לח:
המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
כאן לא קאמר רשב"ג כו' אבל (א) הכא אין מורידין. וא"ת
למאי חזו. דקתני מוכרן: לגלדאי. לסוך
עורות: לכתישא
נ א מיי' פ"ז מהלכות
א) [שבת קנד: וש"נ],
דגמלא. לכתישא שעל הגמל שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי
והא לקמן מייתי דאית ליה לרשב"ג מורידין וי"ל דמהא ליכא
ב) כתובות עז. גיטין לח.
שאלה ופקדון הל' ב
ודף עה. ב"ק סט. ב"ב
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
איישר"א בלע"ז: לקנקניו. הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא
למשמע מינה אבל קשה דמאי מוכיח דחד טעמא הוא מדשמואל
קעד. סנהדרין לא. [בכורות
סי' רצב סעיף טז:
בתוכו: במאי קמיפלגי. ר"מ ורבנן מאחר שמודה ר"מ ביתר מכדי
דסבר כרשב"ג וסבר מורידין לוכח כן
מרשב"ג גופיה וצ"ל דלא
נא ב ג מיי' פ"ז מהל'
כד.], ג) [אבות דר"נ פרק
לח], ד) [ברכות נה:],
חסרונן: להפסד מרובה. כגון יתר
שמיע ליה ברייתא דלקמן:
נחלות הלכה ד ה
בששמעו בו שמת כ"ע ל"פ
ה) רש"ל, ו) [תוספתא
ועיין בהשגות ובמגיד
מכדי חסרונן: הפסד מועט. כגון
למאי חזו שמן חזי לגלדאי דבש לכתישא
דכתובות פ"ח], ז) [ע"א],
משנה סמג עשין צז טוש"ע
דמורידין. אין לפרש
בכדי חסרון דריקבון פירות וקילקול
ח) [שם], ט) [דף לט.],
דגמלי וחכ"א עושה להם תקנה ומוכרן
ח"מ סי' רפה סעיף ב
י) [ועי' תוס' יבמות קטז:
וסעיף ג וסעיף ה:
הקנקן דיין והחמיץ: ערב. בגט
בששמעו בב' עדים דא"כ פשיטא
בב"ד מאי תקנתא עביד להו אמר רב אשי
נב ד טוש"ע שם סעיף א
ד"ה שאין ותוס' כתובות
פשוט (ב"ב קעג:): צידן. במסכת גיטין
דמורידין אלא ששמעו היינו בקול
❖
[ועיין בכ"מ שתמה על
קז. ד"ה ששמעו],
א לקנקנים במאי קא מיפלגי דמר סבר להפסד
(דף עד.): ראייה. בדיני ממונות השני
ועד אחד אע"ג דשמעו בו שמת
הרמב"ם שהשמיט זה]:
מרובה חששו להפסד מועט לא חששו
נג ה מיי' שם הלכה ח
א)
דבפ' ב' דייני גזירות (כתובות דף קז.)
(סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות
טוש"ע שם סעיף א
ומר סבר אפילו להפסד מועט נמי חששו:
תורה אור השלם
גבי אין פוסקין מזונות לאשת איש
במביא שטר ראיה לסתור את הדין
❖
וסעיף ד:
רשב"ג אומר ימכרם בבית דין מפני שהוא
משמע סוגיא דהתם דהוי בעדות
בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה
1 וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי
אמר
גמורהי): רבא לירד ולמכור
אין הלכה כמותו: אמוראי נינהו.
כמשיב אבידה לבעלים: אתמר רבי אבא
אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם
אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
רבינו חננאל
תנן. וא"ת ואמאי לא פריך ממתניתין
רבה אמר בכללא אמר ר' יוחנן ור'
ברבי יעקב א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג
❖
שמות כב כג
דהאשה שהלכה (יבמות דף קטז: ושם
אבא אמר לאו בכללא אמר רבי
אצל חבירו והרקיבו
ורבא אמר רב נחמן הלכה כדברי
וכו' פי' כיון דקם
ד"ה שאין) דקתני מצינו שאין אחים
יוחנן אלא יש מהן שהלכה כמותו:
חכמים והא אמרה ר' יוחנן חדא זמנא
קם כיון שהחמיץ כך
הגהות הב"ח
מדרבן שמעון נשמע דמורידין קרוב.
נכנסין לנחלה על פיה ולשני נמי
יעמיד בחימוצו לעולם.
ב) דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל
הראוי לירש: בנכסי שבוי. לקרקעות
(א) תוס' ד"ה עד וכו'.
לירד ולמכור תנן וי"ל דמהכא אלימא
פי' כתישה מלשון אם
מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל
אבל התם אין מורידין:
תכתש את האויל במכתש.
שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו
ליה לאקשויי משום דדומיא דנשותיהם
(ב) ד"ה היורד וכו'. נ"ב
וחכמים אומרים עושה
במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן
הבעלים. ולקמן פליגי בה אמוראי:
קתני דמשמע כלל כלל לא:
עיין בשו"ת ב"ח סי' ר"ו
להן תקנה ומוכרן בב"ד.
היורד לנכסי שבוי אין מוציאין
❖
וראיה אחרונה אמוראי נינהו ואליבא דר'
עד כאן לא קאמר רבן שמעון הכא.
תמצא פירוש דיבור זה:
וכשמוכרן מוכרן לאחרים
ולא לעצמו. עושה להן
אותו מידו. (ב) הוא
דמוכרן: אלא משום דקא כליא
יוחנן מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע
תקנה. אסקי' תקנה זו
קרנא. אם יניחם שם אבל גבי
הדין דאפי' מורידין אותו לכתחילה
דמורידין קרוב לנכסי שבוי מדרבנן נשמע
לקנקנים שלא יפסידו
לעזי רש"י
דהא נטושים מורידין לרשב"ג
קרקעות וכרמים אע"פ שמתקלקלות
לגמרי ואפי' הפסד מועט
דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי וממאי דלמא
חששו. והלכה כחכמים
איישר"א
קצת לא כליא קרנא: אי כרב כהנא.
דאמר הנטושים כשבויין אלא אגב
עד כאן לא קאמר רבן שמעון בן גמליאל
וכר' יוחנן. רשב"ג אומר
[רידוישידור"א]. שפשווף,
❖
דתנא בסיפא בנטושים מוציאין תנא
דאמר לעיל רוצה אדם בקב שלו:
ז)
ימכרם בב"ד מפני שהוא
פצע.
הכא אלא משום דקא כליא קרנא אבל
כמשיב אבידה. קי"ל
אי כרב נחמן בר יצחק. דאמר ח) שמא
נמי בשבויין אין מוציאין וא"ת לימא
דחלוקת חכמים ורשב"ג
התם הכי נמי דאין מורידין ועד כאן לא
עשאן תרומה ומעשר: דתרי טעמי
רב הלכה כתנא קמא ושמואל הלכה
בכדי חסרונן כר' יוחנן
מוסף רש"י
קאמרי רבנן הכא אלא אי כרב כהנא אי
נינהו. מתני' ונכסי שבוי ואיכא דאית
כרשב"ג וי"ל דלא שמיע להו ברייתא
והלכה כחכמים ואע"ג
שנשותיהם מבקשות
דחכמים דברייתא קיימי
כרב נחמן בר יצחק אבל התם הכי נמי
אי נמי איכא דמפכי להו:
ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה
לינשא. הרי זו קללה
כרשב"ג. אבל יותר
מורידין: קרוב. הראוי ליורשו ואין
וכולם
דמורידין למימרא דתרי טעמי נינהו והאמר
אחרת, שיהיו הנשים צרורות
מכדי חסרונן דברי הכל
קרוב ממנו: בששמעו בו שמת כולי
כאלמנות חיות, שלא יהיו
מוכרן בב"ד לאחרים
רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון ב"ג ואמר שמואל מורידין
עדים למיתת בעליהן
ולא לעצמו: איתמר רב
עלמא לא פליגי דמורידין. דאם יבאו
קרוב לנכסי שבוי לאו משום דחד טעמא הוא לא תרי טעמי נינהו הכי
ותהיינה אסורות להנשא,
אמר אין מורידין קרוב
הבעלים קודם שיאכל זה הפירות
והבנים יהיו יתומים, שלא
לנכסי שבוי חיישינן דלמא
נמי מסתברא דאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים ואמר רב
יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר
יניחום בית דין לירד לנכסי
מפסדי להו. ושמואל אמר
נחמן מורידין קרוב לנכסי שבוי אלא ש"מ תרי טעמי נינהו שמע מינה
אביהם, לפי שאין יודעים
מורידין כיון דאמר מר
ואם יבאו עדים שמת ירש הכל:
אם מתו אם נשבו (שמות כב
שמין להם כאריס לא
אתמר שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו שמואל אמר
מפסיד להו. ולא יזבל הקרקעות
כג). קופא דמחטא. נקב
מפסדי להו. בששמעו בו
מורידין קרוב לנכסיו בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי דמורידין כי פליגי
המחט (ברכות מה:) או: גב
ויזרעם תמיד ויכחישם: כיון דאמר
שמת כולי עלמא לא פליגי
ב
המחט ולא חודו (סנהדרין
דמורידין כי פליגי בשלא
מר. לקמן ט) וכולם שמין להם כאריס
בשלא שמעו בו שמת רב אמר אין מורידין דלמא מפסיד להו ושמואל
ג
צו: עי"ש).
שמעו בו שמת. וקיימא לן
אם יבאו הבעלים שמין לזה חלקו
אמר מורידין כיון דאמר מר שיימינן להו כאריס לא מפסיד להו מיתיבי
כשמואל וכרב נחמן. הוה
עובדא בנהרדעא בשבוי
בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי
ר"א אומר ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני שנשותיהם
ג)
1
שנשבה ופשטה רב ששת
העיר אם מחצה אם שליש אם רביע:
דאין מורידין קרוב לנכסיו
אלמנות ובניהם יתומים אלא מה ת"ל והיו נשיכם וגו' מלמד שנשותיהם
אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא
מהא דתניא ר' אומר
מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין
ממשמע שנאמר והרגתי
כו'. שילכו בשבי ולא ידעו בניהם
אתכם איני יודע כי יהיו
מניחין אותן אמר רבא לירד ולמכור תנן הוה עובדא בנהרדעא ופשטה
אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם
נשיכם אלמנות ובניכם
רב ששת מהא מתני' א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן א"ל דלמא
אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין
יתומים אלא מלמד שהן
כאלמנות ולא אלמנות
מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא והא דומיא דנשותיהם
אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא
ד)
ממש כיצד מבקשות
ירשו נכסיהם. ושתי קללות הן אחת
ה) [ובניהם] קתני מה התם כלל לא אף הכא נמי כלל לא ומורידין קרוב
לינשא ואין מניחין אותן.
של חרב ואחת של שבי שמע מינה
בניהן מבקשין לירד בנכסי
לנכסי שבוי תנאי היא דתניא היורד לנכסי שבוי אין מוציאין אותו
ו) ד
אביהן ואין מניחין אותן
אין מורידין: הוה עובדא בנהרדעא.
מידו ולא עוד אלא אפי' שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי
שעדין לא נתבררה מיתתן
בשבוי שירד יורשו לנכסיו: ופשטה
בעדות. ואע"ג דאוקמה
זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן
רב ששת מהא מתניתא. דאין מורידין:
רבא לירד ולמכור אין
המורישין הלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמת היורד לנכסי נטושים
מניחין אותם אבל מניחין
א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור
אותן לירד ולתקן. דחאה
מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי נטושים הרי שהיה אביו או אחיו
תנן. [קתני] תנא דאין מניחין אבל
רב ששת מדכתב נשיכם
או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמת
לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר
ובניהם בניהם דומיא
דנשיהם מה נשיהם כלל
דמי: דמעיילין פילא כו'. ומשני
ואמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויין היורד
ה
לא אף בניהם כלל
שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל
לנכסי רטושים מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי רטושים הרי
לא. מורידין קרוב בנכסי
שבוי אוקימנא כתנאי
שהוא חיה גדולה בנקב מחט: ותלש.
שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו
דתניא היורד לנכסי שבוין
פירות שנה זו: הרי זה זריז. מהיר
אין מוציאין אותן מידו
מאי שנא הנך דקרו להו נטושים ומאי שנא הני דקרו להו רטושים
לזכות בשלו בטרם יפסיד ונשכר
והוא ששמעו בהן שמתו.
נטושים
היורד לנכסי נטושין
בזריזותו: ואלו הן נכסי שבויין.
מוציאין אותן מידו. והן
דאמר אין מוציאין אותם מידו: שהנטושים כשבוין. ואין מוציאין מידו: נכסי נטושין. שהנכסים נטושין: נכסי רטושין. שהנכסים
שיצאו למדינת הים ואין
רטושים. ולקמן מפרש להו רטושין משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם דכיון דהיה לו לצוות הורידו יורשיי לנכסי ולא צוה ש"מ
ידוע להיכן הלכו א).
לא
ניחא ליה ונטושים שנטשום בעליהם בעל
כרחן כגון שנשבו.
והיינו תנאי דרבן שמעון סבר מורידין ורבנן
סברי אין מורידין:
א) בגמ' איתא לשון זה גבי
ה"ג
נכסי רטושין ואולי דרבינו היה
לו גי' אחרת.