הזהב פרק
רביעי בבא
מציעא
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודה רבי יוחנן במתנה מועטת. ויוקר נמי הוי כמו מתנה
אלא משכון דתפס. למאי תפס אם לא להיות משכון תחת שוויו
נ
א) [בכורות יג:], ב) לעיל
א מיי' פ"ט מה'
וחזר
והפקידו אצלו. ה"מ למפרך אי הכי
ובההיא מיהא לא קרינא ביה לא יגוש: אינו משמט בכולו. כלומר
מועטת:
דף מח. [ע"ש] [לקמן עד:
שמיטין ויובלות הל' יד
מאי למימרא אלא דבלאו הכי פריך שפיר מסיפא: אלא אפי' שומר
תוס' פ"ג], ג) לקמן דף
סמג עשין קמט ולאוין עד
אינו משמט כלל: מכלל דר' יהודה כו'. קושיא הוא: במאי דנקיטת
פג., ד) [עי' תוס' לעיל לח.
טוש"ע ח"מ סי' סז סעיף
חנם נמי לא הוי. ו)והא דאמר בפרק האומנין (לקמן דף פ:) טול שלך
זוזי הב להו. ואי לא מקבלת מי שפרע: ואידך. המותר: דברים
ד"ה שמא], ה) [סנהדרין צז.
יב:
נא ב מיי' פ"ז מהלכות
ע"ש], ו) עי' ש"ך סי' ש"ו
נינהו. בלא מעות. רב לטעמיה דאמר
והבא מעות שומר חנם היינו משום
ס"ק ב', ז) שייך לעמוד ב',
מכירה הל' ח סמג
כנגדו הוא קונה: הין בכלל איפה.
דמעיקרא היה שומר שכר וכשא"ל
אלא משכון דנקיט למה ליה אלא לאו שמע
ח) [ועי' היטב בתוס' ב"ק
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
טול שלך לא לסלק עצמו לגמרי
שההין י"ב לוגין ואיפה שלשה סאין
מז: ד"ה ואפי' ודף מח:
רד סעיף ז:
מיניה מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן
❖
נב ג מיי' פ"ה מהלכות
ד"ה ושמואל],
שהן ע"ב לוגין: אלא שיהא הן שלך
משמירה קאמר אלא שלא יהיה שומר
גמליאל אינו משמט בכולו ומאי משמט
שכר: כל הא ביתא קמך
דעות הל' יג:
כו'. כלומר כשאתה מדבר הן או
ז)
נג ד מיי' שם פ"ב הל' ו:
דקאמר רבי יהודה הנשיא אלהך פלגא דלא
לא מבעיא כו'. והא דאמר בפרק
לאו קיים דבריך והצדק אותם: שלא
נד ה ו מיי' פ"ז מהל'
רבינו חננאל
נקיט עליה משכון ובהא קמיפלגי דרבן
מכירה הל' ט סמג
ידבר אחד בפה כו'. בשעה שהוא
הפרה (ב"ק דף מז: ושם) הכניס ברשות
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
איתמר דברים בלא מעות
שמעון בן גמליאל סבר כנגד כולו הוא קונה
אומר הדבור לא יהא בדעתו לשנות
בעל החצר חייב ר' אומר עד שיקבל
רד סעיף ח [וסימן רמא
רב אמר החוזר בו אין בו
אבל אם נשתנה השער לאחר זמן
עליו בעל החצר שמירה י"ל דשמעתין
ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו הוא קונה לא
סעיף א]:
משום מחוסר אמנה ורבי
ז ח ט [מיי' פ"ז מהל'
יוחנן אמר יש בו משום
והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין
אתיא כרבי דשמואל התם פסיק
מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן
מעשר הלכה ח]:
מחוסר אמנה. ומותבינן
כאן חסרון אמנה: אבל אמרו חכמים
הלכתא כרבי ואע"ג דרב התם פסיק
נה י מיי' פ"ז מהל'
גמליאל להך פלגא דנקיט עליה משכון
לרב מדר' יוסי דאמר הן
כו'. סיפא קתני החוזר בו אין רוח
הלכתא כתנא קמא קיימא לן כשמואל
מכירה הל' ג ועיין
שלך ולאו שלך צדק.
מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא
בהשגות ובמ"מ ובכ"מ
ופריק אביי ההוא שלא
בדיני לגבי רב ועוד דאפילו לרבנן
חכמים נוחה הימנו. אלמא יש בהן
ובבית יוסף סמג שם
ידבר אחת בפה ואחת
דנקיט עליה משכון נמי משמט אלא משכון
משום מחוסרי אמנה: תנאי היא.
דמחייבי היינו לפי שאמר ליה כנוס
טוש"ע ח"מ סי' קצח סעיף
בלב. תוב אותבינן עליה
דנקיט למה ליה לזכרון דברים בעלמא רב
❖
שורך דמשמע ואשמרנו אבל הא ביתא
דאשכחן רבי יוחנן בן מתיא דפליג:
טו:
הא דתניא ר' שמעון אומר
טלית קונה דינר זהב
כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא לסוף אייקר
מעשה בר' יוחנן כו'. משנה היא
קמך סלק עצמו משמירה לגמרי ח):
וכו'. ופרקי' תנאי היא
בהשוכר את הפועלים שצוה את
בכדי
כיתנא אתא לקמיה דרב אמר ליה במאי
יש תנא שאמ' דברים
תורה אור השלם
בנו לחזור בתנאו עד שלא יתחילו
אין בהן משום מחוסרי
דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברים אין בהן משום מחוסרי
1 מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק
אמנה והוא ר' יוחנן
המלאכה ולפסוק להם מזונות קלים:
אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה $ ורבי יוחנן
בן מתיה ופשוטה היא.
אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק
לא סמכא דעתייהו. על דברי הבן:
ולא עמדה כתנאי וקיימא
יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְיָ
אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה
א)ב
מימר אמר קמיה. כבר הודיעו מה
לן כר' יוחנן. ומקשי'
אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי
תלמוד לומר 1 הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך ג שיהא
ומי אמר רבי יוחנן הכי
אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
פסק לנו ונתרצה: מי אמר רבי יוחנן
❖
והאמר ר' יוחנן האומר
ויקרא יט לו
הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא $שלא ידבר אחד בפה
הכי. דיש בדברים משום חסרון
ד
לחבירו מתנה אני נותן
לך מותר לחזו' בו ופרקי'
אמנה: יכול לחזור בו. וקשיא לן
ואחד בלב מיתיבי ר' שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית קונה דינר
ב)
התם במתנה מרובה משום
גליון הש"ס
יכול פשיטא דהא לא משך ואין כח
זהב ואין דינר זהב קונה טלית מכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע
דלא סמכה דעתי' דמקבל
בב"ד לכופו: אלא. ודאי על כרחך
גמ' ור"י אמר יש בהם.
ולפיכך אין בה משום
מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו
עיין בר"ש פ"י משנה ט'
מחוסר אמנה אבל במתנה
מותר לחזור בו קאמר ואשמעינן
עומד בדיבורו תנאי היא דתנן מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו
דשביעית: שם ההוא שלא
מועטת דסמכה דעתיה
ג)
דאפילו חסרון אמנה ליכא: מודה ר'
ידבר. עיין כתובות דף פו
התם אמר יוחנן דאית
צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו
יוחנן במתנה מועטת. שאין מותר
ע"א רש"י ד"ה פריעת:
בה משום מחוסר אמנה
שם ומוד' ר"י. אף דלא
בני אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך
וכל שכן במשא ובמתן
לחזור משום דסמכא דעתיה דמקבל
שייך כאן דמודה לבר
דודאי סמכה דעתיה יש בו
עמהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא
אדיבוריה וכי אמר מותר לחזור בו
פלוגתיה דהא רב ס"ל
משום מחוסר אמנה דאמר
במתנה מרובה קאמר דלא סמכא
דבכ"ע יכול לחזור מ"מ
ר' יוחנן ישראל שאמר
ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד ואי ס"ד דברים
נקט ומודה לומר דמוציא
לבן לוי כור מעשר לך
דעתיה דמקבל דלקיימיה לדיבוריה:
יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך שאני התם
מכלל שאמר וכעין זה
בידי רשאי בן לוי לעשותו
לבן לוי. כל לוי קרוי בן לוי: כור
בגיטין דף פג ע"א מודה
תרומת מעשר וכו' דקני
דפועלים גופייהו לא סמכא דעתייהו מאי טעמא מידע ידעי דעל אבוה סמך
ר"א במגרש. כ"כ רשב"א
מעשר יש לך בידי. שעישרתי מפירותי
ואי הדר ביה הוה מחוסר
אי הכי אפילו התחילו במלאכה נמי התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו
בחידושיו שם: שם רב
אמנה ולא מצית למימר
ואתננו לך: תרומת מעשר. שהלוי
שמואל בר זוטרא שמיה.
זה כשמשכו הבן לוי לזה
אמרו מימר אמר קמיה דאבוה וניחא ליה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר
מפריש מעשר לכהן מעשר מן
כ' הבאר שבע סי' יג דצ"ל
כור של חטי' וחזר בן
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול
רב טביומי שמיה דהכי
המעשר: משום הכי רשאי. שיש לו
לוי והפקידו אצלו דתני
❖
אית' בסנהדרין:
סיפא נתנו לבן לוי אחר
לסמוך על מה שכתוב (צפניה ג)
לחזור בו יכול פשיטא אלא ה מותר לחזור בו אמר רב פפא $ ומודה רבי
אין לו עליו אלא תרעומת
שארית ישראל לא יעשו עולה ולא
ואי משכו קנאו וממונא
יוחנן ו במתנה מועטת דסמכא דעתייהו הכי נמי מסתברא דאמר רבי אבהו
אית ליה גביה אלא בדלא
ידברו כזב ולא יתננו ללוי אחר והא
מוסף רש"י
אמר רבי יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי
משכו ש"מ: ירושלמי ר'
ד) ו
מתנה מועטת היא שאין לישראל
משכון דנקיט. דתפס
אבהו בשם ר' יוחנן אמר
לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר
במעשר זה אלא טובת הנאה שהיה
למאי תפסיה אי לאו
ליתן מתנה לחבירו מותר
ביה משום הכי רשאי אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אישתכח
למשכון מיהת דההוא פלגא
לחזור בו ואם אמר לו
בידו מתחילה לתת לכל בן לוי שירצה:
(שבועות מד:). משום
בדעת גמורה אני אומר
דקא אכיל טבלים הכא במאי עסקינן כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו
אין לו עליו. אין לו לבן לוי ראשון
מחוסרי אמנה. אם חוזר
לך אין לו לחזור הדה
על ישראל זה: אלא תרעומת.
אי הכי אימא סיפא נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת ואי סלקא
בדיבורו (בכורות יג:). ואין
דאת אמר בעשיר אבל
ו
דינר זהב קונה טלית.
בעני נעשה נדר. רב מפקד
שהבטיחו בתוחלת נכזבה: אלא ש"מ
דעתך כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אמאי אין לו עליו אלא תרעומת
דלגבי פירות הואי דהבא
לשמשיה אימת דנימא לך
בדלא נטלו. ויש בדברים משום
טבעא, מכל מקום. כלומר
תתן מתנה לבר נש אין
כיון דמשכיה ממונא אית ליה גביה אלא לאו שמע מינה ובדלא נטלו שמע
חסרון אמנה: אפילו שומר חנם נמי
אף לפי פורענות העתידה
הוא מסכן הב ליה לאלתר
מינה ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי לסוף אייקר שומשמי הדרו בהו
לבוא על החוזר, כך הלכה.
ואין הוא עתיר אימליך בי
לא הוי. ואפילו פשעו בשמירתן
שאין ב"ד יכולין לעכב בידו
תנייתא. ההוא דאמר לרב
ואמרו ליה לית לן שומשמי שקול זוזך לא שקיל זוזיה איגנוב אתו לקמיה
פטורין: והא בעי לקבולי כו'.
(לעיל מח.). בשעתו. בעת
שמואל בר זוטרא אית
דרבא אמר ליה
כיון דאמרי לך שקול זוזך ולא שקלית לא מבעיא שומר
מלכותו, דמלך והדיוט הוה
ודלמא לא הוי מקבל ואישתכח דזוזי
לך שומשמי לזבוני א"ל
(לקמן פג.). בני אברהם
לית לי שומשמי אמר ליה
שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי אמרו ליה רבנן
דידיה הוו: הכי נמי. או משלם
יצחק ויעקב. וסעודתו
ליהוו הני זוזי גבך דחשכא
השומשמין או יקבל מי שפרע: בדידי
לרבא והא בעי
לקבולי עליה מי שפרע אמר להו הכי נמי אמר רב פפי
של אברהם גדולה משל
לי אמר ליה הא ביתא קמך
י
שלמה כדמפרש בגמרא
אפילו שומר חנם לא הוי:
הוה עובדא. אותו מעשה
אמר לי רבינא
לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי
ה)
(שם). עד שלא יתחילו
דשומשמין על ידי היה ולא כן היה
במלאכה. דאין כאן אלא
לה $ רב שמואל בר זוטרא שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא
שאילו קיבלתים לתת השומשמין לא
דברים ודברים אין בהם
הוי קא משני בדבוריה בדידי הוה עובדא ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה
משום מחוסרי אמנה, דאילו
הייתי חוזר בי בכל חללו של עולם ולא
משהתחילו לא תוכל לחזור
והוה יתיבנא ואתא ההוא גברא וקאי אבבא
אמר לי אית לך שומשמי לזבוני
על כן באנו לדין
אלא כך היה:
.
(שם)
אמרי
אמרי