מז:
הזהב
פרק רביעי בבא מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מרוקא. פירוש גרעיני תמרה שמחליקין
מרוקא. כלי העשוי מגללי בקר: למקניא. משמע לקנות בו ולא
בהם את הקלף:
לה א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [צ"ל מרוקא. יעב"ץ],
לאפוקי
מדלוי דאמר בכליו של
מקנה. משמע
משמע להקנות בו אלמא כליו של קונה קאמר: ביה. משמע
ב) מע"ש פ"א מ"ב,
מכירה הל' ח ועי'
ג) [עדיות פ"ג מ"ב
בהשגות ובמגיד משנה
מיעוט בו ולא בדבר אחר: לא אצטריך. למימר דלא קני: הניתנות
דהלכה כרב ואמרינן נמי פרק השולח (גיטין דף לט: ושם ד"ה משום)
תוספתא דמעשר שני פ"א],
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
בסימן. הבלן מקבל סימנין מיד הנמנין לרחוץ בבית המרחץ
גבי ההיא אמתא דאמר לה קני הא וקני נפשך אתא לקמיה דרב נחמן
ד) [עי' תוספות שבת סה.
סי' קצה סעיף ב ועיין
אמר ליה לא עשה ולא כלום דהוה
לדעת כמה הם ולפיהם יחם המים
ד"ה ליעבד ותוס' עירובין
בכ"מ:
לו ג ד מיי' פ"ד מהל'
וכי
לא: ד"ה שפדאו ותוס' לעיל
תימא
ליה כליו של מקנה:
ויכין אלונטיאות ונותנין לו מעות
במרוקא למקניא לאפוקי מדלוי דאמר
א
מעשר שני הל' ט
מד. ד"ה אסימון],
פרושי קמפרש. ולא תגרוס וי"ו
פחותות ורעות בסימן: פולסא.
ה) [לקמן נד.], ו) לעיל מו:
בכליו של מקנה קמ"ל למקניא ולא לקנויי
[טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
קלח]:
[מז.] עירובין פא: חולין
מחוסר צורה וקורין לו פלדו"ן: ואזדא
דועל מעות הניתנות במרחץ:
ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע ורב זביד
לז ה מיי' פי"ב מהל'
נשרפו חטיך בעלייה. הקשה
פג. קדושין [כו.] כח:,
רבי יוחנן לטעמיה. מדאוקי לרבי
ז) [לקמן נו.], ח) [אולי צ"ל
מכירה הל' א ופי"ג
ואיתימא רב אשי אמר ב למעוטי איסורי הנאה
ריב"ן אמאי הפקיעו
ישמעאל דפליג על כל דבר שאין
ליד עמיתך], ט) [לקמן
הל' ד סמג לאוין קע
איכא דאמרי ביה אמר רב פפא למעוטי
נא.], י) [לעיל מד.],
טוש"ע ח"מ סי' רכז סעיף
חכמים קנין מעות שהוא מדאורייתא
עליו צורה להתיר חילול עליו דאמר
כ) [לקמן מט:] לקמן דף
א:
מטבע דכשר אמר רב זביד ואיתימא רב אשי
ליתקנו שיצטרך שניהם מעות ומשיכה
כר' דוסא אשמועינן רבי יוחנן
לח ו מיי' שם פ"ג הל' ד
צט. ב"ק דף עט., ל) [וע"ע
למעוטי איסורי הנאה אבל מוריקא לא
ותירץ אי משיכה לבדה לא תקנה
דאסימון דר' דוסא דבר שאין עליו
א)
והל' ה' סמג עשין פב
תוס' עירובין פא: ד"ה
שמא], מ) [לקמן מח:],
טוש"ע ח"מ סי' קצח סעיף
צורה הוא: למעוטי קרקע מאונאה.
אצטריך: אסימון קונה את המטבע וכו':
יאמר לוקח למוכר נשרפו חטיך
❖
❖
א:
אי
בעלייהל): אמרת בשלמא מעות
דאישתעי ביה קרא אתי דכיון דאינה
מאי אסימון אמר רב מעות הניתנות בסימן
ניקחית מיד ליד אין בו אונאה:
קונות משום הכי מוכר הדר ביה ולא
לבית המרחץ מיתיבי ב) ג אין מחללין מעשר
לוקח. פרש"י דטרח מוכר ומציל
נכתוב כי תמכרו ממכר מיד עמיתך
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
שני על אסימון (א) ולא על מעות הניתנות
אל תונו. מאי או קנה להכי כתביה
משום שיכול לחזור בו אם יוקירו
(א) גמ' על אסימון ועל
1 וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
בסימן לבית המרחץ מכלל דאסימון
לאו
למסמך קנין למיד לומר שאין נקנה
ולוקח לא יחזור אם יוזלו וא"ת וכי
מעות כצ"ל ותיבת ולא
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
❖
מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ וכי
נמחק:
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
עד שיצא מיד זה ליד זה: תרתי
תקנו משיכה בשביל שאינם מהוגנים
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
תימא פרושי קמפרש והא לא תנא
הכי
גמר מיניה. אונאת מוכר מאו קנה
דטרח ומציל לפי שאם יוקירו יחזור
דברים יד כה
מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי
2 וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר
אל תונו ומשיכה מדסמך מיד ללשון
ויקבל עליו מי שפרע שצדיקים לא
ג)
גליון הש"ס
לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד
קנין ולא סמכיה לממכר: כל
יחזרו לעולם אפילו אם יוקירו וי"ל
דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין
גמ' אי אמרת בשלמא.
עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת
שהכסף בידו. פליג אדרבנן דאמרי
דודאי לא תקנו אלא משום שאינם
❖
מחללין על מעות הניתנות בסימן לבית
כעין זה גיטין ד' יז ע"ב:
ויקרא כה יד
אָחִיו:
❖
נתן לו מעות יכול לחזור בו זה וזה
מהוגנים שיניחו פירות חבריהם לשרוף
המרחץ אלא אמר רבי יוחנן מאי אסימון
ור"ת מפרש דאם נשרפו יכול הלוקח
ופליג ר' שמעון ואמר לא יחזור
ד) פולסא ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר
רבינו חננאל
אלא מוכר: אי אמרת בשלמא דבר
לחזור אפילו לר' שמעון דלקמן (דף
לעזי רש"י
ר' יוחנן רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר
במרוקא פי' מרוקא
תורה מעות קונות. ומשיכה תקנתא
מט:) אמתניתין דר"ש אומר כל שהכסף
גרעינא של תמרה
פלדו"ן מתכת לפני
אחד רבי דוסא הא דאמרן רבי ישמעאל מאי
בידו מייתי עובדא דההוא גברא דיהב
דרבנן היא אתא ר' שמעון למימר
שמחליקין בה תפר
שהוטבעה בה צורת
היא דתניא וצרת הכסף בידך לרבות כל
❖
זוזא אחמרא ובעו למנסבי' דבי פרזוק
דיינו אם אמרינן חזרה במוכר דמכי
1
הנייר. למיקניא לאפוקי
מטבע.
מדלוי דאמר בכליו של
דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל רבי
רופילא אמר רב חסדא כדרך שתקנו
מוקמת להו ברשותיה לחזור בו אם
מקנה קמ"ל למיקנא ולא
משיכה במוכרים כך תקנו בלקוחות
הוקרו מסר נפשיה לאצולינהו מימר
עקיבא אומר ד לרבות ה) כל דבר שיש עליו
לאקנויי. רב פפא אמר
מוסף רש"י
משמע דאף לר"ש אית ליה דרב חסדא
אמר עדיין שכרי תלוי בהם שאם
במנא לאפוקי מטבע.
צורה: כיצד משך הימנו פירות ולא נתן
דבר תורה מעות קונות.
דכשר לאפוקי איסורי
ואפי' מי שפרע ליכא כיון דאיכא
יתייקרו אחזור בי ולוקח לא מצי
❖
לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו': אמר
ראה לעיל מו ב וצרף לכאן.
הנאה. אבל מרוקא לא
ו)
הפסד לגמרי מדלא א"ל זיל קבל
הדר ביה דמעות קונות אלא אי
צריך דהא לית ביה
ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה
עלך מי שפרע כדאמר ר' יוחנן לרבי
אמרת מן התורה מעות אינן קונות
מששא. הא דרב א)
אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו
ושמואל דחויות הן
לוקח נמי יחזור: אליבא דר' שמעון
חייא בר יוסף דזבין מלחא ואייקר
רבינו חננאל (המשך)
ורב נחמן ורב פפא
נשרפו חטיך בעלייה סוף סוף מאן דשדא
ודאי לא קאמינא. דר' שמעון סבירא
כו' מ) ולכך טרח מוכר ומציל שלא
תרויהו מודו במנא דקני.
קנה דבר הנקנה מיד ליד.
דליקה בעי שלומי אלא גזירה שמא תפול
ליה משיכה תקנתא דרבנן היא: כי
יחזור בו לוקח ולא יעמוד אפילו במי
אסימון קונה את המטבע.
ור' יוחנן אמר לך מיד
מאי אסימון אמר רב
למעוטי קרקע דלית ביה
קאמינא אליבא דרבנן. דאמרי לוקח
שפרע ואפילו משום יוקרא וזולא יכול
דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה מסר
מעות הניתנות סימן
אונאה ובין מוכר ובין
לחזור בו לוקח אף לר"ש כדמוכח
נמי חוזר משום דמעות אינן קונות
נפשיה טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה
לבית המרחץ. פירוש
לוקח תרוייהו אית להו
כלל: בשלמא לריש לקיש. דאמר
מעות ידועות שרשום
אונאה. ומותבינן לריש
פרק איזהו נשך (לקמן דף עד:)
טרח ומציל ריש לקיש אמר משיכה מפורשת
בהן שם בעליהן וכל
לקיש תנן ר' שמעון
לרבנן משיכה דאורייתא היא: היינו
דקאמר כי קאמר ר"ש מוכר חוזר
עת שיכנס למרחץ נותן
אמר כל שהכסף בידו
מן התורה מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא
דאיכא בין ר' שמעון לרבנן. כלומר
ולא לוקח בחד תרעא שעמד השער
לבלן אחת מהן כדי
ידו על העליונה ודייקינן
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד
2
שידע כמה פעמים נכנס
מינה מדקתני כל שהכסף
במקומו בתרי תרעי מי אמר לשם
בהא פליגי והאי טעם יהבו למלתייהו
ורחץ במרחץ ובאחרונה
בידו הוא יכול לחזור בו
עמיתך ז) דבר הנקנה מיד ליד ורבי יוחנן
יודה דאף לוקח יכול לחזור דאי לא
דרבנן סברי משיכה דאורייתא והלכך
מוציא הבלן המעות
לבדו ש"מ מוכר הוא
אמר מיד למעוטי קרקע דלית ביה אונאה
תימא הכי מי שפרע בלוקח לית ליה
לא שנא מוכר ול"ש לוקח מצי הדרי
הרעות הללו שניתנו לו
שיכול לחזור בו ולא
בדרך סימן ומקבל כנגדן
לוקח שאם נאמר גם
וריש לקיש א"כ לכתוב קרא וכי תמכרו ממכר
והא דקאמר בשמעתין דר"ש לית ליה
ור' שמעון סבר משיכה תקנתא דרבנן
מעות יפות ונוטל הללו
הלוקח אם כספו בידו
דרב חסדא היינו היכא דלא הוזל ולא
היא משום דנטרח בהו הלכך למוכר
ח) מיד עמיתך אל תונו או קנה למה לי שמע
בעליהן. ומותבינן עליה
ופירות לא משך יכול
הוקר דלרבנן ורב חסדא שניהם
הוא דעבוד רבנן תקנתא דליהדר
אין מחללין מעשר שני על
לחזור בו הא [לא] צריכא
מינה למשיכה ור' יוחנן או קנה מאי עביד
מעות הניתנות ב) בסימן
למימר מכדי דמים לא נתן
ולא לוקח: אלא לרבי יוחנן. דאמר
חוזרים ולר"ש מוכר יכול לחזור בו
ליה מיבעי ליה לכדתניא וכי תמכרו ממכר
לבית המרחץ (מכלל
פירות לא משך במה יקנה
ט)
מפני שהכסף בידו ולא לוקח:
לרבנן
נמי משיכה תקנתא דרבנן
דמחללין באסימון). ש"מ
פירות אלא על המוכר
אל תונו ה אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה
מאי איכא בין ר' שמעון
היא:
אמר
דאסימון אינו מעות
לבדו אמר ר' שמעון
מוכר מנין תלמוד לומר או קנה אל תונו
הניתנות בסימן לבית
אם הכסף בידו והלוקח
לרבנן. כלומר במאי קמיפלגי ומה
המרחץ. וכי תימא מפרש
עדיין לא משך הפירות
וריש לקיש תרתי גמר מיניה תנן ר"ש אומר כל שהכסף בידו ידו על
נותנים לדבריהם: כדרך
טעם
י)
הוא והכי קתני אין מחללין
יד המוכר על העליונה.
העליונה מוכר הוא דמצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה $ אי אמרת
שתקנו משיכה למוכרין. לחזור בו
על אסימון ומאי ניהו
בשלמא אי אמרת מעות
מעות הניתנות במרחץ
קונות וכיון שנתן הלוקח
המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:
בשלמא מעות קונות משום הכי מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה
והא לא תני הכי דתניא
מעות קנו לו מעותיו.
כך תקנו חכמים משיכה ללוקח.
אלא אי אמרת מעות אינן קונות לוקח נמי ליהדר ביה אמר לך ריש לקיש
מחללין מעשר שני על
ומשום תקנה דלוקח
אסימון דברי ר' דוסא
שלא יאמר לו נשרפו
לחזור בו בשביל אותה תקנה עצמה
אליבא דרבי שמעון לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן בשלמא לריש לקיש
וחכמים אומרים אין
חטיך בעלייה אוקמו רבנן
דנשרפו חטיך דכ"ש כי מוקמת
מחללין. ושוין שאין
הפירות ברשות המוכר עד
היינו דאיכא בין ר' שמעון לרבנן אלא לרבי יוחנן מאי איכא בין ר"ש לרבנן
לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה
מחללין על המעות
שימשכם הלוקח משום
איכא בינייהו דרב חסדא דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך
כ)
ו
הניתנות בסימן למרחץ.
הכי אמר ר' שמעון יכול
המוכר וטרח ומציל שאם יראה
אלא אמר ר' יוחנן
מוכר למימר הואיל ואי
תקנו משיכה בלקוחות ר"ש לית ליה דרב חסדא רבנן אית להו דרב חסדא תנן
הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני
מאי אסימון פולסא וזהו
מתניסו פירי לדידי מתניסו
אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו
בי ולקמן (דף מט:) אמרה רב
אסימון. ר' דוסא סבר לה
אכתי לדידי נינהו ולא זכה
כר' ישמעאל דאמר וצרת
בהו לוקח הלכך אי בעינא
אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות
חסדא
גבי ההוא דיהב זוזי
הכסף בידך לרבות כל דבר
למהדר הדרנא בי אבל
אחמרא שמע דבעו למינסביה דבי
אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים
מי קאי באבל והתניא
הנצרר. ואע"פ שאין עליו
לוקח מאי אית ליה למימר
פרזוק רופילא והדר ביה:
צורה מחללין עליו מעשר
הא קנו לו מעותיו ומשום
רבי
שני. מטלטלין קונין את
תקנה דידיה אוקמינהו
ואין רבנן לפירי ברשות מוכר
המטבע ואין מטבע קונה
מטלטלין אלא לקבל מי שפרע. כל המטלטלין קונין זה את זה והוא ששמו כל אחד מהן בפני עצמו בשומא
דלחייב באונסין עד שימשוך הלוקח קשיא לריש לקיש ואמר ריש לקיש אליבא דר' שמעון לא קאמינא דודאי מעות קונות
ברורה ובדמים ידועים שאם לא יעמידו כל אחת מהן בדמים ידועים לא סמכי ולא מקנו להדדי. תלמוד ארץ ישראל
סבירא ליה כי קאמינא לתנא קמא דסבר משיכה ותרוייהו המוכר והלוקח מצו הדרי כל זמן דלא משך. ואמר בשלמא לריש
ר' אבא בשם רב המחליף אמכורוקולין באמכורוקולין קנה. כריכות של יריעות נקראות בלשון יון אמכורוקולין:
לקיש דאמר ת"ק סבר משיכה קונה מן התורה וכל זמן שלא משך שניהן יכולין לחזור בהן. ור' שמעון סבר מעות קונות
מתני' כיצד המטלטלין קונין את המטבע משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אין יכול לחזור בו. נתן לו מעות ולא
ואם קבל המוכר מעות המוכר יכול לחזור בו ולא לוקח נמצאת חלוקתם ת"ק סבר משיכה קונה ור' שמעון סבר מעות קונות
אלא לר' יוחנן דאמר ת"ק דבר תורה מעות קונות סבירא ליה ור' שמעון מעות קונות נמי סבירא ליה במאי פליגי.
משך פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מדור המבול כו' אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה
ופרקי' [דפליגי] בהא דרב חסדא דאמר כדרך שתקנו משיכה במוכר כך תקנו בלוקח ת"ק אית ליה דרב
מעות לא כל שכן מפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא תפול לו דליקה באונס אי אמרינן לא קני לוקח עד דמשיך
חסדא ור' שמעון לית ליה דרב חסדא ודייקינן
מתני' דאבל אמרו כר' יוחנן דאמר
דבר תורה מעות קונות.
ואכתי בחזקתיה דמוכר קיימי טרח ומציל ואי לא לא טרח ומציל. ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה שנאמר או
א) לכאורה צ"ל הא דרב ששת ושמואל דחויות הן ור"נ ור"פ תרוייהו מודו דבמנא הוא דקני.
ב) אולי צ"ל אין מחללין מע"ש על אסימון ולא על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ ש"מ וכו'.