מו:
הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה. רש"י ל"ג
כל הנישום דמים באחר. כל שרגילים לשום אותו כשנותנין אותן
כ א ב מיי' פ"ה מהלכות
א) [בקדושין איתא דיקא
בשר דשור ופרה חיים מיקרו נמי פירי ופריך לרב נחמן
דמים באחר דהיינו כל המטלטלים אם בא אדם לתתם דמים
מכירה הל' א סמג עשין
נמי ועי' תוס' זבחים יג.
פב טוש"ע ח"מ סי' רג
ד"ה דיקא נמי ועי' תוס'
בחפץ אחר דרכן לשומן בכמה ינתנו לו: כיון שזכה זה כו'. אם
בין למאי דס"ד מעיקרא בין למאי דמשני כל הנישום וקשה דא"כ
סעיף א:
דהכא ד"ה ופירי ועי' תוס'
הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא לרב נחמן שצריך לומר יש
נתנם בתורת חליפין כיון שמשכן זה כו'. ואשמועינן דמטלטלי ופירי
ג [מיי' שם הל' ו טוש"ע
יומא פד. ד"ה הנ"מ וע"ע
דמים שהם כחליפין ועוד קשה לרש"י
נעשין חליפין ולא בעינן כלי דשלף
ח"מ סי' קצה סעיף ב]:
תוס' חולין סז: ד"ה דיקא
כא ד מיי' שם הל' ד ועי'
נמי], ב) [לקמן מז.],
דפסק לקמן כר"ל לא מתוקמא כלל
איש נעלו (רות ד) לאו דוקא דלקיים
כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה
א
ג) [לקמן מז: וש"נ],
בהשגות ובמ"מ סמג
מתני' דקיימא לן דפירי לא עבדי
כל דבר דרשינן לקיים בכל דבר
ד) [עירובין סג: וש"נ],
נתחייב זה בחליפין ה"נ מסתברא מדקתני
שם טוש"ע ח"מ סי' קצט
א)
❖
ה) [ויקרא כז],
סעיף ב:
כדלקמן (דף מז.): הכי נמי מסתברא.
חליפין כרב נחמן וליכא לשנויי ופירי
סיפא כיצד החליף שור בפרה או חמור
ב
כב ה מיי' שם פ"ג הל'
נמי עבדי חליפין ולא יש דמים שהם
דלאו במטבע עסקינן דקתני סיפא
א סמג שם טוש"ע
בשור שמע מינה ולמאי דסליק אדעתיה
כיצד החליף שור בפרה כו': הכי
כחליפין לדברי רש"י דפסיק כר"ל ועוד
ח"מ סי' קצח סעיף א:
הגהות הב"ח
מעיקרא מטבע מאי כיצד הכי קאמר ופירי
כג ו מיי' שם הל' ה
קאמר ופירי נמי. כל מטלטלין אע"פ
דר"ח ורב אלפס וספרים קדמונים
(א) רש"י ד"ה הכי קאמר
טוש"ע שם סעי' ה:
נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה
גרסי ופירי נמי עבדי חליפין כיצד
שאינו כלי עבדי חליפין כיצד כו'.
כד ז מיי' שם פ"ה הל'
וכו' לה כל הנעשה דמים:
או חמור בשור הניחא לרב ששת דאמר
החליף בשר שור בפרה ובשנויא דכל
והכי מפרשינן לה כל (א) העושה
(ב) תוס' ד"ה ולרב נחמן
ב)
ד ועיין בהשגות
וכו' למ"ד מטבע נעשה
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
פירי עבדי חליפין אלא לר"נ דאמר כלי אין
הנישום לא קאמר בשר שור ועוד
דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנו
ב
❖
חליפין:
ח"מ סי' קצט סעיף ב:
דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך
בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב
אבל פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד הכי
כה ח מיי' שם פ"ו הל'
תקשה לרב נחמן דאמר פירי לא
זה בחליפין כיצד חליפין ומהו חליפין
ו סמג שם טוש"ע
קאמר $ ג יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף
ח"מ סי' רג סעי' ח:
עבדי חליפין דלא מצי מיירי בדמים
כגון המחליף שור בפרה. ואשמועינן
גליון הש"ס
דמי שור בפרה או דמי חמור בשור מאי
כו ט מיי' שם פ"ה הל'
ומיהו לפר"ת דחליפין שוה בשוה קני
אגב אורחיה בסיפא דפירי עושים
גמ' יש דמים שהן
ג סמג שם טוש"ע
טעמיה דרב נחמן סבר לה כרבי יוחנן דאמר
❖
לכ"ע אפילו פירי אתי שפיר ברייתא
חליפים. החליף שור בפרה גרסינן
ח"מ סי' קצט סעי' א:
כחליפין. עי' לקמן דף
דבר תורה מעות קונות ומפני
מה אמרו
סב ע"ב תוס' ד"ה הרי
ג) ד
ול"ג בשר שור: הניחא לרב ששת כו'.
דבסמוך ונראה דשור ופרה חיים
שנושה: תוס' ד"ה ופירי
משיכה קונה ה גזירה שמא יאמר לו נשרפו
הוי כלי חשוב לפי שמשתמש בהם
בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין
וכו' וי"ל דמסתמא לא
רבינו חננאל
חטיך בעלייה ומלתא דשכיחא
גזרו ביה
לטעון משוי ולחרוש ולמאי דשני כל
למאי דשני רב יהודה סיפא דמתני'
יחלוק. עי' ביצה דף
ט ע"א תוספות ד"ה
ודחה רב יהודה ואמר
הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן
אשמעינן דפירי עבדי חליפין ולא
רבנן מלתא דלא שכיחא לא גזרו
❖
ד) ו
והאר"י:
מתני' כל הנישום הוא
ולא פריך לר"נ אלא לפי מאי דס"ד
בעינן כלי. והא פלוגתא דרב נחמן
ביה רבנן ולריש לקיש דאמר משיכה
ופירושו כגון שביקש
מעיקרא דאמר ופירי נמי עבדי חליפין
ורב ששת היא לקמן בשמעתין (דף
לקנות חמורו של חבירו
מפורשת מן התורה הניחא אי סבר לה כרב
בדינר ושם לו פרתו בדינר
הגהות הגר"א
מז.). הניחא לרב ששת כו': ה"ק יש
וא"ת לישני דר"נ יתרץ כל הנישום
ששת מתרץ לה כרב ששת אלא אי סבר
ומסרה לו כדי שיתן לו
דמים שהן כחליפין. רישא וסיפא חדא
כמו שהוא לפי האמת $ ויש לומר
[א] תוס' ד"ה יש כו'
חמורו בדמים הללו כיון
לה כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין
ומקני כו'. נ"ב וכ"ד ש"פ
שמשך בעל החמור את
היא ואשמעינן דיש תורת דמים
דמסתמא לא יחלוק ר"נ על רב ולוי שהיו
אבל דעת הרמב"ם דאף
הפרה וזכה בה קנה גם
ומטבע לא קני היכי מתרץ לה על כרחך
קדמונים דמ"ד מטבע נעשה חליפין
שהמעות קונות בלא משיכה כחליפין
במלוה קני כמו במעות
בעל הפרה את החמור
כרב ששת מתרץ לה תנן כל המטלטלין
של סודר: כיצד החליף דמי שור
צריך לשנות כל הנעשה דכל הנישום
לענין מי שפרע וכאן דלא
בכל מקום שהוא מפני
שכיחא קני לגמרי אבל
שהן פירי בפירי וקונין
בפרה. מכר לו שור בכך וכך מעות
קונין זה את זה ואמר ריש לקיש ואפילו
משמע למעוטי מטבע וצריך לומר
לדעת תוספות וש"פ אף
זה את זה ואמרי' הכי
לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין
ומשך את השור ונתחייב לו המעות
כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ז תרגמא
למי שפרע לא קני בכל ענין
נמי מסתברא מדקתני כיצד
ומ"ד אינו נעשה אינו חולק כי אם
א"ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן
במלוה וע"ל סב ע"ב ד"ה
החליף שור בפרה וכו'
רב אחא בדינר אנקא ואניגרא אחד שפסלתו
הרי (ועמ"ש רבינו בח"מ
הניחא לרב ששת דאמר
במטבע אבל בפירי יסבור זה כזה:
לך בדמי השור וניאותו יחד וקבל
מלכות ואחד שפסלתו מדינה וצריכא דאי
סי' קצט ס"ק ה' וסי' ר"ד
ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי
פירי עבדי חליפין אלא
עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו את
❖
ס"ק י"ד):
לרב נחמן דאמר פירי לא
אשמועינן פסלתו מלכות משום דלא סגי כלל
חליפין מאי כיצד. וא"ת
הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור.
עבדי חליפין היכי מתרץ
אבל פסלתו מדינה דסגי ליה במדינה אחריתי
להא מתני' ופירש רב נחמן
ולפר"ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה
והכי קאמר כל הנישום דמים באחר
יש דמים שהן כחליפין.
מוסף רש"י
אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה
גם ר"ל אמאי ע"כ כרב ששת ס"ל
כל המטלטלין שאדם שם לחבירו ונותן
פירוש כגון ראובן שמכר
בחליפין ואי אשמועינן פסלתו מדינה משום
דבר תורה מעות קונות.
לו שומת דמיהן בשביל חפץ אחר
ולוקמא בפירי ובשוה בשוה וי"ל דומיא
פרה לשמעון בעשרה
מכיון שנתן מעות למוכר
דינרים ומשך שמעון
דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפין
שהיה לו ללוקח כיון שזכה זה לוקח
דלא סגי ליה לא בצנעא ולא בפרהסיא אבל
אין אחד מהם יכול לחזור,
הפרה ונתחייב בדמיה
כלי בכלי או כל הנעשה למאן דאמר
ראשון במטלטלין הראשונים שמשכן
דגמרינן מהקדש, דכתיב
פסלתו מלכות דסגי ליה בצנעא אימא אכתי
לראובן ובקש שמעון
ונתן הכסף וקם לו (חולין
למכור חמורו ואמר לו
נעשה חליפין דמיירי באינן שוה
ואפילו בתורת דמים על מנת להקנות
(ב)
מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין צריכא
פג.) קל וחומר בלוקח מן
ראובן אני נושה בך י' דינר
בשוה ה"ה סיפא דהחליף שור בפרה
לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה
ההדיוט
דמי פרתי מכור לי חמורך
אמר רבה אמר רב הונא ח מכור לי באלו קנה
(ערובין פא:)
לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי
מיירי באינן שוה ומיהו למאן דאמר אין
ומשיכה לא קניא (בכורות
והכי קאמר כל הנעשה
ויש
יג:). שמא יאמר לו.
דמים באחר כגון דמי
מטבע נעשה חליפין לא מצי למימר
שקנו לו מעותיו כל אונסי החליפין:
המקבל מעות, נשרפו
פרה שנעשו דמים לחמור
כיצד החליף דמי שור בפרה.
דבשוה בשוה יועיל דא"כ מאי פריך מכל הנעשה דמים באחר
שם לו השור בדמים ע"מ שיתן לו
חיטך בעליה. אי מתרמי
כיון שזכה בעל החמור
זה פרה באותן מעות קנה: מאי טעמא דרב נחמן. דאמר דמים
וממתני' דמטלטלין קונים זה את זה דמייתי בסמוך דמטבע נעשה
ליה דליקה לאטרח
בפרה נתחייב בעל הפרה
לאצולינהו, סבר לא
בחמור אם מת או כחש
כי האי גוונא קנו ואנן תנן מעות אינן קונות: סבר לה כר' יוחנן.
חליפין דלמא איירי שוה בשוה ולעיל נמי אמאי הוצרך לשנויי
בשריפתן אפסיד ולא
אע"פ שעדיין לא משך
בפרוטטות הא שוה בשוה הוא דמשום טריסית היתר לא מקרי
דאמר לקמן (דף מז:) דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי קונה
בהצלתן אשתכר, להכי
הגיעו. ואמרי' מאי טעמא
מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו: ומפני מה אמרו
אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות דאז
אוקמינהו ברשותיה להיות
ה)
דרב נחמן כלומר מאי
הפסד השריפה עליו והשכר
שנא דמים הללו משאר
משיכה קונה. ולא מעות: גזרה שמא. יניחם לוקח בבית מוכר
דומה לחליפין אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי ולא
לחזור אם נתיקרו דלימסר
דמים דעלמא דלא קנו עד
למטבע וא"ת למ"ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי
זמן מרובה ותפול דליקה בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל
נפשיה לאצולינהו (קידושין
דמשיך והני דמים קנו אף
כח: וכעי"ז ערובין פא:) דאי
אתא י"ל דאתא לרבות מרוקא או דבר שאינו מסוים היכא דהוי
לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו אם ירצה דכיון שאם יתייקרו
על גב דלא משך. ופריק
מוקמת להו לפירי באחריות
רב נחמן סבר לה כר' יוחנן
שוה בשוה דממעטינן להו לקמן מתורת חליפין א"נ ללוי דאמר
ברשותו יתייקרו ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו כי דידיה
הלוקח שנתן מעות, אי
דאמר דבר תורה מעות
לקמן בכליו של מקנה אתי קרא למימר דאם הוא שוה בשוה אפי'
חשיב להו וטרח ומציל. וכיון דתקנתא דרבנן בעלמא הוא במכר
מתרמי דליקה בבית המוכר
קונות ומפני מה אמרו
בכליו של קונה מועיל: יש דמים שהם כחליפין. ומקני
שהפירות שם לא טרח
דשכיח עבוד רבנן תקנתא במכר דלא שכיח כגון האי שיהיו שמין
עד שימשוך גזירה שמא
[א]
לאצולינהו, אבל סתם מושך
יאמר לו נשרפה חטיך
דמי מטלטלין במטלטלין לא עבוד רבנן תקנתא במשיכה: ולריש
להו במחילת הדמים אף על גב דאמר בקדושין (דף ו:) המקדש
ממטי להו לביתיה (חולין
בעלייה והך דשכיחא
לקיש דאמר. לקמן בפרקין (דף מז:): משיכה מפורשת מן התורה.
במלוה
אינה מקודשת ובמכר לא קנה היינו כי קדשה או קנה
פג.).
גזרו בה רבנן אבל דמי
פרה בחמור מילתא דלא
החפץ
במעות שחייב לו אבל
קדשה או קנה בהנאת
וכיון דמדאורייתא מעות לא קנו לא שנא מכר דשכיח ולא שנא מכר
שכיחא היא הלכך לא
מחילת מלוה מועיל כמו ארוח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון:
דלא שכיח מעות לא קנו. הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירי
גזרו בה רבנן. וקיימא לן
עבדי חליפין מתרץ לה למתני' כרב ששת וכדשני רב יהודה כל
כל
כרב נחמן דפירי לא עבדי
חליפין. ושינויא דשני
הנישום דמים באחר כגון מטלטלין ופירי שאדם רגיל לשומן כשנותנן
שינויא היא ותירוצא דהא
דמים באחר היכא דעשאם חליפין כיון שזכה זה כו': אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר. כלי בעינן: ומטבע. בתורת דמים נמי
מתני' כוותיה דייקא והל'
לריש לקיש לא קני דנישני כרב נחמן דאמר יש דמים שהם כחליפין דהא לריש לקיש מדאורייתא יליף דמעות אינן קונות ואפילו במכר
כוותיה. כל המטלטלין
קונין זה את זה אפי' מעות
דלא שכיח נמי: היכי מתרץ להאי. החליף שור בפרה דמתניתין לא בחליפין ולא בדמים: ואפי' כיס מלא מעות. ועל כרחך
א)
רעות במעות רעות כגון
בחליפין קאמר דאי בתורת דמים מעות לא קנו ש"מ מטבע נעשה חליפין ונקנה בחליפין: תרגמא רב אחא. בששתיהן מעות פסולות דהוה
נייקא ואניגרא והוא מטבע
ליה כשאר מטלטלין מחליף כיס מלא דינרי אניקון בכיס מלא של דינרים אניגרא: אחד מהם פסלתו מלכות ואחד מהם פסלתו מדינה.
שפסלתו מלכות או פסלתו
מדינה זו וסגי לה במדינה
המלך גזר שלא יוציאו ובני מדינה לוקחין אותו בהצנע ואחד מהם פסלתו מדינה בני מדינה שנאוהו אבל המלך לא צוה ומוציאין
אחריתי ודברין ברורין הן:
בשאר מדינות המלך: דלא סגי כלל. לשון הילוך הוא: מכור לי
באלו.
אותם
אחז בידו מעות ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך
קנה.
באלו
שבידי ולא
הקפיד לשאול כמה הם וקיבלם מיד הלוקח:
לוקח
החפץ במעות
הללו ואין אחד מהם יכול לחזור:
א) אולי צ"ל ניאקא וכ"ה גי'
הערוך בערך אנגרא:
ויש