הזהב
פרק רביעי בבא
מציעא
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. פירוש לאפוקי
משום הכי חזרו. שהם היו מוכרין ואינן
נהנין בהרחבת זמן
סט א מיי' פי"ג מהל'
א) [לעיל מט: נ:], ב) [יישר
חוזרים: אמאי חזרו.
החזרה דר' טרפון שהרי אפי' לרבנן לעולם
מר' יהודה דאמר תגר אין לו אונאה כשמכר בזול לפי
כצ"ל וכ"א בברכות מב:
מכירה הל' ב סמג
ובשבת נג. סג: שבועות מ.
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
שהוא בקי ואחולי אחיל ליה והאי דזבני' הכי משום דאתרמי ליה
לדידהו נמי מהני הרחבת זמן החזרה דאי טעו אינהו נהדרו בהו:
מה: חולין יז: עה:
רכז סעי' כג:
ורשכי. קשורי משי שקורין בינדיל"ש:
קרי שיתא. שואל בדמיהם
זבינתא אחריתי כדאמרי' בסמוך והשתא פריך שפיר דע"כ מיירי
ע ב מיי' שם פי"ב הל' א
עו: וכ"א בשאילתות],
ג) [ברי"ף ורא"ש ושאילתות
ששה זוזים: מבעל הבית. תכשיטין
בהדיוט מוכר מדתלי תגר בהדיוט
סמג שם טוש"ע ח"מ
איתא רב פפא], ד) [צ"ל ר'
שם סעי' א וסעי' ב:
דטעמא דידע ומחיל לא שייך
וכלי תשמיש שלו חביבין עליו ואינו
משום הכי חזרו אלא
אי אמרת מוכר נמי
עא ג מיי' שם הל' ח סמג
יהודה], ה) [לעיל מז:],
אלא במוכר וא"ת ומנ"ל דמיירי
מוכרן אלא ביוקר והוה ליה כמפרש
ו) [לעיל נ:], ז) [שם],
כלוקח דמי מאי נפקא להו מינה כי היכי
שם טוש"ע שם סעי'
ח) מכות ג: כתובות פד.,
יד:
בהדיוט שמוכר ביוקר ונתאנה
יודע אני שיש בו אונאה דאמרינן
דעבדי ליה רבנן תקנתא ללוקח הכי נמי
עב ד מיי' שם פי"ג הל'
ט) קדושין יט: לקמן צד.
לוקח דילמא מיירי בהדיוט שמכר
לקמן אין לו עליו אונאה כך מצאתי
כתובות נו. ב"ב קכו:
ג ועי' שם טוש"ע שם
עבדי ליה רבנן תקנתא למוכר תגרי לוד לא
בזול ונתאנה דהשתא הוי דומיא דתגר
בשאילתות דרב אחאי (פ' בהר סי'
❖
[וסוגיא דגיטין פד:],
סעי' כא:
שכיח דטעו אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין
עג ה מיי' פי"ב מהל'
קיג): כיפי. נזמים: הוי מחילה.
וי"ל דאונאה משמע בכל ענין
אישות הל' ט [ופ"ו
חמרא וטעה אשכחיה דהוה עציב א"ל אמאי
בין שהוא מאנה בין שהוא מתאנה:
לאלתר דהוה ליה פחות משתות:
שם הל' ט י] סמג עשין
תורה אור השלם
עציבת א"ל זביני חמרא וטעאי א"ל זיל הדר
הכא מח טוש"ע אה"ע סי' לח
ואתבעיה בדינא. בכדי שיראה לתגר:
❖
1 וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר
סעי' ה וסי' סט סעי' ו:
בצדרייתא. בגדי קנבוס העומדים
בך אמר ליה הא שהאי לי יותר מכדי שאראה לתגר או לקרובי שדריה לקמיה
לימכר: מתני' ר' יהודה אומר
לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד
א) דרב נחמן א"ל לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר מאי טעמא
עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת
❖
אין אונאה לתגר. לקמיה מפרש לה:
ויקרא כה יד
אָחִיו:
לוקח מקחו בידו כל היכא דאזיל מחוי ליה ואמרי ליה אי טעה אי לא טעה
מוסף רש"י
מי שהוטל עליו. מי שנתאנה: תן
מוכר דלא נקט מקחיה בידיה עד דמיתרמי ליה זבינתא כזבינתיה וידע אי
על מנת שאין לך עלי
לי מעותי. אם נתאנה לוקח: גמ'
אונאה. על מנת שאין
טעה (א) ואי לא טעה ההוא גברא דהוה נקט ורשכי לזבוני קרי שיתא ושויא
הגהות הב"ח
דאי כתב רחמנא מוכר. שהוא מוזהר
לך עלי דין אונאה אמכור
חמשא ואי הוו יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל אתא ההוא גברא ואמר
(א) גמ' אי טעה אי כצ"ל
לך חפץ זה, רב אמר
בבל תונו: דקים ליה בזבינתיה. כמה
❖
יש לו עליו אונאה.
ואות ו' נמחק:
אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הויא מחילה אתן ליה שיתא ואתבעיה לדינא
נתן בה ובמזיד הוא עושה: זבנת
דמתנה על של תורה
אתא לקמיה דרבא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל
קנית. אם לקחת חפץ המתקיים
הוא אל תונו (כתובות
א
פד.). על מנת שאין
שכר הוא אצלך שלא הוצאת המעות
גליון הש"ס
הבית אין לו עליו אונאה ההוא גברא דהוה נקיט כיפי לזבוני קרי שתין ושוי
לך עלי שאר. מזון,
ביציאה והרי הוא מתקיים לך: זבין
גמ' איני יודע מי שנאה.
ועונה. תשמיש, הרי זו
חמשין ואי הוו יהבי ליה חמשין וחמשא הוה שקיל אתא ההוא גברא ואמר
❖
מקודשת ותנאו בטל.
יבמות דף כז ע"ב וש"נ:
אוביד. מכרת חפץ שלך הרי אתה
אי יהיבנא ליה חמשין וחמשא הויא מחילה אתן ליה שיתין ואתבעיה לדינא
דאין אדם מתנה על
נפסד שיכלו המעות ביציאה: ספסר.
מה שכתוב בתורה והוי
אתא לקמיה דרב חסדא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מן
קונה ומוכר מיד תמיד: מידע ידע
קידושי המעשה מעשה
לעזי רש"י
בעל הבית אין לו עליו אונאה א"ל רב דימי ב) ישר וכן אמר רבי אלעזר ישר
והתנאי כמאן דליתיה,
זבינתיה כמה שויא. שהרי לא שהה
דכמעשה בלא תנאי דמי
בינדיל"ש. חגורה, רצועה,
והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעל
בין קנייתה למכירתה: שאפי' פחות
❖
(רשב"ם ב"ב קכו:). בדבר
פס המשמש לחבישה.
הבית אמר רב חסדא בצדרייתא אבל מאני תשמישתיה דיקירי עליה לא
מכדי אונאה חוזר. אם נתאנה דחייו
שבממון. שאר וכסות
ג)
מזבין להו אי לאו בדמי יתירי: מתני' אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן
(כתובות נו.) דניתן למחילה
תלויין בכך ותקנו לו שיחזור: תניא
ב
הוי תנאי קיים אבל עונה
רבינו חננאל
כוותיה דרב נחמן. דאפי' בכדי אונאה
אונאה כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר ורבי יהודה אומר אין אונאה
דצערא דגופא הוא לא
ג
ד)
אינו חוזר בו ואין מחזירין לו אונאה
איתיהיב למחילה (קדושין
מקח עד כדי שיראהו
לתגר מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי
יט:) עונת תשמיש מצוה
לבקיאים ומוכר לעולם
מדתלי טעמא מפני שהוא בקי כגון
מה שאניתני: גמ' מנהני מילי דת"ר וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל
היא וצערא דגופא הוא
חוזר. ומעשה דההוא
ה) 1
ספסר: קתני רצה. דידו על העליונה:
(רשב"ם ב"ב קכו:). תנאו
גברא דהוה נקיט ורשכי
תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה
ברייתא. בדרבי נתן: לא קתני רצה.
קיים. הקדושין קדושין ויש
לזבוני וכו' פי' ורשכי
אל תונו ואיצטריך למכתב לוקח ואיצטריך למכתב מוכר דאי כתב רחמנא
לה עליו עונה אבל לא שאר
מרגליות. וההוא דהוה
אלא על כרחו קנה ומחזיר לו
❖
וכסות (שם).
נקיט כיפי פי' כיפי
מוכר משום דקים ליה בזבינתיה אבל לוקח דלא קים ליה בזבינתיה אימא
אונאה: מתני' קתני לוקח. היכא
סרבוטין דינם שוה. רבה
לא אזהריה רחמנא בלא תונו ואי כתב רחמנא לוקח משום דקא קני דאמרי
דנתאנה לוקח קתני דידו על העליונה
ורב חסדא שניהן שוין
כי זה ששנו בברייתא
כדקתני תן לי מעותי: ברייתא.
אינשי זבנית קנית אבל מוכר דאבודי קא מוביד דאמרי אינשי זבין אוביד
רבינו חננאל (המשך)
שתות קנה ומחזיר אונאה
בר' יהודה הנשיא: קתני מוכר.
אימא לא אזהריה רחמנא בלא תונו צריכא: רבי יהודה אומר אין אונאה
אמר רב תגר ספסר שנינו
בלוקח מן התגר אבל
תניא כוותיה ר' יהודה
בלוקח מבעל הבית מכלי
דהיכא דנתאנה מוכר הוא דידו על
לתגר: משום שהוא תגר אין לו אונאה אמר רב נחמן אמר רב בתגר ספסר
אומר תגר אין לו אונאה
ביתו אין לו לקונה
העליונה אבל אם נתאנה לוקח לא:
מפני שהוא בקי. פי' אמרי'
ממנו אונאה כלומר אין
שנו מאי טעמא מידע ידע זבינתיה כמה שויא ואחולי אחיל גביה והאי
אונאה זו. משנתינו זו: ותני נמי
ידע ומחל משום דאיתרמי
יכול הלוקח לטעון על
דזבנא הכי משום דאתרמיא ליה זבינתא אחריתי והשתא מיהא קא הדר
ליה זבינתא אחריתי ובעי
בעל הבית שמכר מכלי
בברייתא. בר' נתן רצה. ובלוקח
למיזבנה: מתני' אחד
תשמישו ולומר לו תן לי
ביה רב אשי אמר מאי אין לתגר אונאה אינו בתורת אונאה שאפילו פחות
ומוכר הוא דפליגי: דיקא נמי.
מה שאניתני דאמרי' מני
הלוקח ואחד המוכר יש
מכדי אונאה חוזר תניא כוותיה דרב נחמן רבי יהודה אומר תגר אין לו
דמתניתין במוכר נמי ס"ל הכי ומפרש
תשמישתיה דאיניש יקרי
להן אונאה. ת"ר וכי
עליה ואי לאו דהוו יהבי
תמכרו ממכר לעמיתך או
ללוקח ולא פירש למוכר: לימא רב
אונאה מפני שהוא בקי: מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכו': מני מתניתין
ליה דמי יתירי לא הוה
קנה מיד עמיתך. וכי
דאמר כר' מאיר. דאמר מתנה על
לא רבי נתן ולא רבי יהודה הנשיא אי ו) רבי נתן מתניתין קתני רצה וברייתא
מזבין להו. מיהא שמעינן
תמכרו ממכר אל תונו אין
מה שכתוב בתורה תנאו בטל אפי'
מהני תרי עובדי עובדא
לי אלא שנתאנה לוקח
לא קתני רצה אי רבי יהודה הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני
דורשכי ועובדא דכיפי
נתאנה מוכר מנין ת"ל
בדבר שבממון: ר' יהודה אומר
מוכר (סימן ז"ב ר"ש) אמר רבי אלעזר אונאה זו $ איני יודע מי שנאה רבה
דידעו מקמי דליזבון להו
או קנה ואיצטריך וכו'
ז)
בדבר שבממון. כגון שאר וכסות
דאית בהו אונאה וזבנינהו
ופשוטה היא. מי שהוטל
אמר לעולם רבי נתן היא ותני נמי בברייתא רצה רבא אמר לעולם ר' יהודה
ניתן למחילה והרי מחלה אבל עונה
ובתר הכי קמו על המוכר
עליו ידו על העליונה כו'
הנשיא היא ומאי דשייר במתניתין קא מפרש בברייתא אמר רב אשי דיקא
[וטענו] טענתייהו טענה
איתמר על מנת שאין לך
שהיא צער הגוף לא ניתן למחילה:
ולא דחאום אלא מפני
עלי אונאה רב אמר יש
נמי דקתני אחד הלוקח ואחד המוכר ומפרש ליה ללוקח שמע מינה שיוריה
מי
שקנו מבעל הבית ולא
לו עליו אונאה ושמואל
שייריה למוכר שמע מינה איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך
יכלי למימר להו ידעיתו
אמר אין לו עליו אונאה.
ח)
ומחליתו אלא אם יפרש
לימא רב דאמר כר' מאיר
עלי אונאה רב
אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה לימא רב דאמר כרבי מאיר
ד
לו שחפץ זה אינו שוה
דסבר כל המתנה על מה
ושמואל דאמר כרבי יהודה דתניא ט) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי
את הדמים הללו ורצה
שכתוב בתורה תנאו בטל.
וקיבל אין לו לחזור והוא
ושמואל דאמר כר' יהודה
שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו
ה
הדין למוכר והני מילי
דאמר בדבר שבממון תנאו
בכדי שיראה לתגר או
קיים. דתניא האומר לאשה
קיים אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא דידעה וקא מחלה
לקרובו בלבד. והני מילי
הרי את מקודשת לי על
אבל
בבעל הבית המוכר מכלי
מנת שאין לך עלי שאר
תשמישו אבל בעל הבית המוכר דברים העשוין לסחורה יש להן אונאה. רב יהודה אומר אין לתגר אונאה. אמר רב נחמן
כסות ועונה הרי זו
מקודשת ותנאו
בטל וכו'. אמר רב אנא דאמרי אפי' לר' יהודה
עד כאן לא אמר ר'