המפקיד פרק שלישי
בבא
מציעא
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכולם שמין להם כאריס. אנטושים דרשב"ג קאי כדמסיק פי'
ה"ג נטושים על כרחן דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה.
נד א מיי' פ"ז מהלכות
א) [לקמן קו. קט.],
היינו על כרחו: אפקעתא דמלכא. מצות המלך: רטושים מדעתן
רש"י דבשבוי (א) ששמע שמתו אוכל כל הפירות ואם
ב) כתובות עט:, ג) צ"ל
נחלות הל' ה סמג
דאמר ר"י אמר רב חסדא
עשין צז טוש"ע ח"מ סי'
דכתיב אם על בנים רוטשה. היינו מדעתו ולא שביה דכתיב רישיה
יבואו הבעלים קודם שיאכל הפירות יטול כשאר אריסין ויחזיר השאר
וכן הוא בכתובות פ. [ועי'
רפה סעיף ב וע"ש:
ובנטושים דלא שמע שמת לא יאכל כל הפירות אלא שמין הפירות
דקרא וקם שאון בעמך היו יראים
שלא יבאו אויבים עליהם
נה ב מיי' פכ"ג מהל'
תוס' יבמות קז. ד"ה דאי],
ד) כתובות יז: [ע"ש
שיאכל כשאר אריסין למחצה לשליש
וכל מבצריך יושד יגלו בגולה מאיליהן
אישות הל' ח סמג
❖
בתוס'],
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
ולרביע ולא יאכל כלום בחנם וקשה
וישארו העיירות שדודין מאין איש
נטושים דבע"כ דכתיב והשביעית תשמטנה
1
פח סעיף ז:
דאמאי משני לעיל לירד ולמכור תנן
כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה
נו ג מיי' שם הל' י
ונטשתה אפקעתא דמלכא רטושים
א)
טוש"ע שם סעיף י:
לישני לירד ולאכול תנן דהא אפילו
כשודדין הבאין למלחמה על ידי
תורה אור השלם
דמדעתן דכתיב אם על בנים רוטשה תנא
נז ד ה מיי' פ"ז מהלכות
2
לאכול בחנם אינו יורד ועוד מאי
מארב על עם היושב בשלום שלא
1 וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה
נחלות הל' ה סמג עשין
א וכולם שמין להם כאריס אהייא אילימא
פריך בתר הכי אף בניהם כלל לא
נזהרו בהם לברוח מפניהם ושודדים
צז טוש"ע ח"מ סי' רפה
וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי
אשבויין השתא זריז ונשכר הוה מאי
סעיף ב:
הא ודאי אין לו כלל אפילו למ"ד
את הכל וכמוהו (ירמיה יג) הגלת
עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת
נח ו מיי' שם הלכה ו
דאשבח מיבעיא אלא ארטושים והא מוציאין
הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ
מורידין כיון שאין לו אלא כאריס
יהודה כולה הגלת שלומים מתוך
טוש"ע שם סעיף ג:
לְזֵיתֶךָ: שמות כג יא
אותן מידו קתני אלא אנטושים למאן אילימא
נט ז מיי' שם הלכה ה
נכרי ועוד מאי פריך מהמוציא
ישיבת שלום באין מחריד הגלם
2 וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ וְכָל
טוש"ע שם סעיף ב:
לרבנן הא אמרי מוציאין אותו מידו אי רבן
הוצאות על נכסי אשתו דהתם יורד
נבוכדנצר. בית ארבאל תרגם יהונתן
מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד
ס ח ט י מיי' שם פ"ח
שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם
לאכול כל הפירות אבל הכא אינו
בית מארב אל"ף למ"ד יתרים בו כמו
שמעון בן גמליאל הא אמר שמעתי
הל' א ב סמג עשין צז
מִלְחָמָה אֵם עַל בָּנִים
❖
יורד כי אם בתורת אריסות ותו
(הושע ב) יענו את יזרעאל שהוא
טוש"ע ח"מ סי' רפה
הושע י יד
רֻטָּשָׁה:
שהנטושים כשבויין כשבויין ולא שבויין
סעיף ו:
דאמר שמואל לקמן שבוי שהניח קמה
לשון זריעה ולא לשון עיר. ומדקא
כשבויין דאין מוציאין אותן מידו ולא שבויין
סא כ מיי' פי"ד מהל'
לקצור מעמידין אפוטרופוס וקוצר
אמר יושד כשוד שלמן בית ארבאל
טוען ונטען הל' ז
דאילו התם זריז ונשכר ואילו הכא שיימינן
הגהות הב"ח
ובוצר ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו
מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
❖
ליה כאריס ומאי שנא מהא דתנן המוציא
(א) תוס' ד"ה וכולם וכו'
סי' קמט סעיף יט:
ב)
ב
ומעיקרא אמאי אין מורידין קרוב
ביום מלחמה הוה אלא מורך בא
דבשבוי ששמעו בו שמת
הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל
כיון שלא יאכל הפירות בחנם לכך
בלבם והמה עוזבים אם על בנים
וכו' ובנטושים דלא שמעו
❖
קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא
בו שמת לא:
נראה דודאי שכל הפירות אוכל בחנם
והולכים להם מדאגת האויב שמא
רבינו חננאל
יבא עליהם: רוטשה. נעזבה:
ואם זבל וחרש וזרע ובעלים באו
הוציא ומה שאכל אכל הא לא דמיא אלא
תנא וכולן שמין להן
וכולן. מפ' לקמיה אהייא קאי וכללא
קודם שקצר יטול כאריס שכר טרחו
להא (דתנן) המוציא הוצאות על נכסי
כאריס. אוקימנא כרשב"ג
ג)
ג
הגהות הגר"א
לאתויי מאי: שמין להם כאריס. אם
ועמלו ולרב וכן לת"ק אית להו שאין
דאמר שמעתי שהנטושין
אשתו קטנה כמוציא על נכסי אחר דמי
[א] רש"י ד"ה השתא כו'
כשבויין. וסבר האי תנא
שמין כאריס ולכך אין מורידין דלמא
יבאו הבעלים יטלו אלו בשבח
ויטול הכל. נ"ב עי' תוס'
אלמא כיון דלא סמכא דעתיה תקינו ליה
כשבויין ולא שבויין
מפסיד להו לפי שירא שיבואו הבעלים
קרקעות ופירות כמנהג אריסי
ד"ה וכולן (ועמ"ש רבינו
כשבויין שאם תפשו דאין
רבנן כי היכי דלא לפסדינהו הכא נמי תקינו
❖
בח"מ סי' רפ"ה ס"ק ז):
מוציאין מידם ולא שבויין
המקום: השתא זריז ונשכר הוי.
קודם שיקצור ויאכל ולא יטול כלום
דאלו גבי שבויין אם קדם
ליה רבנן כי היכי דלא לפסדינהו וכולן
[א] ויטול הכל: דאילו התם זריז ונשכר.
ולא ישביח הקרקע אלא כל מה
ותלש ואכל הרי זה זריז
שמין להם כאריס וכולן לאיתויי מאי לאיתויי
שימצא יאכל בחנם כדין קרוב היורד
דכיון ששמעו בו שמת כי נחת לה
ונשכר ואלו גבי נטושין
מוסף רש"י
שמין להן כאריס. ואקשינן
הא דאמר רב נחמן אמר שמואל שבוי
לנכסי שבוי והשתא פריך שפיר כיון
אדעתא דכולהו פירי נחת אבל הכא
אפקעתא דמלכא. המלך
מאי שנא מהא דתנן
שאוכל כל הפירות כשיבואו הבעלים
דלא שמעו שמת לאו אדעתא דכולה
שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת
ביטל מלזורעה (לקמן קו.
המוציא הוצאות בנכסי
קודם שילקט אמאי נוטל כאריס טפי
נחית אלא ליטול כאריס בכל שנה
עי"ש). מה שהוציא. אם
אשתו הוציא הרבה ואוכל
אין מורידין קרוב לנכסיו ורב נחמן דידיה
גירשה (כתובות עט:).
קימעא מה שהוציא הוציא
ושאר פירות יהו מונחין: נכסי
מהמוציא הוצאות על נכסי אשתו
אמר בורח הרי הוא כשבוי בורח מחמת
אשתו קטנה. יתומה
ומה שאכל אכל וכו'
ד
אשתו. נכסי מלוג שהוא אוכל פירות
כו' והא דקאמר ואילו התם זריז
שהשיאתה אמה ואחיה
אסיק' תיקנו להן רבנן
מאי אילימא מחמת כרגא היינו לדעת
והקרן שלה: הוציא הרבה ואכל פירות
יכולה למאן, כמוציא על
ונשכר פי' כששמע הבעלים ממשמשים
לשום להן כאריס כי היכי
אלא בורח מחמת מרדין אמר רב יהודה
נכסי אחרדמי. ואם
דלא ניפסדינהו לנכסי.
ה
קימעא. קודם שמת או שגירשה:
ובאין מניחין אותו לקדם ולתלוש
מיאנה בו שמין לו שבח
ודייקי' וכולן לאתויי שבוי
אמר שמואל ו שבוי שנשבה והניח קמה
הא לא דמיא. תרוצא הוא. הא
אע"פ שהפירות ישוו הרבה מעמלו
שהשביח ונוטל כמשפט
שנשבה שמורידין קרוב
לקצור ענבים לבצור תמרים לגדור זיתים
אריסי המדינה (שם פ.).
דנכסי שבויין להא דאשתו קטנה דמי:
כיון שאם לא יקדם אין משלמין
לנכסיו. יצא לדעת אין
דלא ליפסדינהו. שלא
מורידין קרוב לנכסיו מאי
קטנה. שהיא יתומה שהשיאוה אמה
טרחו אבל הכא בנטושים אם באו
למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין
יכסיף ויקלקל הקרקעות
טעמא דאמרי' מכדי לדעת
ואחיה ואין קידושין תופסין בה מן
בעלים אין מניחין אותו לתלוש כיון
ויאכל ולא ישביח, שדואג
אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ואח"כ
יצא היה לו להוריד קרוביו
שמא תמאן, וכיון דשיימינן
לנכסיו כיון שלא הוריד
התורה אלא מדברי סופרים לפיכך
דלא מפסיד מידי דשיימי' להו כאריס:
מורידין קרוב לנכסיו ולוקים אפוטרופא
ליה כאריס תו לא מפסיד
אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין.
הוא גם אנו אין מורידין
יוצאה במיאון בע"כ אם תמאן:
להו, מימר אמר שמא לא
אבל הבורח מחמת מרדין
לעולם ז אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן:
כמוציא על נכסי אחר דמי. ואם
וא"ת והאמרה שמואל חדא
תמאן ואם תמאן הרי אטול
כלומר הבורח מחמת
אמר רב הונא אין מורידין קטן לנכסי
ח
שבחי לפי עמלי (שם). אין
נפשות מורידין קרוב
הוציא ולא אכל כדי הוצאתו שמין לו
זימנא וי"ל דה"ק אף על גב דבשבוי
מחזיקין בנכסי קטן.
לנכסיו דאמרי' מחמת
שבוי ט ולא קרוב לנכסי קטן י ולא קרוב
כאריס: דלא סמכא דעתיה. שיהא
מורידין יצא לדעת אין מורידין:
המחזיק בנכסי קטן ג'
טירדא הוא דלא הורידם
היינו לדעת.
מחמת קרוב לנכסי קטן אין מורידין קטן
מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו:
דמסתמא לא פליג
שנים, אינה חזקה, דהאי
וקיימא לן כשמואל דהא
דלא מיחה משום דקטן הוא
רב נחמן קאי כותיה הלכך
תקינו ליה רבנן. ליטול כאריס:
לנכסי שבוי דלמא מפסיד להו ולא
אשמואל מדלא קאמר אף
(שם יז:).
במקרקעי מורידין קרוב
כי היכי דלא ניפסדינהו. שלא יקלקל
בורח או אף יוצא לדעת:
קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן באחי מאימא
לנכסי נטושין וכששמעו
ש"מ מדרב הונא אין מחזיקין
הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד
בהן שמתו מורידין
[ולא קרוב לנכסי קטן] כיון דלא מחי
אפילו א) לנכסי נטושין.
בנכסי קטן ואפי' הגדיל.
ולא יעדור כרמים: לאיתויי הא דרב
אתי לאחזוקי ביה אמר רבא שמע
ומטלטלי אם תפשו אין
ד)
נחמן. בורח מחמת מרדין: יצא
פרש"י מדאמר רב הונא אין מורידין
מוציאין מידם ואם לא
מיניה מדרב הונא כ אין מחזיקין בנכסי קטן
לדעת אין מורידין. דכיון שהיה
קרוב הא נכרי מורידין וקשה דבלא
תפשו מפקידין אותן ביד
ואפילו
נאמנין. ב) ואם נראין
שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד
רב הונא כמה משניות יש שמעמידין
הדברים שמתו אע"פ
לנכסיו ש"מ לא ניחא ליה: בורח הרי הוא כשבוי. שאין דעתו
אפוטרופוס לנכסי יתומים פרק הניזקין (גיטין דף נב.) מנהו
שאין עדות ברורה במיתתן
מיושבת עליו מחמת שהוא בהול: מחמת כרגא. שאין לו ממה
ב"ד לא ישבע וע"ק היכי מוכח מדרב הונא דאין מחזיקין דלמא
נותנין אותן ליורשין. פי'
אפוטרופא לדיקנני כלומר
לפרוע כסף גולגלתו למלך ובורח לפני בוא הזמן: היינו יוצא
אי טוען שני חזקה מועיל והא דמורידין נכרי משום דליכא
לאדם גדול בעל זקן אין
לדעת. שאין כאן בהלה: מחמת מרדין. שהרג את הנפש ופרסאי
למיחש למידי דע"כ כיון דמורידין א"כ יש לו דעת לומר הבא
מעמידין לו אפוטרופוס.
וקיימא לן כשמואל דאמר
הורגין על שפיכות
דמים כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.). מרדין
עדים שלקחת מאבי והכי נמי יש לו לדעת ולמחות בסוף כל שלשה
מורידין קרוב לנכסי שבוי
היא רציחה בלשון פרסי וכן מפורש בשערים דרב האי גאון
וכי דהא רב הונא דתלמיד
(שער מ): מעמידין אפוטרופוס. להכניס דבר המוכן ויהא שמור
לבעלים ואח"כ מורידין קרוב להשביח וליטול כאריס: ולוקים
רב הוא אמר אין מורידין
(קרוב) [קטן] לנכסי שבוי
אפוטרופוס לעולם. שלא יטול כלום: אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן. אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים
דלמא מפסיד להו ולא
גדולים שנתמלא זקנם לפי שלא ימצאוהו. דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה אבל לדיקנני לא
קרוב לנכסי קטן הא גדול
שמעי להו: אין מורידין קטן לנכסי שבוי. ואפילו הוא ראוי ליורשו דקא מפסיד להו ומוטב שיורידו להם איש נכרי: ולא
ואפי' קרוב בנכסי שבוי
קרוב. הראוי לירש בנכסי קטן לעשות ולאכול כדמסיים טעמיה דכיון דקטן לא ידע למחויי אתא האי קרוב לאחזוקי בהן ולומר
א) נראה דצ"ל אפילו לנכסי
לחלק ירושתו בא וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה: ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן. כגון
רטושין ועי' בש"מ כאן מש"כ
קטן שיש לו אח מאב ואותו אח מאב יש לו אח מאם דאיש נכרי הוא אצל קטן אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת
בשם הרא"ש ז"ל.
ב) נראה דר"ל כגון שטבע
קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו ויאמר נכסים הללו של אחי מאמי הם שנפלו לו מאביו
במים שאין להם סוף וכיוצא בו
ואלו לחלקו באו: באחי מאימא. כדפרישית שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב: ש"מ מרב הונא. דאמר אין מורידין קרוב
ועי' ברמב"ם ובש"ע ח"מ
לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה אבל אחר שאין לו טענת ירושה מורידין ולא
חיישינן שמא יטעון אביו של קטן מכרם לי
ס"ס רפד.
ואכלתים שני חזקה ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן אם לא אכל
בפני האב
שלש שנים
אין
שלש
שנים שאכלן
בפני הקטן חזקה:
ואפי'