המפקיד
פרק שלישי בבא מציעא
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכן אמר רבה גרס. רש"י גרס וכן אמר רב ופליג אמ"ד בפ' מי
וכן אמר רבה השביחו לאמצע לא גרסינן. שאין זה לשון גמרא
סז א ב מיי' פ"ט מהל'
א) [תז"נ. יעב"ץ], ב) [צ"ל
להביא דברי האמוראים סיוע למשנה ועוד רבה תלמידיה דרב חסדא
שמת (ב"ב דף קמג: ושם ד"ה לא) נכסים ששבחו מחמת עצמן
ידע. יעב"ץ], ג) שמן
נחלות הל' ד ועיין
לחבירו מזוקק כל. רש"ל,
בהשגות ובמגיד משנה
הוה והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה. ואי גרס ליה וכן אמר
של אחין השבח לעצמן וקאמר דאפי' שבחו מחמת טרחם של
ד) [פסחים ג. וש"נ],
סמג עשין צז טוש"ע ח"מ
רב גרסינן שהיה רבו של רב חסדא.
משום דאיכא למ"ד בבבא
משביחין כי הכא דשתל פרדיסא השביחו לאמצע וזהו תימה שחולק
ה) [עי' פירש"י ברכות לז.],
סי' רפז סעיף ג וע"ש:
❖
סח ג ד ה ו ז ח מיי'
ו) נ"א לן, ז) נ"א בתיבה,
רבא על רב דהתם רבא קאמר ולא
בתרא (דף קמג:) לא שנו אלא
פ"ה מהל' שאלה
וכן אמר רבה השביחו לאמצע א"ל אביי
מייתי התם מילתיה דרב ונראה
ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל
ופקדון הל' ה סמג עשין
מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא
דגרס רבה וכן בספר ר"ת ולא מדברי
שבחו מחמת עצמן של אחים השביחו
פח טוש"ע ח"מ סי' רצב
הגהות הב"ח
סעיף יא:
רב חסדא הוא (א) שהגמ' מביא
לעצמן אמרה רב חסדא להא דרב
מחלי הכא מי ידע דליחיל אגלגל מלתא
סט ט מיי' שם טוש"ע
(א) תוס' ד"ה וכן וכו'
הכא למימר דלית לן ההיא שמעתא
שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה שם סעיף יב:
ומטא לקמיה דרבי אמי אמר להו גדולה
א
מדברי רב חסדא הוא אלא
אלא אפילו השביחו מחמת טורחן
ופסק דהשביחו לאמצע כמו רב חסדא
❖
ע י כ מיי' שם טוש"ע שם
שהגמרא:
מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה
סעיף יג:
של משביחין כי הכא דשתל פרדס
והביאו הגמרא משום קושית אביי
לא יהבינן ליה אהדרוה הא לקמיה דרב
עא ל מיי' פי"ח מהל'
א)
השביחו לאמצע: ידעו. אלו שיטלו
דא"ל אביי לרבה מי דמי כו' ולא
מכירה הל' ט סמג
חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות נחית
לעזי רש"י חלקם: מי ידע. שיש לו אחים: גדולה
חשש רבה מקושיותיו ודן דהשביחו
לאוין קט טוש"ע ח"מ סי'
לאמצע: אגלגל מלתא. פסק
❖
הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין
רכח סעיף כ [ודלא כר"י]:
מי"ל. דוחן.
מזו. קרוב היורד לנכסי שבוי שאם
פטי"ל [פני"ל]. סוג
מורידין קרוב לנכסי קטן אהדרוה לקמיה
יבאו הבעלים יטלו שלהם: אמרו
של רב חסדא ומטא לקמיה דרבי
ב
של דוחן.
דרבי אמי אמר להו לא סיימוה קמי דקטן וכי
שמין להם כאריס הכא דידיה לא
אמי: מה אכפת להו לעכברים.
ארדלי"א [ארזיל"א].
רבינו חננאל
הוא: מתני' המפקיד פירות אצל חבירו
חומר, טין.
יהבינן ליה. בתמיה. זה שעשה
וטעמייהו דרבנן מפרש בירושלמי הני
ג
מתני' המפקיד פירות
והשביחן לדעת עצמו לא יהבינן ליה
עכברי רשיעי נינהו כד חמיין עיבור
הרי זה יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז
אצל חבירו הרי זה יוציא
כאריס בחלק השני: ברשות ב"ד
לא מסתייהו דאכלי אלא קריין
לו חסרונות לחטים ולאורז
תשעה חצאי קבין לכור לשעורין ולדוחן
ט' חצאי קבין לכור.
נחתי. דמורידין קרוב לנכסי שבוי:
לחבריהון דאכלי עמהון והא דאמרינן
תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן
ואוקימנא באורז קלוף תנא
הכא לא ברשות נחית. כשירד זה
בגמרא אמרו לו הרבה אובדות מהם
וכן לכל כור וכור וכן
שלש סאין לכור הכל לפי המדה והכל
לתוכו לא נמלך בב"ד: ועוד. אם
הרבה מתפזרות מהם י"ל דלדבריו
לכל שנה ושנה. וקיימא
לפי הזמן א"ר יוחנן בן נורי וכי מה אכפת
לן כתנא קמא דמתני'
בא לימלך לא היו מורידין אותו
דרבי יוחנן קאמר אפילו לית ו) לך
והוא שעירבן בין פירותיו
להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה
דהא אחיו קטן הוה ואין מורידין
טעמא דמפרש בירושלמי מ"מ הרבה
ומסתפק מהן ואינו יודע
קרוב לנכסי קטן: מתני' הרי זה
אובדות מהם:
כמה הוציא לברר החסרון
ובין מקמעא אלא אינו יוציא לו חסרונות
אלא לכור בלבד. וא"ת אם כן
אבל יחד לו קרן זוית אומר
יוציא לו חסרונות. כשיחזירם לו
אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם
לו הרי שלך לפניך: פיס'
יפחות כמה הם רגילים לחסור. ובגמ'
בפחות מכור נמי יוציא כמו
ר' יהודה אומר אם היתה
היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות
מדה מרובה לא יוציא לו
מוקי לה בשעירבן עם פירותיו: אורז.
לכור וי"ל דאין להם ריוח להטמן
מפני שמותירות: גמ' אורז טובא חסר
חסרונות מפני שמותירות
מי"ל: ה) דוחן. פטי"ל ודומה לאורז:
ז) בתוכה ומ"מ לפי חשבון הראוי
ותני עלה בד"א שמדד
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ד באורז
הכל לפי המדה. וכן לכל כור וכור:
להתחסר יוציא דאי אפשר שלא
לו בימי הגרנות שהפירות
יתחסרו: ולאורז שאינו קלוף
קלוף שנו: לכוסמין ולזרע פשתן ג' סאין
יבשין מאד שהחום
הכל לפי הזמן. שהניחן בידו לכל
מייבשן ומחזירן לו בימות
לכור (וכו'): א"ר יוחנן א"ר חייא זרע פשתן
ג' סאין לכור. וא"ת ואמאי לא
שנה ושנה יניח לו כך: ר' יוחנן בן
ה
הגרנות זהו שמוציא
נורי אמר. אהכל לפי המדה פליג:
בגבעולין שנו תניא נמי הכי לכוסמין ולזרע
חשיב במתניתין אורז שאינו קלוף
לו חסרונות אבל אם
מחזירן לו בימות הגשמים
אם היתה מדה מרובה. שהפקיד
עם זרע פשתן כיון דאית להו חד
פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה
ו
אין מוציא לו חסרונות
אצלו הרבה ובגמרא מפרש י' כורים
שיעורא וי"ל דפשוט לו דבאורז
סאין לכור: הכל לפי המדה וכו': תנא
מפני שאויר הגשמים
ז
לא יוציא לו חסרונות מפני שהם
תתחסר כל כך וברישא גבי אורז
מלחלחן
ומתנפחות
כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה:
ונמצאו מותירות. הוה
מותירות שבימות הגורן כשמפקיד
קלוף לא חשיב זרע פשתן קלוף
א"ר יוחנן בן נורי וכו': תניא אמרו לו
עובדא שמילאו כדא
החיטין יבשין ובימות הגשמים
דשמא דינם חלוק:
בימות הגרנות חטים
מדה מרובה י' כורין. וא"ת אפי'
לרבי יוחנן הרבה אובדות מהן הרבה
כשמחזיר נופחות ובאכילת עכברים
וכשהגיעו ימות הגשמים
נתנפחו בכדא והיה פי
מתפזרות מהן תנא בד"א שעירבן עם
אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור
ב' כורין או ג' מתנפחין לפי
הכדא סתום ונתבקעה
פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי
דכולי האי לא אכלי עכברים מי'
חשבון החסרונות העולה להם וי"ל
הכדא איבעית אימא משום
איצצא: מתני' יוציא לו
כורין הלכך נפיחתו משלמת חסרון
דבי' כורין עולה להם הנפוח חסרון
שלך לפניך וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי
שתות ליין ר' יהודה אומר
המגיע לשני כורים או שלשה
של כור אחד ולא יוציא להם חסרונות
ליחזי לדידיה כמה הויין במסתפק מהם
חומש. ולא פליגי במקומו
גמ'
זרע
שהעכברים אוכלין:
היינו כל החסרון דחסרון של כור
של ת"ק היו מכסין פי
וליחזי כמה אסתפק ח דלא ב) ידעי כמה
הדנא בשעוה ולא היה
פשתן בגבעולין. חסר כל כך לפי
אחד לא יוציא ולהכי נקט י' כורים
אסתפק: ר"י אומר אם היתה וכו': כמה
א) מוצין לפיכך מוציא
שהגבעולין מתייבשין ונופלים והרוח
לאפוקי פחות:
לו שתות בחסרון. ב)
מדה מרובה אמר רבה בר בר חנה א"ר
אל פי' גרגישתא שם העפר
מנשבתן אבל זרע פשתן נקי אינו
יוחנן עשרה כורין תניא נמי הכי כמה מדה מרובה עשרה כורין תני תנא
שעושין ממנו כלי חרס
חסר כ"כ: לכל כור וכור. פירוש
כגון הדנא וכיוצא בה.
קמיה דרב נחמן בד"א שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו
דמתניתין הוא: ליחזי דידיה כמה
יש עפר מוצין ויש עפר
הוו כו'. ויראה כמה חסרו ויטול על
אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו אינו יוציא לו חסרונות
שאינו מוצין. באתריה דרב
יהודה רמו [מ' ותמני] כוזי
של חברו כפי חשבון: מדת הגורן
מפני שמותירות א"ל וכי בשופטני עסקינן דיהבי בכיילא רבא ושקלי
בדנא וכו' פי' במקומו
היתה יתירה על של בתים: בשופטני.
בכיילא זוטא דלמא בימות הגורן קאמרת בד"א שמדד לו בימות הגורן
של רב יהודה היו נותנין
ט
שוטים: בכיילא. במדה: בימות
ג) טפיחין של יין בחבית
והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות
והיו קונין החבית והיין
הגורן. סמוך ליובשן שנתיבשו בחמה:
הגשמים אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות א"ל רב פפא לאביי א"כ
שבתוכו ו' זוזים וכאשר
והחזיר לו בימות הגשמים. חזרו
לפקע כדא הוה עובדא ופקע כדא אבע"א משום איצצא: מתני' יוציא לו
היה היין מתיישן ושוקעין
י
ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור: א"כ.
שמריו בתחתיתו היה
מצוה רב יהודה לקונים
שתות ליין ר"י אומר חומש כ יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה לוג
שדרכו לתפוח: לפקע כדא. כשממלאין
למכור ו' טפיחין לזוז ל"ו
ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים
כד חיטין או שעורין בימות הגורן
טפיחים בו' זוזין והן דמי
כל החבית נשארו י'
וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים
אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע ר"י אומר אף המוכר שמן
ל
ג)
מחמת תפיחת התבואה: איצצא.
מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים
א) קצת נראה מזה דרבינו לא
למאה: גמ' ולא פליגי ד) מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דמר חפו
דוחק. מתוך שהם במקום צר נדחקין
גרס ולא מייץ טפי רק ולא
יחד ואין תפוחין: מתני' ליין.
מייץ והא דמוציא לו שתות לאו
בקירא ולא מייץ טפי באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי איבעית אימא משום
משום דבלע ועי' בחדושי
אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו
הריטב"א ובשמ"ק ודו"ק.
גרגישתא הא מייצא טפי והא לא מייצא טפי באתריה דרב יהודה רמו ארבעים
הקנקנים בולעין שתות: אף המוכר
ב) נראה דחסר כאן וצ"ל
ותמני כוזי בדנא אזיל דנא בשיתא זוזי פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא
אבע"א בגרגישתא פי'
כו'. כשם שאמרו במפקיד כן
גרגישתא וכו'.
דל ג) צ"ל היו נותנין מ"ח טפיחין
אמרו במוכר שהמוכר שמן לחבירו
ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים: למאה. למאה
של יין בחבית וכו' והיין
לוג: גמ' חפו בקירא. טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת: כופרא. זפת: גרגישתא. קרקע שעושין ממנה
שבתוכו בששה זוזים וכאשר
וכו' למכור ששה טפיחין בזוז
החביות. ארדלי"א בלע"ז: הא. באתריה דר"י מייץ טפי מההיא דאתריה דתנא קמא: באתריה דרב יהודה. מילתא באפי נפשיה היא ולאו
ל"ו טפיחים בששה זוזים והן
אמתניתין קאי: רמו ארבעין ותמניא כוזי בדנא. מדה קטנה היתה במקומו שארבעים ושמונה ממלאין את החבית: אזיל דנא בשיתא. בששה
דמי כל החביות נשארו י"ב
טפיחים כצ"ל וכ"ה בשמ"ק
זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר: פריס
ליה רב יהודה שיתא
שיתא בזוזא. נעשה רב יהודה חנווני והיה מוכרן שש כוזי בזוז:
כאן בהעתקת לשון רבינו.
דל