מג:
המפקיד פרק
שלישי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא רבה דאמר כב"ש. וא"ת לוקי פלוגתייהו באתבר ממילא
אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים. כשעת הגזילה וביתר
קב א מיי' פ"ג מהל'
א) לעיל מא:, ב) [לעיל
ורבה כב"ה וי"ל דא"כ לא הוו פליגי בית שמאי:
פליגי דקאמרי ב"ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן
מא.], ג) [שם], ד) ב"ב פח.,
גזילה ואבידה הל' טו
בית שמאי סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון. וא"ת א"כ
ה) ב"ק צה. ע"ש, ו) [לעיל
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
העולם ובית הלל אמרי כשעת הוצאה מבית הבעלים: כי פליגי
מ:], ז) [דף מ:], ח) [וע"ע
סי' שנט סעי' ה:
בחסר. וקאמרי ב"ה כשעת
תרי בבי הך דהכא וסיפא דהחושב לשלוח יד למה לי וי"ל
הוצאה מן העולם. ודקא קשיא לך
קג ב מיי' שם פ"ב הל' ב
תוספות פסחים סג. ד"ה ר'
דסיפא אשמועי' דלב"ש אפילו דבור
כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה
ועיין בהשגות ובמ"מ
מאיר ותוס' זבחים ד: ד"ה
סמג עשין שם טוש"ע ח"מ
מחשבה ותוס' בכורות נט.
בלא משיכה חייב והך דהכא
אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא ה"נ
אלא פשיטא כשעת
הוצאה מבית בעלים
סי' שסב סעי' ב ז:
ד"ה במחשבה ותוס' חולין
אשמועינן דלב"ה צריכה חסרון:
אבל הכא דבהיתרא אתא לידיה ומשום
❖
קד ג מיי' שם טוש"ע שם
לימא רבה דאמר כבית שמאי אמר לך רבה
לט. ד"ה אלא זביחה],
אלא הא דאמר רבא שואל שלא
שליחות יד קמחייבת ליה בהא פליגי:
ביתר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחסר
קה ד מסייע'י'פ"ז:ג שם הל'
מדעת גזלן הוי. אומר ר"ת
ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה
יא סמג שם טוש"ע
ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון
תורה אור השלם
חסרון. ומששלח בה יד אע"פ שלא
דגרסינן בכל הני רבא דהך דשואל
ח"מ סי' רצב סעי' ד:
וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי
קו ה ו מיי' שם הל' יב
1 אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
ע"כ רבא הוי דקאמר בתר רבה ורב
חסרה הויא גזילה וקמה ברשותיה
ועיין בהשגות ובמ"מ
שליחות יד צריכה חסרון וכי חסר ברשותא
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
יוסף בהמוכר הספינה (ב"ב דף פח.)
וכשהוזלה ברשותו הוזלה ואם היתה
❖
טוש"ע שם סעי' ב:
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
דמריה חסר אלא הא דאמר רבא שליחות
ומדהאי רבא כולהו נמי רבא דאי לאו
בעין אומר לו הרי שלך לפניך עכשיו
א)
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
יד אינה צריכה חסרון לימא רבא דאמר
הכי לא פריך מידי דמצי לאוקומה
שהוציאה משלם כשעת שליחות יד:
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
ויקרא ה כד
מוסף רש"י
אלא הא דאמר רבא. לעיל בשמעתין
פלוגתיה כחד מהנך פלוגתי' דלעיל:
כב"ש אלא הכא במאי עסקינן כגון שטלטלה
2 אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
ב)
משלם אותה ואת גיזותיה ואת
(דף מא:): שליחות יד אינה צריכה
שליחות יד. שחייבו
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
להביא עליה גוזלות ובשואל שלא מדעת קא
הכתוב עליו אפילו נאנסה,
ולדותיה דברי ר"מ רבי
חסרון. דקאמר שלא תאמר שליחות
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
מיפלגי ב"ש סברי שואל שלא מדעת גזלן
כדכתיב ומת או נשבר או
ג)
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה.
יד כו': הא דאמר רבא. בהמוכר את
❖
נשבה וגו' שבועת ה' תהיה
שמות כב ז
הוי וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי
הספינה (ב"ב דף פח.): שואל שלא
וא"ת הא דתנן בפרק הגוזל קמא
בין שניהם אם לא שלח ידו
שואל שלא מדעת שואל הוי וכי חסר
וגו', דמשמע הא שלח
מדעת לרבנן גזלן הוא. גבי שולח
(ב"ק דף ק:) הנותן צמר לצבע לצבוע
נתחייב שוב במיתתה
ברשותא דמרה חסר אלא הא דאמר רבא
הגהות הב"ח
לו אדום וצבעו שחור אם השבח יתר
את בנו אצל חנוני דפליגי רבנן ור'
ד)
ובשבייתה, צריכה חסרון.
שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי לימא
(א) רש"י ד"ה החושב
על הוצאה נותן לו היציאה ואם
יהודה ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל
לא הוי שליחות יד להעמידה
א
ברשותו אלא אם כן חסרה
לשלוח יד אמר. נ"ב
הוצאה יתירה על השבח נותן לו
שלא מדעת ואמר דלרבנן גזלן הוי
רבא דאמר כב"ש אלא הכא בשבח של
. שטלטלה
ובקדושין סוף דף מב
(לעיל מא.)
השבח דברי רבי יהודה ר"מ אומר
ומדאוקי רבא לרבנן בהכי סבירא
להביא עליה גוזלות.
גזילה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל
פרש"י דלאו דוקא אמר
ב
❖
אלא חשב:
לעלות עליה כדרך סולם
אין נותן לו אלא דמי צמרו בלבד
ליה לדידיה גזלן הוי ואהדר לאוקמי
הוי ובית הלל סברי שבח גזילה דגזלן הוי
ליטול גוזלות מקן גבוה,
מילתיה כרבנן דהלכתא כרבים: לימא
אלמא סברתם הפוכות ותירץ ר"ת
ואפילו הכי הויא גזילה
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא ה) הגוזל את
כב"ש. אמרה: אלא הכא בשבח גזילה
דהכא גבי גזילה סבר ר"מ שינוי
למיקם ברשותיה עד דעביד
גליון הש"ס
הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה
השבה, דקסבר שואל שלא
פליגי. והאי חסר ויתר דמתני' לאו
אינו קונה משום דקנסא קניס במזיד
תוס' ד"ה החושב וכו' הך
מדעת בעלים גזלן הוא
ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יהודה אומר גגזילה
אבל בלצבוע לו אדום דשוגג לא קניס
ביוקרא וזולא אלא במאי דחסרה
(לעיל מא.). משלם אותה
מחשבה. עין בהרא"ש ריש
חוזרת בעיניה דיקא נמי דקתני ב"ש אומרים
❖
והכי איתא בהגוזל ור' יהודה דסבר
דהיינו גיזות ובמאי שהותירה כגון הלכות ס"ת:
ואת גיזותיה ואת
ולדותיה. כל מה שנטל
ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים כשעת
הכא דשינוי קונה היינו משום
אם נתעברה אצלו דב"ש סברי הכל
ממנה ומה שהשביחה (ב"ק
דמתכוין לקנות בשינוי אבל צבעו
ישלם כר"מ דברייתא וב"ה כרבי יהודה
הוצאה ש"מ: ר"ע אומר כשעת התביעה:
צה.). גזילה חוזרת
רבינו חננאל (המשך)
כשעת הוצאה מבית הבעלים: דיקא
שחור אין מתכוין לקנותו בכך:
בעיניה. כמות שהיא עכשיו
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר'
ר"ע אומר כשעת התביעה. תימה
ריקנית יחזירנה והדר משלם
וולדותיה דברי ר' מאיר ר'
נמי. דבגיזות וולדות פליגי דקתני
עקיבא ומודה ר"ע במקום שיש עדים מ"ט
דמי גיזות ועובר כמו שהיה
יהודה אומר גזלה חוזרת
מאי קסבר אי קסבר שינוי קונה
לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול
בשעת הגזילה ולא שבח
בעיניה. ר' מאיר כב"ש ר'
דאמר קרא 1 לאשר הוא לו יתננו ביום
ויוקר: ומודה ר"ע במקום שיש עדים.
למה ישלם השבח כשעת התביעה
הגיזה שהשביחה אצלו ולא
יהודה כב"ה וקיימא לן
אשמתו וכיון דאיכא עדים מההוא שעתא הוא
שבח הולד, דלא קניס ר'
כר' יהודה דבית הלל קיימי
הלא בשעת גזיזה קנאה ואם הגדילה
כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו
יהודה, אבל דמים שבשעת
כותיה. וקיימא לן הא
דאיחייב ליה אשמה א"ל ר' אושעיא לרב
רחל או הגזיזה ונתייקרה לא ישלם
שגזלה הימנו דמשלם כשעת הגזילה:
הגזילה משלם, דליכא למאן
דאוקימנא אליבא דב"ה
יהודה ר' אתה אומר כן הכי א"ר אסי אמר ר'
דאמר כל הגזלנים בציר
מאי טעמא דרבי עקיבא. דאמר
אלא כמו ששוה רחל בשעת גזיזה ואי
שבח גזילה דגזלן הוא
❖
משעת הגזילה ישלמו (שם).
בשבח שהשביחה בגופה
כשעת התביעה: דאמר קרא ביום
קסבר שינוי אינו קונה א"כ כשגזזה
יוחנן חלוק היה ר"ע אפי' במקום שיש עדים
אבל שבח שהשביחה
אשמתו. בדמים של אותו יום שהוא
אחר התביעה נמי יהא הכל לנגזל
מ"ט דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום
בדמים דנגזל הוי כדרבה
דאמר ביתר כולי עלמא לא
דבמאי קנה ועוד דקאמר ומודה ר"ע
מתחייב לו והיכא דתבעו והודה דעל
רבינו חננאל
אשמתו ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה
פליגי דודאי לנגזל הוי כי
במקום שיש עדים בשעת שליחות
פיו הוא מתחייב העמדתו בדין
פליגי בחסר. וקיימא לן
אלא פשיטא טעמא דבית
אשמה א"ל ר' זירא לר' אבא בר פפא כי
יד שישלם כאותה שעה במאי קנה
והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם
כרבא וכן הלכה. ר' עקיבא
הלל כשעת הוצאה מבית
אזלת להתם אקיף אסולמא דצור ועול לגביה
אומר כשעת התביעה.
בעלים היא והיא שעת
והלא אכתי אפילו שינוי ליכא וגם
יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא
ואע"ג דאמר רב יהודה
הגזילה והיתה שוה באותה
דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא
אשם לו: להתם. לארץ ישראל: אקיף.
כי יגזזנה שינוי לא יקנה ועוד למאן
אמר שמואל הלכה כר'
שעה זוז ובשעה ששתאה
ליה לר' יוחנן הלכה כר"ע או אין הלכה כר"ע
מודה הלא בין לב"ש בין לב"ה לא
הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה
עקיבא. ובתלמוד ארץ
שוה ד' בזה חלקו בית הלל
ישראל פסקו כר' עקיבא
ובית שמאי ב"ש סברי ד'
א"ל הכי אמר ר' יוחנן הלכה כרבי עקיבא
קנאה בשעת שליחות יד עד שעת
על דבר זה ללכת דרך מעלת של
אנן לא סמכינן אלא בהא
משלם כי השתא וב"ה
שינוי ועוד דשמואל ור' יוחנן פסקו
הר צור מקום שר' יעקב שם ובעי
לעולם מאי לעולם אמר רב אשי שלא תאמר
דאמר רבא דהוא בתרא
סברי [דמשלם] כשעת
כר"ע בשמעתין ובהגוזל קמא (ב"ק
מיניה מה שמע מר' יוחנן רבו על
ופסק הלכה כב"ה וכיון
הגזילה והוא זוזא לימא
הני מילי היכא דליכא עדים אבל היכא
דסלקא שמעתא הכי ש"מ
רבה דאמר משלם [ד']
דף צד:) אית להו דשינוי קונה לכך
כך. כל מהלך דרך ארוכה במקום
דאיכא עדים לא ואי נמי דאהדרה לדוכתה
דשבח גזילה דגזלן הוי
כב"ש דהא בית הלל זוזא
שיש קצרה מקיף הוא: אי נמי
נראה לב"ש דאמרי ילקה בחסר ויתר
ומדחזינן רבה דפריק
חדא קאמרי. ופריק רבה
ואיתברא לאפוקי מדרבי ישמעאל דאמר
דאהדרה לדוכתה. להכי אשמועינן
מיירי אף ביוקרא וזולא דאם הוקרה
שליחות יד אינה צריכא
ביותר כלומ' אם עת
לא בעינן דעת בעלים קא משמע לן
חסרון ושואל שלא מדעת
ששתאה היתה שוה יותר
ו)
משלם כשעת הוצאה מן העולם ואם
לעולם לומר שאם החזירה למקומה
גזלן הוי ש"מ דהלכתא
ממה שהיתה שוה בשעת
דבעינן דעת בעלים ורבא אמר הלכה כבית
הוזלה משלם כשעת הגזלה וב"ה לא
לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס
אינון. א) פי' כיון דאיכא
גזילתה דברי הכל ד' כי
הלל: מתני' החושב לשלוח יד בפקדון
פליגי נמי בהא והיינו כרבה אלא ב"ש
אף בזו הלכה כר"ע דאמר לעיל גבי
עדים מההיא שעתא דגזל
השתא משלם כטעמא דידי
ז)
נתחייב לשלם אבל אם אין
שפירשנו למעלה כי פליגי
גנב טלה מן העדר צריך דעת בעלים:
מיירו נמי בשינוי כדקאמר דיקא נמי
בית שמאי אומרים חייב ובית הלל אומרים
עדים אין חייב לשלם אלא
בחסר כגון שהיתה שוה
ורבא אמר הלכה כב"ה. כשעת
מדלא קתני בזול וביוקר ובהא פליגי
ד אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר 2 אם
בעת תביעתו בב"ד והל'
עת ששלח ידו בפקדון של
המפקיד אצל חבירו
חבירו ד' ועכשיו שוה זוז
גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה
ב"ה דשינוי קונה ור"ע פליג אזול
לא שלח ידו במלאכת רעהו הטה
ה
בעדים ואפי' בשטר אין
בית שמאי סברי שליחות
בתראה: מתני' החושב לשלוח
ויוקר דאמר משלם כשעת התביעה
צריך להחזיר לו בעדים
יד אינה צריכא חסרון
את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה
יד. (א) אמר בפני עדים אטול
בין הוזל ובין הוקר:
אלא כי אמר החזרתיו לך
ומשעה דשלח בה יד
החושב לשלוח יד. $הך מחשבה
אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל
ו
נאמן וכן אם אמר נאנסו
איחייב בה. וב"ה סברי
פקדונו של פלוני לעצמי: חייב.
נאמן ובתרויהו אינו חייב
שליחות יד צריכא חסרון
הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה:
הוי דבור כדיליף מעל
באונסיה מהיום והלאה אם
אלא שבועה שנאנסו או
וכ"ז [דלא] חסרה
גמ'
נאנס חייב באחריות: הטה את
החזרתים לך: מתני'
כל דבר וכן מחשבת פגול נמי הוי
ברשותיה דמריה קאי
ובעידנא דתברה או שתיא
החושב לשלוח יד בפקדון
החבית. מלתא באנפי נפשה היא: ונשברה. לאחר
בדבור ולא בלב כדמוכח בפרק ב' דזבחים (דף ל.) ובפ"ק דמנחות
וחיסרה בההיא שעתא
בית שמאי מחייבין ובית
זמן: אינו משלם אלא רביעית. דשליחות יד אינו מתחייב
ג:) ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) ובפרק הנזקין
(דף
(גיטין
מיחייב עלה וההיא שעתא
הלל אומרים אינו חייב עד
באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה: הגביהה ונטל.
דף נד:) ובמקומות אחרים פירשתי :
זוזא הוא דשויא. ואלא
שישלח בו יד כו' שנאמר
ח)
רבה דאמר שליחות יד
אם לא שלח ידו במלאכת
דהוי קנייה בהגבהתה וחסרון מנטילת רביעית חייב באונסיה:
הדרן עלך המפקיד
אינה צריכא חסרון כב"ש
רעהו מלמד שאינו חייב
גמ' עד שישלח בו ידו
וכו'. ואוקימנא למתני'
חלוקת ב"ש וב"ה בשבח
א) נראה דחסר כאן וצ"ל ומודה ר"ע במקום שיש עדים פי' כיון דאיכא עדים וכו'.
גזילה ב"ש סברי דנגזל הוי וב"ה סברי דגזלן הוי וכי הני תנאי דתניא הגוזל רחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה