מט:
הזהב
פרק רביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בכדי שיראה לתגר או לקרובו. וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורים
אמרי ליה והא אמרו ליה רבנן לרבא. רבינא אמר להא מילתא
נו א מיי' פ"ב מהל'
א) [עירובין מ. וש"נ],
דפעמים שהם רחוקים ממנו ופעמים שהם קרובים וי"ל דלעולם יש
אמרתי לו לההוא מרבנן היכי אמרת דלאו חזרת מקח וממכר הוא
ב) [תיבת וכו' מיותר],
שכירות הל' ח סמג
ג) לעיל דף מז: [וש"נ],
עשין פח טוש"ע ח"מ סי'
והא אמרו ליה רבנן לרבא איבעי ליה לקבל מי שפרע: אימתי.
שיעור אחד לפי מה שמצוי רוב פעמים שיוכל להראות לתגר או לקרובו
ד) [לעיל מז:], ה) [לקמן
רצא סעיף ב:
יש חזרה בדבר: בזמן שהכסף ופירות ביד המוכר. דיכול מוכר
ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות
נז ב מיי' פ"ג מהלכות
נה.], ו) [גי' רי"ף ורא"ש
ולא יותר: שתות מעות נמי
לחזור בו דאוקמינהו רבנן ברשותיה
מכירה הל' ו ועיין
ומ"מ ושאלתות רב כהנא],
ז) [לקמן נ: נא.], ח) נ"א
במ"מ סמג עשין פב
שנינו. אפילו למאן דאמר שתות מעות
לחזרה כי היכי דליטרח ולציל: מפני
אמרי ליה לא אמר לי
ליהוו הנך זוזי בפקדון
❖
דלא, ט) [דף נא.],
טוש"ע ח"מ סי' קצח סעיף
שכספו בידו. משמע שהלוקח קיבל
נראה יותר לילך אחר שתות מקח
גבך דהא חשכה לי אמרי ליה הא ביתא קמך
ה:
נח ג ד מיי' שם סמג שם
כבר כספו: פשיטא. הרי משיכה יש
שהאונאה והטעות תלויה במקח אבל
אותבינהו בביתא ואיגנוב אתא לקמיה דרבא
טוש"ע ח"מ סי' רד
ואפילו רבנן מודו: מושכרת ביד
הגהות הב"ח
מעות אין אונאה וטעות תלויה בהם
סעיף ב:
אמר ליה כל הא ביתא קמך לא מיבעיא שומר
שוי
חמשא
מוכר. והיו הפירות מונחין ביד
שאין צריכין שומא:
נט ה מיי' פי"ב שם הל'
(א) במשנה ואמר להם
שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא
א
כל היום: (ב) פרש"י ד"ה
ב ט סמג עשין פב
בשיתא בטול מקח הוי. וא"ת מנא לן
הלוקח ולא שתקנה לו חצירו בנתינת
מושכרת וכו' וחצירו של
טוש"ע ח"מ סי' רכז סעיף
הוי אמרי ליה והא אמרו [ליה] רבנן לרבא
הא דלמא הא הוי נמי שתות מקח דהוי
המעות דכיון דקיבל השכר נקנה
מוכר הוא. נ"ב עיין לקמן
ב טז:
איבעי ליה לקבולי עליה מי שפרע ואמר לי
ס ו מיי' שם הל' ה
שתות מלבר ויש לומר דמסתמא אית
המקום למוכר כל ימי השכירות
דף ק"ב מוקי לה דוקא
טוש"ע שם סעיף ז:
בחצר דמשכיר ותורא דאתו
לא היו דברים מעולם: רבי שמעון אומר כל
לן למיזל בתר שתות שוה המקח
וחצירו של מוכר הוא (ב) אלא ר' שמעון
א)
❖
סא ז ח מיי' שם הל' ב
מעלמא וע"ש:
שהאונאה והטעות תלויה בו ועוד
אית ליה מעות קונות דבר תורה
שהכסף בידו ידו על העליונה ב) וכו': תניא
ועי' במ"מ ובלחם
דכשנתאנה מוכר לא תמצא שתות
כדאמרינן (לעיל דף מז:) ומשיכה
משנה טוש"ע שם סעי' ב:
אמר ר"ש אימתי בזמן שהכסף והפירות
סב ט מיי' שם ועיין שם
מלבר דשוי שיתא בחמשא היינו שתות
תקנתא דרבנן היא והכא לא איצטריך
גליון הש"ס
ביד מוכר אבל כסף ביד מוכר ופירות ביד
טוש"ע שם סעי' ג
מלגיו: ש"מ שתות מעות נמי
תקנתא דטעמא מאי תקון רבנן
תוס' ד"ה ש"מ וכו'
וסעיף ד:
לוקח אינו יכול לחזור בו מפני שכספו בידו
סג י מיי' שם הל' ו
שנינו. וא"ת אם כן מאי שתות למקח
כו': א"נ שמא תפול כו' לא גרס
ותימה דלשתוק משתות
בידו ביד מוכר הוא אלא מפני שדמי כספו
טוש"ע שם סעיף ז
למקח. עיין בתשו' מהר"י
דקתני מתניתין וי"ל דמפרש היינו
ליה. ח)אלא לישנא אחרינא הוא והיא
❖
❖ דלשתוק משתות למקח:
וסעיף ח:
לבית לוי סי' ו':
בידו פשיטא אמר רבא הכא במאי עסקינן
היא: פרזק. שם השר: רופילא.
אונאה שתות שנהיה במקח $ותימה
כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד
משנה למלך: כדרך שתקנו משיכה.
ב
תנן הורה רבי טרפון בלוד.
לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך
רבינו חננאל
מוסף רש"י
מוכר טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה
ג)
הלוקח: כך תיקנו משיכה. לחזור
תימה מה הוסיף להקשות
פיסקא ר' שמעון אומר
שמא יאמר לו. המקבל
שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה הכא
בהן הלקוחות: מתני' האונאה
מעות, נשרפו חטיך
מסיפא ממה שהקשה כבר ברישא:
כל שהכסף בידו ידו על
ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס
בעליה. אי מתרמי ליה
העליונה: תניא ר' שמעון
ארבעה כסף. מעות כסף שהם שש
אי
דליקה לאטרח לאצולינהו,
איהו טרח ומייתי לה ג ההוא גברא דיהיב זוזי
אומר אימתי בזמן שהכסף
בדינר: מעשרים וארבעה כסף
סבר לא בשריפתן אפסיד
ופירות ביד מוכר אבל
אחמרא לסוף שמע דקא בעי למנסביה דבי פרזק רופילא אמר ליה הב לי
ולא בהצלתן אשתכר, להכי
כסף ביד מוכר ופירות ביד
לסלע. אם היה המקח בדמי הסלע
אוקמינהו ברשותיה להיות
לוקח. לא בידו ממש אלא
זוזי לא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה ד) ד כדרך שתיקנו
שהוא כ"ד מעות דהשתא הויא אונאה
הפסד השריפה עליו והשכר
ברשותו כגון שהית' עליית
משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות: מתני' האונאה ארבעה
שתות למקח חייב להשיב לו כל
ה)ה
לחזור אם נתייקרו, דלימסר
לוקח מושכרת למוכר
נפשיה לאצולינהו (קדושין
ואמר לו מכרתי לך הפירות
אונאתו ארבעה כסף: עד מתי מותר
כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר
ו
שיש לי בעליתך וקיבל
כח: וכעי"ז ערובין פא:
להחזיר. מי שנתאנה. והא דנקט
עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד האונאה
ולעיל מו:) אבל סתם מושך
המעות כיון שהפירות
לשון מותר לאשמועינן דליכא אפילו
ממטיה להו לביתיה (חולין
ברשות הלוקח קנה ואין
שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד
פג.). כדרך שתיקנו
המוכר יכול לחזור בו וכו'.
מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו
אמר להם כל היום מותר לחזור אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומינו
משיכה במוכרין. לחזור
ההוא דיהי' זוזי אחמרא
(א)
אונאתו: עד כדי שיראה המקח
וחזרו לדברי חכמים: גמ' אתמר רב ו)אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר
בו המוכר כל זמן שלא
שמע דקא בעי למינסביה
לתגר או לאחד מקרוביו. ואם שהה
משך הלוקח, כך תיקנו
דבי פרזק רופילא פי' עוב'
שתות מעות נמי שנינו שוי שיתא בחמשא שוי שיתא בשבעה כולי עלמא
משיכה בלקוחות. לחזור
כוכבים אנס. אמר להו
ז
יותר מחל על אונאתו: ושמחו תגרי
בו בשביל אותה תקנה
אהדרו לי זוזי לא בעינא
לא פליגי דבתר מקח אזלינן ואונאה הויא כי פליגי שוי חמשא בשיתא ושוי
לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין
עצמה דנשרפו חטיך, דכל
חמרא אמר ליה רב חסדא
גמ'
שבעה בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות אזלינן אידי ואידי אונאה הוי לרב
שכן כי מוקמת לחזרה נמי
שתות מקח שנינו.
ביוקר:
ללוקח אי תהדר בו א)
ח
ברשות לוקח מסר נפשיה
קביל עלך מי שפרע דהא
דוקא קתני מתני' שתות למקח שאם
דאמר בתר מקח אזלינן שוי חמשא בשיתא ביטול מקח הויא שוי שבעה
המוכר וטרח ומציל שאם
לא משכת דכדרך שתיקנו
האונאה שתות לשויו של מקח הויא
יראה הלוקח דליקה באה
בשיתא מחילה הויא ושמואל אמר כי אמרינן מחילה וביטול מקח ט היכא
משיכה במוכרין כך תיקנו
יאמר חוזרני בי (לעיל מז:).
משיכה בלקוחות. כשם
אונאה אבל אם פחות או יותר היא
דליכא שתות משני צדדים אבל היכא דאיכא שתות מצד אחד אונאה הויא
לא שנו. בכדי שיראה,
שהמוכר חוזר כך לוקח
אף על פי שישנה שתות אצל מעות
חוזר: מתני' האונאה ד'
אלא לוקח. שמקחו בידו
תנן האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח מאי לאו
שנתן זה אין זה קרוי שתות להיות בו
ויכול להראותה, אבל
כסף מכ"ד כסף לסלע
דזבין שוי עשרים בעשרין וארבעה ושמע מינה שתות מעות נמי שנינו
מוכר לעולם חוזר.
שתות למקח. איתמר רב
דין אונאה. וזהו דין אונאה שתות
שאין בידו מה להראות
כהנא אמר שתות מקח
לא דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרים מי נתאנה מוכר אימא סיפא עד
להיות המקח קיים ואין אחד יכול
ולימלך אינו מכיר בהונאתו
שנינו ולא שתות מעות.
מתי מותר להחזיר בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואמר רב נחמן לא שנו
לחזור אלא מחזיר אונאה אבל אם
עד שיראה טלית אחרת
ז) י
ושמואל אמר שתות מקח
כדמותה נמכרת בדמים
והוא הדין לשתות מעות
אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר אלא דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרין
פחות משתות מחילה היא ואין מחזיר
יקרים, הלכך לעולם חוזר
שבין זה ובין זה אונאה
לו כלום ואם יותר על שתות שניהם
ותמניא תנן הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף מעשרים וארבעה
אם לא נתייקרו טליתות
היא. כולי עלמא שוה ו'
חוזרין אפי' רצה להחזיר לו האונאה
בינתים (לקמן נ:).
בה' ושוה ו' בז' כיון דבתר
כסף לסלע שליש למקח מאי לאו דזבין שוי שיתסרי בעשרים וארבעה וש"מ
מקח אזלינן אונאה היא. כי
הרשות ביד שניהם לחזור הכי
שליש מעות נמי שנינו לא דזבין שוי עשרים וארבעה בשיתסר מי נתאנה
פליגי שוה ה' בו' שוה ז'
מוקמינן לה לקמן (דף נ:): ושמואל
בו' לרב שוה ה' בו' ביטול
מוכר אימא סיפא אמר להם כל היום מותר לחזור וא"ר נחמן לא שנו אלא לוקח
אמר שתות מעות נמי שנינו. מתני'
מקח הוא דהא חומשא
אבל מוכר לעולם חוזר אלא דזבין שוי כ"ד בתלתין ותרין תניא כוותיה דשמואל
דמקח הוא ושוה ז' בו'
דקתני שתות למקח לאו אשויו של מקח
כיון דפחו' משתות [הוא]
מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה ה' בו' מי נתאנה לוקח
דוקא קאי אלא כל התנאי קרוי מקח
מחילה היא. ושמואל אמר
יד לוקח על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני מכר לו
בין מעות שניתנו בו בין דמי החפץ
לא הוי ביטול מקח
אלא אם מכר שוה ד'
וכל צד שאתה מוצא שם שתות
שוה
בה' דבין לגבי המעות
אונאה בין לצד מעות בין לצד שויו של חפץ יש שם אונאה ואין כאן לא מחילה ולא ביטול מקח. והשתא מפרש פלוגתייהו: שוי שיתא
ובין לגבי המקח יתר
משתות הוא וזהו פירוש
בחמשא. ונתאנה מוכר או שוי שיתא בשבעה ונתאנה לוקח: כולי עלמא. בין לרב בין לשמואל אונאה הוא דהא שתות היא לצד מקח
משני צדדין. וכן שוה ז'
ושמואל שתות מעות נמי קאמר וכל שכן שתות מקח: כי פליגי שוי חמשא בשיתא. ונתאנה לוקח בזוז שהוא חומש למקח ויותר משתות
בח' הוא פחו' [משתו']
הוא זה אבל אצל מעות שנתן שתות הוא. אי נמי שוי שבעה בשיתא ונתאנה מוכר בזוז לגבי מקח אין כאן שתות אלא שביעית
משני צדדין לפיכך הויא
מחילה. ומקשינן ממתני'
ופחות משתות היא ולגבי מעות הוי שתות: אידי ואידי. בין שוי שבעה בשיתא בין שוי חמשא בשיתא: משני צדדין. באחד משני צדדין:
תנן האונאה ד' כסף מכ"ד
מאי לאו דזבין שוי עשרים בעשרים וארבע. ונתאנה לוקח דהוה ליה חומש לגבי מקח ארבעה הוי חומש של עשרים וקרי ליה אונאה
כסף לסלע שתות למקח
ולא קרי ליה ביטול מקח: לא דזבין שוי עשרים וארבע בעשרים. דהוה ליה שתות למקח: ופרכינן ומי נתאנה מוכר. בתמיה: לא שנו.
מאי לאו דזבין שוה כ'
בכ"ד שהן ה' בו' וש"מ
דבכדי שיראה ותו לא אלא לוקח: אבל אם נתאנה מוכר לעולם מוכר חוזר. ולקמן ט) מפ' טעמא: אלא דזבין כו'. דהוה ליה שתות
שתות מעות נמי שנינו.
למקח ונתאנה לוקח: תניא כוותיה דשמואל. דבין שתות מקח בין שתות מעות: מי שהוטל עליו. מי שהאונאה עליו מי שנתאנה:
ופריק רב כהנא לא כגון
שוה
דזבין שוה כ"ד (בכ"ה)
[בכ"ח] שהן ו' בז' והוא
שתות למקח. ואקשי' עליה תוב כי האי גוונא מדברי ר' טרפון ופריק לטעמיה. וקי"ל כשמואל דתניא כוותיה דתניא מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה חמשא בששה מי נתאנה לוקח ידו על העליונה רצה
אמר לו תן לי מעותי. או תן לי מה שאוניתני וכן אם מכר לו שוה ששה בחמשה מי נתאנה מוכר ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה שאוניתני:
א) וכ"כ המרדכי והר"ן בחדושיו כאן בשמו של רבינו ז"ל דבכה"ג צריך לקבל מי שפרע והובא בב"י סי' ר"ד ודלא כדעת התוס' לעיל דף מז ע"ב ד"ה אי ע"ש: