נ:
הזהב פרק רביעי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולרבי טרפון נמי
לאלתר הוי מחילה.
פחות משליש: אמאי חזרו.
בטול
מקח לעולם חוזר אמאי חזרו הלא לרבי טרפון לאחר כל
סה א מיי' פי"ב מהל'
א) [קדושין מב:], ב) ב"ב
היום
הוי מחילה עד שליש ולרבנן לעולם חוזר ומשני בטול מקח
הא כל היום דר'
טרפון בשליש הוא
דקאמר להו ויזהרו מאונאת
צה., ג) [לקמן נא.],
מכירה הל' ג סמג
ד) [לעיל מט: לקמן נא.],
עשין פב ולאוין קע טוש"ע
שליש ויהא הכל מחילה לאלתר: משתות ועד שליש לרבי טרפון.
לא שכיח ויותר יש ריוח בפחות משתות ושתות דהויא מחילה לרבנן
❖
ה) [עיין רש"א],
ח"מ סי' רכז סעי' ג:
לאחר כדי שיראה ולר' טרפון כל היום
מריוח דיתר על שתות דלא
הויא אונאה כשתות עצמה
לרבנן ואינו חולק על חכמים אלא
סו ב מיי' שם הל' ד
שכיח ואין נפקותא בין חזרה דכל
דבטול מקח דידהו משוי להו אונאה
טוש"ע שם סעי' ד:
סז ג מיי' שם הל' ב
היום ולעולם וקשה קצת לפירוש זה
וידו על העליונה ואליבא דרבנן
גליון הש"ס
ולרבי טרפון נמי לאלתר הויא מחילה אמאי
טוש"ע שם סעי' ב:
שניהם חוזרין: אי הכי. דר' טרפון
לישנא דקאמר גמרא דקמשוי ליה
סח ד מיי' שם הל' ה
תוס' ד"ה ואילו וכו'
חזרו בדר' טרפון ניחא להו טפי דמאי דרבנן
❖
טוש"ע שם סעי' ז:
אבטול מקח לחודיה פליג: במאי
וה"ר יצחק בר' מרדכי.
אונאה כל היום ותו לא דצריך לפרש
קא משוו להו אונאה לר' טרפון הויא מחילה
עיין לקמן דף נז ע"א תוס'
שמחו. מעיקרא: תפשוט. דמדשמחו:
אונאה מה שקנה ומחזיר אונאה
❖
ד"ה יצא לחולין:
מי סברת פחות משליש לרבי טרפון כפחות
בטול מקח לרבנן. דמיבעיא לן
ולעיל דקאמר כיון דאמר להו דהויא
רבינו חננאל
משתות לרבנן דמי לא משתות ועד שליש
אונאה שמחו קרי אונאה הא דידו
לקמן אי לעולם חוזר או בכדי שיראה
ניחא להו. ואסיקנא שמחו
לרבי טרפון כשתות עצמה לרבנן דמי אי הכי
מוסף רש"י
על העליונה ולפי' רש"י אתי שפיר
תפשוט
דמדשמחו דלרבנן לעולם
בשתות עצמה דלרבנן
במאי שמחו מעיקרא תפשוט דבטול מקח
דהך אונאה נמי הוי ידו על העליונה:
חוזר וכי אמר להו ר' טרפון אונאה
פחות משתות נקנה
אונאה היא ולר' טרפון
ואילו יתר על שתות שניהם חוזרי'.
מקח. לגמרי ולא יחזיר לו
מחילה דכל פחות א)
לרבנן לעולם חוזר דכיון דאמר להו רבי
והם היו סבורין דבכדי שיראה ס"ל
המאנה כלום, דמחילה היא
משליש לר' טרפון הויא
באונאה שמחו: כי אמר להו כל
וא"ת דבפרק הספינה (ב"ב
טרפון הויא אונאה שמחו כי אמר להו כל
(רשב"ם ב"ב צה.). לא
מחילה. איבעיא להו
היום חזרו. חדא דבין לעולם חוזר
דף פג: ושם פד. ד"ה אי לא) אמר רב
שנו. דבכדי שיראה ותו לא,
ביטול מקח לרבנן מהו
היום חזרו דאי סלקא דעתך דבטול מקח
❖
אלא לוקח (לעיל מט:).
וכו'. אמר רבא הלכתא
חסדא מכר לו שוה ה' בו' והוקר
ובין שהות כל היום הנאה פורתא
לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו במאי
פחות משתות נקנה מקח
ועמד על ח' לוקח יכול לחזור בו ולא
היא לדידהו דשהות הרבה יש לימלך
פי' לאלתר. יתר משתות
שמחו שמחו בשתות עצמה דלרבי טרפון
מוכר דאמר ליה לוקח אי לאו
כל היום ועוד אונאה יתר על שתות
בטל מקח שתות קנה
רבינו חננאל (המשך)
מחילה ולרבנן אונאה איבעיא להו בטול
ומחזיר אונאה וזה וזה
דאוניתני לא מצית הדר בך כו' וה"נ
לא שכיחא וקמפסיד להו בשתות
ומודעין ליה אי אית
בכדי שיראה לתגר או
מקח לרבנן לעולם חוזר או דלמא בכדי
אמאי מאנה יכול לחזור נימא ליה נמי
עצמה לרבנן בכדי שיראה ולדידיה
ביה אונאה אי לא ואי
לקרובו הבקי בו. תניא
שיראה לתגר או לקרובו ואם תמצא לומר
כל היום: דאי ס"ד בטול מקח לרבנן.
המתאנה אי לאו דאוניתני כו' וי"ל
אודיעום ושתק הרי מחל
כותיה דרבא פחות משתות
ואי לא אזל ואחוי איהו
נקנה המקח יותר על שתות
דהכא כיון שהוא יותר משתות ה"ל
כאונאה בכדי שיראה ואין בין אונאה
בכדי שיראה לתגר או לקרובו מה איכא בין
דאפסיד אנפשיה מכדי
בטל המקח שתות קנה
רחוק מן המקח יותר מדאי וכאילו לא
לבטול מקח אלא דבאונאה ידו על
שתות ליתר על שתות איכא דאילו שתות מי
מקחו בידו הוא אמאי
ומחזיר אונאה דברי ר'
מכר כלל דה"ל כיין ונמצא חומץ
העליונה ובבטול מקח שניהם חוזרין
לא אחוי יתיה לפיכך
נתן ר' יהודה הנשיא אומר
שנתאנה חוזר ואילו יתר על שתות שניהם
אין לו לחזור. אבל מוכר
יד המוכר על העליונה
חומץ ונמצא יין דשניהם חוזרין (שם
כי משוי רבי טרפון לבטול מקח
חוזרין מאי ת"ש חזרו לדברי חכמים אי אמרת
דליתיה למקח בידיה לא
רצה אמר לו תן לי
אונאה אין זו טובה להם: שמחו
דף פג:) $וה"ר יצחק בר' מרדכי תירץ
ידיע ליה דטעה אלא
מקחי או מה שאוניתני.
בשלמא בטול מקח לרבנן בכדי שיראה
לכי מיתרמי ליה זבינתא
ב) ואוקמה רבא למתני'
בשתות עצמה כו'. דהא דאמרן משתות
דהתם כשאין הלוקח תובע אונאתו
כזבינתיה וחזי ליה אי
דקתני מי שהוטל עליו ידו
לתגר או לקרובו ולר' טרפון כל היום משום
לכך אין המוכר יכול לחזור בו אבל
ועד שליש לר"ט כשתות לרבנן משתות
טעה אי לא לפיכך לעולם
על העליונה רצה אומר לו
הכי חזרו אלא אי אמרת בטול מקח לרבנן
ומעלה אמרו ולא שתות עצמה: אם
הכא מיירי כשמתאנה תובע אונאתו
חוזר וכן הלכה דהא רב
תן לי מעותי או תן לי
נחמן [אמר] לאושפיזכינה
מה שאוניתני כר' יהודה
תמצא לומר כו'. כלומר אם באת
לעולם חוזר אמאי חזרו בדרבי טרפון ניחא
ולכך המאנה יכול לבטל המקח:
אמר רבא הלכתא שתות קנה
דרמי בר חמא שמכר
הנשיא. וקם רב אשי
לומר פשיטא דלעולם חוזר דאי בכדי
להו טפי דקא משוי להו אונאה כל היום ותו
מקח ונתאנה בו והוטל
כותיה. ודייקי' מדקתני
ומחזיר אונאה.
שיראה מאי איכא כו': איכא דאילו
פ"ה קנה
עליו ואמר רב נחמן כל
במתני' מי שהוטל עליו
לא בטול מקח לא שכיח אמר רבא הלכתא
היכא דנתאנה מוכר דינו
סתמא ש"מ כל מי שהוטל
שתות כו'. כי נמי אמרינן תרוייהו
בע"כ כר' נתן דבסמוך לפי זה פחות
פחות משתות נקנה מקח יותר על שתות
ג)
לחזור לעולם גאון
עליו לא שנא לוקח ולא
א)א
ב
משתות לאלתר הויא מחילה וזה יש
בכדי שיראה עדיין יש חילוק זה
ז"ל סתם איבעיא להו
שנא מוכר דינם שוה
בטול מקח ג שתות קנה ומחזיר אונאה ד וזה
ביניהם: משום הכי חזרו. מעיקרא
בין שתות לפחות משתות וכן משמע
ביטול מקח לרבנן לעולם
וכולה ר' יהודה הנשיא
וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו תניא
חוזר או בכדי שיראה
היא ומפרש במתני' לוקח
לקמן (דף נא.) גבי ההוא גברא
כי שוי להו ר' טרפון יתר על שתות
לתגר וכו' ואמר רבא
ושייריה למוכר. ומאי
כותיה דרבא ב) אונאה פחות משתות נקנה
דנקט ורשכי לזבוני אמר אי יהיבנא
אונאה דלרבנן בטול מקח ולא
הלכתא יתר משתות בטל
דשייר במתני' מפרש לה
מקח יתר על שתות בטל מקח שתות
ליה חמשא ופלגא הויא מחילה משמע
הרחיב זמן החזרה שמחו בשתות עצמה
מקח סתם קאמר ולית
בברייתא: והא דאוקימנא
לן לשנויי בין מקרקעי
זה וזה בכדי שיראה לתגר
דלאלתר הוי מחילה ודקאמר זה וזה
דמחילה לאלתר כדאמרן וכי הדר
קנה ומחזיר אונאה דברי רבי נתן רבי
ג)
בין מטלטלי וכל מילתא
או לקרובו הני מילי לוקח
בכדי שיראה איתר משתות ושתות
אמר להו כל היום חזרו דהחמיר להם
יהודה הנשיא אומר יד מוכר על העליונה
דאית ליה ביטול מקח
לבדו אבל מוכר לעולם
ללוקח בכדי שיראה לתגר
חוזר דקיימא לן כרב
קאי ולא אפחות משתות ורבא אית
ביתר על שתות ופגם להם יותר
רוצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה
או לקרובו והמוכר לעולם
נחמן דתנן עד מתי מותר
ליה שפיר דרב חסדא דקאמר בפ'
ממה שהשביחם בשתות עצמה
חוזר בין במקרקעי בין
לחזור וכו' אמר רב נחמן
שאניתני וזה וזה בכדי שיראה לתגר או
כדפרישית: אלא אי אמרת לעולם
הספינה (ב"ב דף פג:) מכר לו שוה ה'
במטלטלי ומלתא פסיקתא
לא שנו אלא לוקח אבל
לקרובו: עד מתי מותר להחזיר כו': אמר
קאמר וכו' ואסיקנא
מוכר לעולם חוזר מאי
חוזר. נהי נמי דשתות עצמה משוי
בו' לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר
הלכך לוקח יכול לחזור
טעמא דלוקח מקחו בידו
רב נחמן ד) לא שנו אלא לוקח אבל מוכר
כיון שהוקר בכדי שיראה שזהו זמן
להו אונאה כרבנן דהאי דאמר לעיל
בקרקע לבטל את המקח
אזיל וניחזי ליה לתגרים
לעולם חוזר נימא מסייע ליה חזרו לדברי
שלוקח יכול לתבוע אונאתו והוקר על
שמחו בשתות עצמה שינויא דחיקא
בזמן דאית ביה ביטול
חכמים אי אמרת בשלמא מוכר לעולם חוזר
בטול מקח לכך לוקח יכול לחזור בו
הוה משום שמחה דמעיקרא דקשיא
א) דברי רבינו צ"ע לכאורה
ולכך קאמר ועמדו על ח' ולא קאמר
לן במאי שמחו והשתא אמרת לי
משום
דהא אדרבה מסקינן דמשתות
ועמדו על ז' שאין זה בטול מקח וק'
דשמחה מעיקרא משום בטול מקח
עד שליש לר"ט כשתות עצמה
לרבנן דמי.
לר"ת וכי חולק רבא על סתם מתניתין (לקמן נא.) דקתני מי שהוטל
היא דהואי דלרבנן לעולם ולר' טרפון היו סבורין בכדי שיראה כדין
ב) לקמן דף נא ע"א.
עליו ידו על העליונה ועוד דהלכה כרבי מחבירו ועוד דרבא גופיה
אונאה דרבנן כי הדר אמר להו כל היום אכתי שמחה איכא דלרבנן
ג) אולי צ"ל כתב גאון ז"ל הא
מוקי מתני' כר' יהודה הנשיא ולא כר' נתן א"כ משמע דסבר ליה
לעולם ולר' טרפון כל היום ותו לא. ואי משום שתות עצמה דלרבנן
דאמר רבא הלכתא וכו' דלית
לן לשנויי וכו'.
כוותיה ועוד מה שייך למימר תניא כוותיה בדבר שיש מחלוקת
בכדי שיראה ולדידיה כל היום הרבה הוא שבח שמשביח רבי טרפון
תנאים כתוב באותה ברייתא ומפ' ר"ת דרבא דאמר שתות קנה
ביתר על השתות מפגם שפוגם בשתות עצמה שהרי יכולין ליזהר
היינו אם רצה כר' יהודה ולא חש לפרש בהדיא רצה משום דקאי
בשתות עצמה יפחתו לו מעט ותהא מחילה נמצאו משתכרין בשל
רבי טרפון כל אונאה שיתר על שתות: בטול מקח לא שכיח.
אמתני' ותניא כוותיה מייתי משום דקתני בברייתא זה וזה בכדי
ואין שבח זה חשוב להם במידי דלא שכיח וכי מיקרי והוי נמי
שיראה כדרבא אבל מרבי יהודה הנשיא לא מייתי דאמר רצה אמר לו
הרי נתן לו שהות כל היום לחזור ורוב הנמלכים נמלכים בו ביום
כו' דאדרבה ה"ל לאתויי מתניתין ה) ולקמן (דף נא.) פריך
הלכך פגם דשתות עצמה עדיף להו: הלכתא פחות משתות נקנה
שפיר אי ר' נתן מתניתין קתני רצה ברייתא לא קתני רצה משום
מקח. לאלתר: יתר על שתות בטל מקח. ושניהם חוזרין: שתות
דר' נתן לא קאי אמתניתין וה"ל לפרושי אבל רבא דקאי אמתני' לא
קנה. ואין אחד מהן יכול לחזור: ומחזיר אונאה. ולית ליה לרבא ידו
חש לפרש ואע"ג דרבא נקיט לישנא דמילתא דרבי נתן אין פי'
קנה דהכא כקנה דרבי נתן:
על העליונה דמתני' דס"ל כר' נתן דברייתא דקיימא לן ר' נתן דיינא
אי אמרת בשלמא מוכר לעולם חוזר משום הכי חזרו. אע"פ שגם
הוא ונחית לעומקא דדינא בפרק הבית והעלייה (לקמן דף קיז: ובב"ק
נג.): זה וזה. אונאה ובטול מקח: יד מוכר על העליונה. אם נתאנה
תגרי לוד היו לוקחים ולא היה להם לחזור מ"מ חזרו משום
דתגרי לוד היו מוכרים תמיד במעט מעט והיו לוקחים בבת אחת:
מוכר והוא הדין אם נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה והכי
מוקמינן לה לקמן (דף נא.) מאי דשייר במתניתין תני בברייתא:
והתנן
זה וזה. אונאה ובטול מקח: לא שנו. בכדי שיראה: אלא לוקח.
שמקחו בידו ויכול להראות': מוכר. שאין
בידו מה להראות ולימלך
אינו
מכיר באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת
בדמים יקרים הלכך
לעולם חוזר אם לא
נתייקרו
טליתות בינתים:
משום