המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גזל מחמשה. לא שייך הך פלוגתא לפלוגתא דרבי יוחנן ורב
אף בראשונה. בשילם
ולא רצה לישבע כיצד זה נותן לתוך כיסו
לה
א) [לעיל לד.], ב) [ב"ב
א מיי' פ"ד מהל'
יחזיר הכפל לבעלים: שכבר שילם. קודם
כפילו של זה אלא
הונא דפ' השואל (לקמן דף צז:) בברי ושמא דאפי' לר"ט דאמר
צד:], ג) לעיל ג., ד) ב"ק
גזלה ואבדה הל' י
קג: יבמות קיח:,
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
שנמצא הגנב וקנה כפל כדאמר מעיקרא אדעתא דהכי אתאי
מניח גזילה ביניהם היינו משום דיודע בודאי שלא גזל לכולם רק
ה) [קידושין מה: וש"נ],
סי' שסה סעי' ב:
לידיה: מתני' שהודה מפי עצמו. הואיל והודה מפי עצמו. ובגמ'
לאחד אבל ברי ושמא יודה
דברי עדיף ואפי' לר"ע דאמר ישלם
ו) דלמא ר"ע היא ס"א,
ב מיי' פ"א מהל' טעון
ז) [וע"ע תוס' שבת עט:
מפרש טעמא מה הוא: זה אומר
לכל אחד ואחד היינו משום שיודע
ונטען הל' ו':
לו ג מיי' פ"ה מהל'
ד"ה והא], ח) [ובתוס'
מאתים שלי. לאחר זמן כשבאו ליטול
בודאי שהוא חייב לאחד מהם אבל
אף בראשונה הלכה
כמותו או אין הלכה
דפרק הגוזל שם כתבו עוד
שאלה ופקדון הל' ד
פקדונן: מה הפסיד הרמאי. א"כ
גבי ברי ושמא יודה דפטור שאינו
כמותו אמר ליה חלוק היה ר' יוסי אף
א"נ אפי' לצאת י"ש אין
ועי' במ"מ סמג עשין פח
חייב לר' טרפון אלא בגזול
טוש"ע ח"מ סי' ש סעי'
לא יודה לעולם על האמת: מתוך
יודע שהוא חייב כלל:
בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה
דקתני עלה ומודה ר"ט. $ה"ה
אבל בפקדון ומקח דלא
א:
הגדול. ישברנו: גמ' מספיקא מפקינן
לז ד מיי' שם טוש"ע שם
עשה איסורא לא כו' ע"ש]
אתמר נמי אמר ר' אלעזר חלוק היה ר' יוסי
ממונא. דקתני נותן לזה מנה ולזה
דה"מ למפרך מברייתא
❖
סעי' ב:
ועיין רש"א,
אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה
לח ה ו מיי' שם טוש"ע
מנה: ולא אמרינן. כשזה תובע וזה
אמאי מודה אלא ניחא ליה למפרך
שם סעי' א:
ור' יוחנן אמר מודה היה ר' יוסי בראשונה
אומר איני יודע אם לך אם לחברך
ממתניתין דיבמות אמתניתין (א) ז):
לט ז מיי' פ"ד מהל' גזלה
הגהות הב"ח
התם
שכבר שילם שילם אין לא שילם לא והאמר
דקא תבעי ליה הכא בבא
אוקי ממונא בחזקת נתבע זה שלא
ואבדה הל' י סמג
(א) תוס' ד"ה דקתני וכו'
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
לצאת ידי שמים. לכאורה
ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שילם שילם
נפסידנו ממונו ויהא מונח עד שיבא
א)
❖
❖
אמתניתין דהכא הס"ד:
שסה סעי' ב:
אליהו: רישא. דחד גברא הפקיד
נראה דהשתא לא צריך לשינויי קמאי
ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ
דאין חילוק בין כרך אחד לב' כריכות
אצלו
והוה ליה כשנים שהפקידו
שלא שילם אימא מודה היה ר' יוסי
ורישא דנותן מנה לזה ומנה לזה
אצלו בשני כריכות כלומר זה שלא
גליון הש"ס
מוסף רש"י
בראשונה שכבר אמר הריני משלם:
בבא לצאת ידי שמים וסיפא דקתבעי
בפני זה דה"ל למידק מי הפקיד
מתני' אאמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה
מתני' אלא הכל יהא
א"כ מה מפסיד
מנה ומי מאתים: סיפא.
ליה יהא מונח אך מדלא קאמר
אצלו
הרמאי. ולמה יודה הרי
מונח. עיין גיטין דף
ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם
קיבל את שלו, אלא הכל
מד ע"ב תוס' ד"ה
ב
אלא התם דקא תבעי ליה משמע
שהפקידו לו שניהם זה בפני זה
נטייבה: גמרא פקדון
יהא מונח. ויפסיד הרמאי
הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה
דלא הדר משנוייא קמא וכן לקמן
ה"ל כמי שנאמנים זה על זה להפקיד
(לעיל ג.). מניח גזילה
אגזל קרמית. עיין גיטין
מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו שנים
ביניהם. ולא בעי לאמטויי
שני פקדונותם בצרור אחד דלית
(ע"ב) דפריך נמי ומי אמר רבא
דף כח ע"א תוס' ד"ה
ב) ג
תרומה: תוס' ד"ה דקתני
לידיה וסגי במניח לפניו
ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה
בב' כריכות ה"ל למידק משמע דלא
שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה
שהרי הבעלים שם הוא
וכו' ה"ה דהו"מ למפרך.
(ב"ק
יש לחבירו ואע"ג דלא כרך אחד הוה
הדר ביה לכך נראה דכולה מתני'
קג:). בבא לצאת ידי
אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן
וכזה שבת דף עט ע"ב
❖
שמים. ואע"ג דבי דינא לא
ועיין בתוס' שם ד"ה והא:
מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה
איירי בבא לצאת ידי שמים ולכך
לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד
מצו מחייבי ליה אלא מניח
גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר
ברישא דהוה ליה למידק נותן לזה
לפניהם, מיהו ידי עונש אין
שיבא אליהו ג) א"ר יוסי א"כ מה הפסיד
שמא חבירו יתבע המאתים: ומתני'
מנה ולזה מנה בבא לצאת ידי שמים
יוצא עד שישלם לשניהם,
רבינו חננאל
הרמאי $
אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו
דהא לאו לבעלים אהדריה
דהכא ממאי דר"ט היא. דתקשי לך
וסיפא דבכרך אחד כיון דלא ה"ל
❖
(ב"ק קד.).
ואסיקנא שמואל אמר
ד וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף
דלמא ר"ע היא דפליג נמי בההיא
למידק אפילו בבא לצאת ידי שמים
חלוק ר' יוסי אף בראשונה
זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן
ואומר לא זו הדרך מוציאתו מידי
אינו חייב ולרבי טרפון נקט ברישא
בהא דתנן למי משלם
למי שהפקדון אצלו חולק
את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול נותן דמי
עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד
אביו של אחד מכם ולא נקט אחד
רבינו חננאל (המשך)
עליו ר' יוסי ואומר אינו
ואחד: דקתני עלה דההיא כו'. אלמא
מכם לרבותא דאפילו שמא ושמא
קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו
רמינן ארישא דמתני' דתנן
משלם אלא לבעל הפקדון
מודה ר"ט בהא ומאי שנא: ומשנינן
נותן לכל אחד ואחד בבא לצאת
בסוף יבמות גזל אחד מהן
ואין הלכה כשמואל דהא
א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל
ואינו יודע אי זה מהן
ר' יוחנן פליג עליה דהא
התם דקתבעי ליה. והוא אין חפץ
ידי שמים ולר"ע נקט אביו דמשמע
יהא מונח עד שיבא אליהו: גמ' אלמא
גזל מניח גזילה ביניהן
בהדיא אמר ר' יוחנן
ליתן אלא מן הדין ומספיקא לית לן
שמא ושמא לכך אינו חייב אלא
ומסתלק דברי ר' טרפון
מודה ר' יוסי בראשונה
מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרינן אוקי
לחיוביה לכל חד וחד: הכא בבא
לצאת ידי שמים כדאמר לקמן (שם)
וכו'. אלמא מספיקא לא
שאינו משלם אלא למי
ממונא בחזקת מריה ורמינהי שנים שהפקידו
מפקינן ממונא. ואסיק'
שהפקדון אצלו. וקיימא לן
לצאת ידי שמים. מאליו בא לימלך
דבשמא ושמא אינו חייב לכל אחד
מדקתני התם ומודה ר'
כר' יוחנן דסוגיין בעלמא
אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר
מה יעשה ולא יענש דהשתא ודאי
ואחד לר"ע מדינא ונקט אביו דאי
טרפון באומר לשנים
שמואל ור"י הלכה כר'
שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה
אמרינן ידי שמים לא יצאת עד
הם עצמן הפקידו אם כן מסתמא
גזלתי לאחד מכם מנה
יוחנן וכל שכן ר' אלעזר
ואיני יודע למי מכם שנותן
דתלמיד קטן הוא לגבי ר'
שתתן לשניהם שאם תהא מונחת
תבעי ליה וה"ל ברי ושמא ואפילו
מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא
יוחנן: מתני' אמר לשנים
לזה ק' ולזה ק' ש"מ מתני'
עד שיבא אליהו נמצא הנגזל
מדינא חייבין לר"ע דמתניתין אתיא
אליהו א"ל $ פקדון אגזל קא רמית גזל דעבד
דהכא ר' טרפון היא קשיין
גזלתי אחד מכם מנה
מפסיד על ידך: דיקא נמי. דטעמא
אהדדי. ופרקי' התם גבי
ואיני יודע איזהו נותן לזה
כר"ע נמי דקאמר לקמן (שם) ממאי
איסורא קנסוהו רבנן פקדון דלא עבד איסורא
גזל אחד מה' כשתובעין
מנה ולזה מנה. ומקשי'
דמתני' בבא לצאת ידי שמים מן
דמתני' דהכא ר"ע היא ועוד דהלכה
אותו [אמר] שמניח גזילה
עלה ומספיקא מפקינן
לא קנסוהו רבנן ורמי פקדון אפקדון ורמי גזל
העונש ולא מן הדין מדתלי טעמא
כר"ע מחבירו ובסיפא דלא נקט
ביניהן ואומר להן הנה היא
ממונא וכו'. ורמינהי שנים
אגזל פקדון אפקדון דקתני רישא או אביו
מונחת לפניכם מי מכם
שהפקידו אצל אחד זה
בהודה מפי עצמו שלא היה אדם
שני אבותיכם הפקידו לרבותא לא
יברר שהיא שלו יטלנה
מנה וזה מאתים וכו'.
של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע
תובעו כלום משמע שהוא בא
תני הכי דאע"ג דטענו ברי פטור
אבל הכא במשנתינו
ודחי' פקדון אגזל קא
איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה ורמינהי
לימלך: והלה מה טוען. לכל אחד
אפילו לצאת ידי שמים ואפי' לר"ע
בבא לצאת ידי שמים
רמית. ורמי פקדון אפקדון
דקתני שהודה מפי עצמו
דתנן (בסיפא) [ברישא]
שנים שהפקידו וכו' אמר רבא רישא נעשה
דקתני מניח גזילה ביניהם ומסתלק:
כיון דלא פשע דלא הוה ליה למידק
ה
ואין תובעין אותו אלא
דמתני' דהכא או אביו
ולא מחייב ר"ע מדינא אלא בברי
צווח
כמי שהפקידו לו בשני כריכות דהוה ליה
ב"ד (אמר) [אמרינן ליה]
של אחד מכם הפקיד
ושמא והיכא דהוה ליה למידק
אין
לך דרך לצאת
אצלי מנה נותן לזה
למידק סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק כגון
ו
ידי
עבירה אלא אם
מנה ולזה מנה שהודה
אבל בשמא ושמא אפי' בשני כריכות
דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא דאמר להו אנת גופייכו לא קפדיתו
תתן
לזה ק' ולזה ק'
מפי עצמו אימא סיפא
אינו חייב אלא לצאת ידי שמים
דהא מתני' שנים שהפקידו
אהדדי אנא קפידנא ורמי גזל אגזל קתני הכא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם
והיכא דלא הוי ליה למידק פטור
אצל אחד כו'. ופריק
מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע
רבא רישא היה לו בעת
אפי' לצאת ידי שמים ואפילו בברי
שהפקיד אצלו לומר לו
איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה ורמינהי גזל אחד מחמשה ואינו יודע
ושמא וא"ת דבפרק הגוזל קמא (ב"ק
ד)
מה שמך וכיון שלא
איזה מהן גזל זה אומר אותי גזל וזה אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם
דף קג: ושם קד. ד"ה שכבר) קאמר
דקדק לידע איזה מהן הוא
המפקיד אצלו איהו אפסיד
מעשה בחסיד אחד שבא לפני ר"ט
ומסתלק דברי ר"ט אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ואמרינן אוקים
ה)
נפשיה לפיכך משלם לזה
ואמר ליה הנח דמי מקחך ביניהם וכי
ממונא בחזקת מריה וממאי דמתני' דהכא ר"ט היא ו) דקתני עלה דההיא מודה
ולזה. סיפא כגון ששניהן
הפקידו צרורותיהן ביחד
לא בעי חסיד לצאת ידי שמים וי"ל
ר"ט באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם שנותן
וכל אחד רואה כי הצרור
דר"ט אמר ליה שכך הדין ח) וא"ת
אחד גדול שיש בו מאתים
לזה מנה ולזה מנה התם דקא תבעי ליה הכא זבבא לצאת ידי שמים דיקא
התם דפריך אמתניתין דקתני הגוזל
והאחד קטן שאין בו
נמי דקתני שהודה מפי עצמו שמע מינה אמר מר התם דקא תבעי ליה
אלא ק'. יכול למימר
מחבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו
מי שהפקדון אצלו כיון
והלה מה טוען רב יהודה אמר רב הלה שותק רב מתנה אמר רב הלה
אחריו אפילו למדי ומוקי כר"ט כו'
דחזיתי דאין מקפיד בעל
צווח
ומאי איריא נשבע אפי' הודה נמי
הצרור הגדול לומר דע כי
הצרור הגדול שלי הוא
דתניא מודה ר"ט כו' ומאי פריך והא אוקמי' ברייתא דמודה ר"ט בבא לצאת ידי שמים ומתני' דהתם מיירי מדינא
וי"ל דמתני' דהתם
והקטן לחבירו אמינא כיון
מיירי
לצאת ידי שמים
להביא קרבן וקא אמר אם רוצה להביא קרבן צריך להביא גזלו למדי דתנן הביא אשמו עד
שלא הביא גזלו לא
דלא דייקי אהדדי מהימני
יצא לכך פריך
דבלא שבועה ולא קרבן צריך להביא גזלו למדי אם רוצה לצאת ידי שמים:
לפיכך לא דקדקתי. תוב
מודה