מ:
המפקיד
פרק שלישי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אל ישתכר יותר על שתות. הא עד שתות משתכר ומסתמא רב
דל תלתין ושיתא. כוזי בשיתא זוזי שקנאה פשו תריסר: דל
עב א מיי' פי"ד מהל'
א) ב"ב צ. מנחות עז.,
תמניא שתותי. של מ"ח שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן
יהודה היה מוצא שיתנו לו יותר ולמה הניח מלהרויח עד
ב) נ"א ושדריא, ג) ב"ב עז:,
מכירה הל' א סמג
שתות: במזופפין שנו. וא"ת כל שכן דבלע טפי כדאמרינן
ד) [ב"ב צ. מנחות עז.],
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
יוציא לו שתות ליין פשו לו לשכרו ארבע: והאמר שמואל המשתכר.
ה) [לקמן מג:], ו) ב"ק
רלא סעיף כ:
בדברים שיש בהם חיי נפש: אל ישתכר יותר על השתות. הא
לעיל באתרא דמר חפו בכופרא דמייץ
טפי וי"ל דהיינו חדש אבל
❖
עג ב מיי' שם פי"ח הלכה
קיח:, ז) [לקמן מא.],
ישן שכבר בלע אינו בולע יותר אי
שתות ישתכר ולמה לא ישתכר רב
ח סמג עשין שם
טוש"ע ח"מ סי' רכח סעיף
דל תלתין ושיתא בשיתא פשו ליה תריסר
יהודה עד שתות: איכא גולפי
נמי התם ביין אבל הכא בשמן לא
יט:
רבינו חננאל
דל תמניא שתותי פשו להו ארבעה א)והאמר
ושמריא. משתכר הוא הקנקן
בלע כיון שהוא ישן:
עד ג מיי' שם פכ"ז הל'
לחודיה
לא מזדבן. וא"ת ויתן
ב ועיין בהשגות
והשמרים שלקח הכל בו' זוז: דמי
טפיחין יצאו ח' שהן
שמואל המשתכר אל ישתכר יותר על
א
ובמ"מ סמג עשין פב
שתות לכל החבית
ברזנייתא. שנותן דמים לחנווני
לו מוכר ללוקח לוג
שתות איכא גולפי ושמריא אי הכי נפיש
ב)
טוש"ע ח"מ סי' רכ סעיף
בחסרונות כדתנן יוציא
ומחצה שמרים שיערב עדיין וימכור
למוכרן ומוציאן ומכריז עליו בחוצות.
ד:
לו שתות ליין נשארו
ליה טפי משתות איכא טרחיה ודמי ברזנייתא:
עה ד ה מיי' שם פי"ח
ד' טפיחין ריוח. ומקשי'
וי"ל דמיירי מתני' אפי' אין השמן
כרזנייתא לשון כרזא. לשון אחר
אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים
הל' ט י סמג לאוין
היכי עביד רב יהודה הכי
בעין שלקחו מעט מעט ומכרו או
(א) אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית
קע טוש"ע ח"מ סי' רכח
והאמר שמואל לא ישתכר
אכלו: לדברי חכמים אסור
[וכו']: והא אי אפשר דלא בלע אמר רב
של חרס וצריך ליתן שכר: במזופפין.
סעיף כ:
אדם יותר משתות ולא
נחמן במזופפין שנו אביי אמר אפילו תימא
עו ו מיי' פ"ז מהלכות
פחות משתות והשתות
לערב. וא"ת ונימא משום דאית ליה
דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם
שאלה ופקדון הל' ט
הוא זוז ועוד וזה לא
שלא במזופפין כיון דטעון טעון: ר"י אומר
תו לא בלעי: כיון דטעון טעון. תו
מחילה ולעולם מותר לערב וי"ל
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
נשתייר לו אלא ד'
❖
לא בלע: כשתמצי לומר. כשתדקדק
אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות
דמתניתין נמי מיירי אפי' כשהשמן
סי' רצב סעיף ו:
טפיחין. ופרקי' נשתייר
החבית והשמרין שבתוכו
ותדע מיצוי הדברים: מותר לערב
עדיין בעין והתם אין שייך מחילה
השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה
ואיכא גולפי ושדריא
שמרים. המוכר שמן לחבירו סתם
כיון שיכול לתקן כי יאמר לו קח
שמרים למאה: אמר אביי כשתמצא לומר
למלאת השתות. ומקשי'
הגהות הב"ח
השמרים וערב בשמן ולרב פפא דאמר
בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו
אי הכי הני כולהו טפי
לדברי ר"י מותר לערב שמרים לדברי חכמים
(א) רש"י ד"ה דמי.
משתות נינהו. ופרקי'
דטעמייהו משום מחילה סבר דהשמן
שמריו מותר לו לערב ולבלבל שמרים
אסור לערב שמרים לדברי רבי יהודה
כרזנייתא וכו' לשון אחר
נשאר לו לקונה ליטול
ב
אינו בעין דאילו הוה בעין לא שייך
המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו
ברזנייתא אומנות. נ"ב
זולת הריוח אגר טירחיה
מותר לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל
עם השמן בתוך המדה: אסור לערב
ביה מחילה אי נמי סבר דאף ע"פ
עיין פרק השואל סוף דף
שמודד לו לקונה לכל אחד
צט: (ב) ד"ה אם וכו'
דאמר ליה אי בעי לערובי לך מי לא ערבי
ואחד לזה עכשיו ולחבירו
שמרים. שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו
שהוא בעין שייך ביה מחילה כיון
מיחדו הס"ד ואח"כ מ"ה
למחר ומתבטל ממלאכתו
לך השתא נמי קביל ולימא ליה אי ערבת
וזה מקלקלו: והיינו טעמא דמקבל
דמדדו מזוקק:
❖
הא מני דקתני:
והדמים למי שנוקב לו
לדברי ר"י אסור. וא"ת ולימא
עליו. לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא
הנקבים בחבית להוציא
ליה הוה מזדבן לי השתא מאי אעביד ליה
היין בהן מן החבית וזה
ערבו ונתנו לו מזוקק: דא"ל. מוכר
מותר וטעמא דמקבל
לחודיה לא מזדבן לי בבעל הבית עסקינן
פי' דמי ברזניתיה. פי'
מוסף רש"י
אי בעי לערובי כו': הוה מזדבן.
משום דלית ליה מחילה וי"ל דרב פפא
ברזא נקב החבית כדגרסי'
דניחא ליה בצילא ולימא ליה מדלא ערבית
המשתכר. כגון חנוני
א) דעד ברזא. נוטל אלו
סבר דצמד ובקר איכא הוכחה דלאו
כשהייתי מוכרו בחנות היה נמכר
לי אחולי אחלת לי רבי יהודה לטעמיה
הקונה יין ופירות מן
כולן בריוח שלו וגם
שמרים עם השמן: בבעה"ב עסקינן.
מחילה דמסתמא לא רצה ליתן מאתים
הסיטון הרבה ביחד כדי
בשכרו. יוציא לו ג' לוג
דלית ליה מחילה דתנן ג) גמכר לו את הצמד
זוז על הצמד בלא בקר אבל הכא
שהלוקח בעה"ב הוא ולקחו למאכל
למכור מעט מעט, אל
שמן לק' לוג כו' אם
לא מכר לו את הבקר מכר לו את הבקר
ישתכר יותר על שתות.
היו קנקנים ישנים אין
ביתו: צמד. העול שהוא מוטל על
לוג ומחצה שהוא דבר מועט מדלא
וכגון שלא הוקר השער, אבל
מוציא לו בלע. ואוקמה רב
לא מכר לו את הצמד ר"י אומר הדמים
שני השוורים ומצמידם: הדבר ידוע.
עירב אחולי אחיל:
אם לקח בשעת הגורן
פפא במזופפין. אמר אביי
זבון וזבין תגרא איקרי.
מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך
שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא
מיירי שלא
ועכשיו הוקיר, ישתכר
כיון דטעון טעון כלומר
אפילו כפליים כפי שהשער
מאחר שהיה בהן שמן
היה מוצא למכור ביוקר יותר
כמות שהוא עם הבקר מכרו לו:
במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים
הולך, ותקנת חכמים היא זו
ומצצי ושבעי שוב אין
וחכמים אומרים אין הדמים ראיה.
משלקחו לכך א"ל אדעתא דהכי
מוציאין לעולם: פיסקא
זוז וחכ"א אין הדמים ראיה לדברי חכמים
שלא ישתכר יותר (רשב"ם
קנית ממני שהיית יודע שאעכב לוג
אע"ג דלא שוה כולי האי אחולי אחליה
ב"ב צ.). איכא גולפי.
ר' יהודה אומר אף המוכר
אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל
דרך למוכרי חביות של יין
שמן מזוקק לחבירו כל
ומחצה כדי שארויח קצת:
לוקח זה יתר הדמים. ור"י לית ליה
ליתן גם החביות ללוקחין
דא"ל אי בעית לערובי מי הוה שרי לך
השנה הרי זה מקבל עליו
לא
אמרו שמן עכור אלא למוכר.
שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן
(ע"ז סה:). את הצמד. הוא
לוג ומחצה שמרין לק'.
השתא נמי לא מקבילנא א"ל רב פפא
העול וכלי העגלה קטנה
פירש: קבולי נמי לא מקבלת. עלך
פי' לא אמרו הפסד של עכירת
אמר אביי אם תמצא
והעגלה עצמה המחברין את
לומר לדברי ר' יהודה
לאביי אדרבה איפכא מסתברא לדברי
פקטים אלא למוכר דכשנותן ללוקח
חסרון השמרים א"כ מה משתכר הרי
השוורים יחד (רשב"ם ב"ב
מותר לערב שמרין. לדברי
חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא
השכר כולו בשמרים: זבון וזבין
שמן מזוקק אינו מחסר לו כלום
עז:). לא מכר לו את
חכמים אסור לערב שמרין
הצמד. דברי הכל היא אלא
תגרא איקרי. בתמיה. משל הוא
כו' אמר ליה רב פפא
ממאה לוג בשביל הפקטים כי אם
דלא מקבל דא"ל מדלא ערבת לי אחולי
דפליגי ר' יהודה ורבנן
אדרבה איפכא מסתברא
לוג ומחצה בשביל השמרים מיהו
לאמר לשוטה לקח בדמים וחזור
אחלית לי לדברי רבי יהודה אסור לערב
בפירוש דהך מילתא, דלר'
לדברי חכמים מותר לערב
עכירה לא שייכא כל כך בפקטים
ומכור בלא שכר ותיקרי תגר:
יהודה זמנין מכר זמנין לא
שמרין והיינו טעמא דלא
שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי
מכר ולרבנן לעולם לא מכר
מקבל דאמר ליה מדלא
אחד הלוקח ואחד המפקיד
אלא בדבר המתערב כמו שמרים
בעי לערובי לא שרי לי לערובי לך קבולי
(שם). אין הדמים ראיה.
ערבית אחולי אחלת לי.
לפקטים. לוקח ומפקיד אחד הן
וי"ל דלא אמרינן הפסד של עכירת
אלא במתנה ביקש ליתן לו
לדברי ר' יהודה אסור
לא מקבלת ד) זבון וזבין תגרא איקרי תנא
השמרים אלא למוכר שאם מוכר
לענין פקטים תורה אחת לשניהם:
המותר, אי נמי ליהוי מקח
לערב והיינו טעמא דמקבל
אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים מאי
טעות כדאמרינן בגמרא
דאמר לערובי לך אסור
פקטים. פסולת הגרעינים
כשהוא מזוקק מקבל עליו לוקח בשביל
ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו
קבולי לא תקבל זבון
לפקטים אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל
הצפין על פני השמן: לוקח מקבל
השמרים לוג ומחצה והמוכר מרויח
(שם). זבון וזבין תגרי
וזבין תגרא איקרי וכי לא
פקטים. אם מכר לו שמן סתם
פקטים מפקיד נמי לא מקבל פקטים ולימא
השמרים וכשהוא מוכר שמן עכור
איקרי. בתמיה וכי לכך
בעינא לאישתכורי הלכך
נושא ונותן כדי שיקרא תגר
מקבל וקיימא לן כתנא
נותן מאה לוגין שלמים שמן עכור
יקבל ממנו שמן עם פקטים:
ליה פקטך מאי איעביד להו אלא כי היכי
קמא: מתני' המפקיד אצל
ולא ירויח כלום (מנחות עז.
לא אמרו שמן עכור אלא למוכר.
ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר
דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל
מכת"י).
חבירו חבית ולא יחדו לה
ד
כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי
לא אמרו הפסד עכירת השמן
הבעלים מקום וטלטלה
פקטים ומי מקבל לוקח פקטים והתניא ר"י
ונשברה וכו' עד אם
אלא למוכר: שהרי הלוקח מקבל
הפסד לוקח אע"פ שמפסיד שמרים
אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר
משהניחה בין לצרכה בין
עליו. לפחות ממאה לוגין לוג
משום דבעה"ב ניחא ליה בצילא:
לצרכו פטור. פי' לצרכה
אי בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה
ומחצה מחמת שמרים לפיכך צריך
כדי שלא תשבר וכיוצא
בה. אוקימנא לר' ישמעאל
שמרים בלא פקטים לא קשיא ה הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל
ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים:
דאמר כשמחזירה אין צריך
מיניה בניסן כי מדה דתשרי הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה
כי מדה דתשרי. כשער הדמים של
דעת בעלים דתניא הגונב
בניסן כי מדה דניסן: מתני' המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה
טלה מן העדר וסלע מן
תשרי שהוא בזול וסתם שמנים
ו
הכיס למקום שגנב יחזיר
עכורים וקיבל עליו פקטים: הא
בעלים מקום וטלטלה ונשתברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב
דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא
דשקל מיניה בניסן כשער של ניסן.
אומר צריך דעת בעלים
לצורכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצורכו בין לצורכה פטור יחדו
ביוקר דדרך כל השמנים להיות
לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה
א) נראה דצ"ל כדגרסי' בע"ז
מזוקקין בניסן והלוקח סתם והמוכר
לצורכו חייב לצורכה פטור: גמ'
(דף ס ע"א) דעד ברזא וכו'
הא מני רבי ישמעאל היא דאמר
סתם אין מוכר אלא מזוקק:
נוטל אלו וכו' ועי' בערוך ערך
לא
בעינן דעת בעלים דתניא
הגונב טלה מן העדר וסלע מן
מתני' לא יחדו לו הבעלים מקום.
ברז.
ה)
ו)
הכיס
למקום שגנב יחזיר
דברי
רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר
בבית שומר לאמר לו זוית זו השאילני:
צריך
לצורכו. להשתמש בה: לצורכה.
אם משהניחה. שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר בין שטלטלה מתחלה
שהיתה
במקום התורפה וקרובה
להשתבר:
מיחדו: גמ' (ב) מני. הא דקתני רישא דאם משהניחה
לצורכה
בין שטלטלה לצורכו פטור.
ובגמרא ז)
פריך מאי שנא לא יחדו
נשברה
אף על פי שלצורכו נטלה
מתחלה
פטור דאמר משהחזירה
הרי היא ברשות
הבעלים כבתחלה ואינו עליה אלא
כשומר
חנם ופטור על אונסיה
ואף
על פי
שלא הודיע לבעלים לומר
נטלתיה והחזרתיה
הויא השבה רבי
ישמעאל היא כו':
צריך