מא:
המפקיד פרק
שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון. וא"ת התינח שומר
ואני אומר. ר' יוחנן פליג אדרבי יוסי בן נהוראי רביה ואמר אף
א) [לקמן צד: ב"ק נז:],
א [מיי' פ"ד מהל' שאלה
שכר דאייתר קרא להכי אלא בשומר חנם מנ"ל אי משומר
היא לצורך נאמרה. ולוי ס"ל כרבי יוסי בן נהוראי למידרש מיניה
ב) ב"ק סג:, ג) [שמות כב],
הלכה ב]:
פ [ב מיי' פ"א מהלכות
ד) רש"ל מ"ז, ה) מהר"מ,
שכר מה לשומר שכר שכן חייב בגנבה ואבדה וי"ל כיון דשליחות
דאין צריכה חסרון דאי מקרא קמא לא תיסק אדעתין לחיוביה
ו) צ"ל משני בלא ו'. ר"מ,
שכירות הל' ב סמג
יד חייב בתרוייהו אין זה אלא גילוי מילתא למילף דין של זה בזה:
עד דמחסר ליה: בשומר חנם נאמר ונקרב בעל הבית וגו'ג) בשומר
❖
ז) מהר"מ,
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
קרנא בלא שבועה. וא"ת ורבי
שכר כתיב שבועת ה' תהיה וגו'
רצא סעיף א]:
ג)
פא ג מיי' פ"ד מהל'
יוחנן ור' אלעזר דלית להו
ואמרינן בהשואל (לקמן דף צד:) פרשה
ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא
גניבה הלכה א
תורה אור השלם
הך סברא מנ"ל דפ' ראשונה בשומר
ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה
❖
תאמר שליחות
יד בשומר שכר ותיתי
טוח"מ סי' שנב:
1 אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
חנם ושניה בשומר שכר דבריש
בשומר שכר וכתיב בתרוייהו אם לא
משומר חנם ומה שומר חנם שפטור בגנבה
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
שלח הא אם שלח נתחייב בדברים
השואל (לקמן דף צד:) לא קים לן
ואבדה שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
רבינו חננאל
שהוא פטור עליהם כגון שומר חנם
אלא מהך סברא דקרנא עדיפא ופי'
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
בגנבה ואבידה לא כל שכן למאי הלכתא
❖
חייב. ורבי יוחנן דידיה
שמות כב ז
בין בגנבה בין באונסין דמדשלח
רבינו שמואל דמסברא ידעינן דבפרשה
אמר ואני אומר אינה
כתבינהו רחמנא לומר לך שליחות יד
בה יד קנאה וקמה ברשותו ושומר
ראשונה כתיב כסף או כלים ורגילות
משונה כלומר אין זה יכול
אינה צריכה חסרון ואני אומר אינה משונה
שכר פטור במת או נשבר או נשבה
הוא לשמרם בחנם דליכא בהו
ללמד מזה שאין שומר
הגהות הב"ח
חנם קל משומר שכר
דהיינו אונסין: שומר חנם שפטור.
כר' אלעזר דאמר דא ודא אחת היא מאי
טרחא ובפרשה שניה כתיב בהמה
(א) גמ' אחת היא משום
שהרי חייבה תורה בשומר
דאיכא טרחא ורגילות לשמרה בשכר
כל זמן שלא שלח בה יד כדכתיב אם
דא ודא אחת (א) משום דאיכא למפרך
דאיכא: (ב) שם דשלח
חנם שטען כי נגנב ונמצא
❖
אי נמי דלכ"ע אית להו דקרנא
לא ימצא הגנב ונקרב בעה"בג) דנשבע
בה יד:
שהוא גנבו שהוא משלם
מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל
תשלומי כפל ושומר שכר
עדיפא מכפילא בשבועה ומ"מ סבירא
שלא שלח בה יד ולא פשע בשמירתו
בטוען טענת גנב ומאן דלא פריך סבר
שטוען טענת גנב ונמצא
להו לר' יוחנן ולרבי אלעזר דאין
ופטור כדאמרינן לקמן בשמעתין
שהוא גנבו פטור מכפל
קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה
מוסף רש"י
א)
דהאי ונקרב שבועה הוא: שומר
ללמוד שומר שכר משומר חנם הקל
מפני שחייב בשומר שכר
רבא אמר לא תאמר שליחות יד לא בשומר
ונקרב וגו' לשבועה.
בגניבה כך הייתי אומר
שכר שחייב בגנבה ואבדה. דפרשה
כיון שיש בו חומרא שמשלם כפל מה
שכיון שטוען וגונב מבית
כי שלח בו יד פטור א)
חנם ולא בשומר שכר ותיתי משואל ומה
שאין כן בשומר שכר ואע"ג דשומר
שניה בו נאמרה וכתיב בה אם גנב
האיש ישבע שנגנבה ויפטר
מכפל ועוד אם יש לומר
שואל דלדעת בעלים קא עביד (ב) שלח
יגנב כו' : לא כ"ש. שאם שלח בה
(ב"ק סג:). או אינו
שכר ודאי חמור שחייב בגנבה ואבדה
אי הכי נכתוב שליחות
ג)
א
אלא לדין. לפרעון,
יד בשומר שכר וילמד
יד חייב באונסין: דא ודא אחת
ומאן דלא פריך סבר דמכפל אפילו
בה יד חייב שומר חנם ושומר שכר לא
דשומר חנם שטוען נגנבה
שומר חנם ממנו איכא
היא. כמשמעה של זו כך משמעה
פירכא לא עבדינן משום דמה דמשלם
כל שכן למה נאמר חדא לומר לך שליחות
ישלם, דהאי קרא בשומר
למיפרך הכי כי שומר
חנם כתיב כדאמרינן
כפל הוא מחמת קולא שהוא פוטר
של זו לפי ששתיהן הוצרכו ואין כאן
חנם ושומר שכר שגנבו
יד אין צריכה חסרון ואידך שלא תאמר
בהשואל (שם). קרנא בלא
הפקדון שהיה בידם וטענו
מקרא יתר: מאי דא ודא אחת היא.
עצמו בגנבה כדמפרש בריש מכלתין
שבועה עדיפא מכפילא
דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל
שנגנב שומר שכר חייב
(דף ד. ושם) גבי תורת הזמה לא
למה שתיהן שוות הלא לא הוצרכה
בשבועה. דכפל אינו
לשלם מיד שהרי חייב
בבעלים פטור אף שומר חנם ושומר שכר
בשומרין עד שישבע לשקר
בגניבה ואבידה ושומר
השניה: שומר חנם שפוטר עצמו
פריך והשתא אתי שפיר הא דריש
שנגנבה הימנו, ואח"כ באו
חנם אינו חייב אלא עד
בבעלים פטור ולמאן דאמר שליחות יד
בטענת גנב. כלומר גנב גנבה ממני
השואל (לקמן דף צה.) גבי הא דגמר
עדים, הלכך קנסא משום
שישבע שנגנב ואחר כך
צריכה חסרון הני תרתי שליחות יד למה
גנבה בשואל מק"ו דשומר שכר
ובאו עדים שהיא אצלו משלם תשלומי
שבועה הוא דקנסיה רחמנא
באו עדים שהוא גנבו
(שם נז:).
הלכך לא זה לומד מזה
לי חדא שלא תאמר דיו לבא מן הדין
דפטור באונס וחייב בגנבה ואבדה
כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב וגו' ג)
ולא זה מזה הלכך לגופיה
שואל לא כל שכן ופריך מה לשומר
ודרשינן בבבא קמא (דף סג:) אם
להיות כנדון ואידך לכדתניא ב) 1 ונקרב בעל
בא בתרוייהו ולעולם
שכר דחייב בכפל ה)[בטוען טענת
לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא
שליחות יד צריכה חסרון
הבית אל האלהים ב לשבועה אתה אומר
לטעמיה דר' יוחנן. ורבא
לסטים מזויין] והשתא תימה לפי
עצמו גנבו מה כתיב אחריו אשר
לשבועה או אינו אלא לדין נאמרה שליחות
דהוא בתרא אמר אינה
מה דסבר דכפל הוי חומרא מאי
ירשיעון אלהים ישלם שנים. אבל
צריכה [חסרון]. הא דאמר
יד למטה ונאמרה
שליחות יד למעלה
פריך אדרבה כיון שהוא חמור הוה
שומר שכר אינו משלם כפל שאם
רבא לא תאמר שליחות
מה להלן לשבועה
אף כאן לשבועה:
יד לא בשומר חנם ולא
ג
לו ליפטר מגנבה כדי שיתחייב כפל
טען נגנבה משלם קרן שהרי הוא
בשומר שכר ותיתי משואל
מתני'
וע"ק ברייתא גופה שואל שחייב
חייב בגניבה וטענה אחרת אינה
והא לא כתיבא שליחות יד
מביאה אותו לידי כפל: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה.
בשבורה ומתה כו' אדרבה היא הנותנת דמפני שהוא חמור פטר
בשואל כלל. כך פירושה
לא תאמר שליחות יד אלא
בו הגנבה כדי לחייבו בכפל ולפי מה דפרישית אתי שפיר וא"ת
חמור שומר שכר שחייב בקרן עד שלא נשבע לשקר במקום ששומר
בשואל בלבד ולא היה
לר' יוחנן דסבר הכא דמכפל עבדינן פירכא וגם סבר רב יוסף בפרק
חנם פטור דהיינו גניבה ואבידה משומר חנם שמשלם כפל ומדה
צריך לכתוב לא בשומר
חנם ולא בשומר שכר
הכונס (ב"ק דף נז. ושם) גבי שומר אבדה לר' יוחנן דלסטים
זו אינה אלא לאחר שנשבע לשקר שנגנבה ובאו עדים שהוא גנבה
ויבואו וילמדו מן השואל
מזויין גנב הוא אם כן גנבה ואבדה בשואל מנ"ל דכי פריך בהשואל
דכי אתרבי כפל בטוען טענת גנב לאחר שבועה אתרבי כדלקמן
ולמה נאמר בהן ללמד
בשמעתין: רבא אמר. אפילו לרבי אלעזר נמי אתיא דלא תימא
מה לשומר שכר שכן משלם כפל בלסטים מזויין ו) ומשני לסטים
שאין צריכה חסרון ושלא
תאמר דיו לבא מן הדין
כו': ותיתי משואל. שחייבו הכתוב באונסין בשביל שכל הנאה
מזויין גזלן הוא איבעית אימא קרנא בלא שבועה עדיפא וי"ל דלר'
להיות כנדון כו' ופשוטה
שלו ושולח יד נמי כל הנאה שלו: ד) (ומה שואל) שלדעת בעלים.
יוחנן נפקא ליה מוכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכה"ג יליף
היא. שליחות יד דכתיבא
שלח בה יד לעשות מלאכתו חייב באונסין: שומר חנם ושומר
התם לעניין פטור בבעלים ואע"ג דרבי יוסי ברבי נהוראי הוא
בשומר חנם ובשומר
שכר ואפי' אשואל וכי
שכר. השולחין יד שעושין מלאכתן שלא לדעת בעלים לא כ"ש
תנא וסבר דקרנא עדיפא וכן ברייתא דהשואל (לקמן דף צה.) סבר
ישאל ו' מוסיף על ענין
דחייב שוב באונסיה: למה נאמרה. בשתיהן: חדא לומר לך
דקרנא עדיפא או לסטים מזויין גזלן הוא ור' יוחנן פליג בתרוייהו
ראשון וכאילו בשלשתם
שליחות יד אינה צריכה חסרון: ואידך. האמורה בשומר שכר:
הא לא קשיא דר' יוחנן סבר כתנא דהכונס (ב"ק דף נז:) דקאמר לא
כתיבא שליחות יד הני
כולהו למה לי וכו'.
שלא תאמר דיו לבא כו'. אם לא נאמרה בשאר שומרין ולמדה
אם אמרת בשומר חנם שכן משלם כפל לכך שלח בה יד חייב
דקאי אמילתיה דרבי יוסי בר' נהוראי:
משואל הייתי אומר דיו לשליחות יד דשומרין שבא מדין שואל להיות
א) נראה דצ"ל פטור מאונסין.
רבא אמר לא תימא שליחות יד כו'. פרש"י דסבר אפילו כרבי
כנדון: מה שואל. אם בעליו עמו כתיב לא ישלם אונסין אף שומרין
אלעזר ואין להקשות לפירושו הא דקאמר ואידך שלא תאמר
ששלחו יד אם בעליו עמו יפטר כתב קרא יתירא לחייבו אפילו
בבעלים וגלי רחמנא בחדא והוא הדין בכולהו: לשבועה. והכי
דיו והא תרוייהו צריכי לאינה צריכה חסרון לר' אלעזר דהא לא
קאמר אם לא ימצא כמה שאמר שנגנבה אלא הוא גנבה והוא
יליף שומר שכר משומר חנם דהא בתר הכי פריך ולמ"ד ז)[שליחות
יד] צריכה חסרון תרתי למה לי ולדידיה לא ילפינן חד מחבריה
כבר נקרב אל הדיינין לשבועה ונשבע לשקר ואח"כ באו עדים
אשר ירשיעון הדיינין ישלם כפל: אתה אומר. קריבה לשבועה
אפילו הכי לא מוקמינן תרוייהו לדיו והיינו משום כדפ"ל דכיון
דשליחות יד חייב בתרוייהו גלוי מלתא בעלמא למילף דין של זה
או אינו אלא קריבה לדין שמשעה שטען בב"ד נגנבה אע"פ
שלא נשבע ישלם כפל אם באו עדים: נאמר שליחות יד למטה.
בזה ועוד יש לומר דרבא בא לפרש דהא דאמר ר"א דא ודא אחת
היא לא ששניהם צריכי לגופייהו כדאמרינן אלא ששניהם מיותרין
אצל שומר שכר שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח:
ונאמר שליחות יד למעלה. ונקרב בעל הבית אל האלהים אם
דגמר להו משואל וסבר רבא קרנא עדיפא ושפיר גמר שומר שכר
לא שלח: אף כאן לשבועה. למדנו שאין משלמין כפל ע"י טענת
משומר חנם לכולי עלמא זה מזה מיהו ברייתא דהכונס (שם) סברה
דלא ילפינן זה מזה דקתני לא אם אמרת בשומר חנם כו':
גנב אלא לאחר שבועה וגם למדנו שנפטר מגנבה ואבדה בשבועה:
חדא לומר [לך שליחות יד] אין צריכה חסרון. וא"ת ונילף
מתני'
משואל דאינה צריכה חסרון דמשעת משיכה חייב באונסיה אע"ג דלא נשתמש כדאמר בפ' השואל (לקמן דף צט.) גבי שואל
קורדום מחבירו כ"ש שומרין שמושכין להשתמש שלא מדעת בעלים שחייבים וי"ל בשואל דין הוא כיון דמושך לדעת בעלים חשיב
כאילו נשתמש בה
דלדעת כן שאלה ולאו לאוקמה בכילתא אבל שלא לדעת אינו חשיב כאילו כבר נשתמש בשביל משיכה לבדה לכך
אלא משיכה שיש בה חסרון: חדא לדיו וחדא לכדתניא. ולמ"ד נמי אינה צריכה חסרון דצריכי תרוייהו
לא ילפינן משואל
יליף שפיר ג"ש
לכדתניא לפי שיש כל כך
תיבות
בזה כמו בזה אם לא שלח
ידו במלאכת רעהו:
אמר