מה:
הזהב פרק רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין מטבע נעשה חליפין. אפילו לרב ששת דלא בעי כלי פסל
שמא ישהה עליותיו. עד שיספיק להיות לו סלעין מעשר עד
טו א מיי' פ"ו מהל'
א) [מתחללין ולא מתחללין
הכא מטבע כפרש"י משום דדעתיה אצורתא דעבידא דבטלה
שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה הבאה:
מכירה הל' א סמג
כ"ה גי' תוס' בסוכה מ:
ד"ה על חיין], ב) [לקמן
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
אסוקי מסיק להו. שאין משאן כבד שמעט הן: אפי' בפירות על
וא"ת ולרב נחמן דאמר לקמן (דף מז.) דכלי דוקא בעי וכי פליג
מז.], ג) לעיל מד., ד) מעשר
רג סעי' א וסעי' ג:
דינרין מחלוקת. דפירי נמי
אתי לשהויי: היינו דקתני לא יעשה.
ארב ולוי וי"ל דמטבע מיקרי שפיר כלי שראוי לשקול בו משקולת
טז ב ג מיי' שם הל' ד
שני פ"ד מ"ה, ה) [לעיל
מד.], ו) [צ"ל הזה],
ועוד דראוי לתלותו בצואר בתו ובלאו
ולא קתני לשון חלול דקסבר יש
טוש"ע שם סעי' ד
ז) בס"א: שכנגדו מקנה,
וסעי' ה:
הכי צ"ל דמקרי כלי דאי לא מקרי
חלול אבל חכמים החמירו עליו:
שמא ישהה עליותיו
דזימנין דלא מלו
זוזי
❖
יז ד מיי' פ"ה מהל'
ח) צ"ל ולהערים,
ואין מחללין מבעי ליה. הכי איבעי
כלי אם כן אמאי נעשה חליפין הלא
בדינרא ולא מסיק (א) ובית הלל סברי
לא
מעשר שני ונטע רבעי
❖
הל' י סמג עשין קלו:
אפילו לרב ששת דלא בעי כלי מ"מ
ליה למיתני ב"ש אומרים אין סלעים
גזרינן שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו
נמי
הגהות הב"ח
פירא מיהא בעי ומטבע לא מקרי
מעשר שני מתחללין על דינרי זהב
בדינרא אסוקי מסיק להו אבל בפירות על
פירי כדאמר בסמוך אפי' למ"ד אין
אי משום כסף שני אי משום דדהבא
(א) גמ' ולא מסיק להו
רבינו חננאל
דינרין דברי הכל מחללינן דכיון דמרקבי לא
❖
וב"ה:
מטבע כו' מידי דהוה אפירא לרב
פירא הוא דהוי איסור דאורייתא ולא
גזירה שמא ישהה עליותיו
משהי להו וחד אמר אפילו בפירות על
מיתפשי בקדושת מעשר: מטבע נעשה
נחמן ולקמן (דף מו:) נמי אמרינן
עד שיפרט ונמצא מתעכב
דינרין נמי מחלוקת בשלמא להך לישנא
חליפין. הבא להחליף מטבע בדבר
ולמאי דס"ד מטבע מאי כיצד ה"ק
מלעלות לרגל אבל
מוסף רש"י
בפירות על דינרין דברי
דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא
ופירי נמי עבדי חליפין ועוד אמרי'
אחר שלא בתורת מקח וממכר אלא
הזהב קונה את הכסף.
הכל מחללין. וחד אמר
בתורת קנין כדרך שקונין בסודר
לקמן (דף מז.) במנא למעוטי פירות
דגזרו ביה היינו דקתני יעשה ולא יעשה
הלוקח דינרי זהב טבועים
אפי' בפירות על דינרין
שהקונה נותן סודר למקנה והוא
ביה למעוטי מטבע אלמא לא מקרי
בדינרי כסף ונתן לודינרי
נמי מחלוקת והכין סוגיא
אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא
זהב, משיכת הזהב קונה את
דשמעתא כהאי לישנא
מקנה לו הקרקע או המטלטלין
פירי ואי גם כלי לא הוי אמאי נעשה
פליגי מחללינן ולא מחללינן מבעי ליה
הכסף לבעל הזהב ונתחייב
א)
ומשום גזירה דלישנא קמא
במשיכה שהוא מושך הסודר כדכתיב
חליפין אלא ודאי כלי מקרי וי"א
לו זה משקיבל דינרי זהב
עלתה בקושיא. וסוגיין
קשיא איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה
(רות ד) שלף איש נעלו ונתן לרעהו
שחשוב כלי לפי שיוצא בהוצאה וקונין
לתת לו דינרי הכסף ואינו
לב"ה דהבא טיבעא הוי.
חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין
יכול לחזור בו (לעיל מד.).
והא דאמר רבא האי
ב)א
אף מטבע שאע"פ ששנינו נתן
בו כל דבר ואין נראה דלקמן (דף
הכסף אינו קונה את
תנא סבר דהבא טיבעא
אמר רב פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה
מו.) משני בפרוטטות דליכא עלייהו
לו מעות ולא משך הימנו פירות
הזהב. שאם נתן לו דינרי
הוי עמדה. ודסתם לן
חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא
טבעא וכן מתני' דכל המטלטלין
יכול לחזור בו הני מילי כשנתנו
הכסף תחילה לא קנה
הזהב קונה את הכסף
ה)
ויכולים שניהם לחזור,
דמשמע דהבא פירא הוה
קונין זה את זה מוקי לקמן (דף
בתורת דמים כדרך מקח וממכר אבל
דבטלא תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו
ג)
דמטבע כסף הוי מעות,
אית לן לאוקומה דלגבי
מו:) אניקא ואניגרא אלמא אפילו
אם נתן בתורת חליפין כיון שמשך
בחליפין וש"מ מטבע נעשה חליפין לא
משום דחריפי לינתן בהוצאה
כספא בלחוד הוי פירא
ודינר זהב אינו אלא כשאר
היכא שאין יוצאין בהוצאה נעשה
זה את המעות נקנה לו החפץ שלו
אבל לכל מילי כגון מקח
בדמים אי הכי הזהב קונה [את] הכסף מחייב
מטלטלין ופירות, ומעות
וממכר בכלים ובפירות
בכל מקום שהוא: אין מטבע נעשה
ונקנה בחליפין:
אינן קונות עד שימשוך
מבעי ליה תני הזהב מחייב הכי נמי מסתברא
ולענין מתנה טיבעא הוי
מאי
לאו בחליפין. וא"ת וכי לא
חליפין. כדמפרש רב פפא: מ"ט
המטלטלין, אבל משיכת
ואינו נקנה בחליפין וגם
מדקתני סיפא הכסף אינו קונה את הזהב אי
המטלטלין קונה ואין אחד
אינו נעשה חליפין. ור'
דמ"ד כו'. הא ליכא למימר דאית
ידע סיפא דהכסף אין קונה
מהם יכול לחזור בו (שם).
שמעון סבר נמי דהבא
אמרת בשלמא בדמים היינו דאמרינן דהבא
את הזהב ועוד מאי מייתי בתר הכי
ליה דרב נחמן דאמר לקמן (דף מז.)
גבי מקח וממכר טיבעא
פירא וכספא טבעא וטבעא פירא לא קני
ועוד תניא מי אלימא ממתני' שזאת
אין קונין אלא בכלי דנעלו כתיב
הוי דתני טלית קונה דינר
זהב ואין דינר זהב קונה
אלא אי אמרת בחליפין תרוייהו לקנו אהדדי
א) הפרכא גופה כבר הביא ממתניתין
דא"כ אדמפלגי במטבע ליפלגו בכל
טלית וליתנהו להני
ויש לומר דה"פ מאי לאו אף בחליפין
דבר שאינו כלי אלא על כרחך ס"ל
ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כיצד
כולהו אלא אמר גאון
דהזהב קונה את הכסף בכל ענין בין
דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות
הלכה ב) דהבא פירא
מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף
הוי ומיקני אפילו בחליפין
בחליפין בין בדמים והכסף אינו
את שכנגדו ובמטבע לחודיה פליגי:
בדינר של זהב אע"פ שמשך את הכסף לא
ולא בעי אגב קרקע אפי'
משום דדעתיה אצורתא. דעתו של
קונה את הזהב בדמים וקתני אינו
במתנה. איתמר רב ולוי
קנה עד שימשוך את הזהב אי אמרת בשלמא
קונה ולא אינו מחייב משום דתנא
מקנה את החפץ ונוטל המטבע
חד אמר מטבע נעשה
בדמים משום הכי לא קני אלא אי אמרת
חליפין כלומר הנותן דינר
רישא הזהב קונה דמיירי גם בחליפין
בחליפין אינו סומך אלא על הצורה
זהב לחבירו בתורת חליפין
בחליפין נקני אלא מאי בדמים אי הכי אימא
ומשני דאף רישא לא מיירי אלא
שבו שאין המטבע חשוב אלא ע"י
קונה כמה דינ' וכמה. וחד
רישא הזהב קונה את הכסף כיצד מכר לו
בדמים ומשני תני מחייב אינו מגיה
צורה שבו וצורתא עבידא דבטלה
אמר אין מטבע נעשה
ב
חליפין. ואקשי' עליה תנן
המשנה אלא קונה פי' מחייב ומייתי
שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה
דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של
הזהב קונה את הכסף מאי
ועוד תניא לא קנה עד שימשוך
אחרת הלכך הוה ליה כדבר שאינו
כסף כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל
לאו בחליפין וש"מ מטבע
נעשה חליפין ופרקי' לא
משמע דאי אפשר לקנות אלא
מסוים ושלם ולקמן (שם) ממעטים
מקום שהוא אי אמרת בשלמא בחליפין
בדמים כלומר נתחייב בעל
במשיכת הזהב אבל מתני' מצי למימר
דבר שאינו מסוים מדכתיב נעל:
הכסף לתת לבעל הזהב
היינו דקתני נקנה כסף בכל מקום שהוא
הזהב. דינרי זהב דהוי ליה מטבע:
דאינו קונה בדמים:
דמי זהבו. אי הכי אימא
אלא אי אמרת בדמים האי נקנה כסף בכל
רישא דברייתא הזהב קונה
הזהב קונה. משמע מעכשיו הכסף
ונקנינהו
את הכסף כיצד מכר דינר
מקום שהוא נתחייב גברא מיבעי ליה אמר
קנוי לו בכל מקום שהוא שם ואין
של זהב בכ"ה דינרין
רב אשי לעולם בדמים ומאי בכל מקום שהוא כמות שהוא כדאמר ליה אי
לשון ו) הזהב נופל אלא בדבר שהוא
ג
של כסף כיון שמשך זה
דינר זהב נקנה הכסף בכל
אמר ליה מארנקי חדשה יהבינא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע"ג
בעין והחליף זה בזה ואי בתורת
מקום שהוא אי אמרת
דמים שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה
דעדיפי מינייהו מ"ט דאמר ליה לישנן קא בעינא להו אמר רב פפא אפילו
בחליפין היינו דקתני נקנה
דינר כסף אין כאן כסף קנוי אלא
הכסף בין רב למעט אלא
למ"ד אין מטבע נעשה חליפין מיעבד הוא דלא עביד חליפין אקנויי
אי אמרת בדמים נתחייב
המושך הזהב נתחייב לו מעות
מיקנו בחליפין מידי דהוה אפירא לרב נחמן פירא לרב נחמן לאו אע"ג
גברא מיבעי ליה למיתנא.
במשיכה זו והכי איבעי ליה למיתני
ואמרי' תני הזהב מחייב
דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין טבעא נמי לא שנא מיתיבי ד)דהיה
הזהב מחייב את הכסף וגורם למושך
כדאמרי' לעיל ופריק רב
עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה
אשי לעולם בדמים ומאי
לחייבו כסף: הכי נמי מסתברא.
נקנה כסף כל מקום שהוא
וחוזר
דבתורת דמים ולא בתורת חליפין
הכי קאמר נתחייב המוכר
דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין: וטבעא פירא לא קני. אי משום דמשיכת ממכר מפורשת
מן התורה כדלקמן (דף מז:) אי משום
לתת לקונה מאיזה מקום
שהוא המטבע שהתנה לו
דתיקנוה רבנן שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה: תרוייהו לקנו. דכיון דמטבע נעשה חליפין מה לי של כסף מה לי של זהב: ועוד
שאם אמר לו כספים
תניא כו'. דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן: אלא אי אמרת. קונה ואינו קונה דקאמר בחליפין קאמר: ליקני. דהא תנא רישא
חדשים אין יכול לתת לו
ישנים ואע"פ שהישנים
הזהב קונה את הכסף דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין: כמות שהיא. כמו שהתנה עמו: מארנקי חדשה. של מטבע סלעין
טובים הם מן החדשים
חדשים: לישנן בעינא. צריך אני להניחן זמן מרובה וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי: אפי' למ"ד אין מטבע נעשה חליפין.
דיכול למימר ליה ליישנן
לקנות את שכנגדו: אקנויי מיקנו בחליפין. קנין סודר או מטלטלין שכנגדו קונה אותו בחליפין מכיון שמשך בעל המטבע החליפין
בעינא להו. ואקשי' על
רב פפא דאמר מטבע
משכנגדו נקנה ז) המטבע לבעל הסודר: מידי דהוה אפירות. לרב נחמן כל דבר שאינו כלי קרוי פירא לגבי חליפין ופליגי רב ששת ורב
נקנה בחליפין מהא דתנן
נחמן לקמן (דף מז.) בשמעתין דאמר רב נחמן נעל דוקא כתיב שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין ומודה הוא שכל
במעשר שני פ' המוליך
דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי דכתיב (רות ד) לקיים כל דבר. אלמא אע"ג דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו נקנה הוא
פירות וכו' היה עומד
בגורן ואין בידו מעות
בחליפין של כלי מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי נקנו פירות לבעל הכלי: ואין בידו מעות. ורוצה לחלל מעשר שלו ח) והערים בפדיונו
אומר לחבירו הרי פירות
לחלל על ידי מקח וממכר שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב
חומש דכתיב (ויקרא כז) אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו
הללו נתונים לך במתנה
מעשר שני של אחרים: אומר לחבירו.
יוסף ממעשרו ולא הלוקח
שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש:
א) אולי צ"ל להני כללי. ב)
הרי פירות הללו.
שני: נתונים
לך במתנה. ומכיון שקנאן
של מעשר
זה במתנה נעשה הראשון
נכרי אצלם ויוכל לפדותם בלא חומש:
כ"כ הרא"ש בשם המחבר הלז.
וחוזר