אין לו עליהן אלא שתי
כו' ודברים פשוטין הן.
אמר ר' ירמיה פעמים
בשעת שמתה ביד שואל שר' יוסי
המאה וכן עשה יש כאן דין משנתנו
פרות חדא דשאלה וחדא דשכירות שום
שהשוכר והשואל שניהן
יודה לדברי רבנן דהתם ודאי קני
דתנן השוכר פרה מחבירו והשאילה
בחטאת פעמים ששניהן
שאלה אחת היא ושום שכירות אחת
לה במיתה גרידא דהשתא אין השוכר
לאחר בתוך ימי שכירותה דמה לי
באשם. פעמים שהשוכר
היא דשאלה קני לגמרי דשכירות עבד
בחטאת והשואל באשם.
צריך לעשות כלום:
בעלים ומה לי אחר אם מתה אצל
פעמים שהשואל בחטאת
אגרה
בה ימי שכירותיה ומיהדר ליה למרה
ק' יום ושיילה צ' יום.
שואל הרי שוכר פטור בשבועה
(א)
והשוכר באשם. תפוש האי
אמר ר' ירמיה פעמים ששניהם בחטאת
השתא אם מתה חייב
והשואל משלם לשוכר חזר ראובן ובא
כללא בידך כפירת ממון
באשם. אין שם כפירת
פעמים
שתי פרות לשוכר אחת שתהא שלו
אצלו ואמר לו השכירנה לי מתשעים
ממון אלא ביטוי שפתים
ואחת שיעשה בה מלאכה י' ימים ויחזירנה למשכיר אבל אי שיילוה
יום שהיא שאולה בידך ממני ואשתעבד בה שמונים יום וטול שכרך
כלומר נשבע בשקר על
ק' יום לא יתחייב לו רק אחת של שאלה:
וכן עשה הרי היא בחזקת שאילתו על שמעון כאילו השכירה
דבר שאין לו בו הנאת
אגרה פ' יום. ה"מ למימר אגרה צ' יום אלא לפי שבשאלה
ממון חייב חטאת. וקיימא
לאחר שהרי נוטל שכרו וכל הנאה שלו ואם היתה מתה אצל
לן שומר חנם נשבע
הוצרך לפחות פוחת גם בשכירות ועי"ל דאי אגרה צ'
ראובן היה ראובן פטור בשבועה ושמעון משלם לו פרה אחת
על הכל. שואל משלם
יום דהיינו כל ימי השאלה הוי כאילו נתן לו מעות לבטל השאלה
ששאל ממנו והוא חייב באונסים ופרה אחרת לעשות אצלו עשרה
את הכל חוץ ממתה
מחמת מלאכה. נושא
כיון שאינה חוזרת לו לאחר השכירות להשלים ימי השאלה ואי
ימים להשלים המאה חזר שמעון ושאלה ממנו שבעים יום מן
שכר והשוכר נשבעין על
הדר שייליה ו) ע' יום לא יתחייב רק אחת דשאלה ודשכירות ז) ק'
השמונים ששכרה ממנו על מנת שיחזירנה לו ויעשה בה עשרה
השבורה ועל השבויה ועל
יום וכן י"ל ברישא דאי שייליה ק' יום בימי השכירות כאילו ביקש
ימים להשלים השמונים של שכירות השני ואם היתה מתה בתוך
המתה ומשלמין הגניבה
והאבידה וכבר פירשנום.
שיתבטל השכירות ולא יתחייב כלום ומתני' דהשוכר הוי בעלים
שבעים יום הללו הרי יש כאן דין השני כדין הראשון וישבע
שניהן בחטאת ב) כגון
דשואל לרבנן אי מיירי שלא שאל כל ימי השכירות אתי שפיר
ראובן שמתה כדרכה ושמעון השואל משלם לו ד' פרות שתים
שמתה מחמת מלאכה
דתרוייהו פטורין מלשלם
דלאחר ימי השאלה תחזור לשוכר ואפילו אם השאילה כל ימי
נחלטות לו בשביל שתי פרות שאולות שהשאילו ראובן ובפעם זה
וכחשו ונשבעו שנאנסה
השכירות מ"מ כיון שהיא באחריות השוכר מגניבה ואבידה ופשיעה
כאילו מתו שתיהן שהרי אין פרתו בעין שהשאילו בראשון דנימא
אין אחד מהן נהנה
אם היה עם השואל במלאכתו דאז השואל פטור והשוכר חייב
הרי החזיר לו פרתו וזו שהוא משלם לו עכשיו בתורת תשלומין
לפיכך שניהן בחטאת.
מקרי בעלים אבל הכא אי שייליה ק' יום השוכר פטור מכל דבר:
באה לידו והרי יש לו עליו שתי תביעות על שתי שאילות ושתי
א) נראה דצ"ל רבה ועי'
תביעות על שתי שכירות לעשות אצלו עשרים יום: מכדי חדא
שוכר
בתוס' ד"ה רבא.
פרה הואי כו'. ולענין תשלומין נמי לשלם ליה פרה אחת ותעמוד במקום הראשונה תחת שתי השאילות ותהא שלו ואחת ימסור לו
ב) לפנינו בגמ' הגי' כגון
שמתה כדרכה ואמרו נאנסה
לעשות בה עשרים יום: מי איתא לפרה בעינא דנימא הכי. אילו היתה קיימת היה פטור לגמרי אלא שיעשה בה עשרים יום עכשיו שמתה
וכו' ואולי דרבינו הי' לו גי'
בא עליו בתורת תשלומין שואל לשוכר על שתי תביעות: מר בר רב אשי ס"ל כאתקפתא דרב אחא מדפתי: שום שאלה אחת היא. דכיון
אחרת בגמ' וצ"ע.
דחדא פרה הואי אלא שמחמת שוכר שהשאיל הוא בא עליו שני שאילות פרה אחת אינן אלא אחת: פעמים ששניהם בחטאת. אמתניתין
קאי. השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא
כפרו ממון והרי הן בשבועות
ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו' ד):
שניהם