המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר. הקשה ר"ת וכי
והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא. וכיון דטעמא
מג א מיי' פ"ז מהל'
א) [יבמות יט. וש"נ],
בהכי מה לי כלי מה לי מעות והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות
נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף כדאמר בפרק כל
ב) פסחים יג., ג) עיין
שאלה ופקדון הל' א
סנהדרין קא. ובפרש"י שם
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
מודה להו לרבנן ואמאי אצטריך למתנייה: לרבנן איצטריך.
הגט (גיטין דף ל:) ופ"ק דחולין (דף ז.) גבי ר"מ שאכל עלה של
ד"ה מדביש ובפרש"י
עשין פח טוש"ע ח"מ סי'
לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו ואי תנא כלים ברישא
ירק ואור"ת דהכא גבי פקדון תולין בחששא מועטת שלא יגע בהם
דהכא, ד) ב"ב ח: פסחים
רצב סעיף טו:
מד ב מיי' שם:
יג., ה) [צ"ל כמו], ו) [ע"ב],
הכי נמי דלא אצטריך תו למתני
וחיישינן שמא בערב שבת תרם שלא
מה ג מיי' שם וסמג שם
ז) [בגמ' שלפנינו איתא לך
מעות אבל השתא דתני מעות ברישא
מן המוקף דשרי כדאמרינן בהאשה
והא טעמא דרבי יוסי
משום הפסד הרמאי
וכן העתיקו תוס' גיטין ל:
טוש"ע שם:
תני כלים למימר לא זו בלבד דליכא
רבה (יבמות דף צג.) אי נמי כדאמרינן
❖
מו ד מיי' שם:
הוא אלא תרוייהו לרבנן איצטריך ולא זו
ד"ה וכי],
א)
מז ה מיי' שם הל' ב
אף זו קתני: מתני' המפקיד פירות
פסידא דשבירת כלי אלא אף זו
פרק בכל מערבין (עירובין דף לב:)
ב) א
וסמג שם טוש"ע שם
דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי:
ניחא ליה לחבר דליעביד איסורא
סעיף טז:
אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן
הגהות הב"ח
מתני'
אבודין. ע"י עכברים או
זוטא דהיינו שלא מן המוקף אבל
מח ו מיי' שם הל' ה
רשב"ג אומר מוכרן בפני ב"ד מפני שהוא
(א) רש"י ד"ה חיישינן וכו'
טוש"ע שם סעיף יט:
ריקבון: לא יגע בהן. למוכרן וטעמא
בחולין (דף ז.) ובפרק כל הגט
כמשיב אבידה לבעלים: גמ' מאי טעמא
מט ז מיי' פ"ט מהל'
לזרים הס"ד ואח"כ מ"ה
מפרש בגמ': גמ' קב שלו. חביבה
(גיטין דף ל:) לא חיישינן כיון שאינו
היינו דקתני לפיכך
מתנות עניים הל' יא
אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו
עליו על ידי שעמל בהן וקב שישאר
פקדון וטפי אמרינן בפרק זה בורר
הואיל: (ב) ד"ה ופרכינן
סמג עשין קסב טוש"ע י"ד
❖
❖
ואי משתכחי מאי מזבנינן:
סי' רנז סעיף ב:
מתשעה קבים של חבירו ורב נחמן בר
לו מהם הוא רוצה מתשעה קבין
(סנהדרין דף ל.) ראו שאביהם הטמין
של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם:
מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של
יצחק אמר ב חיישינן שמא עשאן המפקיד
חיישינן כו'. ואסור להאכילו לזרים:
מעשר שני הם אם כמערים לא אמר
תרומה ומעשר על מקום אחר מיתיבי
מוסף רש"י
לעזי רש"י
(א) לפיכך. הואיל ואסור למוכרן
כלום אלמא אזלינן בתר רוב מעות
המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יגע
אבודין. נחסרין והולכין
אשמלי"ר [אישמילי"ר].
שהם חולין להקל ואע"פ שפירש שהם
משום דרוצה אדם בקב שלו הרי הן
❖
(פסחים יג.). והדביש.
להחמיץ, (על דבש).
בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה
מעשר ובהאשה שהלכה (יבמות דף
בחזקת קיימים ומותר בעל הבית
נתקלקל ונעשה צלול מחמת
ומעשר על מקום אחר בשלמא לרב כהנא
חמימות (סנהדרין קא.).
קטו:) גבי מצא כלי והיה כתוב עליו
לעשותן תרומה ומעשר על פירות
פורטין. פרוטות של נחשת
היינו דקתני לפיכך אלא לרב נחמן בר
רבינו חננאל (המשך)
שיש לו בביתו: מאי לפיכך. איסור
קו"ף קרבן תי"ו תרומה הא אין
שגבו לצדקה וכשמשהין
יצחק מאי לפיכך הכי קאמר השתא דאמור
מכירה משום הא הוא והיכי תלי
כתוב עליו לא חיישינן והא דאמרינן
אותם מחלידות, צריך
נחמן [בר יצחק] דהוא
לפורטן בכסף (פסחים יג.)
אמר חיישינן שמא עשאן
תנא עשייתו באיסור מכירה: השתא
בהזהב (לקמן דף מט.) ישראל שאמר
רבנן לא נזבין דחיישינן לפיכך בעל הבית
פרוטות שגבו לוקחין דינרי
תרומה ותרומה אינה
דאמור רבנן לא תזבין דחיישינן.
לבן לוי כור מעשר ז) לאביך בידי
עושה אותן תרומה ומעשר על מקום
כסף לפי שהפרוטות של
נמכרת לשום חולין ור'
נחשת מחלידות (ב"ב ח:).
שמא עשאן המפקיד תרומה הרי הן
רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום
יוחנן הא אמר מוכרן
אחר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
ואין פורטין לעצמם. פן
הלכך ודאי פליגי. לימא
בחזקת שלא נמכרו ועושה אותן בעל
אחר היינו נמי בשבתות וימים טובים
יחשדום שפורטין בזול (שם)
.
מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי
דהא דר' יוחנן פליגא
הבית כו': מחלוקת. דמתני':
וכן הא דקתני בסמוך לפיכך בעל
תמחוי. מאכל לחם ומיני
נמי אדרב כהנא דהא
חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד אדרב
ג
מאכל שגובין לחלק (פסחים
איהו נמי לא ימכרם
בכדי חסרונן. כדרך שאר תבואות
הבית עושה אותו תרומה ומעשר
יג.). ואין מוכרין
קאמר. ודחי' אית לן
נחמן בר יצחק ודאי פליגא אדרב כהנא
כמו שמפורש במשנתינו (לקמן דף מ.)
על מקום אחר:
לעצמן. שמא יחשדום
למימר דלא אמר רב
מחלוקת בכדי חסרונן.
מי לימא פליגא כי קאמר רב כהנא בכדי
❖
לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור:
פרש"י
שלקחום בזול (שם).
כהנא לא ימכרם אלא
היכא דחסרי ב) פחות
אבל אם אבודין יותר מכדי חסרונן.
חסרונן קאמר והא רוצה בקב שלו מתשעה
כדרך שאר תבואות
מכדי חסרונן והוא כדתנן
אפי' רבנן מודו דימכרם בב"ד:
והקשה ריב"ם וכי פליגי במשהו
קבין של חבירו קאמר גוזמא בעלמא
לקמן לחיטים ולאורז ט'
רבינו חננאל
ודאי פליגא. הא דרבי יוחנן דאי
דבפחות מכדי חסרונן לכ"ע לא
חצאי קבין לכור וכו'
מיתיבי לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה
מתני' המפקיד פירות
אבל בחסרון יותר מזה
איכא למיחש לשמא עשאן בעליהן
ימכור ועוד דא"כ מ"ט דרשב"ג וי"ל
ומעשר על מקום אחר וליחוש דלמא הוו
לא אמר רב כהנא לא
אצל חבירו אפי' הן
תרומה אפילו ביותר מכדי חסרונן
דפליגי שנתחסר בחדש או בחדשים
ימכור ולא פליגא עליה
אבודין לא יגע בהן מאי
להו יותר מכדי חסרונן וזבנינהו וקא אכיל
נמי אסור למזבנינהו: מי לימא
יותר משרגילות להתחסר עד אותו
דר' יוחנן. ומקשי' לר'
טעמא אמר רב כהנא
טבלים יותר מכדי חסרונן לא שכיח ואי
יוחנן וניחוש דלמא הוה
רוצה אדם בקב שלו מט'
פליגא. דוקא אמר רב כהנא שאם
הזמן ופליגי עד שיעלה החסרון
בהן חסרון יתר מכדי
קבין של חבירו. רב נחמן
משתכחי מאי מזבנינן להו וליחוש שמא
תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד
בחדש או בשני חדשים תשעה חצאי
חסרונן ששנינו במשנתינו
בר יצחק אמר חיישינן
עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום
קב ואל ימכרם דהוה ליה יותר מכדי
קבין לכור שהוא בכדי חסרונן
ומכרם על פי ב"ד מי
שמא עשאן תרומה ומעשר
שהיו מופקדין אצלו ולמה
על מקום אחר. מיתיבי
חסרונן ופליגא הא דר' יוחנן עליה
לשנה שלימה:
אחר כי מזבנינן נמי לכהנים בדמי תרומה
ד
שנינו לפיכך בעה"ב עושה
המפקיד פירות אצל חבירו
מזבנינן
לכהנים. ולשמא יעשם
או לאו דוקא ט' קבין נקט אלא נוח
מזבנינן להו ולרב נחמן בר יצחק נמי
אותן תרומה כו'. פי'
הרי זה לא יגע בהן
כגון שהיו לו פירות
לפיכך בעה"ב עושה אותן
לו שיהא נפסד קצת ולעולם כדי
אחר המכירה ליכא
נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה בהא פליגי
טבל בביתו אומר הפירות
תרומה ומעשר על מקום
חסרונן ותו לא: גוזמא. שפת יתר:
למיחש דיתר מכדי חסרונן לא שכיח
שיש לי פקדון אצל
אחר. ומקשי' בשלמא
דרבה בר בר חנה סבר יותר מכדי חסרונן
מיתיבי. לרבי יוחנן: וקאכיל. בעל
וכי עביד להו בעה"ב תרומה ומעשר
פלוני הרי הן תרומה
לטעמיה דרב כהנא היינו
לא שכיח מידי וכי משתכח לקמיה הוא
על הפירות הללו ואוכלם
דקתני לפיכך פי' כיון
הבית טבלים שאין פירותיו מתוקנין
עביד להו מקמי דליהוו יותר מכדי
על מנת שפירותיו קיימין
שאין אדם רוצה שיחליף
דהויא יתר מכדי חסרונן אי עביד להו בעה"ב
שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן:
חסרונן ופריך לרב נחמן נמי דלזבנינהו
וכיון שמכרם נמצא אוכל
לו פירותיו אלא ישארו
תרומה ומעשר על מקום אחר מקמיה דהוו
לא שכיחי. ואין לחוש בכך:
לכהנים בכדי חסרונן לא פריך דהא
טבלים למפרע ופרקינן כי
לו כמות שהן לפיכך
מזבינן להו להני פירי
בעל הבית עושה אותן
ופרכינן ואי משתכחי (ב) מי מזבנינן
להו יותר מכדי חסרונן עביד להו הלכך
איכא למיחש לשמא יעשם אלא ביותר
לכהנים מזבינן להו בדמי
תרומה ומעשר על מקום
להו. בתמיה: ליחוש שמא עשאן
מכדי חסרונם פריך דלזבנינהו וכי
כי הוו להו יותר מכדי חסרונן נזבנינהו
תרומה שאם יבואו בעליהן
אחר. אלא לטעמיה דרב
כו'. ונמצא המוכר מאכיל תרומה
תימא הכי נמי והא אמרת דרב נחמן
ויאמרו כי תרומה היו
נחמן מפני שבעל הבית
לכהנים בדמי תרומה ורב נחמן בר יצחק
יחזרו דמיהן לכהן והדבר
עושה אותן תרומה מיבעי
לזרים: בדמי תרומה. בזול שאין
ודאי פליג ומשני דלרב נחמן יותר
סבר יתר מכדי חסרונן משכח שכיח וכי הוו
ידוע שאין בעליהן עושין
ליה למימר. ופרקינן כיון
עליה קופצין לקנותה שאינה נאכלת
מכדי חסרונן שכיח והקשה ריב"ם
אותן תרומה על מקום
דאמור רבנן לא יגע בהן
להו לאלתר הוא דהוו להו ואי אמרת נזבנינהו
אלא לכהנים וצריכה שימור בטהרה:
מי דחקו לומר דרב נחמן פליג לימא
אחר אלא בקרוב זמן
דחיישינן שמא בעליהן
זימנין דקדים ומזבין להו וכי עביד להו בעל
שדבר ברור הוא שאין
עשאום תרומה לפיכך בעל
לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן.
דביתר מכדי חסרונן לד"ה מוכרן
בתוך זה הזמן עלה בהן
הבית עושה אותן תרומה
הבית תרומה ומעשר על מקום אחר לא
לזמן מרובה יש באבודן יתר
וליכא למיחש לשמא יעשם דלא שכיח
יותר מכדי חסרונן דאמרי'
כו': אמר רבה בר בר חנה
ידע דזבנא וקא אכיל טבלים מיתיבי
מכדי חסרונן: מקמי דניהוי כו'.
כמו לרב כהנא ותי' ר"ת דמתני'
ודאי חל עליהן שם
אמר ר' יוחנן מחלוקת
תרומה ונפטרו הפירות
תנא קמא ורשב"ג דאמר
שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן
מיירי אפילו בפשתן או בפירות
המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין
שהפרישן עליהן אבל אחר
תנא קמא לא יגע בהן
מרובה כזה מלתקנן: והדביש. יצא
מתוקנים והתם מאי טעמא לא יגע
והחמיץ שמן והבאיש דבש ג) והדביש הרי
זמן הרבה דאיכא למיחש
בזמן א) שחסרונן כדתנן
דלמא הוה בהו יותר מכדי
במתני' הרי זה יוציא
טעם דובשנו והחמיץ אשמלי"ר בלע"ז
בהם ע"כ משום דרב כהנא דרוצה
זה לא יגע בהן דברי ר"מ וחכמים אומרים
חסרונן לא ועל אורחא דא
לו חסרונות אבל יותר
ה) כדאתמר (איוב לא) ובכל תבואתי
אדם בקב שלו מבתשעה קבין של
ג)
דשמעתא הדה.
מכדי חסרונן דברי הכל
ה עושה להם תקנה ומוכרן בבית דין ו וכשהוא
תשרש תעקר שרשיה וכמו עד לא
חבירו אם כן מאי אהני טעמא
ומקשינן המפקיד פירות
מוכרן בב"ד ודאי אדרב
מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו
ירתק חבל הכסף (קהלת יב) יפתחו
דשמא עשאן תרומה ומעשר על
א) צ"ל בזמן שהם אבודין כדי
ז כיוצא בו ד) גבאי צדקה בזמן שאין להם
רתוקות עבותיה: עושה להם תקנה.
מקום אחר אי לאו לאשמועינן דאפי'
חסרונן כדתנן וכו'.
עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין
ביתר מכדי חסרונן חיישינן א"כ סבר
לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד הלא
ו)
ב) אולי צ"ל דחסרי כדי
חסרונן וכו'.
לעצמן גבאי תמחוי בזמן שאין להם עניים
כל קילקול העתיד לבא כבר בא
דאפילו יותר מכדי חסרונן שכיח:
ג) אולי צ"ל ועל אורחא דא
הוא: ואין מוכרן לעצמו. שלא יחשדוהו
עד אתמר מסקנא דשמעתא הדה.
לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן
שמא לקחן בזול: פורטין. מחליפין
קתני מיהת פירות והרקיבו מאי לאו אפילו
יתר מכדי חסרונן לא בכדי
פרוטות נחושת בסלעי כסף מפני
חסרונן
והא יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש דיתר מכדי
שהפרוטות מתעפשות ונפסלות:
חסרונן
נינהו שאני
הני כיון דקם קם שמן והבאיש
דבש והדביש
תמחוי. מאכל שגובין מבעלי
למאי
בתים לחלק לעניים בכל יום:
מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן. ואיכא
כיון דקם קם.
למאן דאמר
לא יגע ואת אמרת דברי הכל מוכרן:
מאחר שעמדו
בקלקולם הרי כבר עמדו
ולא יתקלקלו
מעתה יותר אבל שאר
פירות הולכין
ומרקיבין תמיד:
למאי