הזהב פרק
רביעי בבא
מציעא
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל חליפין מיקפד קפדי. שיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו
ויש לו לחבירו עליו דין אונאה. אם אין במעות כדי דמי
החפץ
כז א מיי' פי"ג מהל'
א) [לעיל מו: וש"נ],
שפחתו שתות: כחליפין דמי. ולקמיה פריך והא אין מטבע
נעשה
החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:
ב) [עירובין סג: וש"נ],
מכירה הל' ב סמג
רב הונא סבר כר' יוחנן. ומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני
ג) [לעיל מה:], ד) קדושין
לאוין קיג טוש"ע ח"מ סי'
חליפין: דמכור לי קאמר. לשון ממכר ולא לשון חליפין: פשיטא
כו. [וש"נ], ה) [קדושין יג.],
רכז סעיף יט:
כחליפין דמו: בכליו של מקנה.
לן דמים ואין מקפיד עליהן. נתן לו
מעות או חפץ בשביל חפץ
דמים כיון דלא שכיחי
כח ב מיי' שם פ"ה הל'
ו) [שם ח. כח: לעיל מו:],
ז) [רות ד], ח) [ע"ב],
אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן
דוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של
א סמג עשין פב
ט)
ויש לו עליו אונאה קנה אף על גב דלא משך
ט) ובגיטין דף מ. מייתי
א
טוש"ע ח"מ סי' רג ס"א:
לראות אם ישנן כדי שויין: הא אמרינן
קונה [א] דהא מקרא יליף לקמן ואי
כט ג מיי' שם הל' ב
בשם רש"י דמכ"ש בכליו של
דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ויש
דקני. בלא משיכה: חליפין ומקפיד
לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן
קונה. העתק מחלופי
טוש"ע שם סעי' ב:
לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר ליה רב
גירסאות, י) [ועי' היטב
ד [מיי' שם פ"ו הל' א
עליהן. נתן לו חפץ בחפץ בתורת
פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת
תוס' גיטין לט: בסד"ה
טוש"ע שם סעי' א ג]:
אבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ואין
דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע
חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר
❖
ל ה מיי' שם פ"ה הל' ה
משום דהוי],
גאולה
זו מכירה וכן
ופירי י):
וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה
לו עליו אונאה פשיטא דמים ואין מקפיד
[והל' ו] סמג שם
טוש"ע ח"מ סי' קצה
הוא אומר אם לא יגאל ונמכר.
כל כך: מהו. מי קנו תרוייהו
עליהן הא קאמרינן דקני דכחליפין דמו
סעיף א ב:
תורה אור השלם
במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל
וקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח
לא ו מיי' שם פ"ג הל' ח
חליפין ומקפיד עליהן מאי אמר רב אדא בר
והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי
דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא
1 וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל
סמג שם טוש"ע ח"מ
אהבה תא שמע הרי שהיה תופש פרתו
סי' רב סעי' א:
להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם
יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן
עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל
לב ז מיי' שם פ"ה הל' ו
ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור
הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר
השני: פרתך למה. הבאת בשוק:
בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.)
סמג שם טוש"ע ח"מ
שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן
אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך
אמר רבא אטו חליפין. דקרא:
דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו
סי' קצה סעי' ב:
לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה
לג ח מיי' שם ופ"ו הל'
בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך
רות ד ז
בשופטני עסקינן. דלא קפדי לדעת
בְּיִשְׂרָאֵל:
נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת
2 לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
א סמג שם טוש"ע שם
משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק
גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה
שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו
וסי' רג סעיף א:
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
לד ט מיי' שם פ"ה הל'
בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו
לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי
בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא
ח ועי' בהשגות
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא
קאמר קרא דקנה: לימא קסבר
חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע
החמור לא קנה בעל החמור את הפרה שמע
ובמגיד משנה סמג שם
ויקרא כז לג
יִגָּאֵל:
רב הונא כו'. דהא יהיב טעמא
אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות
3 לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר
טוש"ע ח"מ סי' קצה
מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה אמר
❖
למלתיה משום דכחליפין דמו:
אינו שוה בשוה למר אף במטבע
סעיף ב:
אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע
רבא אטו חליפין בשופטני עסקינן דלא קפדי
בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר
סבר לה כרבי יוחנן. כלומר אין
ופירי ולמר דוקא בכלי:
קונים בכלי אף על פי שאין בו
בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא
אלא ב כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והכא
מטבע נעשה חליפין והני לאו
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:
מוסף רש"י
❖
במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה
שוה פרוטה. וא"ת בפ'
ג
חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור
ויקרא כז י
נכסים שיש להם
ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה
לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו
כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין)
אחריות. היינו קרקעות,
בלא משיכה כחליפין דקנין סודר
אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין
דלא הוה ליה משיכה מעליא אמר מר מכור
שאחריות כל אדם הלוה
הגהות הב"ח
והנושה בחבירו עליהן, לפי
משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי
נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב
לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה לימא סבר
(א) רש"י ד"ה מי סברת
שקיימין ועומדין לפיכך
יוחנן כו': אתון הכי מתניתו לה.
ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין
רב הונא מטבע נעשה חליפין לא רב הונא
(דאמר) תז"מ נ"ב ס"א
נסמכין עליהן (קדושין כו.).
❖
לדרב הונא דמספקא לכו אי סבר
שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות
דאית:
נכסים שאין להן
סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות
א)
אחריות נקנין עם נכסים
ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו
משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי
קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה
שיש להן אחריות. אם
ודחיתו דחוי בעלמא: אנן. בהדיא
תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו
הגהות מהר"י
מכר מטלטלין עם קרקע,
שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה מלתא
מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן
ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט
כיון שקנה לוקח את הקרקע
לנדא
באחד משלשה קנינים נקנים
דשכיחא גזרו בה רבנן ב) ומלתא דלא שכיחא
דלעיל (דף מו.) וכן אמר רב הונא
הוי נתינת גט ולא נתינת ממון
[א] תוס' ד"ה בכליו של
מטלטלין עמה (שם)
לא גזרו בה רבנן אמר ליה מר הונא בריה
כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי
כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה
מקנה כו' דהא מקרא
שהמטלטלין אין נקנין אלא
טעמיה משום דס"ל כרבי יוחנן הוא:
דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר
יליף. נ"ב ר"ל משלף איש
במשיכה וקרקע נקנה בכסף
דרב נחמן לרב אשי אתון הכי מתניתו לה
נעלו. גואל נתן לבועז. ועיין
ואם מכר לו קרקע
במה קונין. קנין חליפין דכתיב
וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה
אנן הכי מתנינן לה וכן אמר רב הונא אין
ג ג)
בתוס' גיטין דף לט ע"ב
ומטלטלין יחד, כיון שנתן
בקרא שלף איש נעלו ז) מי שלף
דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי
❖
ד"ה משום:
דמי הקרקע או מסר לו
מטבע נעשה חליפין במה קונין רב אמר
שטר מכירת קרקע או
ונתן: דליהוי מקנה קונה. את הכלי:
סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד
בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי
החזיק בקרקע מדעת מוכר,
ד
קא קני ארעא אגב גלימא. הנותן
דהוי בכל שהוא אע"ג
(כריתות דף ו:)
נקנו המטלטלין בלא משיכה
מקנה קונה כי היכי דלגמר ולקני ליה ולוי
לעזי רש"י
❖
קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל
דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה
.
(ב"ב כז:)
אמר בכליו של מקנה כדבעינן למימר לקמן
אשטנצל"ש
מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה
דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר
[אישטינצילי"ש].
אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא וללוי
לו הקרקע עם הסודר במשיכת
כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה
❖
ניצוצות.
רבינו חננאל (המשך)
הסודר שנקנה במשיכה: א"כ הוו
בכזית כזר שאכל תרומה וגבי
דאמר בכליו של מקנה הא קא קני ארעא
(כרב נחמן) [כר"י] סבירא
להו קרקעות נקנין עם מטלטלין.
לבונה דבעינן כזית בפרק כל
אגב גלימא אם כן הוו ליה נכסים שיש להן
ליה דאמר דבר תורה
רבינו חננאל
במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין
המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי)
אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות
מעות קונות וכו'. וכי האי
ואינו קנין לקרקע: נכסים שאין
משום דשני מלשון שימה דאתחיל
גוונא דלימא ליה מכור לי
אמר רבא אמר רב הונא
ואנן איפכא תנן נכסים שאין להן אחריות
ד)ה
לאפוקי
באלו לא שכיחא. ומילתא
נתן לו מטבע ואמר לו
חצי רמון וחצי
להן אחריות נקנין עם נכסים שיש
ביה:
נקנין עם נכסים שיש להן אחריות אמר ליה
דלא שכיחא לא גזרו בה
מכור לי פרתך באלו
אגוז דלא. וסודר דג' על ג'
להן אחריות. בדבר שהוא קנין
רבנן. במה קונין רב אמר
הדמים קנה הפרה אע"פ
אי הוה לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי
לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני
דאמר לעיל פ"ק (דף ז.) דכמאן
בכליו של קונה ולוי אמר
שלא משכה קנאה ויש
דנורא מי סברת גלימא מקנה ליה בההיא
בכליו של מקנה. כתנאי
לו עליו אונאה כלומר
בכסף ובשטר ובחזקה: מפיק לאפך
דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:
וזאת לפנים בישראל על
אם שוה פחות מחזיר לו
הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה כתנאי
פולסא דנורא. ניצוצות של אור
מרוקא
הגאולה ועל התמורה וגו'
את האונאה. ורבה אמר
אשטנצל"ש שהן עגולות כפולסא
גאולה זו מכירה כדכתי'
רב הונא אין לו אונאה.
1 וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף
ואם לא יגאל ונמכר
ואמרי' פשיטא דמים ואין
דאמרי' לקמןח) אסימון פולסא. ולשון
איש נעלו ונתן לרעהו גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל תמורה זו
2
בערכך. תמורה זו חליפין
מקפיד עליהן כלומ' נתן
שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו:
שנא' לא יחליפנו ולא
לו מעות ולא דיקדק אם
חליפין וכן הוא אומר 3לא יחליפנו ולא ימיר אותו לקיים כל דבר שלף איש
מי סברת. (א) דאמר ליה
ימיר אותו וגו' לקיים
שוה המקח אלו הדמין
נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז
כל דבר שלף איש נעלו
שנתן לו או לאו אלא
אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה
ונתן לרעהו וזאת התעודה
נתנ' סתם. הא אמרי' כי
תנא ה) ו קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו ז אלא
לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם
בישראל מי נתן למי בועז
האי גוונא כחליפין דמי
בכלי אבל בפירי לא רב ששת אמר אפילו בפירות מאי טעמא דרב נחמן
נתן לגואל ור' יהודה
וקני אלא אי יהיב בתורת
ו)
הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו
אומר גואל נתן לבועז.
חליפין ומדקדק אם שוה
אמר קרא נעלו נעל אין מידי אחרינא לא מאי טעמיה דרב ששת אמר
זה מוסר לו חפץ אחר תחת
רב כת"ק ולוי כר' יהודה.
המקח הדמים הללו אם
קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו
קרא לקיים כל דבר לרב נחמן נמי הכתיב לקיים כל דבר ההוא לקיים כל
והלכתא כרב דגרסי' בפ'
לאו מאי כדמים הן ולא
השולח גט הלכה עבד
קנה או חליפין הן וקנה.
ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל
דבר דנקנין במנעל ורב ששת נמי הכתיב נעלו אמר לך רב ששת מה נעלו
שנשבה ופדאוהו [דף לט
ופשטה רב אדא בר אהבה
ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן
דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא אמר רב
ע"ב]. עבדו עובדא בההיא
מהא דתניא הרי שהיה
לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן
אמתא דהוה [מרה] שכיב
תופש פרה ועומד ובא
ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנא
מרע ואתת בכתה קמיה
חבירו ואמר לו פרתך
ומקנה לו הקרקע: גאולה זו מכירה.
חלאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין
ושקל כומתא ושדא לה
בכמה אמר לו לחמור
שמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא
ואמר לה קני הא וקני
אני צריך אמר לו יש
במרוקא
קיבל מעות ובאין לקיים דברי
נפשך ואמר רב נחמן לא
לי חמור שאתן לך פרתך
עשה כלום מאן דחזא
בכמה בכך וכך חמורך
מכירתן על ידי קנין: זו חליפין. שמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו: לא שנו. דקונין קנין אלא בכלי: אבל בפירי. כל דבר שאינו כלי:
סבר משום דסבר הלכתא
בכמה בכך וכך משך בעל
לא. ואפילו שוה הרבה: לקיים כל דבר. לקיים בכל
ההוא לקיים כל דבר. גאולה ותמורה במנעל:
המסויים. שלם:
דבר:
כר' שמעון ולא היא אלא
החמור את הפרה ולא
משום דהוה ליה כליו של
הספיק בעל הפר' למשוך
מרוקא
מקנה וכו' מהא שמעינן
את החמור ומת לא קנה
דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות
בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי
הוא וכו' כמעשה דבית חורון. תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו
ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך
הטלה ולא הות משיכה גמורה
אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא. ואסיק'
אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי
שכיון שזכה זה נתחייב
הלה בחליפין ובלבד
שעשאום
כמאן כתבינן האידנא
במנא לאפוקי
מדרב ששת דאמר
אפילו בפירי. דכשר לאפוקי
מדשמואל דאמר קונין
דמים לשניה'. ואקשינן
על רב הונא דאמר מכור
לי באלו קנה וכי מטבע
נעשה חליפין. ופרקי'
רב הונא