מב:
המפקיד פרק שלישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. אומר ר"ת דהיינו
כל המפקיד כו'. על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי
צד א מיי' פ"ד מהל'
א) לעיל לו., ב) [עי' פירושו
ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד: נימא לה לאימיה.
שאלה ופקדון הל' ח לענין שאינו יכול לומר את מהמנת לי בשבועה ולא האיך
בתוס' דע"ז כח. ד"ה ככי],
ג) [ב"ק כ. קיב. כתובות
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
שתשלם בשביל שלא קברתו: לבקרא מסרתיה. היה לו להודיעני
אבל אם פשעו אפי' אין להם מה לשלם ישלם הנפקד דאם לא
לד: ב"ב קמו:], ד) [צ"ל
סי' רצא סעי' כג:
שאינו אוכל: איבעי ליה
לעיוני. אם אוכל אם לאו: אי איכא
כן כל מה שהופקד אצל בעה"ב תבא
אשתו ותאכל ותפטר ולכך
צה ב ג ד מיי' פט"ז
רמי בר חמא], ה) [לעיל
לו:], ו) נ"א בשכר. רש"ל,
פסידא ליתמי כו'. תירוצא הוא:
נמי הכא משתבעא אמיה דהנהו זוזי
מהלכות מכירה הל'
ז) [ועי' תוס' גיטין נב:
ט י יא סמג לאוין קע
דאשכחיה למריה דתורא. המוכר:
אותבינהו בקרטליתא שלא פשעה
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא
א)
ד"ה הלכה], ח) [ועי' תוס'
טוש"ע ח"מ סי' רלב סעי'
ושקול דמייהו. דאמרי ליה מקח טעות
והא דקאמר נימא לה לאימי'
❖
מפקיד נימא לה לאימיה זילי שלימי אמרה
גיטין סה: ד"ה הא והא],
יח:
צו ה ו ז ח מיי' פ"ד
הוא: אלא מאן טעין. מי תובע
דלישלמא לאו משום דאם לא היה לה
לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאקברינהו
מהל' שאל' ופקדון
מה לשלם שיפטר הנפקד אלא תשלם
כלום דקאמר ד) רבא היכי נידיינו:
הל' ט סמג עשין פח
נימא ליה אמאי לא אמרת לה אמר כ"ש
הגהות הב"ח
מריה דתורא טעין. ושואל שמתה
לבנה כשיהיה לה:
טוש"ע ח"מ סי' רצא סעי'
דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא בהו
נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים
❖
(א) רש"י ד"ה ומשלם וכו'
כה:
בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס:
דהשוכר פרה מחבירו
אלא אמר רבא א משתבע איהו דהנהו זוזי
ספסירא. קונה ומוכר בהמות בשוק
אמר [אנא] לבקרא מסרתיה.
וכו' ר' יוסי תחזור:
אשלמינהו לאימיה ומשתבעא אימיה דהנהו
ביום שקנה מוכר: משתבע ספסירא.
משמע דאם לא היתה זאת הטענה
(ב) שם ד"ה בכיסי שהיתה
מוסף רש"י
כישות זרועה בקוצים
דלא הוה ידע: ומשלם בקרא דמי
הוי פושע וחייב וקשה דבפ' ד' וה'
זוזי אותבינהו בקרטליתא ואיגנוב ופטור ההוא
❖
כל המפקיד על דעת
וקוצים מעורבין:
בשר בזול. ותמיה אני מנין לרמי בר
(ב"ק דף לט. ושם ד"ה דאי) אמרינן
אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי
אשתו ובניו הוא
מעליית מאן מעליית יתומים דאי
חמא דין זה מה לו לספסירא עם
מפקיד. על דעת שהנפקד
ומסריה לבקרא לא הוו ליה ב) ככי ושיני
מוסרו לאשתו ובניו הגדולים
אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי
הרועה לא שומר שלו הוא ונראה
גליון הש"ס
למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי נדיינו
(לעיל לו:). לסרסיה.
לי דמתניתין (לעיל דף לה:) דהשוכר
ולא עבדי אלמא פטורים מן הפשיעה
רש"י ד"ה ומשלם בקרא
עושה שכר מתמרים של בעל
דייני להאי דינא נימא ליה לאפוטרופא זיל
(א) הפרה לחבירו והשאילה לאחר
וממתני' דהנזקין (גיטין דף נב.)
הבית למחצית שכר (קדושין
דמי בשר בזול כו' בפרק
❖
שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה נימא ליה
נב:).
מי שמת. עי' בב"ק כ ע"א
דקתני מינהו ב"ד לא ישבע מינהו
ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר
❖
רש"י ד"ה דמי שעורין:
לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תורי
אבי יתומים ישבע אבא שאול אומר
פרה לבעלים ואוקימנא ה) הלכה כר'
אוקימתיה אוכלא שדאי ליה לא הוה ידעינן
חילוף הדברים אין להוכיח דחייב
יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי
רבינו חננאל
בפשיעה די"ל דהשבועה לא הויא שלא
דברים של שואל והשוכר שהוא לו
לעזי רש"י
דלא אכל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי
אמרה אימיה לא אמר לי
פשע אלא שלא עכב כלום משלהם
בעל דברים אינו חסר כלום שהרי
❖
הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא
בני דפקדון נינהו
הומלו"ן. כישות.
משום דמורי היתירא דטרח קמייהו
פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש
דאטמרינהו בקרקע וברא
דיתמי הכי נמי והכא במאי עסקינן דליכא
אמר כל שכן דכי אמינא
וי"ל דודאי אפוטרופוס חייב בפשיעה
לו דין על השואל לגבות יעמדו
פסידא דיתמי דאשכחוהו למריה דתורא
דידי אינון טפי אזדהרה
רבינו חננאל (המשך)
כדמשמע הכא ולא ממנע כיון
הבעלים הראשונים במקומו וגובין
בהו אמר רבא דמישתבע
ושקול יתמי זוזי מיניה אלא מאן קא טעין
אדא איתפקיד גביה מדלא
איהו דהני זוזי אשלמינהו
שהחזיקוהו בנאמן אבל התם שלא
מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים
דיתמי עבד כן אגרא ביני
לאימיה דלא יכול למימר
מריה דתורא קטעין איבעי ליה לאודוען מאי
מנוהו לצורך היתומים אלא לתקנת
לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר
וליתמי והפסידא עליה.
ליה אין רצוני שיהא
מודעינן ליה מידע ידע דמקח טעות הוי
העולם שלא יזוקו משורם התם דוקא
שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים
ב
ההוא אפטרופא דיתמי
פקדוני ביד אחר דקי"ל כל
דזבן תורא ליתמי ומסרה
המפקיד על דעת אשתו
בספסירא דזבן מהכא ומזבין להכא הלכך
חיישינן דלמא ממנעי והכי איתא
וגובין. ומיהו אי הוה מפסדי יתומים
ג
ד
לבקרא לא הוו ליה ככי
ובניו הוא מפקיד ואמו
בירושלמי פרק הנזקין דקאמר אתיא
לא היה עושה פשרה בממון יתומים
מישתבע איהו דלא הוה ידע ומשלם בקרא
ושיני למיכל שערי וכיוצא
כיוצא בהן ומישתבעא
דר' יוחנן כרבנן בתמיה פירוש כרבנן
לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה
בהן אלא כד הוה גביה
אימיה דהני זוזי אותבינהו
ג) דמי בשר בזול ה ההוא גברא דאפקיד
מריה הוה ספי ליה גבול
בקרטליתא ואיגנוב. וכן
דאמרי מנוהו ב"ד לא ישבע אפילו
נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים
כשותא גבי חבריה הוה ליה לדידיה נמי
השתא לא ספי ליה ומית.
הלכה. גרסי' בפרק הכותב
סבר כאבא שאול בעי ההוא בר נש
וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי
אמר רמי בר חמא היכי
לאשתו דין ודברים אין לי
כריא דכשותא א"ל לסרסיה מהאי רמי אזל
מיתן בגין דמתקרי מהימן פי' רוצה
תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה
דינא נימא לאפטרופא
בנכסיך ההוא דאפקיד
רמא מאידך אמר רב עמרם היכי נדיינו דייני
שלים אמר אנא לבקרא
כסא דכספא בי חסא שכיב
ליתן אם יפשע ולא ימנע כיון שנקרא
ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות
מסרתיה נימא לבקרא
חסא ולא פקיד אתו לקמיה
להאי דינא נימא ליה לדידיה זיל שלים אמר
נאמן אבל הכא שלא הועמד אלא
שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים
שלים אמר אנא בהדי תורא
דרב נחמן אמר ידענא ביה
אנא אמרי ליה מהאי רמי נימא ליה לסרסיה
לתקנת העולם חיישינן דלמא ממנע
והבשר שמין וישלם שני שלישים
אוקימתיה אוכלא שדיי
בחסא דלא אמיד ועוד הא
ליה לא הוינא ידע דלא
קא יהיב סימנא ולא
אתיא דרבי יוסי בר חנינא כאבא
דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול
זיל שלים אמר לא א"ל מהאי רמי ומהאי לא
מצי למיכל ואמרי' בקרא
אמרנא אלא דלא רגיל
שאול בתמיה אפילו סבר כרבנן אדם
כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן
תירמי ו ואי דשהא שיעור לאיתויי ליה ולא
שומר שכר דיתמי הוא
דעייל ונפיק לגביה אבל אי
איבעי ליה לעיוני אי איכא
רגיל דעייל ונפיק לגביה
מבריח עצמו מן השבועה ואין מבריח
בארבעה דנקי $ בפרק מי שמת (ב"ב
אייתי ליה גלי אדעתיה דניחא ליה בדלא
פסידא ליתמי ואסיק' אי
אימור איניש אחרינא
דף קמו:): כשותא. הומלו"ן שמטילין
עצמו מן התשלומין פירוש כשיודע
המוכר בעל הבית הוא
אפקיד גביה וחזייה האי
שהא סוף סוף מאי פסידא איכא והא קא
לתוך השכר: כריא. כרי: אמר
שפשע רוצה לשלם אבל אם נאבד
מקח טעות הוא וחייב
לסימניה. וקיימא לן כרב
משתרשי ליה א"ר סמא בריה דרבא
המוכר לשלם ואם המוכר
נחמן דהא עבדו רבנן
ליה. בעל הבית: לסרסיה. לאשר
אינו חפץ לשבע שלא פשע דא"כ
ספסירא הוא דזבין מהכא
עובדא בההוא דאפקיד
ז דהוה שיכרא חלא
רב אשי אמר ח בכיסי
על ביתו העושה שכר שלו: מהא
חושדין אותו ז):
וזבין להכא מישתבע
שב מרגניתא ציירי בסדינא
הכא בספסירא דזבן מהכא וזבן
ומשלם
רמי. הראהו הכרי שלו וא"ל מזה
ספסירא דלא הוינא ידע
בי ר' מיאשא ובההוא
דלית ליה ככי ושיני
דאפקיד מיטכסא בי רב
להכא. ומספקא ליה בהא דינא אליבא דר' יוסי דאמר
תטיל ו) לשכר: מאידך. של פקדון: ואי דשהא שיעור כו'. גמ' פריך
ומשלם בקרא דמי בשר
דימי כרב נחמן. ש"מ דאי
תחזור פרה לבעלים הראשונים אלמא משכיר במקום שוכר קאי ואית
אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך
בזול. תוספתא [דמכילתין
אפקיד חד גבי חבריה מידי
הקרוב ולא אייתי: גלי דעתיה. דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע
ליה דינא בהדי שואל והכא נמי ספסירא במקום יתמי קאי ואית
פ"א] המפקיד שטרות אצל
ושכיב ואיכא סהדי דהאי
חבירו אע"פ שאין כתובין
גברא הוא דאפקיד גביה
שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו: והא קמשתרשי ליה. והלא הוא
ליה דינא בהדי בקרא כאילו הוי שומר שלו או דלמא לא דמי דהתם
א)
על שמו הרי זה מחזיר לו
הדין מדלא (בענייניה)
ודאי קאי משכיר במקום שוכר דשוכר שייך בגוף הפרה שהרי שכרה
נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו:
את שלו מת יתן ליורשיו
שקיל ליה ואפי' מיתמי
חלא. החמיץ: בכיסי. שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין
אבל גבי יתמי כיון דמקח טעות הוא אין להם בגוף השור מאומה
ואם אמר בשעת מיתתו
ולא יכלי למיטען דלמא
(ב)
ינתנו לפלוני שהן שלו
בתר הכי זבניה אבונן מינך
איך יעמוד הספסירא במקומם ומיהו אי לאו דטעין בקרא אנא
בה ולא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו:
יעשה מפורש כפירושו.
ומה"נ כדאיתיה בחיים נמי
ומשלם ההוא דאפקיד כשותא
בהדי תוראי אוקימתיה הוה פשיטא ליה דמיחייב בקרא אע"ג דמקח
לא יכיל למיטען זבינתיה.
טעות הוא ולית ליה דינא בהדי ספסירא כיון דפשע חייב דספסירא תובע ליתמי שורו שמת בפשיעה והם שומרים חנם עליו והיתומים
גביה חבריה והוה ליה
וראייה אחריתי נמי הא
לדידיה נמי כריא דכשותא
דגרסי' בחזקת הבתים
יחזרו על הבקרא שיפטרם מן הספסירא כי פושע הוא:
אחריתי אמר ליה לסרסיה
מתיב רב נחמן בר יצחק
דמי בשר בזול.
פרש"י הטיל פשרה ביניהם ורבינו תם פירש דדין גמור הוא דאם היה מודיעו היה הספסירא שוחטו מיד ומוכרו
מיהא כשותא רמי אזל
אומן אין לו חזקה הא אחר
בזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק שהיה מת קודם: מי אמר לי מהאי רמי מהאי לא תרמי. ואם תאמר דבפ' התקבל
סרסיא רמא מכשותא
יש לו חזקה היכי דמי אי
דהוה פקדון גביה אמר רב
דאיכא עדים אחר אמאי יש
(גיטין דף סה: ושם ד"ה הא) תני חדא ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב כאן בשלו כאן בשל
עמרם היכי דינא נימא
לו חזקה ש"מ היכא
חבירו וקמפרש דשלו הוי קפידא ואע"ג דלא אמר ליה מהא לא תערב ויש לומר דבשני מינין הוי קפידא אע"ג דלא א"ל מהאי לא תערב
לבעל הפקדון שלים אמר
דאיכא עדים דאפקדיה
אמרי לסרסיא מכשותא
גביה מעיקרא ליכא חזקה
וגבי הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא (מעילה כא.) דשליח מעל אע"ג דמין אחד הוא התם מיירי שלא היו במקום אחד והכא מיירי שהיו
דידי רמי סרסיא אמר לא
וכן הלכה בתלמוד א"י
בבית אחד ולא היה לו לידע שאמר דוקא מהאי רמי ח):
אודעין מיהא רמי מיהא
בשקלים [פ"ד] הלכה
בכיסי.
פרש"י שהיה הכשות מלא קוצים ולא השביח בשכר כ"א מעט וא"ת פשיטא שלא יתן יותר אלא כמו ששוה להטיל בשכר וי"ל דאע"פ
לא תרמי. חזינן אי שהא
מותר שירי לישכה. אדא
סרסיא שיעור לאייתויי
בר זבינא איתפקד גבי
שהיו שוים יותר למאכל בהמה לא ישלם אלא מה ששוה לשכר דראוין הם לבהמה כדאמר בהמוציא [יין] (שבת דף עז:) דגמלא זוטרא
מכשותא דידיה ולא אייתי
מדלא דיתמי אתא שאיל
גנובתיה משום דאכלה כיסי כי היכי דלא לישתרבו בה ור"ח פירש כיסי הוא שם כשות שצריך ריכוך ובלא ריכוך אין שוה להטיל
גליא דעתיה דניחא ליה
לר' מני אמר ליה אין בעית
בשכר ולכך לא היה שכר טוב וקמ"ל שלא ישלם אלא כמו ששוה השכר אע"פ שהיו שוים הרבה יותר שבדבר מועט
היה נעשה הריכוך:
ואי לא שהא משלם למריה
ליהוי פסידא עלך ואגרא
דכשותא שיעור מאי
דתרויהו שרי. ר' חייה בר
מאי דמישתרשי ליה ואי הוה
חלא ולא אישתרשי ליה מידי משלם ליה דמי
א) אולי צ"ל דאפקיד גביה הדין האי מידי בעיניה שקיל להו אפי' מיתמי וכ"ה הלשון ברי"ף ז"ל כאן וכל לשון הרי"ף ז"ל שם הוא מתורתו של רבינו ז"ל כאן ע"ש.