ה:
שנים
אוחזין
פרק
ראשון בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותקנתא לתקנתא. ומתוך שאינו יכול לישבע משלם לא שייך
ותקנתא. דכשכנגדו ישבע ויטול דהויא נמי תקנתא דמן התורה מי
כג א ב מיי' פ"י מהל'
א) [שבועות מא. מו.],
על
הכא כדפרישיתמ): דאית ליה משתבע כו'. ואע"ג
שעליו לשלם הוא ישבע ויפטר מן התשלומין ואין נשבע ונוטל מן
ב) [סנהדרין כה:],
עדות הל' ד סמג
ג) [קידושין סג: שבועות
לאוין ריד טוש"ע ח"מ סי'
דעל דעת ב"ד משביעין אותו מ"מ לא הו"ל לתקן שבועה בלשון דלא
התורה ואותן המנויין בשבועות (דף מד:) תקנת חכמים הן ולשבועה
מב: ערכין כג.], ד) לעיל ג.,
לד סי"ג [רב אלפס
משתמע שחציה שלו: ונימא שבועה שכולה שלי. לרבנן דבן
דאורייתא עבוד רבנן תקנתא אבל תקנתא לתקנתא לא עבדינן:
ה) [לעיל ג. וש"נ], ו) [לעיל
סנהדרין פ"ג דף רסא]:
כד ג טוש"ע ח"מ סי'
ותיפוק ליה דהוה ליה רועה. אדאביי
ננס פריך דלא חיישי לשבועת שוא:
ד. ב"ק קה: שבועות מ:],
ז) [לקמן צח. ב"ק קז.],
כולה
קלח סעיף א:
שלי ולדבריכם כו'. אף על
קא מתמה דקשיא ליהי) והא גזלן הוא
ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ותיפוק ליה
א)
כה ד טוש"ע ח"מ סי' צב
ח) לקמן לד:, ט) [ע'
גב דקאמר כולה שלי לא
ותיפוק ליה דבלאו הך גזילה פסול
דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם
ס"ג וע"ש [דהיינו אם
תוספות סנהדרין כה: ד"ה
ב)
א
מעיקרא], י) [ע"א], כ) [דף
אין עדים שלקח ממון
לשבועה: דאמר רב יהודה סתם
משתבע שחציה שלו שמרע לדיבוריה:
רועה פסול לא קשיא הא דידיה הא דעלמא
ב
דחשיד אממונא לא חשיד
ג.], ל) [שמות כג], מ) [ע"א
חבירו]:
רועה. אפילו לא הועד עליו ד"ה שכנגדו],
❖
כו ה טוש"ע שם ס"ד:
דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי
אשבועתא. נראה
שגזל: פסול. לעדות דסתמיה גזלן
❖
כז ו שם בהג"ה:
מסרינן והא כתיב 1לפני עור לא תתן מכשול
דהיינו טעמא משום דשבועה חמורה
הוא שמרעה בהמותיו בשדות של
אלא ג)חזקה אין אדם חוטא ולא לו: זה ישבע
תורה אור השלם
אחרים: דידיה. רועה בהמות שלו
כדאיתא ביומא (דף פו.) ובשבועות
רבינו חננאל
שאין לו בה פחות מחציה [וכו']: על דאית
שהעולם נזדעזע על לא תשא
פסול דבשביל הנאתו רועה אותן
1 לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
(דף לט.)
עבדינן. ש"מ דאפילו
ליה משתבע או על דלית ליה משתבע אמר
וא"ת א"כ אמאי גזלן פסול לשבועה
בשדות אחרות אבל רועה בהמות
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
היכא דליכא דררא דממונא
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
דאמר שכנגדו נשבע ונוטל וי"ל דגזלן
העיר בשכר בשביל הנאת אחרים
רב הונא ג דאמר שבועה שיש לי בה ואין
בינייהו היה לך בידי
ויקרא יט יד
לא פסול לשבועה אלא מדרבנן
אינו חוטא להרעות עד שיגיע למרעה
2 לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ
ופרעתיך א) מחייב רב
לי בה פחות מחציה ונימא שבועה שכולה
נחמן שבועת היסת. הא
המופקר לכל: דאי לא תימא הכי.
לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ
ולעדות הוא דפסול מדאורייתא משום
שלי ומי יהבינן ליה כולה ונימא שבועה
דאמר רב יהודה סתם
וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ
אל תשת רשע עד וי"מ בשם ה"ר
דלא אמרינן על רועה בהמות דעלמא
רועה פסול ברועה בהמות
וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:
שחציה שלי מרע ליה לדיבוריה השתא נמי
❖
יהודה חסיד הא דחשיד אממונא כשר
שהוא גזלן אנן חיותא לרועה היכי
שלו משום דמרעה אותן
שמות כ יג
מרע ליה לדיבוריה דאמר כולה שלי
בשדות בני אדם אבל
מסרינן: על דאית ליה משתבע או
לשבועה משום דשמא ע"י שבועה
רועה בהמות אחרים חזקה
ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה
על דלית ליה משתבע. הבא לישבע
יפרוש מגזל אבל גזלן ודאי כמו
אין אדם חוטא ולא לו.
הגהות הב"ח
פחות מחציה וכי מאחר שזה תפוס ועומד
שמממון אינו פורש ה"ה משבועה ולא
וליטול חציה צריך הוא לישבע שיש
ואע"ג דאמר ר' זירא אי
(א) תוס' ד"ה דחשיד וכו'
איתא לדר' חייא קמייתא
קשה מההוא רעיא דאסהידו ביה
לו בה חציה או לישבע שאין לו בה
וזה תפוס ועומד שבועה זו למה אמר ר'
ד)
דאכל תרתי מינייהו אמאי
לית לן למימר דדחאי
דאכל (א) מינייהו אמאי פסול דבהנך
פחות מחציה שמא אין לו בה כלום
❖
יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא
פסול:
לגמרי דהא אשכחן כי
תרי דאכל צריך לשלם ומהשאר יפרוש
וכי משתבע שאין לו בה פחות מחציה
האי גוונא בתחלת פ'
כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של
המדיר את אשתו שאמרו
על ידי שבועה דמה שהוא משלם על
באמת הוא נשבע שהרי אין לו כלום
חבירו ואומר שלי הוא ונימא מיגו דחשיד
ואם איתא לדרב הונא
מוסף רש"י
ידי עדים אין זה השבה מעליא דעל
דבשלמא אם היה לו בה שליש או
אמר רב דאמר יכולה
אממונא חשיד נמי אשבועתא לא אמרינן
ד
ותקנתא לתקנתא לא
אשה שתאמר לבעלה איני
כרחו משלם והיינו טעמא דכופר
רביע והוא נשבע שאין לו בה פחות
עבדינן. שבועה עצמה
ניזונת ואיני עושה וכו'
מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דאי
בפקדון פסול לעדות:
מחציה נשבע בשקר שהרי יש לו בה
של היסת תקנתא היא,
שמראין הדברים שדחאה.
ההיא שעתא דאיתיה בביתיה.
לא תימא הכי האי דאמר רחמנא מודה מקצת
שליש שהוא פחות מחציה ואין לו בה
ותקנתא שיהא תובע נשבע
וכבר מצינו בפ' שני דייני
ונוטל, לתקנתא היסת
גזילות והיל' כרב הונא
הטענה ישבע נימא מיגו דחשיד אממונא
ל"ג דאשתבע דאי איכא
חציה אבל כשאין לו בה כלום נשבע
שבועה שלא באה עליו
אמר רב דאמר יכולה
הוא באמת: שבועה שיש לי בה.
סהדי דנשבע לשקר במלוה נמי פסול
חשיד אשבועתא התם אשתמוטי קא
אלא בתקנת חכמים, לא
אשה שתאמר איני ניזונת
וכן משמע בהגוזל קמא (ב"ק דף קז:)
ואם תאמרו שמא שליש או רביע
עבדינן ויפסיד התובע
ואיני עושה שמעינן מיניה
משתמיט ליה ה)כדרבה תדע ו)דאמר רב אידי
דמיירי בלא שבועה: בלא דמי
בלא שום שבועה (שבועות
דכי האי גוונא אינה
שבועה שאין לי חלק בה פחות מחציה:
בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר
מא.). סתם רועה. דאכתי
נדחת הילכך הלכתא כר'
משמע להו. וא"ת תיפוק ליה מלא
מי יהבינן ליה כולה. הרי חבירו
חייא בקמייתא: פיסקא
לא חזינן דעיילו בהמותיו
לעדות בפקדון פסול לעדות אלא הא
תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין
תופס בה ואם ישביעוהו על כולה
בשדות אחרות (סנהדרין
זה ישבע שאין לו
דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין
כה:). אין אדם חוטא
בה פחות מחציה וכו'.
ז)
וא"ת והא כי יהיב דמי נמי חמסן הוה
הרי לעז לב"ד מאחר שכולה שלו
ולא לו. בדבר שאינו
אוקימנא באומר כולה שלי
כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם
והם אמרו יחלוקו: מרע ליה
כדמוכח שלהי הכונס (שם דף סב. ושם)
נהנה ממנו (קדושין סג:)
ולדבריכם דלא יהביתו לי
והשואל נושא שכר והשוכר נימא מיגו
להרויח בשביל אחר לא
לדיבוריה. דאמר ברישא כולה שלי
וחמסן פסול לעדות כדכתיב אל תשת
כולה שבועה שיש לי בה
יחטא (ערכין כג.). הכופר
ואין לי בה פחות מחציה.
ידך עם רשע להיות עד חמס והפסול
והשתא אמר בהדיא חציה שלי:
דחשיד אממונא חשיד אשבועתא התם נמי
במלוה. בין על כולה
אמר ר' יוחנן שבועה זו
דאמר כולה שלי. תירוצא הוא:
לעדות פסול לשבועה דכל הנהו דחשיב
בין על מקצת, ובאו עדים
אשתמוטי קא משתמיט סבר משכחנא לגנב
תקנת חכמים היא שלא
והעידוהו עד שלא נשבע,
ולדבריכם. שאין אתם מאמינים לי
יהא כל אחד תופס בטלית
בפסולי עדות בפרק זה בורר (סנהדרין
ותפיסנא ליה א"נ משכחנא ליה באגם
כשר לעדות. ולא אמרינן
חבירו ואומר שלי הוא.
דף כה: ושם) פוסל להו לשבועה בפרק
בכולה שבועה שיש לי בה ואין לי בה
גזלן הוא והתורה אמרה אל
ואסקי' לא אמרי' מגו
ומייתינא ליה אי הכי הכופר בפקדון אמאי
פחות מחציה: ונימא מגו דחשיד
כל הנשבעין (שבועות דף מה.) וי"ל
תשת רשע עד, דכיון דמלוה
דחשיד אממונא חשיד
פסול לעדות נימא אשתמוטי קא משתמיט
להוצאה ניתנה, דלמא צריך
נמי אשבועתא והאי דאמר
אממונא חשיד כו'. אדרבי יוחנן
דחמסן לא פסול לעדות אלא מדרבנן
להוציאה וסבר עד דהוה לי
הכופר בפקדון פסול
סבר עד דבחשנא ומשכחנא ליה ה כי אמרינן
מדתני בפרק זה בורר הוסיפו עליהם
פריך דאמר חשדוהו רבנן שמא ילך
זוזי ופרענא ליה ואי מודינא
לעדות שנינן בדאיכא
הכופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי
החמסנין ולא פריך חמסן דאורייתא
ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי
ליה השתא יתבעני מיד
סהדי דההיא שעתא דכפר
(לעיל ד.) ורוצה לדחותו עד
בה בב"ד הוה נקיט ליה ב)
ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון
הוא כדפריך אגזלן וחמסן דקרא
הוא אם חשוד הוא בכך חשוד הוא
שתשיג ידו (ב"ק קה:) ולא
אי הוה ידע היכא איתיה
נמי לישבע: לא אמרינן כו'. דחמיר
דלא יהיב דמי ושלהי הגוזל (ב"ק דף
בביתיה והוה ידע א"נ דהוה נקיט ליה
אמרן חשיד אממונא הוא,
ברשותיה. הא דאמר
קיט.) דמייתי קרא דמחמס בני
הוא לאינשי איסור שבועה מאיסור
אלא אשתמוטי קמשתמיט
רב הונא משביעין אותו
בידיה אלא הא דאמר רב הונא משביעין
ח)
ליה (שבועות מ:). בפקדון.
שבועה שאינה ברשותו
גזילה: אשתמוטי משתמיט ליה.
יהודה אפי' אי יהיב דמי אסמכתא
אותו שבועה שאינה ברשותו נימא מיגו
הכופר בפקדון אפילו
בתחלת פ' המפקיד.
ולא חשיד אממונא: כדרבה. דאמר
בעלמא הוא ואע"ג דהוסיפו עליהם
על מקצת ובאו עדים
דחשיד אממונא חשיד אשבועתא התם כ)
והעידוהו, פסול לעדות.
החמסנין לפסול לעדות וה"ה שפסול
לעיל מפני מה אמרה תורה כו':
א) ור"ל דאפי' בטוען אין לך
נמי מורה ואמר דמי קא
יהבנא
ליה
דמאי הוה ליה גבי פקדון
בידי ג"כ חייב היסת וכל"ק
תדע. דלאו בגזלן חשדינן ליה אלא
לשבועה היינו חמסן שחצוף לחטוף
לאשתמוטי נפשיה (לעיל
דרב נחמן בשבועות מ'.
אמר ליה רב אחא מדיפתי
לרבינא והא
באשתמוטי בעלמא: דאמר רב אידי
מיד ליד בידיעת הבעלים אבל
ד.) ואפילו לא נשבע,
ב) נראה דצ"ל הוה נקיט ליה
תחמוד
לא
קא עבר על
לאו דלא
דמשעה דכפר אחשיד ליה
בר אבין הכופר במלוה. שבאו עדים
הכא לא חציף אלא מעלים חמסנותו
בידיה או הוה ידע וכו'.
ו
2
אממונא (שבועות מ:) ושמא
והחזיקוהו בכפרן שהעידוהו שהוא
ואמר שנאבדה לו לא פסיל:
תחמוד
לאינשי בלא דמי
משמע להו
ט)
תאמר אבד ממנו ואשתמיט
חייב לו: כשר לעדות. אלמא לאו
אלא
ליה עד דמשכח ליה,
ואלא
לקמן מוקמינן בדאתו סהדי
דעתיה למגזליה דנימא אל תשת עד
ואמרי ההיא שעתא בידיה
חמס ל) אלא לאשתמוטי עביד: בפקדון פסול לעדות.
דמאי אשתמוטי איכא הרי לא ניתן להוצאה ובעין הוא ואם אבד יטעון שאבד ויפטר:
נקיט ליה
ומפסיל
(לעיל ד.)
ולימא מיגו דחשיד אממונא. דההוא דאמר לא היו
דברים מעולם כופר בפקדון הוא וליכא למימר משתמיט: חשיד נמי אשבועה דידה.
אע"ג דלא אשתבע, דאי
באשתבע מה לי מלוה
דבשלמא אשבועת שומרין דההוא דקטעין נאנסה דחייביה רחמנא שבועה איכא למימר דלא חשיד אממונא אלא שמא פשע בשמירתה
מה לי פקדון (ב"ק קו.).
וחייב לשלם אונסיה וסבר עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה אלא ההיא דכפירה הא ודאי כופר בפקדון הוא ומשקר והיכי משבעינן ליה עלה:
ארבעה שומרין צריכין
התם נמי אשתמוטי משתמיט. שאבדה ממנו וסבר משכחנא לגנב כו': אי הכי. בפקדון איכא למימר משתמיט: דבחשנא. אחפש:
כפירה במקצת והודאה
במקצת. ראה רש"י ומוסף
ה"ג דההיא שעתא הוה גביה ולא גרס ההיא שעתא דאשתבע: דאמר רב הונא. לקמן בהמפקיד גבי שילם ולא רצה לישבע אמר רב הונא
רש"י לעיל עמוד א.
חיישינן שמא עיניו נתן בה: התם. לא חשיד אממונא דמורי היתירא למימר דמי
אם בא לשלם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו
בעינא למיתב: הא
קא עבר בלא תחמוד. מה לי חשוד
על לא
תחמוד
מה לי חשוד על לא תגזול
נימא מיגו דחשיד עליה חשיד אשבועתא:
משביעין