המפקיד פרק שלישי בבא
מציעא
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי איריא הוציא כי לא הוציא נמי. כיון דהיתר תשמיש מחייב
ומשלם לו דמי כיסי. דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח:
צז א ב ג ד ה מיי' פ"ז
א) קדושין נג: [מעילה
גמ'
כא:], ב) לעיל כט: לקמן משום דצרורין לא ישתמש בהן. בתמיה. ומה גילוי דעת יש כאן
באונסין וא"ת הא דתנן לקמן בהזהב (דף מד. מז: מח.)
מהל' שאלה ופקדון
נח., ג) [תוס' דמעילה
הל' ו סמג עשין פח
שאין חפץ שישתמש בהם מאחר שאם הן מותרין קאמרת ישתמש
נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו לרב הונא
ספ"ב] מעילה כא: [וע"ש
טוש"ע ח"מ סי' רצב סעי'
בהן דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות צרורין נמי
דאית ליה דהיתר תשמיש מחייב באונסין וכן לרב יוסף בפרק אלו
בתוס'], ד) ב"ק סה.,
ז:
צח ו מיי' פ"ז מהל'
ה) [גי' רי"ף רבא ועיין
ישתמש דדרך כל אדם לצור מעותיו:
מציאות (לעיל דף כט.) המוכר אסור
ומשלם ליה דמי כיסי: מתני' המפקיד
תוס' ע"ב ד"ה אלא],
מעילה הל' ט והל'
ואפילו נאנסו. קאמר מתני' דחייב
להשתמש במעות שקבל שאם היה
א
ו) [ב"ק צג: צו: קג. פסחים
י:
באחריותן ואפילו לא נשתמש בהן
מותר להשתמש תקשה להו הך ברייתא
צט ז מיי' פ"ג מהל'
לב.], ז) [ב"ק צג:],
מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש
❖
ח) [ע"ב], ט) רש"ל,
גזילה הל' א סמג
דמהשתא הוי שואל עלייהו: נאנסו
דמייתי אפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל
(ב)
בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן
עשין עא עב טוש"ע ח"מ
לא. כל זמן שלא נשתמש לא הוי
נתן לבלן מעל דוקא בלן דלא מחסרא
סי' רצב סעי' ה:
מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב
משיכה כדקתני סיפא הרי מרחץ
שואל אלא אבדו דוקא חייב כשומר
ק ח מיי' שם הל' א ב
הגהות הב"ח
באחריותן אצל בעל הבית בין צרורין ובין
ופ"א מה' גניבה הל'
שכר: ואי שואל לא הוי שומר שכר
לפניך הכנס ורחוץ אבל ספר לא מעל
(א) גמ' דהואיל ונהנה
יד סמג שם טוש"ע ח"מ
מותרין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו
נמי לא הוי. מה שכר נטל על שמירתם
עד דמשיך ולדידהו כי נתנה לספר
מהנה. נ"ב ע"ל דף פא
סי' שנד סעי' ג וסי' שסב
אינו חייב באחריותן חנוני כבעל הבית דברי
אלא על שסמך עליהם להחליפן
נמי למעול אע"ג דלא משיך כיון דספר
ע"א: (ב) תוס' ד"ה מאי
א)
סעי' י:
ר"מ ר' יהודה אומר חנוני כשולחני: גמ'
ט [מיי' פ"ב מהל' גזילה
וכו' דמייתי אפלוגתא. נ"ב
ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו
מותר להשתמש בהן בין מיירי בספר
ב
דף מח: (ג) בא"ד פוסק
הל' טז טוש"ע ח"מ סי'
ושאלה היא זו שהרי כל הנאה שלו:
נכרי כר' יוחנן בין בספר ישראל
משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי
עמו על הגדיש. נ"ב לקמן
שסב סעי' א]:
❖
קא י מיי' פ"ג מהל'
דף עב ע"ב: בההיא מודינא. אע"ג דאמינא לא
כר"ל וכמו שאסור להשתמש בהם לרב
אמר רב יהודה ג בצרורין וחתומין שנו רב
גזילה הל' ב טוש"ע
הונא ולרב יוסף ה"נ לר"ל ולר' יוחנן
הוי שואל מהשתא עד שישתמש
מרי אמר בקשר משונה איכא דאמרי בעי
ח"מ סי' שסב סעי' ב
ד
מודינא דשומר שכר הוי: דהואיל
דבהא לא פליגי ולא הוה המוכר
וסעי' יא וסעי' יב וסי' שה
רב מרי קשר משונה מאי תיקו: מותרין
מוסף רש"י
❖
ונהנה מהנה. לבעלים: המפקיד מעות.
על אותם מעות כי אם שומר חנם
סעי' ה:
ישתמש בהן כו': אמר רב הונא ואפילו
חנוני כבעל הבית. שאינו
לכ"ע וא"כ לרבי יוחנן מה הועילו
גזבר שהפקיד מעות הקדש כסבור
צריך תמיד למעות, שנותנים
נאנסו והא אבדו קתני כדרבה ב)דאמר רבה
שהן שלו: לא מעל גזבר. שהרי לא
במה שתקנו דאין מעות קונות דאי
לו פירות וכל מכר חנותם
רבינו חננאל (המשך)
נגנבו בלסטין מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים
ברשות הוציאן ואינו שלוחו: מותרין.
מעות קונות יאמר מוכר נשרפו
באשראי, ודי לו במיעוט
מעות שבידו (קדושין נג:)
כשולחני וקיימא לן כר'
חטיך בעליה השתא דלא קני יאמר
דהוה ליה כנותן רשות והוה ליה
ורב נחמן אמר נאנסו לא אמר ליה רבא
ה
שאינו רגיל בחילופין
יהודה. ומותיב רב נחמן
שלוחו: לפיכך אם הוציא. שולחני מעל
נשרפו מעותיך בעליה ועוד דרב
לר"נ לדידך דאמרת נאנסו לא אלמא לא הוי
כשלחני, ובין כך ובין כך לא
לרב הונא דאמר בשולחני
יגע בהן (מעילה כא:). ר'
גזבר: ואי אמרת אפילו נאנסו.
הונא גופיה סבר בפ' הזהב (לקמן דף
אפי' נאנסו חייב הא דתנן
שואל עלייהו אי שואל לא הוי שומר שכר
יהודה אומר כשלחני.
במסכת מעילה המפקיד
תנא מתני' דחייב שולחני באחריותן
מו:) דבר תורה מעות קונות כרבי
דלפעמים נמי הוא רגיל
נמי לא הוי א"ל בהא מודינא לך (א) דהואיל
מעות אצל שולחני מותרין
נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו
יוחנן דאמר רב הונא מכור לי באלו
להחליף כשלחני לפיכך דינו
ישתמש בהם לפיכך
ונהנה מהנה בההוא הנאה דאי מיתרמי ליה
כשלחני (שם). המפקיד
אם הוציא מעל הגזבר.
מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני
קנה וי"ל דאע"ג דלא הוי על המעות
מעות. של הקדש, אצל
ואי אמרת אפי' נאנסו
זבינא דאית בה רווחא זבן בהו הוי עלייהו
כי אם שומר חנם לא מצי א"ל נשרפו
ונעשה כמו שהלוה לו ואין הוצאה גדולה
שלחני אם צרורין לא
חייב הני מעות הקדש
שומר שכר איתיביה רב נחמן לרב הונא
מזו מאי איריא הוציא: איידי דתנא
מעותיך בעליה דכספים אין להם
ישתמש בהן. דלהכי
כיון דמסרינהו הגיזבר
הפקידן אצלו צרורין דלא
לשולחני אי חייב בהו
רישא הוציא. לאשמועינן רבותא
המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא
שמירה אלא בקרקע וא"ת כיון דהיכא
ג)ו
הוה בעי דלישתמש בהו,
באונסין הוו להו כמלוה
דאפילו הוציא לא מעל תנא סיפא
שלא משך אסור להשתמש במעות
ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר
לפיכך אם הוציאן השלחני
ואע"ג דלא אפקינהו עדיין
מתני'
ילקה בחסר וביתר.
הוציא:
א"כ הא דאמר (ג) פוסק עמו
מעל (שם). ואם מותרין
השולחני למעול הגזבר
ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא
ישתמש בהן. שלדעת כן
דהא הוא אפקינהו. ופריק
אם חסרו דמיה שהוזלה בשוק ישלם
על הגדיש או על שער שבשוק מה
מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי
הפקידן אצלו מותרין,
רב הונא הוא הדין אע"ג
דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח
מרויח בהקדמת מעות וי"ל כגון שפירש
שיתעסק בהן שיחליפם,
דאכתי לא אפקינהו מעל
איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי אמר ליה
בה יד שהיא שעת הגזילה וכן כל
ע"מ להשתמש בהם א"נ אפילו בסתמ'
לפיכך לא מעל השלחני אלא
הגזבר ולא הוה בעי
הוא הדין אע"ג דלא הוציא ואיידי דתנא רישא
המפקיד (שם). השתא
למיתנא הוציא אלא איידי
הגזלנין משלמין כשעת הגזילהז) וכגון
כיון שהוא פוסק ומקדים לו מעות
הוציא תנא סיפא נמי הוציא: מתני' השולח
שויא ארבעה. בשעה
דתנא רישא הוציא תנא
שהוציאה שאינה בעין אבל אם ישנה
חצי שנה מן הגדיש עד ימות הקיץ
נמי סיפא הוציא: מתני'
שאבדה מן העולם (ב"ק
יד בפקדון בית שמאי אומרים ילקה בחסר
סה.). תברא. בידים, או
בעין כמות שגזלה אומר לו הרי שלך
אדעתא דהכי נותן שישתמש בהן
השולח יד בפיקדון ילקה
שתייה משלם ארבעה.
בחסר וביתר תנא א)
לפניך כדאמרינן גבי מטבע ונפסל
ועוד י"ל דלרבי יוחנן ולרב הונא
וביתר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה
ז
מפרש טעמא דכל כמה
כיצד הפקיד לו משתי
ר"ע אומר כשעת התביעה: גמ' ד) אמר
תרומה ונטמאת בפ' הגוזל [קמא]
דאית להו דבר תורה מעות קונות
דאיתיה בעיניה ברשותא
סאין בסלע ועמדו מארבע
דמרה קיימא, דהא בעי
(ב"ק דף צו:): וביתר. אם שהתה
משלם משתי סאין בסלע.
לא הפקיעו כח שיש לו למוכר במעות
רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא
ה)
ח
לאהדורה, הלכך ברשותא
הפקיד לו מארבע ועמדו
בידו מששלח בה יד ונתייקרה ואח"כ
שיכול להשתמש בהם כיון דקונות
דמרה הוקרה וההיא שעתא
משתים נותן לו משתים.
מחבריה מעיקרא שויא זוזא השתא שויא
הוציאה לוקה ביתר דמיה לשלם
מן התורה והוי שואל עלייהו ולא מצי
דתברה ושתייה הוא דקא
בית הלל אומרים כשעת
ארבעה תברה או שתייה משלם ארבעה
גזיל לה, אבל איתבר ממילא
ההוצאה פי' כשיעור שהיה
כשעת הוצאה: ובית הלל אומרים
א"ל נשרפו מעותיך בעליה ולא תקנו
אמאי מחייבת ליה אההיא
שוה בעת ששלח בו ידו
איתבר ממילא משלם זוזא מאי טעמא כיון
כו'. בגמרא מפרש מאי קאמרי:
משיכה אלא כדי שלא יאמר לו נשרפו
שעתא דגזלה וההיא שעתא
והוציאו לצרכיו. אמר רבה
דאי איתה הדרא למרה בעינא ההיא שעתא
❖
כשעת התביעה. כשעת שיתבעו
חטיך בעליה אבל לר"ל ודאי כיון
זוזא הוא דשוייא (שם).
ט
מאן דגזל חביתא דחמרא
לדין ובגמרא ח) מפרש טעמא: גמ'
מחבריה מעיקרא שויא
דקא שתי ליה או דקא תבר לה קא גזל מיניה
דמעות אינם קונות אסור להשתמש
זוזא ולבסוף שויא ד'
מעיקרא. כשגזלה: ולבסוף.
במעות ולא הוי שואל עלייהו ולכך
ותנן ו) י כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה
שתיא או תברא משלם
רבינו חננאל
כשיצתה מן העולם: תברה. בידים:
נתנה לספר לא מעל עד שימשוך
ד' מאי טעמא דכל זמן
איתבר ממילא משלם זוזא מ"ט השתא לא
דאיתא הדרא למרא בעינא
כיסי פי' כיסי כשותא
או שתייה. אחר שהוקרה: דאי איתה.
וכן לרבי יוחנן ולרב הונא בספר
עביד לה ולא מידי אמאי קא מחייבת ליה
בעידנא דתברא או שתיא
שאינה מתוקנת שעדיין
כאן בשעת התביעה הוה מהדרנא
נכרי לא מעל עד שימשוך דמעות
צריכא תיקון: [מתני']
בההיא שעתא קא גזיל
אההיא שעתא דגזלה ההיא שעתא זוזא
בעינא דכי אמרינן משלם כשעת
בנכרי אינם קונות:
ליה ותנן כל הגזלנין
המפקיד מעות אצל
והתנן כל הגזלנים משלמין כשעת
הוא דשויא תנן בית הלל אומרים
משלמין כשעת הגזילה
שולחני אם צרורין לא
הגזילה היכא דליתה בעין אבל ישנה
וההיא שעתא ד' הוא
ישתמש בהן לפיכך אם
כשעת הוצאה מאי כשעת הוצאה אילימא
הגזלה. ואע"ג דבפ' הגוזל
בעין בין שהוקרה בין שהוזלה חוזרת
דשויא. איתבר ממילא
אבדו אין חייב באחריותן.
כשעת הוצאה מן העולם ובמאי אי בחסר
[קמא] (ב"ק דף צו:) אמרי' זה הכלל
כמות שהיא הלכך הואיל ואם תבעה
משלם זוזא מאי טעמא
אוקמה ר' אמי בצרורין
השתא לא גזיל אמאי
וחתומים. קשר משונה
כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה
בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה
מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנין
קא מחייבת ליה אההיא
איבעיא ועלתה בתיקו.
לאתויי דרבי אלעאי דאמר גנב טלה
חוזרת בעין אשתכח דההיא שעתא
משלמין כשעת הגזילה ואי ביתר היינו ב"ש
שעתא דגזל ב) זוזא הויא
הלכך לא ישתמש בהן:
פיסקא מותרין ישתמש
שויא. ואקשי' עליה תנן
דקא שתי לה הוא דגזיל לה: ובמאי.
ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה
אלא
בית הלל אומרים כשעת
בהן לפיכך אם אבדו
אהייא פליגי בית הלל: אי בחסר.
שינוי בידו וקנאה משמע דלא מיירי
ההוצאה מאי היא אילימא
חייב באחריותן. אמר
כשהוזלה דקאמרי ב"ש ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה
ביוקרא וזולא אלא בשינוי
כדמיירי ברישא דמתני' הגוזל עצים
בעת ההוצאה מן העולם
רב הונא ואפי' נאנסו
כלומר בעידנא דתברא או
והאי דקתני במתני' אבדו
וקאמרי בית הלל כשעת הוצאה: ומי איכא למאן דאמר.
ועשה כלים צמר ועשה בגדים היינו דוקא יתורא דזה הכלל אבל פשטא
שתיא. ובחסר מי איכא
כדרבא דאמר בפרק הזהב
היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין:
דמתניתין דמשלמין כשעת הגזלה מיירי ביוקרא וזולא והתם בהגוזל
מאן דאמר כלומר אם
נגנבו בליסטים מזויין.
(דף קג.) נמי מייתי לענין יוקרא וזולא גבי אייקר כתנא דרב כהנא
אלא
בשעת הגזילה היתה שוה
אבדו שטבעה ספינתו בים.
ד' ובעת ההוצאה מן
ורב נחמן אמר נאנסו לא
ובפרק כל שעה (פסחים דף לב.) גבי לפי דמים משלם וא"ת רב דאמר במרובה (ב"ק דף סה. ושם ד"ה גופא) קרן כעין שגנב ט) [כפל וכו']
העולם שוה זוז כי האי
אלא בההוא הנאה דאי
ואוקמה כגון דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא מאי קמ"ל מתני' היא ועוד מאי בעי התם מאי טעמא דרב ליבעי מאי טעמא דמתניתין
גוונא יש מי שאמר משלם
מתרמי ליה זבינא דאית
וי"ל דרב קמ"ל דאע"ג דקרן כעין שגנב כפל לא הוי כמו קרן אלא כשעת העמדה בדין
ובעינן מאי טעמא דרב דמחלק כפל מדין
זוז. וכי חולק אדם על
ליה רווחא זבין בהו הוי
משנתינו דתנן כל הגזלנים
עלייהו שומר שכר. וקיימא
קרן ומשני גנבה וחיים אחייה לקרן
כעין שגנב דוקא קרן
ולא כפל:
משלמין כשעת הגזילה
לן כרב נחמן: המפקיד
לימא
אצל בעל הבית בין צרורין
א) הוא תוספתא דמכלתין פ"ג ע"ש. ב) צ"ל וההיא שעתא זוזא הויא שויא.
בין מותרין אל ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן חנוני כבעל הבית דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר