מח:
הזהב פרק רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא קשיא. הך מתני' דלוי לריש לקיש: ר'
שמעון היא. דאמר
דהלכתא כוותיה
ז) בדיני ס"ל כוותיה וכן רב הונא ס"ל כר' יוחנן
מה א מיי' פ"ז מהל'
א) [לקמן סב. ב"ק צד:]
במתני' לוקח לא מצי הדר ביה דקסבר מעות קונות: מודעינן
דאמר דמכור לי באלו קנה ואמרינן לעיל (דף מז.) דסבר מעות
מכירה הל' ב סמג
סנהדרין דף פה. [יבמות
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
כב: בבא בתרא ד. מכות
ליה. דע שאם תחזור סופך להפרע ממך: בעושה מעשה עמך.
קונות כר' יוחנן וכן רב חסדא דאמר לעיל (שם:) כדרך שתקנו
ח:], ב) בס"י ואתמר,
רד סעיף ד:
משיכה במוכרין כך תקנו בלקוחות א"כ
סבר מעות קונות כר' יוחנן
בעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג)
מו ב מיי' שם הל' א
ג) לקמן דף עז:, ד) [לקמן
דלריש לקיש דאורייתא היא ולא תקנה
שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו
ופ"ח שם הל' א סמג
סו. ב"ב קסח. קעג: נדרים
כז:], ה) שבועות מד:,
שם טוש"ע שם סעיף א
כזב: אייקר מלחא. ורצה לחזור:
וסי' קצ סעי' י: והדאמר פרק קמא דקדושין (דף יד:
אלא קשיא לריש לקיש אמר לך ריש לקיש
ו) [דברים טו], ז) [כתובות
בר אודועי הוא. בתמיה. וכי היה צריך
ושם ד"ה הואיל) אשכחן נכרי דכל
מז ג מיי' פי"א מהל'
יג.], ח) [שם איתא קניא],
הא מני ר' שמעון היא: אבל אמרו מי שפרע
ט) [צ"ל אמימר], י) [צ"ל
מכירה הל' ד ועי'
קניינו של נכרי בכסף משמע דהוי
להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים
כו': איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה
בתרא], כ) [יצחק כצ"ל],
בהשגות ובמגיד משנה
והלא תלמיד חכם היה: ערבון.
כריש לקיש דאית ליה פרק שני
ל) [ולפירושו כצ"ל],
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
רבא אמר א מילט לייטינן ליה אביי אמר
רז סעיף יא: דבכורות (דף יג: ושם) לעמיתך
מקצת המעות נתן לו על פיסוק
מ) [ועי' בע"ז סג. תד"ה
אודועי מודעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך
❖
מח ד מיי' שם פ"ח הל'
1
בזונה],
מרובה: הוא סבר כנגדו הוא קונה (א).
במשיכה ולנכרי בכסף דלר' יוחנן
א [והל' ב] סמג שם
לא תאור רבא אמר מילט לייטינן ליה דכתיב
כל קניינו של נכרי במשיכה מפרש
אי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף
טוש"ע ח"מ סי' קצ סעיף
בעמך בעושה מעשה עמך אמר רבא מנא
ר"ת דהכי פירושו אשכחן נכרי הואיל
קונה קנין גמור ואי מכירת מטלטלין
א)
י:
תורה אור השלם
מט ה מיי' פ"ט מהל'
אמינא לה דר' חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי
וכל קניינו של נכרי בעבד עברי
הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע:
1 אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל
שמיטין ויובל הל' יד
ור' יוחנן אמר כו'. בקרקע לקנין
בכסף ולא בשטר דשטר ילפינן בעבד
אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמיה
סמג עשין קמט ולאוין עד
וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:
❖
עברי מאמה העבריה והא לא שייך
גמור ובמטלטלין לקבל מי שפרע:
טוש"ע ח"מ סי' סז סעיף
שמות כב כז
דרבי יוחנן אמר ליה זיל הב להו ואי לא
❖
יב ועיין בכ"מ:
הנותן ערבון. לא דמי לההיא דלעיל
בנכרי ואע"ג דבפ' השולח (גיטין ד' לח.
קביל עליך מי שפרע ואי אמרת אודועי
ושם) אמרי' דנכרי קונה ישראל בחזקה
דזה אינו פריעת מקצת מעות שקורין
מודעינן ליה רבי חייא בר יוסף בר אודועי
הגהות הב"ח
היינו דוקא בחזקה של כיבוש במלחמה
אייר"ש אלא ערבון ומשכון לקנוס את
רבינו חננאל
הוא ואלא מאי מילט לייטינן ליה רבי חייא
(א) רש"י ד"ה הוא סבר
החוזר בו פרמנינ"ן בלע"ז: רבי יוסי
דאפיק ליה מוישב ממנו שבי והא
כנגדו הוא קונה לקבל
אבל מי שפרע מדור
בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן אלא
לטעמיה דאמר. בבבא בתרא בפרק
דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סג.
מי שפרע ולא קנה כל
המבול וכו'. אביי אמר
רבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבי ליה
גט פשוט (דף קסח.): אסמכתא קניא.
הפיסוק והוא היה חפץ
ושם ד"ה בזונה) בזונה כותית עסקינן
אודועי מודעינן לי' דההוא
ליתן כנגד מה שקיבל
גברא מיחייב לשמים.
הבטחת גוזמא שאדם מבטיח את
דלא ח)מחסרא משיכה היינו כריש לקיש
הוא סבר כנגדו הוא קונה ואמר ליה ר' יוחנן
וחוזר בו על השאר
רבא אמר מילט לייטינן
דלר' יוחנן מתרץ תירוצים אחרים
חבירו לסמוך עליו שאם לא יקיים
הס"ד ואח"כ מה"ד כנגדו
כנגד כולו הוא קונה אתמר ערבון רב
ליה בשמיה. וקי"ל כרבא.
ב)
הוא קונה אי מכירת
תנאו יתן כך וכך: דיו שיקנה כו'.
דמשני התם ואיבעית אימא כגון דקאי
מדאמר ליה ר' יוחנן
אומר כנגדו הוא קונה ורבי יוחנן אמר כנגד
❖
ב
קרקע:
לר' חייא בר יוסף הב
בחצירה אבל קשה דהתם (ד' עא.) אמר
לא זה ימחול ולא זה יכפול אלא לא זה
כולו הוא קונה מיתיבי ג) ג הנותן ערבון
ליה ואי לא קביל עלך
מרימר משיכה בנכרי קונה ורב
ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה
ט)
מי שפרע שמעינן מר'
לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני
יוחנן תרתי עובדא. חד
אשי אמר משיכה בנכרי אינה קונה
כנגד הערבון וחוזרים על השאר:
הגהות הגר"א
מילט לייטינן ליה וחד
מחול לך והלה אמר לו אם אני אחזור בי
בד"א. שאינו קונה אלא כנגד ערבונו:
אלמא רב אשי דגדול בחכמה ובמנין
[א] בתוס' (סד"ה בע"א)
ערבון כנגד כולו הוא
אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי
בזמן שאמר לו ערבוני יקון. יקנה
והוא בתרא סבר כריש לקיש וכן
ועוד דבהגוזל בתרא כו'.
קונה. איתמר ערבון רב
נ"ב עתוס' ורא"ש שם
אמר כנגדו הוא קונה ור'
רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא
סבר רב אשי פרק שני דבכורות
שלא נתנו לו בתורת תחילת פירעון
ד)
❖
שתירצו:
יוחנן אמר כנגד כולו הוא
(דף יג: ושם) וה"ר חיים מפרש דלא
והשאר עליו מלוה אלא בתורת שערבון
קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו
קונה. ומותבינן לי' לרב
קשה לא מקדושין (דף יד:) ולא מע"ז
זה יקנה את הכל והא לאו מלתא
מהא דתניא הנותן ערבון
אמר ר' שמעון בן גמליאל במה דברים
לחבירו ואמר לו אם אני
היא: אבל מוכר לו כו'. ונותן לו
(דף עא.) דאפשר דלרבי יוחנן מעות
לעזי רש"י
אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון
חוזר בך ערבוני מחול לך
קונות בנכרי כמו בישראל וכן יסבור
מהן ה' מאות זוז לשם תחילת פירעון
וכו' עד ר' יהודה אומר
אייר"ש [אירי"ש]. ערבון.
ד אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז
רב אשי ולא ידרשו כמאן דדריש
או סתם קנה כו'. וההיא דאיפלגו בה
דיו שיקנה כנגד ערבונו.
פרמנינ"ן [פירמנצ"א].
❖
ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר
אמר רשב"ג במה דברים
משכון.
בבכורות בפרק שני לעמיתך בכסף
רב ורבי יוחנן כי האי גונא הוא שזה
אמורים בזמן שאמר לו
לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים מאי
ולנכרי במשיכה אלא ידרשו לעמיתך
הערבון תחילת הדמים הפירעון של
ערבוני יקון התם אמרינן
לאו הוא הדין למטלטלין בדסתמא קני להו
פיסוק כי יהב ליה סתם: מאי לאו.
אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר
דיו שיקנה כנגד ערבונו
מוסף רש"י
אבל מכר לו בית או שדה
אונאה לכנעני דאיכא נמי מאן
כי היכי דאמר רשב"ג בקרקע
לכולהו לא מטלטלין בדסתמא לא קני ומאי
אסמכתא. היינו דבר דאינו
באלף זוז ונתן לו מהן
דדריש התם הכי ויסבור דגזל הכנעני
הקנוי בכסף לגמרי דמכי יהיב ליה
נותן לו מדעתו אלא סומך
שנא קרקע דבכספא קני ליה ממש קני ליה
ת"ק זוז קנה ומחזיר לו
על דבר שאינו, דסבור שהוא
את השאר אפי' לאחר
אסור דפלוגתא דתנאי איכא בפרק
מקצת מעות סתם קנה לגמרי והוא
לכולה מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מי
יכול לנצח ופעמים שמנצחין
כמה שנים. מדאותבינן
המקבל (לקמן דף קיא:) ובהגוזל
הדין למטלטלי הקנוים בכסף לענין
אותו
מינה לרב ש"מ דהני ת"ק
שפרע לא קני ליה כוליה לימא כתנאי
(סנהדרין כד:)
י) (קמא) (ב"ק דף קיג:) איתא נמי
מי שפרע בסתמא קני ליה ערבון
המבטיח לחברו דבר על מנת
זוזי ערבון נינהו וקתני
המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה
ה)
שיעשה דבר לעתיד וסומך
קנה הכל ואמרינן מאי
לכוליה לחייבו במי שפרע: לא קני
דסבר דגזל הכנעני אסור דאי סבר
בלבו בשעת התנאי שיוכל
לאו הוא הדין למטלטלי
השמיטה אע"פ שאינו שוה אלא פלג אינו
ליה כוליה. לקבל מי שפרע אם נתן
דגזל כנעני מותר לא הוה צריך קרא
לקיים הדבר כשיגיע הזמן
דאי יהיב עלה ערבון
משמט דברי רבן שמעון בן גמליאל ר' יהודה
לו כנגד ערבונו: ומאי שנא.
למישרי אונאתו ולפי זה אתי נמי
וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל
סתם ולא פריש ערבוני
לקיים (רשב"ם ב"ב קסח.).
יקון קנה ההוא מטלטלא
הנשיא אומר אם היה משכון כנגד הלואתו
שפיר דלא תקשה דרב חסדא אדרב
מטלטלין לענין מי שפרע מקרקע
ה
במה דברים אמורים.
כולה קשיא לרב ופריק
חסדא דאית ליה הכא כר' יוחנן
לענין קנין גמור. ומשנינן קרקע דיפה
אינו משמט ואם לאו משמט מאי אינו משמט
שיכול לחזור בו ולא יטול זה
רב לא במקרקעא קנה
ובפרק בתרא דע"ז (דף סג.) משני
כח הכסף בקניינה לקנות לגמרי קנין
אלא כנגד מעותיו, בזמן.
הכל במטלטלא לא קנה
דקאמר רשב"ג אילימא כנגדו מכלל
שנתנו לו בתורת ערבון ולא
אלא כנגד ערבונו. ומאי
אמר רב נחמן בר רב כ) חסדא אמר
גמור מלחזור יפה נמי כח מקצת
דר' יהודה הנשיא סבר להך פלגא נמי משמט
בתורת תחלת פרעון,
שנא מקרקעא ממטלטלא.
רב חסדא בזונה כותית דלא מחסרא
פריעתו לקנות הכל אבל מטלטלין
שאמר לו ערבוני יקון.
ומשנינן קרקע דקני ליה
אלא
יקנה הכל, והאי לא אוזיל
משיכה והיינו כריש לקיש ולפי מה
שהורע הכסף בהן דאי פרע הכל לא
בכספא לגמרי כדתנן
גביה למכור לו כל הקרקע
נכסים שיש להן אחריות
שפירש' אתי שפיר כר' יוחנן אך קשה דאם כן תקשה להו מתני'
קני אלא לקבל מי שפרע בסתמא נמי לא קני פרעון מקצת לכולו
. אבל. נתנו
בכך (לקמן עז:)
נקנין בכסף וכו' גם בתתו
לקבל מי שפרע על השאר אלא כנגד הערבון: המלוה על המשכון.
דנתנה לבלן דליכא לאוקמה בבלן נכרי ולא בבלן ישראל דמשמע
לו בתורת פרעון הוו להו
עליו ערבון סתם קנה כולו
השאר מלוה עליו (שם).
אין שביעית משמטת דלא קרינא ביה לא יגוש שהרי אינו תובעו
דוקא בלן אבל ספר עד שימשוך ולפיכך משיכה אינה קונה לא
אבל מטלטלא דכספא לא
ל)
ו)
קנה. הקרקע כולו, ומחזיר
קנה לה לגמרי כדתנן
כלום: אלא פלג. חצי החוב: אינו משמט. לקמן מפרש לה:
בנכרי ולא בישראל [א] ועוד דבהגוזל בתרא (ב"ק דף קיג:) משמע קצת
לו את השאר כו' (שם).
ושאין להן אחריות אין
אילימא. דאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו
דרב אשי סבר דגזל כנעני מותר דקאמר רב אשי הוה קאזיל בארבא
המלוה את חבירו על
נקנין אלא במשיכה ולא
המשכון. אין שמיטה
אמרינן דקני לה בכספא
משמט אבל משמט הוא השאר: מכלל דר' יהודה הנשיא. אתא
חזי שבשא דגופנא תליא לבר ותלו ביה קטופי א"ל לשמעיה זיל חזי
משמטתו, דאין כאן משום
אלא לקבולי עליה מי
אי דכנעני נינהו זיל אייתי לי שמע ההוא כנעני א"ל דכנעני מי
למימר דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו משמט כל החוב בתמיה:
לא יגוש שהרי אינו נוגשו
שפרע גם בתתו ערבון
אלא (שבועות מד:). אינו
שרי א"ל כנעני שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי משמע דסבר גזל
סתם עליה לא קנה [אלא]
משמט. לקמן מפרש אי
כנגד ערבונו לקבל עליה
כנעני מותר ובשביל ששמע הכנעני הוה מתרץ דבריו וי"ל דרב אשי הדר ביה כדהוכיח לו רבינא כדבעי מינה דמשיכה בנכרי קונה
בההוא פלגא קאמר אי
מי שפרע. ודין זה עתיד
כדמסיק ש"מ משיכה בנכרי קונה ש"מ ואע"ג דממילתיה דר' יוחנן גופיה מוכח לה מ"מ אי לאו דשמיעא ליה לרבינא דרב אשי סבר
בכוליה חוב קאמר (שם).
אני לפרשו בפ' השוכר
להך דר' יוחנן לא הוה מייתי ליה מיניה ומסתמא מההיא דפרק שני דבכורות נמי הדר ביה ובפרק בתרא דע"ז (דף סג.) ל"ג רב
אילימא כנגדו. הוא
את האומנין פי' יפה
בעושה
דאינו משמט, דלההוא פלגא
כי שם מקומו. ואמרינן
מעשה עמך. לא מקרי האי אינו עושה מעשה עמך לענין
חסדא בשנויא דזונה כותית ואית ספרים דלא גרסי ליה מ):
מיהא הוי משכון (שם).
לימא כתנאי המלוה את
רבי
שיהיה מותר לקללו בחנם כי אם לקללו על המקח הזה במי שפרע: חייא ברבי יוסף בר אודועי הוא. דהיה יודע מתניתין אלא
מכלל דר' יהודה
חבירו על המשכון ונכנסה
היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא: אכפול לך ערבונך. אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י
הנשיא. דפליג עליה דאמר
שמיטה אף על פי שאינו
אם אין משכון כנגד חובו
שוה אלא פלג אינו משמט
כנגד ערבונו אלא אומר אכפול לך במקח שיתן לו כפלים מן המקח כנגד המעות שנתן לו ר"י אומר דיו אם קונה המקח על כרחו של מוכר כנגד
משמט, אכנגדו נמי משמט,
דברי רבן שמעון בן
בזמן
שא"ל ערבוני יקון. רשב"ג מפרש
מעות שנתן אבל הלוקח אם ירצה לא יקח כי אם מעות כי יאמר איני חפץ במעט מקח:
דאפילו ההוא פלגא דכנגדו
גמליאל. ר' יהודה הנשיא
לא חשיב משכון ומשמטא
דפליגי ר"י ורבי יוסי שלא נתן לו אותם מעות בתורת פריעה אבל אם נתן לו אותם מעות בתורת תחילת פריעה קנה ומחזיר השאר לכ"ע היינו דלא
אומר אם היה המשכון
ליה שביעית (שם).
כנגד החוב אינו משמט
כרב ופרש"י ערבוני יקון שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימה דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה
ואם לאו משמט דייקינן
הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבונו לבד יקנה לו מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל שלשון ערבוני יקון משמע שערבוני
דהאי אינו משמט דקאמר
רשב"ג בכולו קאמר והוא
יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שויו יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפול לי ערבוני:
הדין לערבון. ור' יוחנן
מודה
כרשב"ג. ורב כרבי יהודה
הנשיא. ודחי' לא וכו' ופשוטה היא. וקיימא לן כר' יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה.