המפקיד
פרק שלישי
בבא מציעא
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הזהב. הנחושת קונה את הכסף. האי איצטריך דאע"ג דבאתרא
גמ'
אמר לעבדו.
שישלח יד וכן עשה: מנין. שהוא חייב: לא
קז א מיי' פ"ג מהל'
א) [קדושין מב:],
שנו.
ולא הגביה כל החבית פטור: אלא נשברה.
דהיכא דנטל
דמסגי פריטי חריפין טפי ט)[מכספא] הוו פירא משום
ב) [בהרי"ף והרא"ש ל"ג
גזילה הל' יא טוש"ע
זה הכלל וכן נכון עי'
ח"מ סי' רצב סעי' ה:
דאונס הוא והרי לא קנאה שיתחייב באונסין: אבל החמיצה.
דאיכא אתרא דלא מסגי כדאמר בגמרא (עמוד ב) אך תימה
קח ב מיי' שם הל' יג
תי"ט], ג) גיטין ל.,
פשיעה היא ומזיק בידים הוא דבשביל
שחיסרה החמיצה שכן דרך
אמאי איצטריך למיתני דמעות הרעות שנפסלו דמקרו פירי השתא
ד) [לקמן מז: עד:],
סמג עשין עג
ה) [ע"ז נב:], ו) [לקמן
יין להחמיץ בכלי חסר: גירי דידיה
נחשת דסגי טובא הוי פירי כל שכן
טוש"ע ח"מ שם סעי' ג:
קט ג ד מיי' שם הלכה
גמ' מנהני מילי דתנו רבנן על כל דבר
מז:], ז) [לקמן מו:],
אהנו לה. חצים שלו גרמו לה
מעות שנפסלו ותו דכל המטלטלים
א)
1
ח) [לקמן מט:],
יב ועיין בהשגות
להחמיץ: דניחא ליה דתיהוי כולה
קונין זה את זה מוקי בגמ'י) במעות
ט) מהר"מ, י) [דף מו:],
פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על
ובמגיד משנה טוש"ע שם
❖
כ) [דף מז:],
סעי' ב:
חבית בסיס להאי רביעית. שתשמר
חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה
המחשבה כמעשה ובית הלל אומרים אינו
א ה מיי' פ"ו מהל'
אותה רביעית ולא תחמיץ ולעולם
כל שכן דמעות שנפסלו דמקרו פירי
מכירה הל' ג סמג
חייב עד שישלח בו יד שנאמר 2 אם לא שלח
שליחות יד בדבר אחר צריכה חסרון
לגבי כסף לכך נראה דמעות
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
תורה אור השלם
ידו במלאכת רעהו אמרו להן ב"ש לב"ה והלא
רג סעי' ד:
והנוטל פקדון ומגביהו על מנת
הרעות היינו שיוצאות קצת ואסימון
ב ו מיי' שם טוש"ע שם
1 עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להן ב"ה
לשלוח בו יד כל זמן שלא חסרו אינו
אצטריך לפרש"י דמפרש אסימון הוי
וסעי' ה:
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
לב"ש והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו
ג ז ח מיי' שם הל' ה
מתחייב בהגבהתו הואיל ולא נטלו
שעשוי כתקון המטבע היוצאת בעיר
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
טוש"ע שם סעי' ח:
במלאכת רעהו א"כ מה תלמוד לומר על כל
ע"מ לגזול את כולו אלא לשלוח בו
ואין חסר רק צורה אשמועינן דאפילו
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
ד ט מיי' שם פ"ה הל' א
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
יד ושליחות יד בלא חסרון ליתיה אבל
הכי הוי פירי אע"ג דאינו חסר כ"א
דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא א אמר
סמג שם טוש"ע שם
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
יין שאינו משתמר אלא בכלי מלא
מעט דבדבר מועט יטביעו הרבה
סעי' א:
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
לעבדו ולשלוחו מנין תלמוד לומר על כל
ה י מיי' שם פ"ג הל' א
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
הוה ליה כמי שנטל והניחו עם השאר
מהם ולרבינו תם דמפרש אסימון
דבר פשע: הטה את החבית כו': אמר
2 אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
[והל' ד] סמג שם
להשתמר ונעשה שואל על כל שאר
שיש עליו צורה ואינה יוצאה בהוצאה
טוש"ע ח"מ סי' קצח סעי'
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
רבה לא שנו אלא נשברה ב אבל החמיצה
החבית: הגביה ארנקי ליטול דינר.
צ"ל שיוצאת בדוחק אך לא כל כך
א:
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
ו כ מיי' שם טוש"ע שם
משלם את כולה מאי טעמא גירי דידיה הוא
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
ולא נטל לשמואל מהו: אבל זוזא
בדוחק כמו מעות הרעות ומטלטלין
❖
וסעי' ה:
שמות כב ז
דאהנו לה: הגביהה ונטל הימנה כו': אמר
מינטר. לבדו ולא ניחא ליה דלהוי
קונין מטבע אשמועינן דקונין אפילו
ז ל מיי' שם פ"ז הל' א
שמואל לא נטל נטל ממש אלא כיון
מטבע כמו מעות הרעות ואסימון
אינך בסיס להאי ולא הוי כנוטל
[והל' ב] סמג שם
ג
טוש"ע ח"מ סי' רד סעי'
ומניח: שאני נטירותא דארנקי. כיס
דמקרי פירי לגבי כספא ולגבי
הגהות הגר"א
שהגביהה ליטול אע"פ שלא נטל לימא קא
❖
א וסעי' ד:
מטלטלין מקרי טבעא:
מלא
נראה ומשתמר ואין נוח להיות
[א] במשנה (זה הכלל)
סבר שמואל שליחות יד אינה צריכה חסרון
אסימון. פרש"י שאין בו צורה
❖
תא"מ:
נאבד כדינר יחידי:
אמרי לא שאני הכא דניחא ליה דתיהוי הא
רבינו חננאל
כלל וקשה לרבינו תם
הדרן עלך המפקיד
חבית כולה בסיס להא רביעית בעי רב אשי
ד
דבפרק במה אשה (שבת דף סה. ושם
אין לי אלא הוא אמר
לעזי רש"י
הגביה ארנקי ליטול הימנה דינר מהו חמרא
הזהב קונה את הכסף. הלוקח
לעבדו או לשלוחו ושלחו
ד"ה ליעבד) אמרו יוצאין בסלע שעל
בו יד מניין ת"ל על כל
פלדו"ן. מתכת, לפני
הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא אבל זוזא
דינרי זהב טבועים בדינרי
גבי הצינית אי משום צורתא ליעביד
דבר פשע אפי' בדיבור
שהוטבעה בה צורת מטבע.
מינטר
או דלמא שאני נטירותא דארנקי
כסף ונתן לו דינרי זהב משיכת הזהב
ליה פולסא משמע דפולסא יש עליו
חייב וקיימא לן כב"ה
קוי"ץ [קוי"ן]. חרט
❖
דב"ש במקום ב"ה אינה
(לטביעת מטבע).
מנטירותא דדינר תיקו:
קונה את הכסף לבעל הזהב ונתחייב
צורה ובגמרא מפרש לקמן כ) מאי
משנה. היטה את החבית
לו זה משקיבל דינרי זהב לתת לו
אסימון פולסא וי"ל לפרש"י דכל דבר
ונטל ממנה רביעית
הדרן עלך המפקיד
דינרי הכסף ואינו יכול לחזור בו.
שאינו כתקונו קרי אסימון או שאין
ונשברה אינו משלם אלא
מוסף רש"י
[רביעית] פי' כגון שהיטה
אבל הכסף אינו קונה את הזהב
בו צורה או שיש בו צורה שאינה חשובה
הזהב קונה את הכסף הכסף אינו קונה את
על כל דבר פשע. בתר
את החבית ונטל ממנה
ה
שאם נתן לו דינרי הכסף תחילה לא
וא"ת מה בין אסימון שאין עליו צורה
אם לא שלח ידו כתיב
רביעית והושיבה כמו
הזהב ו הנחשת קונה את הכסף והכסף
קנה ויכולין שניהם לחזור דמטבע
למעות הניתנין לסימן בבית המרחץ
(קדושין מב:). שחייב על
שהיתה יושבת ואחר כך
אינו קונה את הנחשת מעות הרעות קונות
המחשבה. או על הדבור,
נשברה ודוקא היטה ולא
ז
כסף הוי מעות משום דחריפי לינתן
דאמרי' בגמ' (שם) ושוין רבי דוסא
שאם אמר או חשב לשלוח יד
טילטלה ולא נטלה הוא
את היפות והיפות אינן קונות את הרעות
בהוצאה ודינר זהב אינו אלא כשאר
דאמר מחללין על אסימון מודה שאין
בפקדון הרי הוא ברשותו
שמשלם הרביעית בלבד
אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו
מאותה שעה ואילך להתחייב
מטלטלין ופירות ומעות אינן קונות
מחללין על מעות הניתנין כו' ויש
ודוקא נשברה אבל
ח
בכל אונסין שיעלו בו, אפילו
החמיצה משלם כולה
עד שימשוך המטלטלין אבל משיכת
לומר דאסימון הם מעות שנעשו
קונה את אסימון מטלטלין קונין את המטבע
הוי שומר חנם שלא היה
שהוא גרם לה להחמיץ
המטלטלין קונה ואין אחד מהם יכול
ברוחב ובעובי ובמשקל המטבע
חייב עד עכשיו אלא
מטבע אינו קונה את המטלטלין [א] ט ב) (זה
שכל זמן שהיא מליאה
בפשיעה (שם) או: הך
אינה מחמצת ואם מפחית
לחזור בו. ובגמ' מפרש טעמא איכא
היוצא בעיר ובדבר מועט יטביעו
ו)
הכלל) כל המטלטלים קונין זה את זה
מחשבה הוצאת דבור בפה
מעט ממנה ממהרת
דיליף משיכה מן התורה ואיכא דמוקי
הרבה מהם ולכך מחללין על אסימון
הוא, דאי לא מוציאו בפה
להחמיץ. וזה פי' גיריה
י כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות
לה בתקנתא דרבנן: הנחושת. פרוטות
ור"ת מפרש דאסימון יש בה צורה
מחשבתו למאי נחייב לה
דידיה אהנו ליה. הגביה
אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך
ג)כ
(מנחות ב:). אין לי.
ונטל ממנה רביעית
של נחושת: קונה את הכסף. דינרין
ואינה יוצאה בהוצאה וא"ת בגמרא
שנתחייב באונסין בשליחות
ונשברה משלם כולה.
הימנו פירות יכול לחזור בו ל אבל אמרו מי
של כסף או כל מטבע של כסף כולן
קאמר רבי דוסא דאמר מחללין על
יד אלא בזמן ששלח בה יד
אוקמה שמואל כיון
שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא
טעם אחד להם מי שטבעו חשוב
אסימון ורבי ישמעאל אמרו דבר
הוא עצמו (קדושין מב:).
שהגביה ליטול ממנה
הדרן עלך המפקיד
אע"פ שלא נטל משלם
עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי
לטבוע הוי מעות ואינו קונה ומי
אחד דתניא וצרת הכסף לרבות כל
ד)
כולה דניחא ליה דתיהוי
שאין טבעו חשוב וחריף הוי כפירות
דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל
שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על
הא חבית כולה בסיס
העליונה: גמ' מתני ליה רבי לרבי שמעון
ומשיכתן הוא קיום דבר: מעות
ר"ע אומר לרבות דבר שיש בו צורה
לרביעית זו כי בהיות זו
הרביעית בתוך החבית
הרעות. שנפסלו: אסימון. שאין עליו
משמע דרבי ישמעאל לא בעי צורה
בריה הזהב קונה את הכסף א"ל רבי שנית
משתמרת ואינה מפיגה
ואסימון יש בו צורה וא"כ היאך
צורה פלדו"ן בלע"ז זוזים עגולין ומוכנים
טעמה ולא ריחה. אבל
לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור
לצור עליהם את הצורה בחותם שקורין
אמרו דבר אחד ויש לומר לרבות
המגביה ארנקי ליטול
ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את
ממנה דינר ולא נטל ונגנב
קוי"ץ: כל המטלטלין קונין זה את זה.
כל דבר הנצרר ביד אע"פ שאינו יוצא
או נאבד עלתה בתיקו:
הכסף ה) בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה
בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו
בהוצאה אך שיהיה בו צורה כל דהו
הדרן עלך המפקיד
מאי סבר בילדותיה סבר דהבא דחשיב
כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו
ור"ע בעי צורה חשובה שתצא בהוצאה
הזהב קונה את הכסף
בין בתורת דמים בכמה תתן לי את
אך יוצאה לגמרי לא בעי מדאיצטריך
הוי טבעא כספא דלא חשיב הוי פירא
והכסף אינו קונה את הזהב
שלך בכך וכך וזה חוזר ואומר לו בכמה
לרבויי ולפי' רש"י אתי שפיר:
וקני ליה פירא לטבעא בזקנותיה סבר כספא
כך היה רבי שונה בזקנותו
מאי טעמא איידי דכסף
תתן לי שלך בכך וכך ונתרצו ומשך האחד
נעשה
דחריף
הוא חריף הוי טיבעא
נתקיימו הדברים. והאי כל לאתויי אפי'
דהבא דליתיה חריף הוי
כיס מלא מעות בכיס מלא מעות כדריש לקיש בגמראז): יכול לחזור בו. זה וזה: כל שהכסף בידו כו'.
פליג אדרבנן דאמרי נתן לו מעות יכול
פירא. וקני ליה פירא
מפרש טעמא: גמ'
לטיבעא וכן הלכה.
לחזור
בו אפילו לוקח ואתא ר"ש למימר מוכר שהכל בידו הוא דיכול
לחזור בו
אבל לוקח אין יכול
לחזור בו. ובגמ' ח)
דחריף