לז:
המפקיד פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודה אני בזה. אע"ג דקאמר מודה אני לאו משום דליהוי מתלמידי
צווח. אמר לכל אחד איני מכירך: ושקלי ליה כולהו ואזלי. נמצא
מ א מיי' פ"ד מהל' גזלה
א) לעיל כה:, ב) [יבמות
זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית: והא"ר אבא בר זבדא
ב"ש דבפ"ק דיבמות (דף טו.) בצרת הבת סבר כב"ה דקאמר
קיח:], ג) ב"ב קנח: [ע"ש],
ואבדה הל' ט סמג
ד) דלמא ר"ט היא ס"א,
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
ספק הינוח. מצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת
(א) תמיה אני מתי תבא צרת הבת לידי ואשיאנה והיינו כב"ה אלא
ה) ב"ק קג:, ו) ס"א ל"ג,
שסה סעי' א:
אגב דשנה לעיל אלו ואלו מודים תנא הכא מודה אני:
דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש
לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה:
מא ב מיי' פ"ה מהל'
ז) בכורות יח:, ח) [ב"ב קנז.
וממאי דר"ע היא. וא"ת ואלא
❖
קנח.], ט) [שם קנח:],
לכתחלה לא יטלנו. המוצאו שכשיבא
נחלות הל' ו סמג
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
כמאן דאי כר"ט כ"ש
בעליו לא ימצאנו וסימן אין בו
צווח מ"ד הלה צווח
אבל שתיקה כהודאה
רפ סעי' י:
דלר"ע נותן לזה מנה ולזה מנה וי"ל
שיכריז לפיכך יניחנו זה ובעליו יבא
מב ג ד מיי' פ"ה מהל'
ומ"ד הלה שותק שתיקה דהכא לאו כהודאה
הגהות הב"ח
שאלה ופקדון הל' ד
דהכי פי' ממאי דר"ע היא ומדינא
ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן
הוא מצי אמר ליה האי דשתיקי לכל חד וחד
(א) תוס' ד"ה מודה וכו'
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
סי' ש סעי' ד: דלמא לצאת ידי שמים ומשני מדקאמר
(לעיל דף כה:) מצא כלי באשפה
❖
כב"ה דקאמר תאבני מתי
דאמינא דלמא האי הוא אמר מר מניח גזילה
מכוסה לא יגע בו: ואם נטל לא
מודה ר"ט למאן מודה לאו לר"ע
תבא צרת: (ב) ד"ה ומי
ביניהם ומסתלק ושקלי לה כולהו ואזלי
כו' כדמשמע לשון הודה
יחזיר. ואם בא אחר ואמר שלי הוא
דאמר מדינא משלם לכל אחד ואחד
❖
מפי עצמו הא:
א) והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב כל ספק
רבינו חננאל
ואמר ר"ט מדינא מניח ביניהם
וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו שמא
הינוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר
ומסתלק אבל לצאת ידי שמים מודינא
אינו שלו וסוף הבעלים לבוא ויביא
שמכל מקום השבתה
הגזילה לנגזל עצמו. אמר
אמר רב ספרא ויניח א"ל אביי לרבא מי א"ר
דמשלם לכל אחד ואחד וקאמר הא
עדים שהניחו שם לפיכך יהא מונח
מוסף רש"י
רב ספק הינוח לכתחילה
אוקימנא בבא לצאת ידי שמים ומודה
ביד זה עד שיבא אליהו דהאי לא
עקיבא ב)אלא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה
כל ספק הינוח. בדבר
לא יטול ואם נטל לא יחזיר
דקאמר ר"ט ה"פ כי היכי דאמרת
יחזיר לא שיהא שלו קאמר דהא
שאין בו סימן, וכ"ש ודאי
אמר רב ספרא תני ויניח.
עד שישלם גזילה לכל חד וחד אלמא מספיקא
הינוח, לכתחילה לא
בשמא ושמא משלם לכל אחד ואחד
מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם
מפקינן ממונא ולא אמרי' אוקים ממונא בחזקת
יטול. דאי שקלת לה ליכא
לצאת ידי שמים הכי מודינא לך הכא:
הינוח הוא. אלמא מידי דמספקא
למרייהו סימנין ליתב בהו
מריה ורמינהי ג) נפל הבית עליו ועל אמו
ומי אמר רבא כל בשתי כריכות
לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי
ויפסיד, הלכך לא יטול
יורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה ויורשי
והבעלים יזכרו ויבאו
שהוא עד שיתברר הדבר: אמר רב
ה"ל למידק והא אמר רבא כו'.
ויטלום, ואם נטל לא
האם אומרים הבן מת ראשון אלו ואלו מודים
ספרא ויניח. הא דקתני מסתלק
וא"ת והא מתני' איירי לצאת ידי
יחזיר. דהא ליכא דיהיב
שיחלוקו ואמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים
סימנא (לעיל כה:). נפל
שמים וי"ל מדנקט במתני' דאתי
לאו דלישקלו אינהו וליזלו ולא
ב
הבית עליו ועל אמו.
נמי כר"ע אביו של אחד מכם משמע
שיוציאנה מידו אלא תהא מונחת בידו
בחזקתן אמר ליה התם שמא ושמא גזל אחד
כגון שנפל הבית על רחל
משום דהוי שמא ושמא אינו חייב
עד שיתברר הדבר והאי מסתלק
מחמשה ברי ושמא והא מתני' דהכא אמר
אשת יעקב באלמנותה ועל
יוסף בנה מיעקב ולא היה
אלא לצאת ידי שמים דוקא כדמשמע
סילוק הדין הוא ויניח גזילה בפניהם
לשנים גזלתי לאחד מכם מנה דשמא ושמא
לה עוד בן מיעקב ולא מאיש
לשון הודה (ב) הא הפקידו הן עצמן
בב"ד ויאמר בררו של מי הוא ויטול
אחר, שעכשיו טענותיהן
הוא וקתני נותן לזה מנה ולזה מנה וממאי
דמסתמא תבעי ליה והוה ליה ברי
ומסתלק מן הדין והגזילה יניח בידו
שוות, שיורשי האם כגון
דר"ע היא דקתני עלה דההיא מודה ר'
ד)
ה)
אחיה מאביה אומרים הבן
עד שיבא אליהו: לא זו הדרך. סיפא
ושמא חייב אפי' מדינא אע"ג דלא
מת ראשון והיא מתה
טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה
עבד איסורא כיון דה"ל למידק דאי
דגזל אחד מחמשה הוא ביבמות (דף
אחרונה וירשנו כל נכסיה,
ואיני יודע איזה מכם כו' למאן מודה (לאו)
קיח:): נפל הבית עליו ועל אמו.
לאו הכי אמאי נקט אביו דאי לאורויי
ו)
ויורשי הבן כגון ראובן בן
יעקב מלאה טוען כל
לר"ע בר פלוגתיה וממאי דשמא ושמא
דאפי' בשמא ושמא חייב לצאת ידי
ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו
הנכסים ואומר רחל מתה
נכסים מבית אביה: יורשי האם.
שמים זה אין נראה שום חידוש לר"ע
הוא חדא דלא קתני תובעין אותו ועוד הא
תחלה וירש יוסף את כל
ועוד דר"ע נמי אית לי' בהגוזל קמא
משפחת בית אביה אומרים לקרובי
נכסיה ואח"כ מת הוא
תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר
וירשנו כל הנכסים (רשב"ם
(ב"ק דף קג: ושם) בלקח מחמשה בני
הבן ממשפחת אביו הבאים לירש את
איני יודע הא אוקימנא לה בבא לצאת ידי
שיחלוקו.
ב"ב קנח:).
הבן: הבן מת ראשון. ולא ירש את
אדם שמשלם לכל אחד ואחד ואע"ג
דשניהם באין מכח טענת
שמים אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר
דלא עבד איסורא ומדינא משלם
אמו להוריש אתכם נכסיה אלא הבן
ירושת נכסים שהוחזקה בהן
רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק
האשה לבדה בחייה
דלצאת ידי שמים אפילו ר"ט מודה
מת ראשון ואח"כ מתה אמו ואנו
באלמנותה בלא בעל (שם,
ז)והאמר רבא ואי תימא רב פפא ג הכל מודים
יורשים אותה (נכסיה): ויורשי הבן
שמשלם לכל אחד ואחד אע"ג דלא
עי"ש בארוכה). מודה אני
בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה
בזו. משום דנקט ת"ק
אומרים האם מתה ראשונה. וירשה
עבד איסורא דהא מתני' אוקמינן
לישנא דמודים, אמר איהו
נמי כר"ט וקתני אביו של אחד מכם
בנה ואחריה מת הבן ואנו יורשין
ביניהן ומסתלק א"ל התם כשהפקידו בעדרו
ד
נמי מודה אני, כלומר ואני
אותו: אלו ואלו. ב"ש וב"ה שנחלקו
הפקיד לי מנה נותן לכל אחד
מודה וחולק עליך דלדברי
של רועה שלא מדעתו: וכן שני כלים אחד
ב"ה נמי אמרינן הכא נכסים
ולהכי פריך והאמר רבא הכל
בנפילות אחרות בפרק מי שמת שב"ש
ח)
יפה מנה ואחד יפה אלף זוז כו': וצריכא
בחזקתם, ובגמ' מפרש
מודים כו' דאפי' לר"ע מניח ביניהם
אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים
בחזקת מי וטעמא נמי
דאי אשמועינן הך קמייתא בההיא קאמרי
אע"ג דה"ל למידק כמו שאפרש
נכסים בחזקתן כאן מודים שיחלוקו: מפרש (שם).
רבנן משום דליכא פסידא אבל בהא דאיכא
אמר ר"ע מודה אני בזה. אע"פ שאני
משום דלא עביד איסורא וה"ה דבלא
פסידא דגדול אימא מודו ליה לר' יוסי
רבא ה"מ למיפרך מר"ע דאמר גבי
משל ב"ש ואומר בשאר הנפילות
ואי אתמר בהא בהא קאמר ר' יוסי
מקח אע"ג דלא עבד איסורא משלם
יחלוקו בזו אני מודה לב"ה שהנכסים
אבל בהך אימא מודי להו לרבנן צריכא
לכל אחד ואחד והתם אמר רבא
בחזקתן. ופליגי אמוראי בחזקת מי
והתם ט) מפרש טעמא: שמא ושמא.
דאפי' לר"ע מניח רועה ביניהם
והא
שניהם מכח שמא באים הלכך נכסים בחזקתן: הכא ברי ושמא. כל
ומסתלק אלא דניחא ליה למיפרך דרבא אדרבא:
והאמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה. פרש"י
אחד ואחד אומר אותי גזל היינו טענת ודאי וזה אומר איני יודע
וברי עדיף משמא: עלה דההיא. דגזל אחד מחמשה: חדא
זה טלה אחד וזה שני טלאים שמניח ביניהם ומסתלק
דלא קתני. מתני' תובעין אותו דלא קתני אותי גזל: ה"ג ועוד הא
והתם כשני כריכות נינהו אפי' הפקידו זה בפני זה דדבר הנראה
תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ול"ג יחלוקו.
מי הביא אחד ומי הביא שנים אבל במעות לא היה לו להבחין
בין צרור גדול לצרור קטן וקשה דמתני' מסתמא מיירי אפילו זה
והכי פירושו ועוד הא תני רבי חייא להך מתניתא דגזלתי את אחד
הפקיד מאתים בב' כיסין וזה מנה בכיס אחד ותו דלמא מיירי
מכם בתוספתא דיליה ותני לה הכי אמר לשנים גזלתי אחד מכם
רבא בב' שהפקידו שני טלאים זה כחוש וזה שמן דהוי כמעות
ואיני יודע איזהו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע נותן לזה
מנה כו' כדקתני במתני' אלמא בשמא ושמא עסקינן: הכל מודים
דלא הוה ליה למידק אי נמי בשנים שהפקידו שני טלאים ומת
בשנים שהפקידו כו'. גבי פלוגתא דר"ט ור"ע איתמר במסכת
אחד מהם וכל אחד אומר שהמת של חבירו דכי האי גוונא מיירי
בכורות (דף יח:) שנים שהפקידו זה טלה אחד וזה שנים זה אומר
מתניתין דהתם בפרק שני דבכורות (דף יז: ושם) אלא יש לומר
דאפי' הפקידו טלאים זה בפני זה הוה ליה למידק דלא שייך
שנים שלי וזה אומר שנים שלי והתם שתי כריכות נינהו ואפילו
למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו
הפקידו זה בפני זה דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא
זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל
שנים דבשלמא גבי כריכות מעות הואיל דאלו ואלו צרורין הוא
של מי הם אבל במעות שהיה יכול להפקיד שלא בפני חבירו
שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן הואיל והפקידו אצלו
יחד אבל גבי טלאים מילתא מוכחת טפי: פסידא דגדול. של
יכול הנפקד לומר אתון לא קפדיתון כל שכן דלא הוה לי למידק:
שלא מדעתו.
לאו דוקא שלא מדעתו אלא כלומר שלא
כלי גדול ששברוהו וכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא נמצא
מפסיד בשבירתו: בהא
קאמר ר' יוסי. משום פסידא דגדול:
בראייתו
של רועה דהשתא לא הוה ליה למידק:
שמא
והא