הזהב פרק רביעי
בבא מציעא
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר ר' שמעון אע"פ שאמרו. לא גרסינן ר' שמעון בן אלעזר
ואין דינר זהב קונה טלית. דלגבי פירות הוי דהבא טבעא:
לט
א) [תוספ' פ"ג] לקמן מט.
א מיי' פ"ז מהל'
(א) מ"מ. כלומר אף לפי פורענות העתידה לבוא על החוזר: כן הלכה.
דבפרק איזהו נשך (לקמן דף עד:) מוכח דהיינו ר' שמעון מכירה הל' א סמג
[ע"ש] ודף עד:, ב) מעילה
בן יוחאי: ואמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה
כ., ג) [ע"ז לו.], ד) [חולין
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
שאין בית דין יכולין לעכב בידו: אין
רוח חכמים נוחה הימנו.
❖
כט:],
רד סעיף א:
הימנו. ואם תאמר מאי קמ"ל רבא בברייתא נמי הכי קתני החוזר
אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו
של זה אין דעתם נוחה
מ ב מיי' שם פ"א הל' א
עליהם הימנו על ידו: אנו אין לנו.
בו אין רוח חכמים נוחה הימנו וי"ל
ופ"ז שם הל' ח סמג
שם טוש"ע ח"מ סי' קפט:
קללה אחרת אלא אינו הגון בעיני
דאשמועינן דאין רוח חכמים נוחה
הגהות הב"ח
רבי שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית
א)
א
מא ג מיי' שם פ"ז הל'
חכמים: קאי באבל. משום דברים
הימנו לאו היינו מי שפרע דקתני
(א) רש"י ד"ה מכל מקום.
קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית
ח ועי' שם סמג שם
ברישא: דברים ואיכא בהדייהו
נ"ב ע"ל פרק איזהו נשך
טוש"ע ח"מ סי' רד סעיף
שבאו על כך לכלל מעשה אבל מעות
מכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע
❖
דף עד:
ז [וסעיף יא בהג"ה]:
מעות קאי באבל. ואם תאמר ודקארי
לא קנו מדאורייתא. ונפקא מינה
מב ד מיי' פ"ו מהל'
מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה
לענין איסורא כגון אם קידש בו את
לה מאי קארי לה וי"ל דהך ברייתא
מעילה הל' ט:
ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא
מג ה ו מיי' שם הל' י:
ר' שמעון היא דסבר מעות קונות
האשה לר' יוחנן הוו קדושין דמדאוריי'
גליון הש"ס
❖
מד ז מיי' שם הל' ט:
עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו
קנייה ודידיה הוא לריש לקיש לא
אפילו לריש לקיש ולכך לדידיה כי
גמ' אמר רבא קרא
והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו
הוו קדושין: מסייע לר"ל. דמדאוריי'
איכא מעות קאי באבל והמקשה
ב
ג
ומתני'. כעין זה בגיטין
דף מח ע"א: שם וחזרו
נמי לא קנו מעות להדיוט: תשומת
אין רוח חכמים נוחה הימנו ואמר רבא אנו
מדמה לריש לקיש דאין מעות קונות
תורה אור השלם
והפקידו. עיין לקמן דף
יד. הלואה ואמר רב חסדא כגון
לרבנן לדברים בלא מעות לר' שמעון:
אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו
1 נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
נד ע"ב תוס' ד"ה מוסיף
תשומת
יד לא אהדריה קרא.
שיחד לו הלוה כלי עליה דהוי דומיא
חומש: תוס' ד"ה תשומת
מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ
דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל
יד וכו' דהא מוקי לה התם
בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ
דפקדון דאילו כפר בהלואה גרידתא
הכי נמי לא היה צריך
דברים וליכא בהדייהו מעות לא קאי באבל
בגיטין דף מב כצ"ל:
בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ
לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה
להחזיר עושק ובשביל שום דרשה
ד"ה והא וכו' וי"ל דפועל
עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
$אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לריש
להוצאה: עשק. שכר שכיר: שיחד לו כלי
אהדריה וא"ת בפ' נערה שנתפתתה
דוקא. להדיא מחלקים כן
ויקרא ה כא
לקיש קרא דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון
2 וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
לקמן דף עז ע"א וצע"ק:
1
לעשקו. ואי לא לא מיחייב אכפירת שכר
(כתובות דף מב. ושם: ד"ה מאי) דאמר
ד"ה נתנה וכו' היינו
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו
שכיר קרבן שבועה דלא מייחד ליה
אמר ליה אנסת בתי ר' שמעון פוטר
לכאורה. עיין גיטין דף
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
❖
תשומת יד אמר רב חסדא כגון שיחד לו
באפי נפשיה כפקדון וגזל ואבידה: וכי
מקרבן שבועה אפילו עמד בדין
מח ע"א תוס' ד"ה אי:
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
אהדריה קרא. להישבון לאחר שהודה
מקרא דוכחש כו' יצאו אלו שהן קנס
כלי להלואתו עשק א"ר חסדא כגון שיחד
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
כי יחטא ואשם: לאו משום דמחוסר
בשלמא לר' יוחנן דלא בעי משיכה
לו כלי לעשקו וכי אהדריה קרא כתיב והיה
ויקרא ה כג
2
רבינו חננאל
3 אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
אלא יחוד אתי שפיר דגבי קנס לא
משיכה. אותו כלי ולא קנאו מלוה: מעושק
כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל
אמר רבא קרא ומתניתא
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
דאהדריה קרא. מכיון דאהדריה
יועיל יחוד אלא לריש לקיש דבעי
או את העושק אשר עשק או את הפקדון
מסייעא לריש לקיש קרא
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
קרא לעושק דמחסר נמי משיכה לא
נטלו וחזר והפקידו אצלו כיון שנטלו
דכתיב וכחש בעמיתו
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
אשר הפקד אתו ואילו תשומת יד לא
בפקדון או בתשומת יד
אצטריך לאהדורי לתשומת יד דמעושק
ממונא הוא ומה שייך לקנס וי"ל
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
❖
כגון אדם שנושה בחבירו
ויקרא ה כד
אהדריה מאי טעמא לאו משום דמחסרא
נילף ליה: הכא במאי עסקינן. עושק
דלא קשה כלל דהתם ר' שמעון
מנה וייחד לו כלי להיפרע
משיכה אמר ליה רב פפא לרבא אימא
דאהדריה קרא משתעי בשנטלו שכיר
היא דאית ליה מעות קונות אפילו
ממנו הלואתו ולא משכו
המלוה. בגזל כמשמעו. או
לכלי ממנו וחזר והפקידו אצלו: אי
מעושק הוא דהדר קרא הכא במאי עסקינן
לריש לקיש ולא בעי אלא יחוד אבל
רבינו חננאל (המשך)
עשק את עמיתו וחזר
הכי. דמאי דאהדר קרא מוקמת
קשה בהפלת שנו וסימת עינו מה
וחזרו והפקידו אצלו היינו
כגון שנטלו ממנו $
מיהו לא אהדריה קרא
והודה לו וייחד לו כלי
בדלא מחוסר משיכה נהי נמי דמשיכה
צריך קרא למעט הא התם אינו
בהדיא כלומר בפי' כמו
להיפרע ממנו העשק
פקדון תרי גוני פקדון אי הכי תשומת יד נמי
הגזל והפקדון לא אזהר
שעשקו ומדחזינן דאזהר
בעינן ליהדריה קרא נמי לתשומת יד
פוטר אלא מטעם קנס דמאי יחוד
ליהדריה ולוקמיה כגון שנטלו הימנו וחזר
ביה רחמנא השבה
רחמנא להשיב הגזל
ונוקמה בהכי: אי אהדריה קרא לא
שייך הלא יוצא לחרות וליכא למימר
בתשומת יד. מתניתא דתנן
העשק והפקדון שנאמר
והפקידו אצלו אי אהדריה קרא לא תיובתא
הוה גמרינן לא תיובתא ולא סייעתא.
דתבע ליה שניהם הפלת שנו וסימת
בפ' הנהנה שוה פרוטה מן
והשיב את הגזלה אשר גזל
ולא סייעתא השתא דלא אהדריה קרא
ההקדש וכו' נתנה (ללבן)
וגו' ותשומת יד לא אזהר
דר' יוחנן לוקמה בדלא משך וריש
עינו ויחד לו כלי על דמי עינו כדאמר
[לבלן] אע"פ שלא רחץ
רחמנא לאהדורי ש"מ
מסייע ליה ותשומת יד לא אהדריה קרא
לקיש לוקמיה בשמשך: השתא דלא
במרובה (ב"ק דף עד. ושם) שיוצא
מעל שהוא אמר לו הרי
דכיון דלא משך ליה
והתניא אמר ר' שמעון מנין ליתן את האמור
אהדריה מסייע ליה. דמדאהדריה
בשן ונותן לו דמי עינו $דהא מוקי לה
המרחץ לפניך היכנס
לההוא כלי לא קנאו
ורחוץ ואמר רב בלן דוקא
ולפיכך לא חייבתו התורה
לעושק ופקדון וגזל ואבידה ולא
התם כמ"ד דאין צריך גט שחרור
למעלה למטה דכתיב או מכל אשר ישבע
3
לא בעי משיכה דלאו בר
להחזירו למלוה. ודחי'
אהדריה לתשומת יד איכא למילף
ור' שמעון סבר בפרק השולח (גיטין
עליו לשקר ואמר רב נחמן אמר רבה בר
משיכה הוא. אבל מידי
וממאי דלמא לעולם אע"ג
דבר משיכה הוא לא מעל
דלא משך קנה וכיון
תשומת יד במחוסר משיכה ועשק
דף מב:) דצריך גט שחרור ויש לומר
אבוה אמר רב לרבות תשומת יד להישבון
עד שימשוך איני והתנן
שהעשק ותשומת יד שניהן
כשמשך: בהדיא מיהא לא אהדריה
דשפיר מקרי יחוד ששואל גופו שכובש
נתנה לספר מעל והא ספר
ייחד לו כלי הם הזהיר
בהדיא מיהא לא אהדריה קרא מתניתא מנלן
בלן
דלא
קרא. שיהא חייב להשיבו ולהביא
בשעבודו ואינו משחררו:
בעי למימשך תספורת.
להחזיר העושק והוא הדין
דתניא נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא
ב)
ד
ואוקימנא בספר נכרי
לתשומת יד כי דינם אחד
מחסרא משיכה. ואם תאמר והא
קרבן וכי הדר רבייה קרא דומיא
דנכרי ליתיה בדינא א) דלא
הוא. ואמרי' אינן שוין
בלן הוא דלא מחסרא משיכה ה אבל מידי
דפקדון רבייה בשנטלו הימנו וחזר
מחוסר חזקה ויש לומר דשכירות
קני אלא בההיא משיכה.
שהעושק ייחד לו כלי
אחריתא דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך
והפקידו אצלו: נתנה. לפרוטה של
קרקע נקנה בכסף כדאמר במרובה
אמר רב נחמן בר יצחק
להיפרע ממנו העושק
דבר תורה מעות קונות
שעשקו ומסר לו אותו
הקדש בשוגג: לבלן.
והתניא נתנה לספר מעל וספר הא בעי
בשכר שירחצנו
(ב"ק דף עט. ושם) ואם תאמר ומנ"ל
ובדקה לוי במתניתיה
הכלי וחזר העשוק
בבית המרחץ: מעל.
ואע"פ שעדיין
דדוקא בלן ויש לומר מדקאמר בסיפא
לממשך תספורת ו הכא במאי עסקינן בספר
[ואשכח] נתנה לסיטון
והפקידו אצלו דאי לא
לא רחץ: ואמר רב גרסינן: דוקא
משום שא"ל הכנס ורחוץ שהרי מרחץ
מעל ואע"ג דלא משך
תימא הכי היינו גזל אלא
נכרי דלאו בר משיכה הוא תניא נמי הכי
פירות דאי לא תימא הכי
לאו שמע מינה כדאמרי'.
בלן. קתני דמעל
הנותן משום
פתוחה לפניך ואם תאמר וכי
נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומנות
אי משך צריכא למימר
אי הכי היינו פקדון
ז
דשכירות גמורה היא בנתינת
אתותב ר' יוחנן ממתני' וי"ל דר'
דמעל הא ודאי הוציאה
ומשנינן תרי גווני פקדון
לא מעל עד דמשך קשיין אהדדי אלא לאו
הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין
יוחנן מוקי לה בבלן נכרי אבל ספר
אלא כיון שנתנה למוכר
חדא דמפקיד מדיליה גביה
ש"מ כאן בספר נכרי כאן בספר ישראל ש"מ
התבואה מיד מעל קשיא
וחדא דיהיב ליה העושק
כאן מה למשוך אבל אם נתנה על דבר
נכרי בעי משיכה וריש לקיש ורבא
לריש לקיש. ומשני הא מני
מדיליה כגון משכון וחזר
וכן אמר רב נחמן דבר תורה מעות קונות
שיש בה מה למשוך הימנו לא מעל
סבירא להו דמיירי בבלן ישראל דומיא
ר' שמעון היא ואנא דאמרי
והפקידו אצלו וכשתבעו
ובדקה לוי במתניתיה ואשכח נתנה לסיטון מעל
עד דמשיך: הא בעי למשוך.
דרישא דקתני נתנה לחבירו הוא מעל
דלא כר' שמעון. שמעינן
כפר בו. ואקשי' וכי
מהא דתני ר' שמעון טלית
תשומת יד לא מהדריה
האי שוכר התספורת דבכל מידי דאית
וחבירו לא מעל דאיירי בנתנו לחבירו
אלא
קונה דינר זהב ואין דינר
קרא והתני' מנין ליתן את
ישראל דבנכרי לא שייך מעילה: והא בעי לממשך תספורת.
ביה מה למשוך לא קני עד דמשיך: נכרי. לא שייך ביה דין משיכה
זהב קונה טלית דדהבא
האמור למעלה והוא
טיבעא הוי. אליבא דמאן
הפסוק כולו שכ' וכחש
דמיד עמיתך כתיב (ויקרא כה): קשיין אהדדי. ספר אספר: וכן אמר
מכאן אומר ר"ת דהסופר שהשכיר עצמו אם משכו ממנו קולמוס
דסבר דהבא טיבעא הוי
בעמיתו וגו' לתתו למטה
רב נחמן. כר' יוחנן: ובדקה לוי במתניתיה. הגיהה והוסיפה בתוספתא
או תער שלו אין יכולין שוב לחזור בהם ואם תאמר מ"ש מפועל
קתני לה ואין הלכה כר'
בזה שכ' והשיב את הגזלה
שסידר ושנה בה: נתנה לסיטון מעל. סיטון חנוני גדול ומוכר פירות
דיכול לחזור בו $ ויש לומר דפועל דוקא דכתיב ביה עבדי הם ולא
שמעון דקיימא לן כסתם
וגו' ת"ל מכל אשר ישבע
עבדים לעבדים יכול לחזור בו ולא קבלן: בספר נכרי. ה"מ
מתניתין דתנן הזהב קונה
עליו לשקר כלל כל הכתוב
הרבה לחנונים עניים ונותנין לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים
לשנויי הא מני ר"ש היא כדבסמוך: נתנה לסיטון מעל. ואם תאמר
את הכסף אלמא דהבא
כל מה שתבעו וכחש
ובתחלת הקנייה נותנין ערבון דמים מועטין על הכל: מעל.
פירי הוי ומיקני בחליפין
ונשבע בו חייב
אע"ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת:
ולוקמה בסיטון נכרי ויש לומר דסיטון הוא מוכר דבר לח דהיינו
בלא אגב קרקע בין במתנה
(להשביעו) [להשיבו]
בין כל משא ומתן וכן
ונמצאת גם תשומת יד
יין ושמן כדתנן בפרק הספינה (ב"ב דף פח.) הסיטון מקנח מדותיו
אלא
הלכה זה פירוש הגאון
בכלל מכל אשר ישבע
ויין ושמן של נכרים אסור דהא ברייתא מתניא קודם ג) שהתיר ר"י
נשיאה השמן ור"ת פוסק הלכה כר' יוחנן אע"ג דרבא קאמר קרא
ז"ל.
עליו לשקר והזהירה תורה
ומתניתא מסייע ליה לר"ל $היינו לכאורה אבל אפשר לשנויי כר' יוחנן ומתני' נמי מוקים לה בבלן נכרי כדפרי' ואין ראיה מדלא חשיב לה רבא בפ'
והשיב. ואמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה לרבות
החולץ (יבמות דף לו. ושם) בהדי ג' מילי דהלכה כריש לקיש משום דר"ל לאו משמיה דנפשיה אמרה דבפ"ב דבכורות (דף יג.) משמיה דר' אושעיא
א) אולי צ"ל דנכרי ליתא בדינא
תשומת יד להישבון.
קאמר דמשיכה קונה ולא מעות ולא חשיב אלא הנהו דאמר משמיה דנפשיה דלא חשיב נמי הא דאמר ריש לקיש משמיה דלוי סבא ד)אינה לשחיטה
דמשיכה ולא קני אלא בההיא
ומשנינן אין כדקאמרת
אלא לבסוף אע"ג דרבא גופי' ס"ל הכי בתמיד נשחט (פסחים דף סג.)
ובפרק
ב' דזבחים (דף ל. ושם)
אבל יש לדקדק דהלכה כר"י דרב נחמן
פרוטה.
דהלכתא