מד:
הזהב
פרק רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נעשה כא"ל עד שאמצא
מפתח. ורב דבעי מר' חייא אע"ג
דחריף. יוצא בהוצאה ועובר לסוחר: כילדותיה מסתברא. דודאי כן
ח [א] [רב אלפס פ"ה
א) [עיין פרש"י לקמן מו:
דמתני' היא בפרק
איזהו נשך (לקמן דף עה.) משום
קיבלה מרבו ר"מ שסתם משנה שלו מדאתנייה בהדה הנחשת קונה
ד"ה דלא סגי], ב) [לקמן
דב"מ דף קח:]:
ח ב מיי' פ"ג מהל' טוען
מו. עה.], ג) עדיות פ"ד
את הכסף: אי אמרת בשלמא. הכסף קונה את הזהב אתנייה: היינו
דשמא הלכה כהלל דפליגי התם אי הלכתא כהלל:
ונטען הל' א ופ"א
מ"ז קדושין יב. [תוס' דב"ב
אחד משמונה באיסר. וא"ת דהכא משמע דאיסר הוי טבעא
דאצטריך למתנייה הכסף אינו קונה את הנחשת. דאע"ג דלגבי דהבא
פ"ה], ד) מ"ש פ"ב מ"ז,
מהל' שקלים הל' ב ג
ה) [לקמן עה.], ו) חמישי'
טפי מפרוטה מדמצריך
הוי פירא לגבי נחשת דלא חשיב הוי
טוש"ע ח"מ סי' תכ סעי'
שבדמיו דהיינו ד' דינרין.
מב [וסי' פח סעיף א]
טבעא: אלא אי אמרת כו'. והזהב
פרוטה להיות ח' באיסר ובפ"ק
דחריף הוי טבעא דהבא דלא חריף הוי פירא
רש"ל, ז) דהיינו ששה
[וביו"ד] סי' שה סעי' א:
קונה את הכסף אתנייה למה לי
דקדושין (דף יב.) קאמר הא דאייקור
ט ג מיי' פ"ה מהל'
דינרין. רש"ל, ח) [דברים
וקני ליה פירא לטבעא אמר רב אשי כילדותיה
יד], ט) [וע"ע בתוס'
מעשר שני הל' יג:
לאתנויי תו הנחשת קונה את הכסף:
איסרי הא דזול הא דתניא פרוטה
מסתברא מדקתני הנחשת קונה את הכסף אי
❖
י ד מיי' שם פ"ד הל' ו:
כתובות צט. ד"ה נתן וכו'
אוזיף דינרי. לוה זהובים: אתא לקמיה
אחד מו' באיסר דזול איסרי וקם ל"ב
ובתוס' שבועות מד: ד"ה
אמרת בשלמא כספא לגבי דהבא פירא הוי
דר' חייא. חושש היה משום רבית: אי
בזוזא ועוד היכי פריך בסמוך משער
התקבלת וכו' ובתוס'
היינו דקא תני הנחשת קונה את הכסף
בכורות נ. ד"ה דמזדבנא
אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי.
תנא במידי דאוקיר וזול הא משער
רבינו חננאל
ובתוס' זבחים קטז: ד"ה
דאע"פ דלגבי דהבא פירא הויא לגבי נחשת
הכא תנא באיסר דאוקיר וזול כדאמר
ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא
❖
גבה],
ובילדותיה היה שונה
טבעא הוי אלא אי אמרת כספא לגבי דהבא
בקדושין וגם מדמשערת ליה בדינר
הזול תלוי במעות דמעות הכסף הם
הכסף קונה את הזהב.
אמר רב אשי כילדותיה
טבעא הוי השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה
של כסף אלמא לא קיץ ליה איסר
שהוזלו להנתן הרבה בדינר וזה מטבע
מיסתברא ודייק ממתני'
מוסף רש"י
הלוה ומטבע יקבל: הוה ליה סאה
וי"ל דהכי פירושו פרוטה אחד משמונה
אמרת טבעא הוי לגבי נחשת דאיהו חשיב
דקתני הנחשת קונה את
בסאה. שהיוקר והזול תלוי בפירות:
באיסר ובאיזה איסר שיש בדינר
דסגיי. לשון הילוך הוא
הכסף ונדחה ואסיק'
ואיהו חריף מבעיא איצטריך סלקא דעתך
❖
(לקמן מו:).
איצטריך סד"א הני פריטי
ואסור. דתנן לקמן (דף עה.) לא
כסף כ"ד איסר ושיש כ"ה דינר בדינר
אמינא הני פריטי באתרא דסגיי אינהו חריפי
א)
דנחשת באתריה דסגיין
של זהב והשתא כולהו משער בדינר
יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין
אינהו חריפי טפי מכספא
טפי מכספא אימא טבעא הוי קמ"ל כיון
של זהב לכך פריך מיניה אבל באיסר
ואני נותן לך בגורן שמא יוקרו ויבא
ואימא טיבעא הוי קמ"ל
רבינו חננאל (המשך)
דאיכא דוכתא דלא סגי ביה פירא הוי ואף ר'
כיון דאיכא דוכתא דלא
לידי רבית: דינרי הוו ליה. כשלוה
ודינר כסף לא משער מידי והוה
בפדיון שהן ד' חומשי
סגיין בהו פירא הוו ואע"ג
חייא סבר דהבא טבעא הוי דרב א אוזיף
מצי למימר בכולהו נ"מ לקדושי אשה
את אלו וגבי סאה בסאה תנן ה) אבל
דינר זהב ואם הם ל' נותן
דחריפי טפי מכספא. ואף
דינרי מברתיה דר' חייא לסוף אייקור דינרי
אלא דמזכיר נפקותא בכל חד דה"נ
אומר לו הלויני עד שיבא בני או
כ' שהן שני שלישי דינר
רב חייא סבר דהבא
זהב ואם הוקרו ועמדו ט"ו
טיבעא הוי דרב אוזיף
הוי מצי למימר בכולהו נ"מ
עד שאמצא המפתח שאלו שבידו
אתא לקמיה דרבי חייא א"ל זיל שלים לה
דינרי כסף בדינר של זהב
דינרי מברתיה דר' חייא
למקח וממכר:
נקנין למלוה וברשותו הוקרו דרבית
טבין ותקילין אי אמרת בשלמא דהבא טבעא
חייב לתת לכהן דינר זהב
וכו'. אמר רבא האי תנא
לקדושי אשה. הוה מצי למימר
סאה בסאה דרבנן ובכי האי גונא
ושליש דינר זהב למלאות
סבר דהבא טיבעא הוי
הוי שפיר אלא אי אמרת פירא הוי הוה ליה
לו כ' דינרי כסף אלא
דתניא פרוטה שאמרו אחד
לא גזור: לקדושי אשה. שאמרו
דנ"מ לחמש פרוטות
סאה בסאה ואסור רב דינרי הוו ליה וכיון
ודאי האי תנא סבר דהבא
משמונה באיסר האיטלקי
דמתניתין (לקמן דף נה.) אלא חדא
חכמים בפרוטה הודיעך כמה היא
טיבעא הוי נתברר כי זה
למאי נפקא מינה לקידושי
דהוו ליה דינרי נעשה כאומר לה הלויני עד
ב)
התנא סבר דהבא טיבעא
אשה לידע כי אין אשה
פרוטה: למקח וממכר. מכר לו דינר
מינייהו נקט:
למקח
הוי. ור' חייא ור' אשי
מתקדשת בפחות משמונה
שיבא בני או עד שאמצא מפתח אמר רבא
וממכר. פרש"י שאם מכר
ביותר מעשרים וארבע איסרין כל
דהויא בתרא סברי דהבא
באיסר האיטלקי אבל
האי תנא סבר דהבא טבעא הוי דתניא
לו דינר ביותר מכ"ד
מה שהעלה יתר על כן נתאנה לוקח
ג)
טיבעא הוי ובשינוי דחינן
הפרוטות עולות ויורדות
לטעמיה ואית מאן דאמר
והעיקר חשבון זה האיסר.
פרוטה שאמרו אחד משמונה באיסר
איסרין נתאנה לוקח ואם יש שתות
ואם יש אונאה שתות יחזיר אונאה:
ב
אשינוי לא סמכינן. ג'
איסר אחד מכ"ד בדינר
לפדיון הבן. שהוא חמשה שקלים
יחזיר וקשה דהא זימנין דזול איסרי
האיטלקי למאי נפקא מינה לקדושי אשה
שמועות נאמרה שמועה זו
של כסף למאי נפקא
כדאמרי' בקדושין (שם) לכן נראה
ושקל דאורייתא הוא סלע והסלע
שתיהן הראשונה והשניה
מינה למקח וממכר פי'
איסר אחד מעשרים וארבעה בדינר של כסף
עלו בקושיא והשלישית
מי שמכר חפץ לחבירו
לפרש שאם מכר לו חפץ בכ"ד איסרין
ד' דינרי כסף שהם כ' דינר ואם
למאי נפקא מינה למקח וממכר דינר של
היא המחוור ועיקרם בענין
בכך וכך איסרין חייב לתת
כשהיו כ"ד בדינר ואח"כ זול והיה
נתן לו אבי הבן דינר זהב מחזיר
מעשר שני ונתתה בכסף.
לו איסרין א) שהן כל
כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב
לו הכהן חמשה דינרי כסף: אי אמרת
ל"ב בדינר אינו יכול לפטור עצמו
ונתתה הכסף בכל אשר
כ"ד דינרין דינ' דינ' של
למאי נפקא מינה לפדיון הבן אי אמרת
תאוה נפשך תנן התם
כסף שהן רביעי של סלע.
בשלמא דהבא טבעא הוי. ואין
בכ"ד איסרין ולומר הדינר הוא דאייקר
במעשר שני פ"ב ב"ש
דינר של כסף אחד מכ"ה
בשלמא טבעא הוי משער תנא במידי דקיץ
היוקר והזול תלוי בו: משער תנא
ואיסרין עמדו במקומן אלא יתן
אומר לא יעשה אדם
בדינר של זהב למאי נפקא
אלא אי אמרת פירא הוי משער תנא במידי
במידי דקיץ. שיער תנא פדיון הבן
לו דינר כסף או ל"ב איסרין:
סלעין דינרי זהב וב"ה
מינה לה' סלעין דפדיון
אחד מכ"ה בדינר זהב. קשה לר"ת
מתירין אמר רבי עקיבא
הבן. פי' דינר כסף הוא
במטבע הקצוב שאפי' בזמן שאינו
דאוקיר וזיל זימנין דמהדר ליה כהנא וזימנין
אני עשיתי לרבן גמליאל
רביע סלע כ"ה דינר כסף
איך היה בימיהם שהיה זהב
נמכר יותר מעשרים דינרי כסף
דמוסיף ליה איהו לכהנא אלא שמע מינה
ולר' יהושע את כספם
הוה דינר של זהב נמצאו
דינרי זהב. פי' אדם שמכר
בדינר ו' סלעים ורביע סלע
יקר כל כך שדינר זהב היה שוה כ"ה
יחזיר לו הכהן ה' דינרים שהזהב
ו)
טבעא הוי ש"מ תנן התם בית שמאי אומרים
ד)
מעשר שני שלו בסלעים
נמצא פדיון הבן שהוא ה'
דינר של כסף ועתה בזמן הזה זקוק
תמיד דמיו קצובין כ"ה דינרים שהוא
שהם של כסף וביקש
סלעים ד' חומשין מדינר
לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב ובית הלל
זהב שוה לכל היותר י"ב זקוקין כסף
המטבע והכסף הוי פירא לגביה
עוד למכור הסלעים בדינרי
של זהב וסבר האי תנא
מתירין ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר מחלוקת
ג
זהב בית שמאי סברי
עיקר המטבע דינר של זהב
ואור"ת דדינר זהב היה שוקל ב'
והמעות הן שהוקרו ואם נמכר
דהבא פירי הוי ואין
והכסף כמו פירות חשוב
בסלעים על דינרין דב"ש סברי כספא טבעא
דינרי כסף לפי שהזהב כבד מכסף
בשלשים לא יחזיר לו הכהן אלא
לאדם לקנות בדמי מעשר
ואין משערין אלא בדינר
ודהבא פירא וטבעא אפירא לא מחללינן וב"ה
וגם דינר זהב היה עב משל כסף
ז) חמישית שבדמיו שדמיו לעולם
ד
שני פירות אלא בירושלים
של זהב הילכך כשהן כ"ה
בלבד ולפיכך חוץ
דינר של כסף בדינר של
דאמר באלו טריפות (חולין דף נה:)
קצובין וארבעה חומשי דמיו הן
סברי כספא פירא ודהבא טבעא ופירא אטבעא
לירושלים לא יעשה. וב"ה
זהב נותן לכהן בפדיון
פדיון הבן: תנן התם. במסכת מעשר
נשתייר הימנו כעובי דינר זהב וכן
מחללינן אבל פירות על דינרין דברי הכל
סברי דהבא טיבעא הוי
הבן כ' דינרין שהן ד'
שני: לא יעשה
אדם סלעין דינרי
פרק עושין פסין (עירובין דף יט.)
וכספא פירא ומותר למכור
חומשי דינר של זהב ואם
מחללינן מ"ט מידי דהוה אכסף לב"ה כסף
פירות מעשר שני במטבע
הן ל' נותן לכהן כ"ד דינר
זהב. מי שיש לו סלעין כסף מעשר
ופרק בתרא דחגיגה (דף כז.) מה
לב"ה אע"ג דכספא לגבי דהבא פירא הוי
ברחוק חוץ מירושלים.
שהן ד' חומשי דינר של
מזבח שאין בעוביו אלא דינר זהב
שני לא יחליפם בדינר זהב להקל
וחלקו ר' יוחנן וריש
זהב ואם הן ט"ו דינר של
לגבי פירא טבעא הוי זהב נמי לב"ש אע"ג
המשוי מעליו: טבעא אפירא לא
משמע דדינר זהב לא היה עוביו שוה
לקיש חד אמר בסילעין
כסף בדינר של זהב נותן
דדהבא לגבי כספא פירא הוי לגבי פירא
על דינרין מחלוקת אבל
לכהן י"ב דינר שהן ד'
מחללינן. דרחמנא אמר וצרת הכסףח):
לשל כסף והיה בעוביו ובמשקלו שוה
פירות בדינרי זהב אפי'
חומשי דינר של זהב. אלא
טבעא הוי וחד אמר אף בפירות על דינרין
אבל פירות. ראשונים של מעשר
כ"ה דינר של כסף ואין להאריך כאן
לב"ש מחללין דדינרי זהב
אם תאמר הכסף מטבע
מחלוקת ולמ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת
שני: דברי הכל מחללינן. על דינרי
יותר בזה :
לגבי פירות ודאי טיבעא
והזהב פירא משער תנא
ט)
וטבעא אפירי לא מחללינן.
הוי וחד אמר בפירות
במידי דאוקיר וזיל שאם
זהב. דאפי' לב"ש דאמרי פירא הוא
אדמיפלגי בסלעין על דינרין לפלוג בפירות
על דינרין מחלוקת וכל
נמכר דינר זהב בכ"ה דינר
אע"ג דבהגוזל קמא
לגבי כספא מודו דלגבי פירא
על דינרין אי איפלוג בפירות על דינרין
שכן בסלעין על דינרין.
כסף נותן לכהן כ' דינר
ואמרי' תסתיים דר' יוחנן
טבעא הוא: מידי דהוה אכסף לב"ה.
(ב"ק דף צז:) גבי מעות של בבל והם
הוה אמינא ה"מ בפירות על דינרין אבל
הוא דאמר אפי' בפירות
א) נראה דצ"ל שהן אחד
בבבל פריך אי מלכות מקפדת היכי
זהב לב"ש אנו למדין מכסף לב"ה
מכ"ד מדינר של כסף שהן
בסלעין על דינרין מודו להן בית הלל לבית
כדמפרש ואזיל: לגבי פירא טבעא
רביע של סלע. ממטי להו דזבין בהו בהמה אלמא
שמאי דדהבא לגבי כספא פירא הוי ולא
הוי. כדקתני סלעין. אלמא תחילת
מחללינן טבעא אפירי התם שאני
מחללינן קמ"ל תסתיים דרבי יוחנן
שהפירות הם כבדים להוליך ולקנות
הפירות נתחללו על הכסף ומודו ב"ה
הוא
דאמר אין מחללין דאמר רבי יוחנן
דקדשו במעשר: אף בפירות על דינרין
מעות ירושלים מלכיות מקפידות
מחלוקת. שמאי והלל דלב"ש פירא
אסור
ולא אפשר אלא לקנות בהמה:
הוא ואין מחללין: לפלגו בפירות על
לגבי
דינרין. ולימרו ב"ש אין מחללין
ואנא ידענא
דכל שכן סלעין על דינרין וכו' דכיון דדהבא לגבי פירא פירא הוא כ"ש לגבי כספא:
הוה אמינא. דלא איפלוג ב"ה
אימא מודי להו דאין מחללין על דינרים: תסתיים דרבי יוחנן
עלייהו אלא בפירות אבל בסלעין
[הוא]
דאמר. לב"ש
אין מחללין
אפילו פירות
על דינרין דשמעינן
לרבי יוחנן דאיכא למ"ד
דהבא פירא הוי ואפילו לגבי נפשיה:
אסור