ו:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסותא. מרחץ: פרשי מינה. מלרחוץ בה: ואמר ליה רב אושעיא
תקפה כהן אין מוציאין ולכך אפי' לא תקפה אסורין בגיזה ועבודה
לה א מיי' פי"א מהל'
א) [עי' תוס' מנחות עא:
לרבה גרסינן: לכפרי. שם מקום: כי אתא לסורא. כשהיה עובר
מספק משום דשמא יש לכהן חלק בו ולכך יכול לתוקפה אלמא אפי'
ד"ה ומתירין], ב) [טהרות
בכורים הלכה יט
פ"ד מי"ב נדרים יט.],
סמג עשין קמד טוש"ע
דרך סורא לילך לכפרי: ספק בכורות. כגון בהמה שילדה ואין ידוע
לא תקפה חשיב כאילו תקפה כבר והקדישה בעודה בידו ודחי רבה
ג) [עיקרו במשנה בכורות
י"ד סי' שה סעיף יג
אם בכרה כבר אם לא: אחד
בכור אדם. כגון שהפילה אמו לפניו
דהתם אם תקפה כהן מוציאין מידו ואע"פ שאין לכהן בו כלום דאפי'
ט. ודרך הש"ס לקצר כמ"ש
וסעיף כ וסעיף כה:
לו ב מיי' שם פי"ב
כבר תקפה מוציאין מידו ואפי' הכי
ספק דבר הפוטר בבכורה ספק רוח
תוס' סוכה ד. ד"ה בית],
ד) בכורות נח:, ה) שם נט.,
הל' כא ועי' בהשגות
הפילה והבא אחריו בכור: בין טמאין.
אסורין בגיזה ועבודה ועל כרחך משום
מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר
א)
ו) [דף ז.], ז) נ"א כדקאמרי.
ובכ"מ ופ"ד מהל' בכורות
כגון פטר חמור: המוציא מחבירו
דקדושה הבאה מאליה שאני וא"ת
רש"ל, ח) צ"ל משום. רש"ל,
דידי הוא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו
הל' ז ופ"ה שם הל' ב סמג
ט) [דף נט.], י) [ויקרא כז],
שם וסי' ריא טוש"ע י"ד
כו'. קס"ד אם ביד ישראל הן הוי
אמאי אין מוציאין מידו והלא הבעלים
אקדשה פרשי מינה רב חנניה ורב אושעיא
כ) [בכורות נט:], ל) [ויקרא
סי' שכא סעיף י וסעיף יג
יאמרו ליתן לכהן אחר וי"ל במכירי
כהן מוציא מחבירו עליו הראיה ואם
כז], מ) [ועי' תוס' חולין
יד טו טז וסי' שטו סעיף
וכולהו רבנן וא"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת
תקפה כהן ושתיק ישראל והדר צווח
כהונה $ א"נ אינו יכול לתובעו רק
צה. ד"ה ספיקו], נ) [צו.
א:
קמיה דרב חסדא לכפרי בעי מיניה כי אתא
❖
לז ג מיי' פ"א מהלכות
ד"ה מ"ט דרבנן],
הוי ישראל מוציא מחבירו: אסורין
טובת הנאה שיש לו בו למ"ד טובת
מעילה הל' ח סמג
לסורא א"ל רב המנונא מתני' היא ב) ספק
בגיזה ועבודה. מספק שמא קדשים
הנאה ממון ומפרק הזרוע (חולין דף קלג.)
לאוין שמ טוש"ע י"ד סי'
בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה
הם: דקתני המוציא. משמע בין כהן
דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא
א
ב
שטו סעיף א:
הגהות הב"ח
לח ד מיי' פ"ה מהל'
בין ישראל: וכי לא תקפו. חמור כח
בין טהורים בין טמאים $ המוציא מחבירו עליו
הוא משמע דאינו חייב לשלם אין
(א) גמ' דאמר רבה מנין
בכורות הל' ג [ופ"ב
ראיה דשמא מיירי כשאכלו כדאמרינן
הקדש לאוסרן בגיזה ועבודה ש"מ
הראיה ותני עלה ג אסורים בגיזה ובעבודה והא
❖
הל"ה] סמג עשין ריא
הראוי:
דאת"ל תקפו אין מוציאין אותו מידו
התם (דף קל:) המזיק מתנות כהונה
טוש"ע י"ד סי' שטו סעיף
הכא דאמר תקפו כהן ד אין מוציאין אותו מידו
א וע"ש בהגה"ה:
הקדישה מקודשת: לעולם אימא לך.
או אכלן פטור:
דקתני המע"ה וכי לא תקפו אסורין בגיזה
לט ה מיי' פ"ח שם הלכה
פוטר ממונו בממון כהן. וכן
גליון הש"ס
גבי בכור דאפי' תקפו כהן מוציאין
[א]
יד סמג עשין ריב:
ובעבודה אמר ליה רבה קדושת בכור קאמרת
מ ו מיי' שם הל' ח והל"י
גמ' המוציא מחבירו. עיין
הוא מסקנא דאם תקפה
אותו מידו מסתמא בחזקת ישראל הן
❖
לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו
סמג עשין שם:
נדה כה ע"א תוס' ד"ה
כהן מוציאין מידו תימה דבפ' השואל
ולעולם הכהן קרוי מוציא מחבירו
גבי: תוס' ד"ה והא כו'
ואפילו הכי אסורים בגיזה ובעבודה דקדושה
(לקמן דף קב: ושם) ובפרק בית כור
וטעמא דגיזה ועבודה לאו משום דיהא
א"נ א"י לתובעו. נראה
הבאה מאליה שאני אמר ליה רב חנניה לרבה
(ב"ב דף קה. ושם ד"ה אבל) גבי אחד
לכהן שום כח בהן דתפשוט מינה
שכן דעת רש"י בב"ק סו
מוסף רש"י
❖
ע"א ד"ה עד שצבעו:
ששכר מרחץ מוקי שמואל הא דיחלוקו
להיכא דאי תקפו אין מוציאין מידו
תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר
ג)
ספק בכורות כו'
בבא באמצע החדש אבל בבא בסוף
הקדישה הוי הקדש אלא הכא משום
המוציא מחבירו עליו
להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו
הראיה. כהן דבעי לאפוקי
החדש כולו לשוכר והא מסיק הכא
איסור ספק גיזת קדשים וקדושה הבאה
הגהות הגר"א
מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו
מיניה עליו להביא ראיה שהן
מאליה שאני שאם בכור הוא מאליו
דמוציאין מידו וי"ל דהתם נכנס בהיתר
[א] תוס' ד"ה פוטר וכ"ה
בכורות, שלא הפילה נפל
בממונו של כהן אמר ליה אביי אי משום הא
לכך מהניא תפיסתו אבל הכא לא
קדוש ואיכא לספוקי בהכי אבל גבי
קודם לכן, ואי תפס להו כהן
מסקנא כו'. נ"ב וכ"ד ש"פ
לא תסייעיה למר הכא במאי עסקינן כגון
על הבעלים להביא ראיה
אבל הרמב"ם חולק וכתב
בהיתר תפס כי אם בספק והא דאמרי'
מסותא דאין קדושה באה אלא על
הרשב"א דלמסקנא דמפרש
דלאו בכור הוא (נדרים יט.).
דלית ליה אלא תשעה והוא דמה נפשך אי
בפ"ב דכתובות (דף כ. ושם ד"ה ואוקי)
פיו של זה אימא לך דאפי' אם תמצי
קפץ אחד מן המנויין
ספיקות ספק פ"ח אין
בר חיובא הוא שפיר קא מעשר אי לאו בר
שנים החתומים על השטר ובאו
לומר תקפה אין מוציאין הקדישה בלא
לתוכן. אותן שכבר עברו
ראיה דבפ"ח לא זכה כהן
ובשה כבר אתחזק בה
בפתח תחת השבט, אע"פ
חיובא הוא תשעה לאו בר עשורי נינהו הדר
אחרים ואמרו אנוסים היו כו' אין
תקפה לא הוי הקדש דאין יכול להקדיש
הבעלים כו' (ועמ"ש רבינו
שאינן עדיין מעושרין וכגון
דבר שאינו ברשותו: דמסייע לך.
נאמנים ומסיק דאוקי תרי בהדי תרי
❖
אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו
ביו"ד סי' שט"ו ס"ק ב').
שמנה וחזר אחד מהן
דגבי ספק בכורות אם תקפה כהן
ואוקי ממונא בחזקת מריה ואין נאמנין
וקפץ לתוך הדיר דהמנויין
בר עשורי היא ד) דתנן ה קפץ אחד מן המנויין
הויין פטורין במנין הראוי
מוציאין מידו: הספיקות. לקמןו) מפרש
דקאמר פרש"י דאם תפס המלוה לא
לתוכן כולן פטורין ואי ס"ד ספיקא בעי עשורי
כדמפרש בגמ' דאין ידוע
רבינו חננאל (המשך)
מפקינן מיניה צ"ל שתפס קודם שבאו
בספק פדיון פטר חמור דמפריש עליו
איזה הפטור לכך כל מה
לעשר ממה נפשך דאי בר חיובא הוא שפיר
עדים לפסול השטר דהיינו קודם
טלה לאפקועי איסורא והוא לעצמו
שבדיר פטורין (בכורות נח:)
חמורים מעשרן והן שלו
מעשר ואי לאו בר חיובא הוא נפטר במנין
או: מאותן עשרה שיצאו
ושם פירשנו שמועה זו.
שנולד הספק ועי"ל דאין נאמנין דלא
שאין צריך ליתנו לכהן שהמוציא
חוץ לפתח ונטל עשירי
והדר ביה אביי ואמר לאו
הראוי ה) דאמר (א) רבא ו מנין הראוי פוטר
מקרעינן ליה ולא מגבינן ביה ולא
מחבירו עליו הראיה ופדיון פטר חמור
ונפטרו הט' וקפץ אחד מן
[מילתא] היא דאמרי דכל
לענין תפיסה: ותשעה לאו בר
אלא
הט' לתוך הדיר, כל אותן
בר עשורי הוא אם יש לכהן י' פטרי
ספק לאו בר עשורי הוא
שבדיר פטורים אם אינו
מדתנן קפץ א' מן המנוין
עשורי נינהו. דאין צריך לצרפו לגורן אחר דלא באו לעולם לכלל
חמורים שנפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהם עשרה
ניכר איזה הוא, דשמא יצא
לתוכן כולן פטורין פי'
חיוב ודאי ודוקא היכא דהוו עשרה מתחלה הוא דאיצטריך לצרפו
שיין ומעשרן והן שלו הלכך ספק פדיון פטר חמור ביד ישראל
בעשירי והוא אינו ראוי לכך
כיצד מעשרן מכניס צאנו
לגורן אחר: קפץ כולן פטורין. תימה דלבטל ברובא וליחייבו
❖
שכבר נפטר (שם מכת"י).
לדיר ומוציאן אחד אחד
נכנס לדיר עם שאר טלאים שלו להתעשר ואי נפקא בעשירי ליפוק:
במנין כדתנן כיצד מעשרן
ואי ס"ד. יש לכהן צד זכייה בו נמצא זה אם יצא בעשירי פוטר
כולהו במעשר דהא דדבר שבמנין לא בטיל היינו מדרבנן וקבוע
כונסן לדיר ועושה להן
ממונו בממונו של כהן: למר. רבה שהוא רבו: אם בר חיובא
נמי אין שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין וידועין ולא ידע
פתח קטן כדי שלא יוכלו
רבינו חננאל
שנים לצאת באחד ומונה
הוא. אי האי גברא בר חיובא הוא לעשורי שפדיון זה לאו פדיון
מאיזה לקח כגון מ) ט' חנויות ובריה נמי לא הוי כדפרי' בחולין
בשבט א' ב' ג' ד' ה' ו' ז'
מסותא דהוו מינצו עליה
(דף צה) נ) ואין לומר שלא נשאר בעדר רק אחד דליכא רובא דלשון
פטר חמור שלו הוא הרי יש לו י' טלאים וחייב לעשרן שפיר
ח' ט' והיוצא עשירי סוקרו
בי תרי כל חד אמר
לתוכן לא משמע הכי: לפטרו במנין הראוי.
קמעשר: אי לאו בר חיובא הוא. שפדיון זה של כהן לא פטר
תימה דהכא
בסיקרא ואומר ה"ז מעשר.
דידי הוא קם חד מינייהו
ואם קפץ מאותן שהן חוץ
אקדשה והוו פרשי מיניה
ליה מידי דתשעה לאו בני עשורי נינהו: לאו מילתא היא דאמרי.
לא שייך מנין הראוי דלא שייך אלא היכא דאין כי אם עשרה והתחיל
לדיר ונכנס לדיר ונתערב
רב חנינא ורב הושעיא
דודאי סייעתא היא למר דאי הוה צד זכייה לכהן ביה מספק
למנות ומת אחד מהן ואין כאן י' אפ"ה פטורים אותן שיצאו ולא יצטרפו
בצאן שבדיר שעדיין לא
וכולהו רבנן. ופשיט
לגורן אחר כיון שתחילת יציאתן היה ראוי להשלים המנין אבל
ואשתכח דכל הני טלאים ספק חייבים במעשר ספק אין חייבים
נתעשרו ואינם יודעים
רב המנונא מהא דתנן
איזהו. נעשו אותן ספק
ספק בכורות אחד בכור
הכא שיש בעדר הרבה ישלים המנין ויהא עשירי וי"א קודש
מספיקא לא הוי צריך לעשורינהו ז)כדקאמרת לעשורי ממה נפשך דכל
ונפטרו כולן ואם נאמר
אדם ואחד בכור בהמה
ויקרא לשניהם עשירי מספק אם יש מנוי ביניהם אם לאו וכן יעשה
ספק חייב ספק פטור לאו בני עשורי נינהו ואפילו היכא דאיכא
כי דין הספיקות להתעשר
בין טהורין בין טמאין
למימר ממה נפשך: קפץ אחד מן המנויין כו'. היה מעשר טלאים
בכל אחד עשר ובאחרונה שלא ישאר עשרה יצטרפו לגורן אחר:
ממה נפשך אמאי אין
המע"ה. ותני עלה אסורין
מעשרין גם (לאו) [להו]
בגיזה ובעבודה. והא הכא
והתחיל למנות כשהיו יוצאים בפתח הדיר ועד שלא הגיע לעשרה
ולא
ממה נפשך נעשרינהו ואם
אילו תקפו כהן אין
קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר ואינו מכירו: כולן פטורין. בין אותן שיצאו בין אותן שבתוך הדיר ואפילו הן אלף. שיצאו פטורין ח)(שהם)
יצא עשירי זולתי זה שקפץ
מוציאין אותה מידו דקתני
מנין הראוי שכשמנאן היה המנין ראוי להשלים ולבא לכלל מעשר ואמרינן בבכורות והכא מייתינן לה מנין הראוי פוטר ואותן שבתוך הדיר
מן המנין שפיר ואם זה
המע"ה ואע"ג דלא תקפן
ט)
שיצא עשירי הוא זה
אסורין בגיזה ועבודה
פטורין משום זה המעורב דכל אשר יעבור תחת השבט אמר רחמנא י) ולא שעבר כבר וכל חד מינייהו ספק כבר עבר הוא: ואי ס"ד
שקפץ שהוא פטור ואין
ש"מ דכל היכא דאילו
ספיקא. דאיכא למימר ממה נפשך בעי לעשורי שמא יעשה כתורה וכמצוה נעשרינהו להנך דבתוך הדיר ממה נפשך כל י' שיוצאין אם מעשר
הפטור פוטר את החייב
תקפן אין מוציאין אותה
נפטרו במנין הראוי פי'
מידו הקדישה בלא תקפה
שלהן בר חיוב וכראוי הוא כגון שלא יצא אותו הקופץ לתוכן שפיר קא מעשר: ואי לאו בר חיובא. כגון אותן עשרה שיצא זה לתוכן
מנין הראוי כגון שיש
מקודשת. ודחי לה רב'
ואין עשירי שלהן מעשר: נפטרו. מן המעשר: במנין הראוי. שכשמנה א' ב' ג' היו בדיר טלאים הרבה שהיו ראוין להשלים ופוטרין מניינו:
לו עשר צאן בדיר ורצה
ואמר לעולם אימא לך
דאמר רבא. בבכורות (דף נט.): מנין הראוי פוטר. היה לו י' טלאים ומנה חמש ומת אחד מן שאינן מנוין המנוין פטורין ושאינן
לעשרן ופתח להם הפתח
אפי' תקפן כהן (אין)
שיצאו ועשירי יסקרהו
מוציאין אותה מידו ואפ"ה
מנוין מצטרפין לגורן אחר שיולדו לו טלאים עד שיגיע זמן הגורן ויצטרפם עם אלו אבל המנוין פטורין במנין הראוי. ויליף לה כ) מאשר
בסיקרא והתחיל לצאת
אסורין בגיזה ועבודה
יעבור ל) ולא שכבר עבר דמשעבר תחת השבט ולא עלה בידו לעשר שוב אינו מעבירו פעם אחרת כשיולדו לו טלאים לצרף עמהם:
אחד אחד והוא מונה מי
דקדושת בכור קדושה
אלא שיצא בתחלה קורא אחד
הבאה מאליה היא ושאני
והיוצא אחריו מנאו שני
מקדושה דמקדישין לה
ואחריו שלישי וכן כולן עד שיצאו התשעה אלו התשעה כולן המנין פטרן שאין אחד מהן נקרא עליו שם עשירי
במילי. אמר ליה רב חנינא לרב' תניא דמסייעא לך שאם תקפן כהן מוציאין אותו מידו דתניא הספיקות נכנסין לדיר
והיוצא עשירי הוא הקדוש וכיון שכל אחד שיצא מן הדיר נשאר בדיר הראוי להיות א) בדיר נפטר היוצא מיד
להתעשר וכו' ואמר ליה אביי הא לא מסייעא ליה הכא במאי עסקינן בדלית ליה אלא ט' וזה הספק דמה נפשך אי
ואע"פ שקודם יסקרו בסיקרא קפץ מתוך הדיר ויצא לחוץ ונתערב עם המנוין התשעה נפטרו במנין הראוי למעשר
לא בכור הוא שפיר קא מעשר ואי בכור הוא בני ט' נינהו וט' לאו בני עשורי נינהו. ופשטינן לקמן דהני ספיקות
אע"פ שלא יצא אחריהן עשירי הואיל ובשעה שיצאו במניינם היה בדיר מי שיעבור עשירי תחת השבט היוצא
לאו ספק בכורות הוא אלא ספק פטרי חמורים הן וכדרב נחמן דאמר בבכורות פ"א [דף יא] ישראל שיש לו י' פטרי
א) אולי צ"ל הראוי להיות מעשר נפטר היוצא וכו'.