המפקיד פרק שלישי
בבא
מציעא
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שוכר דמיחייב בגניבה ואבידה. מכאן יש להוכיח דהלכה כמ"ד
שניהם
באשם. אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל
כג א מיי' פ"א מהל'
א) שבועות מט:, ב) ב"ק
פרעון
מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם
דשוכר כשומר שכר דמי וכן מוכח בריש אלמנה לכ"ג
יא: נו:, ג) [עי' תוס' גיטין
שבועות הל' ט סמג
כט. ד"ה כאן שנה ותוס'
לאוין רמ:
איל בן ב' שנים דכתיב (ויקרא ה) י) והביא את אשמו איל תמים
(יבמות סו:) וכן פרק השואל (לקמן דף צז. ושם) גבי מרימר בר
כד ב מיי' שם הל' ג סמג
ב"ק יא: ד"ה את],
גזילות: נאנסה. ע"י לסטים
בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם
חנינא אוגר
כודנייתא לבי חוזאי ל):
ד) [גיטין יד. כט.],
לאוין רלט:
לאפוקי מדר' אמי. ה"ה דהוה
כה ג מיי' שם פ"ז הל' ב
ה) [ברכות ט. וש"נ],
ונשבעו שכך אע"פ שהשואל
(א)
ו) [הבעלים רשות כצ"ל],
ופ"ח הל' ה והל' ו:
משלם אונסין משביעין אותו כדרב
מצי למימר לאפוקי
פעמים ששניהם באשם פעמים שהשוכר
כו ד ה מיי' פ"א מהל'
ז) לקמן מב., ח) והרי"ף
הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן
מדשמואל דאמר פ"ג דשבועות (דף
בחטאת והשואל באשם פעמים שהשוכר
והרא"ש גרסי או נעל
שכירות הל' ו ופ"ד
בפניהם כו', ט) [לקמן מב:
מהל' נזקי ממון הל' יא
שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה
כה.) דשבועת ביטוי ליתא אלא ביכול
באשם והשואל בחטאת הא כיצד כפירת
א
ועמ"ש תוס' שם בשם
ועי' בהשגות ובמ"מ ובל"מ
ואינה ברשותו: שוכר דבין כך ובין כך
להיות להבא אבל שבועה שזרק פלוני
ר"ת], י) בפסוק גבי אשם
סמג עשין פט סח טוש"ע
ממון אשם ב ביטוי שפתים חטאת פעמים
מיפטר. מתשלומין קאי בחטאת:
צרור לים פטור שאין יכול לומר
גזילות כתיב בל"א ועיין שם,
ח"מ סי' רצא סעי' כו וסי'
ששניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו
כ) [מט:], ל) [ועי' תוס'
שה סעי' ה וסימן שצו
בין כך ובין כך. בין שנשבע באמת
שבועה שיזרוק והכא מיחייב שבועה
❖
ב"ק נז: ד"ה סברוה],
סעיף ט:
נאנסה שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור
כי נשבע שנאנסה אע"ג דליתא
שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר
כז ו מיי' פ"א מהל'
רב
בחטאת שואל דבין כך ובין כך חיובי מיחייב
בלהבא: אמר פטור. וא"ת
שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך
שכירות הל' ד סמג
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
בחטאת פעמים ששניהם באשם כגון
אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם
והא תנן $ פ"ג דגיטין (דף כט.) אם
תורה אור השלם
רצא סעי' כו:
הודה על האמת היה פטור שבועת
אמר טול הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו
שנגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה דתרוייהו
כח ז מיי' פ"ד מהל'
1 אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע
ביטוי היא ובחטאת: שואל דבין כך
ביד אחר וי"ל דאע"ג דאסור להפקידו
שאלה ופקדון הל' ו
לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע
קא כפרי ממונא דהא מיחייבי וקא פטרי
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
ובין כך חייב לשלם. נמצא שלא
אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר
ביד אחר מ"מ בשביל כך אינו
נפשייהו שוכר בחטאת ושואל באשם כגון
סי' רצא סעי' כ:
יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה
חייב לפרוע:
כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת
כט ח ט מיי' שם הל' ח
וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע
שמתה כדרכה ואמרו מתה מחמת מלאכה
אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר.
❖
ביטוי קאי בחטאת: כגון שנגנבה.
טוש"ע שם סעי' כא:
וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:
❖
שוכר דבין כך ובין כך מיפטר פטור חייב
ויקרא ה ד
והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל
אין לפרש דטעמא דחייב לר'
בחטאת שואל דמיחייב במתה כדרכה וקא
ישלם לשוכר: ואמרו מתה מחמת
יוחנן אליבא דאביי משום דשינה
רבינו חננאל
פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה באשם
מלאכה. ופטר שואל עצמו בשקר
מדעת המפקיד ולכך יתחייב בכל
הגהות הב"ח
פעמים ששניהם באשם
מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם
האונסין אפי' באונסין שהיו ראוין
שוכר באשם ושואל בחטאת כגון שנגנבה
(א) רש"י ד"ה נאנסה וכו'
כגון שנגנבה ושניהן
לבעלים: שמתה כדרכה. ואם הודו על
לבא ברשות שומר הראשון דא"כ מאי
❖
שכך הוה אע"פ:
ואמרו מתה כדרכה שוכר הוא דמיחייב
חייבין לשלם ונשבעו
האמת שוכר פטור ושואל חייב:
פריך אביי לרבא לקמן לימא ליה ר'
שמתה מחמת מלאכה
בגניבה ואבידה וקא פטר נפשיה במתה
דהיא הנאת ממון
שנגנבה. ושניהם חייבין: ואמרו מתה
אמי לר' אבא מלאך המות מה לי
כדרכה באשם שואל דבין כך ובין כך חיובי
דבשבועתייהו
פטרי
גליון הש"ס
כדרכה. השוכר פוטר עצמו בשקר
הכא מה לי התם כו' והלא כיון
נפשייהו מממונא באשם.
מיחייב בחטאת מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי
גמרא מ"ט דהא מסרה
שוכר בחטאת ושואל
אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם:
דשינה מדעת בעל הפרה הוא חייב
לבן דעת. עיין לקמן
באשם כגון שמתה וכיחשו
אמי א) דאמר כל שבועה שהדיינים משביעים
חיובי מיחייב. לשלם קאי על שבועתו
אפילו באונסין שהיו באין אפי' אם
דף צ"ג ע"ב תוס' ד"ה
וטענו שמתה מחמת
אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי
בחטאת: מאי קמ"ל. רבי ירמיה
היתה ברשותו לכך הוצרך לתרץ
אי: תוס' ד"ה רב וכו'
מלאכה ונשבעו בשקר
וא"ת והא תנן. כך הקשה
שוכר דינו בשניהן אחד
שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים
שהשאיל מדעת בעלים אלא י"ל
משניות שלימות הן בשבועותכ) המשנה
1
בירושל' בגיטין שם ועיין
שפטור בשניהן ולא
מחובה לחובה ומפטור לפטור
דהטעם הוא דחשיב כאילו פירש לו
כי תשבע מעצמה קמ"ל ג דלא כר' אמי
❖
שם:
נהנה ממון בשבועתו
ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות
שאם ישנה מדעתו כגון שימסרנה
בחטאת. שואל שבמתה
ב)אתמר שומר שמסר לשומר ג)רב אמר פטור
כדרכה חייב ופטר נפשיה
מחובה לפטור חייב: רב אמר פטור.
לאחר שיהיה כאילו פשע בה וכל
ור' יוחנן אמר חייב אמר אביי לטעמיה דרב
במתה מחמת מלאכה
ד
לעזי רש"י
מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא
אונסין שיארעו לה שנוכל לתלות שאם
באשם. שוכר באשם
לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר
עצמו: חייב. אפי' באונסין: ולא
לא מסרה לאחר שלא היו נארעים
ושואל בחטאת כגון
פושויי"ר [פושויר"ש].
❖
דעלויי עלייה לשמירתו אלא אפילו שומר
שנגנבה וטענו מתה
מעדר.
מיבעיא כו'. דפטור מן האונסין
חייב בה כגון אם מתה בבית שומר
כדרכה ונשבעו בשקר
שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה
ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה
שני דיש לתלות דהבלא דאותו בית
שוכר שחייב בגניבה ממון
לשמירתו פטור $ מאי טעמא דהא מסרה לבן
לאחר: מרייהו. פושויי"ר בלע"ז:
קטלה ושמא אם היתה בבית שומר
ובשבועתו נפטר באשם
מוסף רש"י
שהרי בשבועתו על שקר
מאן דחזא. אחד מן התלמידים ששמע
הראשון לא היתה מתה שבריא בית
דעת ולטעמיה דר' יוחנן לא מיבעיא שומר
ה
שומר שמסר לשומר
נהנה ממון אבל השואל
מפיו דפטריה סבר שומר שמסר
אחד יותר מאחר והוי כפשע בה ויצאה
רב אמר פטור. הראשון
שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה
דבין גניבה ובין במתה
בכל אותן דינים שהיה
לשומר כו': הוו מפקדי לה. דלא
כדרכה חייב ולא נהנה
לאגם שהוא מרעה שמן וטוב ומתה
לשמירתו אלא אפי' ש"ח שמסר לשומר
פטור אם היתה אצלו פטור
ממון חייב חטאת שנשבע
מצו אמרי ליה אין רצוננו שיהא
דחייב לאביי דאמר דהבלא דאגמא
נמי השתא, ולא אמרינן
בשקר. ולאפוקי מדר'
שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב דא"ל
להא שמעתא. דר' יוחנן
בידה:
קטלה וכן לרב אם מסרה לחש"ו ומתה
פשיעה היא זו שמסרה לאיש
יוסי דאמר כל שבועה
אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אמר רב
ד)
אחר (ב"ק יא:). ור' יוחנן
שהדיינין משביעין אותה
רביה: אי הכי לבעלים בעי לשלומי.
ברשותן חייב מהאי טעמא והיכא
אמר חייב. אפילו באונסין
אין חייבין עליה משום
חסדא הא דרב ה) לאו בפירוש אתמר אלא
שואל שהם השאילוה לו: דאמרי
שלא פשע בה כגון לרב כשמסרה
(שם). לא מבעיא שומר
שבועת ביטוי. איתמר
מכללא דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי
ליה. בעלים לשוכר: לדעתך.
לבן דעת או שנעל בפניה כראוי
חנם שמסר לשומר
שומר שמסר לשומר רב
שכר. ונגנבה או שאבדה,
אמר פטור. ואמר רב
מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד
כרצונך אם תרצה להשאילה לו ימי
ויצאה לאגם או שהוליכה בעצמו
דפטור שומר חנם, כיהיכי
חסדא [לאו בפירוש אתמר
שכירותך אין אנו מקפידין הלכך
לאגם ומתה שם פטור אבל אם נעל
אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי
דמיפטר אילו הואי גביה,
אלא] מכללא אתמר דהנהו
הוא השאילה והבעלים אין יכולין
בפניה שלא כראוי אע"פ שפשע
דלא פשע. דעלויי עלייה
גינאי דהוו מפקדי כל יומא
הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא
לשמירתו. דשומר שכר
(מפקדי) מרייהו גביה
לומר אין רצוננו: מסרן
לבנו כו'.
אם מתה שם פטור כיון דאפילו נעל
סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו אתא
מסר נפשיה לנטורי טפי
דההיא סבתא ואיגנבו
או שמסרן לבנו
ולבתו
הקטנים:
בפניה כראוי היתה מתה שם ואפילו
משומר חנם, שהרי שומר
ופטריה רב משום דלא
לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סבר משום
בפניהם. בפני
שכר חייב בגניבה ואבידה
אותם
הקטנים
למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס
יכלי למיטען אנת מהימנת
שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני
(שם). אלא אפילו שומר
לי בשבועה וההיא סבתא
שלא יצאו לחוץ ויאבדו
המעות:
חייב היינו דוקא כמו צריפא דאורבני
שכר שמסר לשומר
לא מהימנא לן בשבועה
התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה
דאפשר אם לא פשע מתחילה לא
ו
על
חנם כו' פטור. שומר
דהא אינהו כל יומא גבה
דההיא סבתא הוו מפקדי להו יתיב ר' אמי
שכר באונסין, ולא מצי א"ל
היה נארע אונס של גניבה וכן מוכח
דההיא סבתא הוה מפקדי
בעל הבית פשעת שמסרת
למרייהו. ור' יוחנן אמר
פרק האומנין (לקמן דף עח. ושם ד"ה
וקאמר לה להא שמעתא איתיביה ר' אבא בר ממל לר' אמי השוכר פרה
לאחר, שהרי מסרה לבן
שומר שמסר לשומר חייב.
הוחמה) דתנן השוכר את הפרה
דעת (שם). צררן. בסודרו
מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל
ואמר אביי משום דיכול
(לקמן מב.).
למימר אין רצוני שיהא
להוליכה בהר והוליכה בבקעה
משלם לשוכר ואם איתא לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"ל
פקדוני ביד אחר. ומותבינן
והוחלקה פטור הוחמה חייב והשתא
עליה המפקיד מעות אצל
הכא במאי עסקינן בשנתנו לו ו) (רשות הבעלים) להשאיל אי הכי לבעלים
למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס
חבירו צררן והפשילן
בעי לשלומי דאמרו ליה לדעתך מתיב רמי בר חמא המפקיד מעות אצל
ז) ז
לאחוריו או שמסרן לבניו
חייב כי נמי הוחלקה אמאי פטור הלא
הקטנים נעל בפניהם שלא
חבירו צררן והפשילן לאחוריו חמסרן לבנו ובתו הקטנים ח) ונעל בפניהם שלא
תחילתה בפשיעה לענין הוחמה
כראוי חייב שלא שימר
כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים טעמא דקטנים הא גדולים פטור
וסופה באונס לענין הוחלקה אלא
כדרך השומרין. ודייקי'
מינה טעמא דקטנים הא
אמאי נימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אמר רבא כל המפקיד
משום דאפילו הוליכה בהר כל שכן
ט)ט
בניו (אבל) גדולים פטור
דהוחלקה לכך פריך לקמן אביי לרבא
על
ואמאי נימא אין רצוני
שפיר ואפי' למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור הכא כשמסר לשומר אחר חייב דהתם בצריפא דאורבני לא
היה האונס ראוי
להיות
נארע עד
שבאו גנבים אבל הכא אגלאי מילתא שאותו הבל ואותו מקום היה מסוכן יותר להמית בהמה
זו
דמיד שבאת שם
התחיל החולי וכן קאמר אביי לקמן דאפי'
למ"ד פטור הכא
חייב:
דאם