לט:
המפקיד פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפי' הגדיל. הקטן משירד לתוכו ואכלו ג' שנים בפניו משהגדיל
וכי תימא הא פשיטא ליה דאינו יודע למחות בסוף ג' אף ע"פ
סב א מיי' פ"ח מהל'
א) (יבמות פח.) כתובות כז:
שהוא נזכר לשאול עידי מכירה דרגילות הוא טפי לשכוח מחאה לא הויא חזקה דהואיל ותחילת ירידתו לתוכו הוה קטן לא ידע
[ע"ש], ב) [יבמות פח.],
נחלות הל' ב סמג
ג) ב"ב קמג:, ד) [ע"ש
עשין צז טוש"ע ח"מ סי'
בסוף כל ג' א"כ בלא רב הונא פשיטא דאין מחזיקין וי"ל דאי לאו
כשהגדיל שהן של אביו ולפיכך לא מיחה. דאי ס"ל לרב הונא
בתרגום ותמצא דטעות נפל
רפה סעיף ז:
רב הונא ממה שמעמידין אפוטרופוס לנכסי יתומין אין להוכיח
דמחזיקין בהן משהגדיל היכי מחתינן נכרי לנכסי קטן שמא יהא
סג ב ג ד מיי' שם סמג
בספרים וצ"ל עטרא וכן
דאין מחזיקין דאפילו מחזיקין לא
בידו משיגדיל ויטעון אתה מכרת לי
שם טוש"ע שם סעיף
הוא בערוך וכ"כ רש"י
ואפילו הגדיל ולא אמרן אלא באחי דאבא
ט:
בגיטין פו. ד"ה ועטיר],
משגדלת ואכלתים שני חזקה: ולא
חיישינן שמא יחזיק דב"ד לא יבררו
סד ה (מיי' פ"ד מהל'
ה) [וע"ע תוספות גיטין
אבל באחי דאמא לית לן בה ואחי דאבא
אמרן. דאין מורידין קרוב לנכסי
כי אם נאמן או משום דידע למחות
❖
נחלות) סמג עשין צז
כח. ד"ה והניחו],
נמי לא אמרן אלא בארעתא אבל בבתי
טוש"ע ח"מ סי' רפ סעיף
קטן: אלא באחי דאבא. אחיו מאביו
בסוף כל ג' כדפרישית אבל מדאמר
ו:
לית לן בה ובארעתא נמי לא אמרן אלא
שיטעון בהן צד ירושה: ארעתא.
רב הונא אין מורידין קרוב א"כ
סה ו מיי' פ"ג מהל'
תורה אור השלם
שדות: אבל בבתי לית לן בה.
חושש לרמאות וגם אית ליה דלא
דלא עביד עיטדא אבל עביד עיטדא קלא
עדות הל' יב סמג
1 וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו
עשין קט טוש"ע ח"מ סי'
ידע למחות בקרוב ולומר שדה
שהשכנים מעידין עליהם שבאו לחלקו
אית לה ולא היא לא שנא אחי דאבא ולא
א
כח סעיף ה:
וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ:
של קטן: עיטדא. שטר חלוקה
זו של אבי ולא הגיע לחלקך אם כן
❖
סו ז מיי' פ"ט מהלכות
שנא אחי דאמא לא שנא ארעתא ולא שנא
בראשית מב ח
בנכרי נמי לא ידע למחות ולכך אין
כשחלקו מתחילה. רק הבמות לא סרו
נחלות הל' ב ועיין
בתי ולא שנא עביד עיטדא לא שנא לא
בהשגות ובמגיד משנה
מחזיקין וא"ת כמו שיש לו לדעת
(מלכים ב יב) מתרגמינן במתא
עביד עיטדא לא מחתינן ההיא סבתא
סמג עשין צז טוש"ע ח"מ
ב
גליון הש"ס
לא ד)עטדו לא הפליגו מהם: לא שנא
ולומר לנכרי לשאול עידי מכירה כמו
❖
סי' רפז סעיף א:
דהויא לה תלת בנתא אישתבאי איהי וחדא
אחי דאמא. פן יאמר של אמי היו
כן יהיה לו דעת לומר לקרובו אייתי
גמ' מרי בר איסק. עיין
ברתא אידך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו
יבמות דף כא ע"ב תוס'
ראיה שזה הגיע לחלקך וי"ל דגבי
נכסי מלוג ואביו של קטן בעל אמי
ד"ה ר"א: תוס' ד"ה
רבינו חננאל
ושבקה ינוקא אמר אביי היכי
נעביד
קרוב סבור שאומר אמת שהרי של
היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל
דלמא וכו' אך קשה.
אביהם היה השדה ולא אסיק אדעתיה
פירות והוא מת קודם לאמי ולא
עיין בתשו' מעיל צדקה
לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא
דלמא
מורידין אמר רבא ש"מ
❖
סי' מח:
מדרב הונא אין מחזיקין
לומר אייתי ראייה אבל לנכרי מסיק
ירשה ואני יורש חציין מחמת אמי:
שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב
לנכסי
בנכסי קטן ואפי' הגדיל
היכי ליעבד. בנכסי דסבתא שאין אנו
אדעתיה למימר אייתי ראייה עידי
זו השמועה של רב
קטן נוקמינהו לנכסיה בידא דינוקא
דלמא
מכירה: לא שנא עביד עיטדא
יודעין אם קיימת אם מתה: בידא
הונא בתחלת פ' האשה
מוסף רש"י
לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי
שנתאלמנה. ומדקמדייק
לא מחתינן. וא"ת דבח"ה (ב"ב דף
דאחתא. דהילכתא כרשב"ג דקם
ואפילו הגדיל. לאחר
רבא משמעתיה דרב הונא
שבוי אמר אביי הלכך פלגא יהבינא לה
ליה שמואל כוותיה: דלמא שכיבא
כט: ושם ד"ה אבל) אמרינן עטדא
מיכן והחזיק זה בפניו כמה
ש"מ היל' כרב הונא
לאחתא ואידך פלגא מוקמינן ליה אפוטרופא
שנים אינה חזקה, הואיל
סבתא. ויש לקטן חלק בהן שהם
קלא אית לה וי"ל ביתומים החמירו
והני מילי במקרקעי אין
ותחילתו כשהוא קטן ראהו
דלמא
מורידין קרוב לנכסי קטן
לינוקא רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא
שכיבא סבתא.
יותר ה):
שלו מחמת אמו או שמא חציין שלו
ג
מחזיק בה, לא ידע כשהגדיל
אבל מעות ומטלטלי
שמא מתו שתי השבויות: לוקמינהו
וא"ת הא דתנן פרק כל הגט (גיטין
לפלגא מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא
שהיתה של אביו עד ששומע
אם היה הקרוב נאמן
מפי אחרים (כתובות יז:).
מורידין אותו וכך אמרו
לפלגא דנכסי בידא דינוקא. איכא
דף כח. ושם ד"ה והניחו) המביא גט
לסוף שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי
אתא ליה אחא מבי
הגאונים דבמטלטלי לא
ממדינת הים והניחו זקן או חולה
למיחש דלמא לא שכיבא סבתא ואין
תילתא יהבינן לה לאחתא ותילתא יהבינן
חוזאה. שהלך אביו שם
חיישינן לקרובא). ועוד
נותנין לה בחזקת שהוא קיים וי"ל
לו חלק בהן ואין מורידין קטן
והוליכו עמו וגדלו שם ומת
ממעשה דההיא סבתא
ליה לינוקא ואידך תילתא יהבינן דנקא
אביו וחזר לעירו ותבע חלקו
דהות לה תלת בנתא
לנכסי שבוי: פלגא יהבינן לאחתא.
דסבתא הגיעה לגבורות דהתם אמרינן
לאחתא ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא
בנכסי אביו (כתובות כז:).
אישתבאי סבתא וחדא
כי הגיע לגבורות חיישינן $ אך קשה
ממה נפשך אם מתו שתי השבויות
אמר ליה. רב חסדא
ברתא ומתה חדא מתרתי
לינוקא רבא אמר מגו דמוקים אפוטרופא
ד
דבסמוך אמרינן הלכך פלגא יהבינן
הרי זו יורשת חציין ואם לאו מורידין
לההוא אחא, שפיר קאמר
בנתא דאישתיירו ושבקא
לך. שאינו מכירך, לפי
לדנקא מוקמינן נמי אפוטרופא לאידך דנקא
ינוקא. ושמעו דשכיבא
קרוב לנכסי שבוי: מוקמינן
לאחתא תרי תלתי הוה לה למיתב
שיצאת בלא חתימת זקן
סבתא אמרי תילתא יהבינן
$ מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי
אפוטרופוס. ולא מחתינן קטן לגוייהו
דאפילו שכיבא סבתא מסתמא ברתא
א)
ובאת בחתימת זקן (שם).
לברתה דהיא חולקאה
לא שכיבא דליכא למימר דברתא
דלמא לא שכיבא ואין מורידין קטן
ויכר יוסף את אחיו.
ותילתא יהבינן לינוקא
א"ל פלוג לי אמר ליה לא ידענא לך אתא
שכשפירש מהן כבר היו
דהיא חולקא דאימיה
לנכסי שבוי: שמעו דשכיבא סבתא.
נמי הגיעה לגבורות דאם כן סבתא
לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך
ה
. א"ל
חתומי זקן (שם)
ואידך תילתא אימור
איתפלגא ותו ליכא למיחש דלמא
לסוף שמעו שמתה הזקנה ועל הבת
לדידיה. רב חסדא למרי,
ברתה דנשבת בחייה
שנאמר ב) 1 ויכר יוסף את אחיו והם לא
זיל אנת אייתי סהדי.
שנשבית לא שמעו: תילתא יהבינן
שכיבא כדאמר בגיטין (שם) כיון
היא והוינן מחתי הני
הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא
להנהו סהדי המכירין אותו
קרובין בחולקא מיהו
כו'. דהא ודאי שליש הנכסים לזו
דפלג פלג וי"ל דגבי גט דוקא אמרינן
ויעידוך שאינו בן אביך
חד מינייהו הוא ינוקא
בחתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את
ושליש לקטן: דנקא. שתות חצי
בחזקת שהוא קיים משום עיגונא
(שם). תרתי לא עבדי.
ואין מורידין קטן לנכסי
אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא
חדא דשתקי מלהעיד אמת
השליש: יהבינן לאחתא. ממה נפשך
שבוי הילכך מוקמינן
וכן בשביל אכילת קרבן ותרומה
וחדא דמסהדי שיקרא (שם).
אפוטרופא לדנקא שהוא
אלימא הוא א"ל לדידיה זיל אנת אייתי סהדי
אבל הכא אדרבה החמירו בנכסי
אם מתה האחות הרי חצי חלקה
והשביחו גדולים את
חצי השליש שהיה ראוי
יתומים להחזיק הסבתא וברתא
לזו ואם לאו מורידין קרוב לנכסי
דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא
הנכסים. סתם בעודן
להיות ביד הינוקא ומיגו
בתפוסת הבית, השביחו
דמוקמינן אפוטרופא להאי
שבוי: ואידך דנקא. לא יהבינן לה
במתה דאמרינן לעיל דאפי' בעביד
מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דיינינא לך
ו
לאמצע. ויטלו קטנים
דנקא מוקמינן נמי אאידך
עיטדא לא מחתינן אע"ג דאית לה
שמא של קטן הם ואין מורידין קרוב
ולכל אלימי דחברך אמר ליה סוף סוף
כגדולים (רשב"ם ב"ב קמג:).
דנקא. האי מעשה דייקא
לנכסי קטן: אתא ליה אחא מבי חוזאי.
קלא אי נמי הכא שנשבו חיישינן
כשמואל וכרב הונא: מרי
אתו סהדי ולא מסהדי א"ל תרתי לא עבדי
בר איסק אתא ליה אחא
שהלך אביו לבי חוזאי ונשא שם אשה
טפי דלמא מתו לפי שעשו להם יסורין:
לסוף אתו סהדי דאחוה הוא א"ל לפלוג לי
מבי חוזאי אמר ליה לא
מוקמינן
ליה אפוטרופוס.
וילדה לו את זה וחזר מרי לכאן
ידענא לך אייתי סהדי
נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר
ואם תאמר והא אין
וירד לנכסי אביו ובא זה אחריו לזמן
דהוא אחוה. אמר ליה רב
קאמר לך ג) דתנן ז הניח בנים גדולים וקטנים
חסדא זיל פלוג בהדיה
מרובה ותבע חלקו: שפיר קאמר לך.
מורידין קטן לנכסי שבוי ומסתמא
אפי' בפרדיסי ובוסתני
והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע
אפי' על ידי אפוטרופוס דהא משמע
שאינו מכירך ואין זה רמאות שכשיצא
דשתלת דהאי אחוך הוא
דאי ודאי לא שכיבא סבתא הוה
מאצלך לא היה לך חתימת זקן ועכשיו
ואין מורידין קרוב בנכסי
קטן ושלא ברשות ירדת
באת בחתימת זקן: ויכר יוסף את אחיו. שכשיצא מהם היו כולם חתומי
יהבינן כל נכסי לאחתא ואמאי נוקי פלגא לינוקא על ידי אפוטרופוס
לפיכך אין שמין לך כאריס
אלא ודאי בכל ענין אין מורידין קטן דכיון שהקטן אדון האפוטרופוס
זקן והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ובא בחתימת
אבל קרוב לנכסי גדול
זקן: דלאו אחוך הוא. אותם עדים שיש לו לזה שבאו משם ומכירין
אולי ישמע לקטן שלא לחרוש ושלא לזרוע וי"ל דהא דקאמר פלגא
כי האי גוונא שמין לו
כאריס. וכן נמי אי ידע
בו מי הוא הביאם אתה ויעידו שאינו בן אביך או בקש עדים אחרים:
מוקמינן ליה אפוטרופוס לינוקא לא לאכול כל הפירות כדין קרוב
דאית ליה אחי זעירי
א"ל. מרי לרב חסדא אי מינאי דחלי מה תועלת: סוף סוף
היורד לנכסי שבוי אלא שישמור האפוטרופוס כדין אריס בחזקת
ומשבח השבח לאמצע
דתנן הניח בנים גדולים
אתו סהדי ולא מסהדי. אלא כמותי ולא כמותך: תרתי לא
סבתא ויתפרנס הקטן מזה וזה טוב מלתתם לאחתא שתאכל כל
הפירות חנם כדין קרוב היורד לנכסי שבוי: שיצא בלא חתימת
וקטנים והשביחו הגדולים
עבדי. מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים לא יעשו לא דיין
את הנכסים השביחו
זקן.
שישתקו ולא יעידו האמת אלא גם שיעידו שקר: א"ל. ההוא
הוא הדין אם יצא בחתימת זקן דאין נאמן לומר שהוא אחיו
לאמצע וכן אמר רבא:
אחא לרב חסדא: לפלוג לי מפרדיסי. כרמים: ובוסתני. ביתן של
דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה העשירים שכל אחד יאמר אני אחיך
א) וכ"כ הרי"ף כאן בשם רב
אילנות: דשתל. איהו והשביחן ויתן לי חציין כמו שהן משובחין:
צמח גאון ז"ל. ועוד דהא תנן בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קלד.) האומר זה אחי אינו
נאמן אלא הכא מרי בר איסק לא היה טוען ברי אלא לא ידענא
וכן
לך ולכך אם יצא בחתימת זקן אינו נאמן כיון שאינו מכחישו אלא אמר לא ידענא ליה: זיל את אייתי סהדי דלאו אחוך הוא. וא"ת
וכי כל אדם עשיר אלם יצטרך להביא עדים שאין התובעו אחיו וי"ל דשאני הכא שאותו אמר שיש לו עדים ויראים להגיד א"ל רב
חסדא שיעשה עמהם שיעידו ומרי בר איסק א"ל סוף סוף דהשתא נמי יעידו שקר מיראתי ויאמרו שאינו אחי או יאמרו שאינם יודעים
אע"פ שיודעין ומשני תרתי לא עבדי חדא שישתקו מלהעיד
וחדא שישקרו ויאמרו אין
אנו יודעים או שיאמרו אינו אחיו:
וכן