לו:
המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאם כן ליתני קטנים סתמא. וא"ת תקשה לרב וי"ל דבניו נקט
על דעת אשתו ובניו. על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו
ל א מיי' פ"ג מהל'
א) [ב"ק יא: נו:], ב) [ב"ק
הגדולים ואין יכולין לומר אין רצוננו כו': דיקא נמי. דהאי
לרבותא דסד"א דעל דעת בניו הקטנים נמי מפקיד דרגילות
שכירות הל' י סמג
כא: נו. נח. לקמן מב. צג:],
ג) [צ"ל דגנבה יעב"ץ],
עשין פח טוש"ע ח"מ סי'
דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים: דא"כ. דלאחרים
הוא שלפעמים מוסר חפציו לבניו קטנים קמ"ל אי נמי לכך נקט
ד) לקמן צג:, ה) [לקמן
רצא סעי' ט:
או שמסרן לקטנים סתמא: בשבועה.
בניו ולא נקט קטנים סתמא משום
דבעי למידק הא גדולים הוי
נמי גדולים פטור ליתני
❖
לא ב מיי' שם הל' ט
עח.],
שלא פשע בה: האיך לא מהימן
כדרך השומרים ומותר משום דעל
טוש"ע שם סעי' ו:
לב ג מיי' שם הל' י
לי. ואני אומר שישנה בידו או אכלה
דעת בניו הגדולים מפקיד אבל גדולים
על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אמרי נהרדעי
טוש"ע שם סעי' ט
גליון הש"ס
או פשע בה: פשע בה. שלא נעל
דעלמא אסור למסור אע"פ שאינו
דיקא נמי דקתני או שמסרן לבנו ובתו
[וסי' שג סעי' טו]:
לג ד ה מיי' שם הל' ט
תוס' ד"ה את וכו' ולא
בפניה כראוי: ויצאת לאגם. מקום
מתחייב בכך:
הקטנים חייב הא לבנו ולבתו הגדולים פטור
סעי' י: את מהימנת לי בשבועה. ולכך היכא
טוש"ע ח"מ סי' רצא
כר"ח דפסק כאביי. עיין
שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא
קדושין דף נב ע"א תוס'
מכלל דלאחרים לא שנא גדולים ולא שנא
אצל גנבים ומיהו לא אכלוה לא זאבים
שהשומר הראשון יכול לישבע
לד ו מיי' שם ועיין במ"מ
ד"ה ביע"ל. ועיין בתשו'
קטנים חייב דאם כן ליתני קטנים סתמא שמע
טוש"ע שם סעי' יא:
בנימין זאב סי' שג דף
ולא גנבים: ומתה. דהוי תחילתו
על האונס או שהיו עדים בדבר פטור
❖
ז [טוש"ע ח"מ סי' שג
תלב ע"ב:
מינה אמר רבא א) הלכתא שומר שמסר
ואפי' מסר לחש"ו ומתה ברשותם כיון
בפשיעה שמא יטרפוה זאבים וסופו
❖
סעי' יג]:
לשומר חייב לא מבעיא שומר שכר שמסר
דאף בבית שומר הראשון היתה מתה
לא אבדה באותה פשיעה אלא בדבר
שהוא אונס: לא מיבעיא למ"ד.
לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא
דמלאך המות מה לי הכא מ"ל התם
מוסף רש"י
רבינו חננאל
כו' וסובר רבא שזהו טעמו של רבי
לקמן בפרקין (דף מב.) גבי ההוא
אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב
על דעת אשתו ובניו
יוחנן ולא כאביי דאמר משום דאין
דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני
הוא מפקיד. על דעת שלא
שיהא פקדוני ביד אחר.
מאי טעמא דאמר ליה את מהימנת לי
יהא שומר נמנע מלמוסרן
ופריק רבא אליבא דאביי
רצוני כו' וכן הלכה כרבא $ולא כר"ח
דהויא פשיעותא לגבי נורא ונטירותא
בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה: אתמר
לאנשי ביתו הגדולים
כל המפקיד על דעת
דפסיק כאביי:
לענין גנבי ואיגנוב וגניבה לגבי
ונאמנים לו הוא דמפקיד
שימסרם מי שנפקדין
פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה אביי
שהעלה למרעה שמן וטוב.
שומר חנם אונס הוא: אלא אפילו
(לקמן מב:). את מהימנת
אצלו לבניו הגדולים
משמיה דרבה אמר חייב רבא משמיה דרבה
לי בשביעה. דשומר חנם
ולאשתו הוא מפקיד דלא
למ"ד פטור הכא חייב. דהתם ליכא
דהשתא לא הוי פשיעה
נשבע שלא פשע (ב"ק יא:).
עדיף ליה ממונא דחבריה
אי
אמר א פטור אביי משמיה דרבה אמר חייב
בהעלאה: הכי עלתה נמי.
פשיעותא אלא לענין נורא אבל הכא
לראשי צוקין. הרים חדין
מדידיה וממונא דידיה
כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא
וגבוהין (לקמן צג:). אוירא
בשלמא לרבא דאמר מלאך המות כו'
איכא למימר בפשיעה מתה שאם
אשתו ובניו נטרי ליה
דהר קטלה. לא מתה זו
וכן הלכה דנהרדעאי
לא יצטרך להעמיד במרעה שמן וטוב
היתה בבית לא מתה ויציאתה לאגם
הוא לא מבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו
אלא מחמת אויר, לא היתה
דייקי מתני' כרבא. אמר
ולכך העלה לראשי צוקין ונפלה חייב
היא פשיעת מיתתה דשמא הבל
באונס חייב דחייב אלא אפילו למ"ד פטור
לימודה ליגדל באויר הר
רבא הלכת' שומר שמסר
וקשה לה (לקמן עח.).
המצוי באגם קטלה: מה לי הכא
משום העלאה אע"פ שנפלה בע"כ
לשומר חייב ואפילו שומר
הכא חייב מ"ט דאמרינן הבלא דאגמא קטלה
חנם שמסר לשומר שכר
כו'. אבל התם גבי זוזי אם שמרם
שתקפתו וירדה ורישא דקתני אי
רבא משמיה דרבה אמר פטור כל דיינא דלא
דעלויי עלייה לשמירתו
עלתה פטור מיירי שתקפתו ועלתה
כהלכתם דקי"ל (שם) כספים אין
חייב והני מילי היכא
דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעיא
דיכול למימר אנת מהימנת
וכן הנפילה היתה בתקפתו וירדה
להם שמירה אלא בקרקע לא נגנבו
לי בשבועה האיך לא
למ"ד ב) תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור
כמו בסיפא אבל לאביי דאוקמה
ואע"ג דקי"ל בצריפא דאורבני אין
מהימן לי בשבועה ואי
דפטור אלא אפילו למ"ד חייב הכא פטור
במרעה שמן וטוב ולא פשע בהעלאה
דרך גנבים לבקש שם מעות ואונס
ב
מיתבריר דאיהו נמי הוה
מפקיד גביה כגון מעשה
מאי טעמא דאמרינן מלאך המות מה לי
וחייב משום שפשע בנפילתה דמיירי
הוא מיהו ע"י שלא שמר כדין שמירתם
דגינאי בההיא סבתא
שהיה יכול לתקפה ולא תקפה א"כ
אבדו אבל פרה זו אם היתה בבית
הכא ומה לי התם ומודי אביי דאי הדרא
פטור. איתמר פשע בה
נמי היתה מתה: דאיגנבה גנב מאגם.
רישא נמי אפי' תקפתו ועלתה אמאי
ויצאת לאגם ומתה כדרכה
לבי מרה ומתה דפטור מ"ט דהא הדרא לה
אביי משמיה דרבה אמר
פטור ליחייב משום נפילה שהיה לו
שזהו דבר שהוא פשיעה אצל יציאתה
וליכא למימר הבלא דאגמא קטלה ומודי
חייב. רבא משמיה דרבה
ג
לו לשומרה שלא תפול דמסתמא נפלה
לאגם אע"פ שסופה מתה בי גנב
אמר פטור. וקיימא לן בהא
רבא כל היכא ג) דאיגנבה גנב באגם ומתה
דרישא הוי כמו נפלה דסיפא שהיה
חייב ולא אמר אי הוה בבית שומר
כאביי דאסיקנא והלכתא
כדרכה בי גנב דחייב מאי טעמא דאי
תחילתו בפשיעה וסופו
נמי הוה מתה: מ"ט. משעת גניבה
יכול לתקפה ומשני נפלה דרישא
באונס חייב. ומודה אביי
שבקה מלאך המות בביתיה דגנבא הוה
מיירי שתקפתו וירדה דומיא דעלתה
היא אבודה מן הבעלים דאי נמי
דאי הדרא גבי מרה פטור
קיימא אמר ליה אביי לרבא לדידך דאמרת
דמיירי דתקפתו ועלתה ולא דמיא
שבקה מלאך המות בי גנב הוה
דהא הדרא לה. ומודה
רבא היכא דגנבה גנב
לנפילה דסיפא וא"ת אמאי נקט
קיימא הלכך החיוב בא לו על שעת
מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם האי
מאגם ומתה כדרכה בי
הגניבה: הא דאותביה ר' אבא. לעיל
ברישא עלתה ובסיפא העלה והלא
דאותביה ר' אבא בר ממל לרבי אמי ושני
גנב מחייב מאי טעמא אי
נמי שבקה מלאך המות
אין חילוק בין העלה מדעתו לעלתה
מהשוכר פרה והשאילה לאחר לימא
ליה בשנתנו לו בעלים רשות להשאיל ולימא
בי גנב הוה קיימא. מתיב
אין רצוני כו': ושני ליה בשנתנו לו
בעל כרחו ובנפילה לבד הוה ליה
רמי בר חמא לאביי העלה
ליה מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם
הבעלים רשות. מאי דוחקיה לשנויי
לפלוגי דתקפתו וירדה הוה אונס
לראשי צוקין פי' ההרים
א"ל לדידכו דמתניתו אין רצוני שיהא פקדוני
שעולין האבנים וצורים
לא תקפתו חייב וי"ל דרישא נקט
הכי נימא ליה אם אירע בה אונס
שלו כסכינים ונפלה אין
ביד אחר איכא לאותבה לההיא לדידי
עלתה לגלויי דנפלה הוי בע"כ וסיפא
אחר דמצינו למימר אם היתה בביתו
זה אונס ודייקי' מינה
דאמינא אנת מהימנת לי בשבועה והאיך לא
נקט העלה לגלויי דנפלה הוי שהיה
לא נאנסה היה חייב אבל זו מתה
א) הא מתה הוי אונס
ופטור אמאי ונימא אוירא
מהימן לי בשבועה ליכא לאותבה כלל מתיב
בידו לתקפה ולא תקפה דומיא
כדרכה מלאך המות נמי בבית שוכר
דהר קטלה ופרקי' זו
דהעלה שהיה בידו וא"ת וסיפא כיון
קטיל לה ומדלא שני ליה הכי שמעינן
רמי בר חמא ד) ד העלה לראשי צוקין ונפלה
אינה פשיעה שהרי העלה
דמיירי שהיה יכול לתקפה אמאי
למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס
למרעה שמן וטוב אי
אין זה אונס וחייב הא מתה כדרכה הרי
ה
הכי אפי' נפלה יהא פטור
אוקמה במרעה שמן וטוב אפילו
חייב לא שנא אונס מלאך המות
זה אונס ופטור ואמאי לימא ליה אוירא
ודחינן התם מפני שהיה
ה)
משאר אונסין: לדידכו. דאמריתו
לא היה מרעה שמן וטוב לא פשע
לו לתקפה כדי שלא
דהר
קטלה אי נמי אובצנא דהר קטלה
בהעלאה כיון שהיה יכול לשומרה
טעמא דשומר שמסר לשומר חייב
תפול ולא תקפה. אי
הכא במאי עסקינן שהעלה למרעה שמן
הכי הא דתנינן עלתה
מנפילה וי"ל כיון דאין צורך
משום אין רצוני איכא לאותובה
לראשי צוקין ונפלה הרי
וטוב
אי הכי נפלה נמי שהיה לו לתוקפה
הבהמה בהעלאה זו פושע הוא שיש
לההיא ומאי דניחא ליה לרבי אמי שני
זה אונס אמאי הכא נמי
ולא תקפה אי הכי אימא רישא עלתה
לו לחוש שמא ישכח ולא ישמרנה
ליה אנא לא סבירא לי לא אתקפתא
נימא היה לו לתקפה כיון
ו
שלא תקפה מחייב ופרקי'
מליפול ולכך אם מתה היה חייב:
ולא שינויא דלדידי דאמרי לעיל
לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס איבעי
סיפא כגון שנתחזקה עליו
טעמא משום דלא מהימן ליה
גזל
ליה למיתקפה לא צריכא ז שתקפתו ועלתה
שהחזיק בה בכל כחו
ומשכתו ועלתה ומשכתו
בשבועה ליכא לאותובה כלל שהרי
תקפתו וירדה: אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו כו':
וירדה ונפלה ומאי הוה
שוכר עצמו נשבע לו כדתנן ישבע
ליה למיעבד הלכך פטור.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר ליה רב שמואל
השוכר שמתה כדרכה: העלה לראשי
ואע"ג דאמר רבא כל דיין
בר יהודה לרב יהודה אמרת לן משמיה דשמואל חלוק היה רבי יוסי
דלא דאין כוותי לאו דיינא
צוקין. שומר שהעלה לראשי הרים
הוא לית הלכת' כוותיה
אף
חדים ומשופעים ונפלה: אין זה אונס.
דסוגיין דשמעתא כולה
אלא פשיעה דדרכה ליפול: הא מתה
כאביי הוא דסלקא. אמר
ר' יוסי כיצד הלה עושה
כדרכה. בראש הצוק: פטור. דהוי סופו באונס: אוירא. צינה: אובצנא. עייפות טורח המעלה: למרעה שמן וטוב. דדרך הרועים להעלות שם
סחורה בפרתו של חבירו
בהמות לרעות: לתוקפה. להחזיק בה שכן דרך הרועים: עלתה. מאליה: שתקפתו. על כרחו ועלתה ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו:
אלא תחזיר פרה לבעליה.
אף
א) צ"ל טעמא דנפלה הא כו'.