הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לגבי נפשיה מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי. וא"ת א"כ היכי
אסור ללוות דינר בדינר. שמא
יוקירו ויבא לידי רבית ובדינר זהב
יא א ב טוש"ע י"ד סי'
א) עדיו' פ"א מ"ט מע"ש
קאמר כדמפרש ואזיל: לעולם
אימא לך ר' יוחנן הוא דאמר דברי
מוכח לעיל (דף מד:) דרבי חייא סבר דהבא הוי טבעא קסב סעי' א:
פ"ב מ"ח בכורות נ:,
יב ג מיי' פ"ה מהל'
ב) עדיות פ"א [מ"י] מע"ש
הכל מחללינן. דלגבי פירא טבעא הוי: כיון דלענין מקח וממכר
דלמא היינו דוקא לגבי נפשיה ולא לגבי כספא וי"ל דלעיל סבר
פ"ב [מ"ט], ג) עדיות שם
מעשר שני הל' יד:
שויוהו רבנן כי פירא. כדתנן (לעיל
כמסקנא דהכא דאי לענין
מקח וממכר פירא הוי לגבי הלואה
דף מד.) הזהב קונה את
יג ד מיי' שם פ"ד הל' ה
מ"ט מע"ש שם מ"ח
בכורות נח:, ד) בס"א
הכסף: הכי נמי מסתברא. דרבי
נמי פירא הוי:
ועי' בר"ש פ"א דדמאי
❖
אלא
ולכשיאכלם,
משנה ב:
לב"ש. ולא שיסבור כמותו
יוחנן הוא דאמר מחללינן: הפורט
אסור ללוות דינר בדינר דינר דמאי אילימא
א
יד ה מיי' פ"ה שם הל'
סלע ממעות מעשר שני. מי שיש לו
אלא אליבייהו קאמר אי נמי
❖
דינר של כסף בדינר של כסף לגבי נפשיה
יד:
ר' יוחנן סבר לה כמתני' דהזהב
מעות נחשת של מעשר שני ובא
תורה אור השלם
מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי אלא פשיטא
קונה את הכסף:
לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים
1 וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
ב דינר של זהב בדינר של זהב ולמאן אי לב"ה
ושאני
רבינו חננאל
הלואה. השתא מצי מיירי
מפני משאוי הדרך: ב"ש אומרים
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
הא אמרי טבעא הוי אלא לאו לב"ש וש"מ
על דינרין מחלוקת דאמר
בכל הסלע מעות. אם בא לפורטן
בדינר כסף וכבית הלל
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
ר' יוחנן אסור ללוות
ר' יוחנן הוא דאמר אין מחללינן לא לעולם
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל
וא"ת היכי מוכח בסמוך ה"נ מסתברא
דברים יד כה
דינר בדינר ומיסתברא
אימא לך ר' יוחנן הוא דאמר מחללינן ושאני
הסלע: וב"ה אומרים. לא יפרוט
דר' יוחנן דאמר מחללין מדאמר ר'
2 וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
דינר של זהב בדינר של
זהב ואליבא דב"ש דסברי
הלואה כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן
יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללוות דינר
אלא חציין שהפרוטות יוצאות בירושלים
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
דהבא פירא הוא והוה
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו
וכשיבא שם יהא צריך לפרוטות מיד
כי פירא דאמרינן איהו ניהו דאוקיר וזיל לגבי
ליה כסאה בסאה ואסור.
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
מנ"ל דאיירי בדינר זהב וכבית שמאי
לקנות צרכי סעודה ואם ירוצו הכל
ואילו עמדה ההלכה בכך
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
הלואה נמי פירא הוי ה"נ מסתברא דכי אתא
היינו מקשין וכי ר' יוחנן
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
דלמא בדינר כסף וכב"ה וי"ל דעל
אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות
❖
רבין א"ר יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללוות דינר
כב"ש אמרה לשמעתיה
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
כרחך בדינר זהב איירי דאי בשל
ונמצא מעשר שני נפסד לפיכך ישאו
אלא כיון דנדחת לא חשש
בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו ש"מ
כסף ולבית הלל פשיטא דמחללין
פרוטות עמהן להוציא במקצת לכשיכלוד)
לה דתרצינן הכי לא לעולם
ת"ש הפורט סלע ממעות מעשר שני ב"ש
ר' יוחנן דאמר פירות על
א)
יפרוט הכסף שבידו מעט מעט:
דמתניתין היא (מע"ש פ"ב מ"ז) לא
הגהות הב"ח
דינרין דברי הכל מחללין
אומרים בכל הסלע
מעות וב"ה אומרים
השתא לב"ש כו'. דמדקתני ממעות
יעשה סלעין דינרי זהב א"כ אותן
(א) תוס' ד"ה בכל וכו'
דדהבא טיבעא הוי ואמאי
בשקל כסף בשקל מעות השתא לב"ש
מעשר שני ש"מ חילל פירות על
סלעין חילל פירות עליהן ולב"ש
שבכל פעם משתכר
אסר הלואת דינר בדינר
ג
❖
השולחני ונמצא:
משום דחזא דלענין מקח
הפרוטות: לגבי דהבא מיבעיא.
דוקא אסור ללוות דסברי דהבא
לגבי פריטי מחללינן לגבי דהבא מיבעיא
וממכר שויוה כפירא דתנן
דמחללין פירות. ותיובתא דמ"ד אף
פירא הוי אבל לב"ה מותר ללוות
שאני פריטי באתרא דסגיין חריפי לישנא
הזהב קונה את הכסף
בפירות על דינרין מחלוקת: הכסף.
דדהבא טבעא הוי דהא מחללין
גם הוא לענין הלואה
גליון הש"ס
אחרינא אמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש
משום חומרא דרבית
וצרת הכסף והלכת (דברים יד):
סלעין עליו ולב"ש נמי הוי טבעא
גמ' הפורט סלע ממעות
חד אמר מחלוקת בסלעין על דינרים דב"ש
עשאו כפירא ואסר. אבל
כסף ראשון. שחללת הפירות עליהם
לחלל פירות עליו וכן לקמן (דף מח.)
מע"ש. עיין לקמן דף נג
לגבי פירא לעולם טיבעא
סברי הכסף כסף ראשון ולא כסף שני
❖
ד
ע"א תוס' ד"ה דלמא אתי:
הוי. ואמרי' הכי נמי
אתה צריך לצור בידך ולהוליך ולא
ר"ש אומר אין דינר זהב קונה טלית
מסתברא דלא קאי ר' יוחנן
וב"ה סברי 1 הכסף כסף ריבה ואפילו כסף שני
שתחלל אותו כסף על כסף אחר:
אלמא לגבי פירא טבעא הוי ואפילו
כב"ש. וסלקה הכי לר'
אבל פירות על דינרין דברי הכל מחללינן
הכסף כסף ריבה. כסף יתירא כתיב
לגבי כספא מקרי טבעא דשמא
יוחנן לגבי פירא טיבעא
מוסף רש"י
הוי ומחללין מעשר שני
בפרשה: אף בפירות על דינרין
דאכתי כסף ראשון הוא וחד אמר אף בפירות
כילדותו מסתברא ומיהו ר"ח פירש
הפורט סלע ממעות
בדינרי זהב ואע"ג דאסר
מחלוקת. וטעמא דב"ש משום דדהבא
דהכי אמר רב האי גאון דדהבא פירא
על דינרין נמי מחלוקת ולמ"ד סלעין על
מעשר שני. מדמי מעות
ללוות דינר בדינר. ת"ש
פירא הוא ולא מתחלל עליה מעשר:
הוי לכל מילי ושמא בימי האמוראים
מעשר שני, שהיו לו פרוטות
א) מעשר שני ניתן
דינרין מחלוקת אדמיפלגי בסלעין על דינרין
ורוצה להחליפן בסלעי כסף
לאכילה ולשתיה ולסיכה
ולמ"ד בסלעין על דינרין. דוקא
היה זהב יוצא בהוצאה והוה טבעא
לפלגי בסלעין על סלעין אי אפלגי בסלעין
מפני משוי הדרך (בכורות
וכו' ותנן הפורט סלע של
פליגי וטעמא דב"ש משום כסף שני
ובימי הגאון לא היה יוצא כלל ולכך
נ:).
מעשר שני בירושלים ב"ש
על סלעין הוה אמינא ה"מ בסלעין על סלעין
הוי ולא משום דדהבא פירא הוא:
אמר דהבא פירא:
אומרים בכל הסלע מעות.
בכל הסלע מעות. רש"י פי' טעם
אבל בסלעין על דינרין מודו להו ב"ה לב"ש
וב"ה אומרים בשקל כסף
אדמיפלגי בסלעין על דינרין. שיש
ובשקל מעות פי' מעות
דדהבא לגבי כספא פירא הוי ולא מחללינן
לטעות ולומר טעמא משום דדהבא
בדברי ב"ה ובדברי ב"ש לא
הללו פריטי אינון ופשוטה
קמ"ל ת"ש הפורט סלע של מעשר שני
חשיב ליה פירא הוא ניפלגו בסלעין
נתן טעם משמע לב"ש יכול לעשות
היא ואסיקנא אלא דכולי
ב)
עלמא הכסף כסף ריבה
הוה
על סלעין ששניהם של כסף:
מה שירצה וכן לקמן בהפורט סלע
בירושלים ב"ש אומרים בכל הסלע מעות
ואפי' כסף שני פי' אפי'
אמינא. בסלעין על סלעין
הוא
בירושלים וקשה דבמסכת עדיות
וב"ה אומרים ה בשקל כסף בשקל מעות
הכסף שהוא דמי מעשר
שני מותר לפורטו בכסף
דפליג בית הלל עלייהו דלית להו
(פ"א מ"ט) תני להו בהדי דברים
השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא
אחר שנא' וצרת הכסף
אבל
כסף ראשון ולא כסף שני:
דב"ש לחומרא והוי ליה למתנינהו
ונתתה הכסף בכל אשר
אמרינן כסף ראשון ולא כסף שני לגבי דהבא
בסלעין על דינרין אימא מודו
להו.
בהדי קולי ב"ש לכך נראה דב"ש
תאוה נפשך וזהו כסף
דחשיב מיניה מי אמרינן כסף ראשון ולא
כסף ריבה. ואי איתמר
דלא מיתחלי משום דדהבא פירא
דוקא בכל הסלע קאמרי ולא יחליף
הכי איתמר ר' יוחנן
כסף שני אמר רבא ירושלים קמותבת
הוא קמ"ל: ה"ג הפורט סלע של
ב' וג' פעמים שבכל פעם משתכר
וריש לקיש חד אמר
שאני ירושלים דכתיב ביה ונתתה הכסף
מעשר שני בירושלים. שהיה מחליף
(א) החנוני ונמצא מפסיד מעשר שני
2
בסלעין על דינרין מחלוקת
בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן תא
סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם
ועי"ל דהכא דוקא יתן בכל הסלע
א) צ"ל בפרק מעשר שני וכו'
לצרכי סעודות מעשר: בית שמאי
מעות שלא יתעפשו בדרך קודם
שמע $הפורט סלע ממעות מעשר שני
ולסיכה וכו' תנן הפורט סלע
ג)
אומרים. אם בא להחליף כל הסלעין
שיגיע שם:
וכו'.
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות
לפלגי בסלעים על סלעים.
שבידו במעות יחליף: וב"ה אומרים.
וב"ה אומרים בשקל כסף בשקל מעות
לא יחליף אלא חציין שמא לא ישהה
ריב"ן ל"ג ליה דאמאי
אלא דכולי עלמא הכסף כסף ריבה ואפילו
בעיר עד שיוציא את כולן ויפקיד
יחלל על סלעין אחרים מיהו הא לא
כסף שני אלא אי איתמר דרבי יוחנן
בעיר עד רגל אחר והפרוטות
קשיא שהראשונים אינם חריפים
ור' שמעון בן לקיש הכי איתמר חד אמר
מתעפשות ואם יחזור ויחליפם
להוציאם בירושלים כמו השניים שהם
מחלוקת בסלעין על דינרין דב"ש סברי גזרינן
בסלעין נמצא שולחני משתכר שתי
מטבע אחר והא דאמר בהגוזל [קמא]
פעמים ומעשר שני נפסד: ת"ש.
(ב"ק דף צז:) התקינו שיהו כל המעות
שמא
מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים
דמחליף פרוטות ונוטל סלע: יוצאות בירושלים מ"מ אלו חריפין מאלו אך קשה דלקמן (דף נה:)
אמרי' ותנן לה במסכת מעשר שני (פ"ב מ"ו) סלע של חולין ושל
שמא
מעשר שני שנתערבו מביא בסלע מעות ומחלל עליהם מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק ופרש"י אבל לא יקח אחד מהסלעין
ויאמר אם מעשר הוא מוטב ואם לאו חבירו יהא מחולל עליו משום דאין מחללין כסף על כסף אפילו מדוחק וי"ל דהתם הסלעים
שוין זה כזה ולכך אין מחללין אבל מטבע שאינו חריף על החריף מחללין אי נמי אתיא כר' מאיר דתנן (שם מ"ח) בתר בבא דהפורט
סלע אין מחללין כסף על כסף דברי ר' מאיר וחכמים מתירין [לפנינו שם במס' מעשר שני לא נמצא כך וע"ש בתוי"ט שכתב דנוסחא אחרת
היתה לפניהם]:
השתא כספא לגבי פריטי מחללין. הא פשיטא ליה שיש חלוק בין ירושלים לחוץ לירושלים דחוץ לירושלים עיקר חלול הוא פירות על פריטי
או על סלעים כדי להקל משאו ובירושלים עיקר החלול הוא כסף על פירות כדי לאכלם או על פריטי כדי לקנות בהם צורך אכילה
ולכך לא פריך מינה ללישנא קמא ולא למ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת ופליגי אי דהבא פירא הוי אי לאו ולא פריך אלא למ"ד דטעמייהו
דב"ש משום כסף ראשון ולא כסף שני דלענין ראשון ושני סבור שאין לחלק בין תוך ירושלים לחוצה לה: בכל אשר תאוה נפשך. ואם
תאמר והא בעינן
פרי מפרי וגדולי קרקע וי"ל דלא ממעטין אלא
מים
ומלח אבל לא פרוטה דבפרוטה קונה בקר וצאן דהוו פרי מפרי:
אין