המפקיד
פרק שלישי
בבא מציעא
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי רבי ישמעאל אפילו יחדו נמי. וא"ת מנ"ל י"ל מדנקט טלה
צריך דעת בעלים. ואם לא הודיעם חייב באחריותם אם מת או
עז א מיי' פ"ד מהלכות
א) סנהדרין סב:,
נגנב דמדשקליה קם ליה ברשותיה והשבה בלא ידיעה לאו השבה
וסלע דסתם טלה לא יחד לו מקום אלא הולך ממרעה
ב) [עירובין כז:], ג) [לקמן
גניבה הל' י ועי'
מג:], ד) [שם], ה) לקמן
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
היא: דמקומה היא. וכיון דבאותו מקום החזירה חזרה גמורה
למרעה
וסתם סלע יחדו לו מקום בכיס וגם כיס יחדו לו מקום
מג: [ב"ב פח.], ו) (קדושין
עא טור ש"ע ח"מ סי' שנה
היא: אתאן לר"ע. תירוצא הוא: תרגמה רבי יעקב. דתיקו כולה
בתיבה ולכך פריך נמי
בסמוך לר"ע אפילו לא יחדו נמי:
מב), ז) לקמן צג: [ע"ש]
סעיף א וסעיף ב וע"ש:
שנטלה והגביהה ע"מ לגוזלה
עח ב מיי' פ"ז מהל'
קו. [ע"ש], ח) גי' ר"מ
כחד תנא ובתרי טעמי. רישא שהחזירה
דאמר, ט) [ויקרא ה],
שאלה ופקדון הלכה
כו'. והיינו חסרון
למקומה דכל מקום שהחזירה מקומה
צריך
דעת בעלים אי רבי ישמעאל מאי
א
❖
י) [שמות כב], כ) [דף מ:],
ט סמג עשין פח טוש"ע
היא דהא לא יחדו לה מקום וסיפא
שהכל גוזל ונטל לצורך עצמו:
איריא
לא יחדו אפילו יחדו נמי לא מיבעיא
ח"מ סי' רצב סעיף ו:
שנטלה ע"מ לשלוח בה יד.
עט ג מיי' פ"ג מהל'
שהחזירה למקום שאינה מקומה
קאמר
לא מיבעיא יחדו דמקומה
הוא אלא
גזילה הל' יא סמג
הגהות הב"ח
כדמסיים במסקנא. דהא דמסקינן
פי' ליטול מקצת אע"פ
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
אפילו
לא יחדו דלאו מקומה הוא לא
בסיומא וסיפא שהניחה במקום
שלא נטל אותה מקצת חייב בכולה רצב סעיף א:
(א) גמ' הא שקלינהו
בעינן דעת בעלים אימא סיפא
יחדו לה
❖
פ ד מיי' פ"ג מהל'
ואמר ר"נ:
שאינה מקומה אתרצתא דכולהו קאי
כדאמר בשלהי פרקין (דף מד.) לא
שכירות הל' ח סמג
הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך
אדר' יעקב ואדר' נתן ואדרב
נטל נטל ממש אלא כיון שהגביה
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
ידו בין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור
❖
ששת ומשום דהניחה חוץ למקומה
ליטול אע"פ שלא נטל אבל למ"ד ע"מ שג סעיף י:
גליון הש"ס
אתאן לר"ע דאמר בעינן דעת בעלים אי
לא הויא חזרה וכגון שנטלו מתחלה
לגוזלה דבעי חסרון אם הגביה ליטול
גמ' אין דאר"י. עי'
על מנת לגוזלה והיינו לצרכו דמתניתין
קצת אינו חייב עד שיטול המקצת
ר"ע מאי איריא יחדו אפילו לא יחדו נמי
שבת דף פו ע"א קידושין
רבינו חננאל (המשך)
דאילו לשאלה בעלמא ולתשמיש כיון
כיון דבעי חסרון וקשה דבשלהי
דף סג ע"ב מנחות דף
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא יחדו
ב
נה ע"א: רש"י ד"ה
משנתינו זו המפקיד חבית
דלאו גזילה הוא סגי לה בהשבה כל
פרקין קאמר אפי' למ"ד בעי חסרון
דלאו מקומה הוא אלא אפילו יחדו נמי
הניחה במקומה כו' כרבי
אצל חבירו וכו' ויעמידה
דהו וכל מקום שהניחה פטור
מודה בחבית אם הגביהה אע"פ שלא
ישמעאל. עי' שבת דף
אי אליבא דר' ישמעאל
דמקומה הוא בעינן דעת בעלים רישא רבי
באונסין אבל משום דגזולה הואי
נטל חייב דניחא ליה דתיהוי כולה
פו ע"א ברש"י ד"ה ומאן
אי אליבא דר' עקיבא
❖
ישמעאל וסיפא ר"ע $ אין דא"ר יוחנן מאן
דמוקי:
סיפא ורישא בחד תנא
א)
ובגזילה כתיב והשיב ט) וזה שהניחה
בסיס להאי רביעית ומתני' בחבית
אני מוליך לו כליו אחריו
דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא ב) מובלנא
איירי ויש לומר דמתני' איירי אפילו
למקום שלא יחדו לה בעלים לא הויא
לבית המרחץ כי הוא כמו
מאניה בתריה לבי מסותא תרגמה רבי
השבה: ור' נתן תרגמה. דאפילו
בשמן דלא מנטר פורתא אגב האחר:
רב ואני תלמיד שנמצאתי
מוסף רש"י
ובא זאב וטרף. בשעת משלחת
משמשו כתלמיד לרב.
לא נטלה על מנת לגוזלה כו' אלא
יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת
לבי מסותא. מרחץ, כמו
ובא רב יעקב בר אבא
על מנת לשלוח בה יד וליטול מקצתה
זאבים ורבי יהודה היא
לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב
מסחותא, וירחץ מתרגמינן
לאוקמה למתני' בנוטלה
ואסחי (סנהדרין סב:). ובא
ולא נטל אפ"ה קמה ליה ברשותיה
דאמר זאב אחד אונס בפ' הפועלים
על מנת לגוזלה. ורב נתן
שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי
(לקמן דף צג:): הא שקלינהו.
זאב וטרף ובא ארי
בר יעקב מוקמה בנוטלה
כולה והויא לה גזילה ובעיא השבה
ודרס. ארי דרכו לדרוס
ג) בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר
על מנת לשלח בה יד
ובמקום שאינו מקומה לאו השבה
לרבי ישמעאל פריך דאמר לא בעינן
הבהמה במקום שמוצאה
וכולה ר' ישמעאל. ודחה
דעת בעלים כפרש"י: הא לא
לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון
ודרך זאב לטורפה חיה
רב ששת טעם שניהם
היא. ורב ששת לא שביק דליסיימו
ולהוליכה למקום שהוא
ואמר מידי במתני' קתני
ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד
משכה. דאע"ג דעודן עליה לא
לתירוצייהו ואתקיף מידי נטלה קתני
בטוח ושם הורגה (לקמן
נטלה דלישמעינן נטלה
אינה צריכה חסרון מתקיף לה רב ששת
❖
כו' ומיהו סיומא דמילתא דמסקנא
קיימא ברשותיה להתחייב באונסיה
צג:).
לגזלה או לשלח בה יד
טלטלה קתני ואין בלשון
מידי נטלה קתני טלטלה קתני אלא אמר רב
וסיפא שהניחה במקום שאינו מקומה
עד שימשוך כדאמר במתני' (לקמן
טלטול לא לשון גזילה ולא
אכולהו קאי: שליחות יד. שחייבו
דף מג:) הטה את החבית ונטל ממנה
ששת הכא במאי עסקינן ד) כגון שטלטלה
שילוח בה יד. אלא אמר
רבינו חננאל
הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב
רביעית אינו חייב אלא דמי רביעית
רב ששת כגון שטלטלה
להביא עליה גוזלות וקא סבר ה) שואל שלא
לעמוד עליה ולפשוט ידו
ומקשי' אי הכי יחדו להאי
(שמות כב) ומת או נשבר או נשבה
כיון דלא הגביה את החבית ומשני
מדעת גזלן הוי וכולה רבי ישמעאל היא
בתוך הקן ליטול גוזלות
חבית הבעלים מקום [נמי]
[וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם
שהניח מקלו ותרמילו עליה כל כך
וסבר האי תנא שואל שלא
דהא שמעינן ליה לר'
וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה ור'
אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא
בחוזק עד שרצתה לפניו:
מדעת בעלים גזלן הוי
ישמעאל דאומר הגונב
דיקא נמי דקתני שהכישה. וא"ת
יוחנן הניחה במקומה משמע איתמר רב
וכולה ר' ישמעאל היא
סלע מן הכיס והנה יחדו
ו)
שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
וסיפא שהניחה במקום
הבעלים להאי סלע מקום
ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד
צריכה חסרון. לא הוי שליחות יד
בפ"ק דקדושין (דף כב:)
שאינה מקומה לפיכך תנן
בכיס ואמר ר' ישמעאל
אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון תסתיים
להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:
תניא או שהכישה במקל ורצתה לפניו
לצרכו חייב. ור' יוחנן
יחזיר למקום שגנב ואין
ג
אמר סיפא ר' עקיבא היא
צריך דעת בעלים ואי
מידי נטלה קתני. דמשמע שנטלה
דאקרי משיכה ולא הויא הכחשה
דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה
כי הניחה במקום שנטלה
מתני' ר' ישמעאל היא
לעצמו: טלטלה קתני. לתשמיש
וי"ל דהתם דאדם נכרי לקחה ואינה
חסרון דתניא ז) ד רועה שהיה רועה עדרו
משמע. ואעפ"כ צריך דעת
אמאי קתני ולא יחדו
בעלמא משמע לצרכו דמתני': אלא
בעלים כר' עקיבא וכיון
לה בעלים דשמעינן מינה
מכירתו בדבורו שייך למיתני הכישה
והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא
שלא ידעו בה הבעלים
דדוקא לא יחדו הא יחדו
כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות.
אבל הכא דאיירי ברועה שהבהמה
שהחזירה למקומה לפיכך
לא. ופרקי' לא מיבעיא
ארי ודרס פטור הניח מקלו ותרמילו עליה
לעלות עליה כדרך סולם ליטול
מכירתו ואזלה מחמת דבורו
לא
לצרכו חייב. איתמר רב
קאמר לא מיבעיא יחדו לה
חייב והוינן בה משום דהניח מקלו ותרמילו
אמר שליחות יד צריכה
הבעלים מקום והחזירה
גוזלות מקן גבוה ואפ"ה הויא גזילה
שייך למיתני שהכישה:
חסרון. מדתניא רועה
באותו מקום דודאי פטור
עליה חייב הא שקלינהו (א) אמר ר"נ אמר
למיקם ברשותיה עד דעביד השבה
לומר
שהיה רועה עדרו ובא
דהא החזירה במקומה
רבה בר אבוה אמר רב בעודן עליה וכי
דקסבר שואל שלא מדעת בעלים
זאב וטרף ארי ודרס פטור
וכיון שהחזירה במקומה
פי' פטור הוא כי שוכר
כלא טלטלה דמי אלא
גזלן הוא: וכולה ר' ישמעאל היא.
עודן עליה מאי הוי הא לא משכה ואמר רב
שמואל בר רב יצחק אמר
רב
הוא והשוכר פטור מן
אפי' לא יחדו לה בעלים
אשינוייא דכולהו קאי אדר' יעקב
שהכישה במקל ורצתה לפניו והא לא חסרה אלא לאו ש"מ קסבר
האונסין. ואם הניח מקלו
מקום דלאו במקומה
ואדר' נתן ואדרב ששת: וסיפא
או תרמילו עליה פי'
מחזירה פטור. אוקימנא
שליחות יד אינה צריכה חסרון אימא שהכחישה במקל דיקא נמי דקתני
ח)
כיון שנשתמש בה כאילו
אליבא דר' ישמעאל בין
שהניחה במקום שאינה מקומה.
שהכישה במקל ש"מ ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון לוי סבר שליחות
גזלה וחייב באונסיה.
יחדו לה הבעלים מקום
אבל רישא כל מקום שהניחה מקומה
ואקשי' עלה. ואוקמה
בין לא יחדו לה הבעלים
יד אינה צריכה חסרון מאי טעמא דלוי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי
הוא: ור' יוחנן. דאמר לעיל מאן
רב בעודו עליה מקלו
מקום כיון שהחזירה
משונה שליחות יד האמורה בשומר שכר משליחות יד האמורה בשומר חנם
ותרמילו. ואמרי' והא לא
למקומה אם נשברה פטור
דמתרגם לי כו': הניחה במקומה
משכה ופריק רב כגון
הוא. אי הכי אימא סיפא
ואני שהכישה במקלו ורצתה
משמע. הלכך לא מיתוקמא $ כרבי
יחדו לה בעלים מקום
ישמעאל: שליחות יד. שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם
לפניו. דייקי' מדלא קתני
וטלטלה ונשברה בין
י)
הנהיגה בקול אלא הכישה
מתוך ידו בין משהניחה
שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה: צריכה חסרון. וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה: זאב. טורף. נושא הטרף
במקל ש"מ שהכישה
לצרכה פטור לצרכו חייב
לחורו: ארי. אינו טורפה אלא דורסה במקומה ואוכלה: פטור. דאונסין נינהו. ואי משום דהניח עדרו ופשיעה היא מוקמינן לה דעל
במקל והוכחשה דהיינו
אמאי חייב והא משהניחה
חיסרה ולפיכך חייב ש"מ
קתני ויש מי שמפרק
בעידנא דעיילי אינשי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (לקמן צג:) א"נ דשמע קול אריה ועל: הא שקלינהו. ואי נמי שליחות יד חשיבא הא
דרב הוא דאמר שליחות
בשהניחה במקום שאינו
הדר אהדרה כשנטלו הימנו ואנן מוקמינן לעיל כ) סתם מתני' כרבי ישמעאל דאין צריך דעת בעלים: הא לא משכה. בשליחות יד כדי
יד צריכה חסרון ואם אין
מקומה. ור' יוחנן אמר
לקנותה ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה לא במקח ולא לענין גזל ולא לענין שליחות יד כדתנן במתני' (לקמן דף מג:) הטה את החבית
שם חסרון פטור באונסיה
הניחה במקומה משמע.
ולוי אמר שליחות יד אינה
ופרקי' סיפא אתאן לר'
ונטל ממנה רביעית יין אין משלם אלא רביעית אלמא בעינן דליקנייה כו': ואמר רב שמואל גרסינן: שהכישה במקל. כשנתנו עליה
צריכה חסרון מאי טעמא.
עקיבא דאמר צריך דעת
ורצתה זו היא משיכה משעקרה יד ורגל על ידו: והא לא חסרה. לאו פירכא היא אלא מסקנא וסיומא הוא למילתיה דאמר תסתיים
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי
בעלים הלכך לצרכו חייב.
דרב הוא דאמר אין צריכה חסרון מדשני רב למתניתין משום דהכישה ורצתה לפניו. ואי קשיא דלמא הא דהניח מקלו ותרמילו חיוביה
בר נהוראי משונה שליחות
ומקשינן אי מתני' רבי
יד האמורה בשומר חנם
עקיבא היא למה ליה יחדו
לאו משום שליחות יד הוא דליבעי חסרון אלא משום שואל שלא מדעת הוא כי ההוא דלעיל דחבית לא היא דכי אמרינן בשומרין
משליחות יד האמורה
לה בעלים מקום אפי' לא
שאלה שלא מדעת בדבר שאינו כיחש וחיסר מחמת מלאכה אבל בעלי חיים המכחישים מחמת מלאכה תחלתו שליחות יד היא:
בשומר שכר כלומר שומר
יחדו אמר ר' עקיבא צריך
שהכחישה. בהכאתו דהיינו חסרון: דיקא נמי. דהכחישה קאמר רב מדנקט הכשת מקל דמכה חזקה היא: ומדרב סבר צריכה חסרון.
חנם דינו קל ושומר שכר
דעת בעלים דתניא הגונב
דינו חמור שחייב בגניבה
טלה מן העדר וכו' הנה לא
דהא דייקינן מדנקט מקל: לוי. בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון: משונה שליחות יד כו'. כלומר אינה דומה לזו שזו נאמרה
ואבידה ואם שומר חנם
יחדו בעלים מקום לטלה
לצורך ולא משתמע אלא בחסרון אבל של שומר שכר נאמרה שלא לצורך משמעות שבה אלא
לדרשה וללמד שאינה צריכה חסרון:
שדינו קל חייב בו שליחות
והצריך ר' עקיבא בהחזרה
יד שומר שכר לא כל שכן
דעת בעלים כו'. ועמדה
שחייב אם
שלח
בו יד למה כתב
עוד שליחות יד בשומר
שכר אלא ללמד
שאפי'
שליחות יד בלא חסרון
רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן מאן דמתרגם ליה חבית אליבא דחד תנא וכו' פי' אמר ר' יוחנן מי שיפרש לי