ב:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נתיאש
הימנה
ולא גדרה. דוקא נתיאש אבל לא נתיאש ועוסק
קידש. התבואה אם הוסיף מאתים. לישנא דקרא נקט פן תוקדש
ח א מיי' פ"ג מהל' שכנים
א) [לקמן נט:], ב) [שם], ג) ב"מ
קז. ע"ש, ד) לקמן ה., ה) לקמן
הלכה ו ועיין בהשגות סמג
(דברים כב): וטעמא דרצו. לבנות כותל (ד) דמדעת שניהן הוא
כל שעה לגדור אע"פ שהוסיף מאתים מותר כדתנן
❖לגג,
ז:, ו) לקמן יא., ז) לקמן כב.,
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' קנט
❖
במסכת כלאים (פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לשם
דחייביה חכמים שיבנו בין שניהן ולקמן [ג.] פריך כשרצו מאי הוי ליהדרי
ח) [שם:], ט) לקמן ו:, י) צ"ל
סעיף ב וסי' קס סעיף א:
אלקטנו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו הוסיף מאתים
בהו אבל לא רצו שניהן שהיה אחד אומר דייה לחלקה במסיפס של
אסור אלמא כשהוא מחזר אחר
יתדות עצים תקועים בארץ נמוכים
רבינו גרשום
לקיטתו אפילו הוסיף מאתים מותר
לא כייפינן ליה ואין זה יכול לומר לו
נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב
תורה אור השלם
נתייאש מן הזמן שקבעו
איני חפץ שתראה עסקי: פלוגתא.
והטעם יש לפרש משום דכתיב
באחריותו טעמא דרצו הא לא רצו אין
1 וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן
(א)
לו ב"ד ולא גדרה ונתערבו
(דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים
חלוקת חצר שהושוו דעתם לחולקה וכגון
הזרעים בכרם הרי זה קידש
הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף
מחייבין אותו אלמא היזק ראיה לאו שמיה
א)
וטעונין שריפה ככלאי הכרם
וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים
כדכתיב פן תקדש המלאה דומיא דזריעה דניחא ליה:
שלא היה בה ח' אמות כדי לזה וכדי
❖
היזק ואימא (ב) מחיצה פלוגתא כדכתיב 1ותהי
וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: במדבר לא מג
וחייב באחריותו.
אע"ג דהיזק
לזה שאין האחד יכול לכוף את חבירו
ודרשי' לה (חולין קט"ו) פן
מחצת העדה וכיון דרצו בונין את הכותל בעל
תוקד אש. ואותו בעל מחיצה
שאינו ניכר לא שמיה היזק
לחולקה ולהכי תני שרצו שכיון שרצו
חייב באחריות זרעוני של
גליון הש"ס
כרחו אלמא היזק ראיה שמיה היזק אי הכי
ב)
לחולקה בונין כותל אבנים על כרחם
(גיטין נג.) נראה לר"י דהאי חשיב היזק
זה שהופסדו וחייב לשלם
האי שרצו לעשות מחיצה שרצו לחצות מבעי
גמרא ודקארי לה. עי' בחדושי
דמיהן. השתא כיון דאשכחן
ואם בא האחד לומר אי איפשי ביציאה
ניכר שהרי ניכר הוא שהוא כלאים
הרמב"ן לקמן דף יז ע"ב ד"ה
דהאי מחיצה דמתני' כותל
ליה אלא מאי גודא בונין את הכותל בונין
זו אלא מסיפס בעלמא אין שומעין לו
כשרואה הגפנים בשדה ומטמא אע"פ
גירסת רש"י: שם ודקארי לה.
הוא דילפי' לה ממחיצת הכרם
❖
משום היזק הראיה: הוה אמינא
כתובות טז ע"א וש"נ:
שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב
אותו מבעי ליה אי תנא אותו הוה אמינא
דייקא מתני' טעמא דרצו
שניהן לעשות מחיצה משום
במסיפס בעלמא. מיירי מתני' דאיהו
היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו אבל
במסיפס בעלמא קמ"ל כותל: בונין את הכותל
הכי בונין אותו באמצע שניהן
אין לומר דה"נ הוי היזק שאינו ניכר
נמי מחיצה איקרו ורצו דקתני אחלוקה
ביחד הא לא רצו שניהם
הגהות הב"ח
באמצע וכו': פשיטא לא צריכא דקדים חד
לבנות ביחד אלא אחד רוצה
קאי וכשאין בה דין חלוקה קמ"ל
וקנסוהו כמו במטמא (שם) שלא יהא כל
ורצייה לחבריה מהו דתימא מצי א"ל כי
(א) גמ' וטעמא דרצו: (ב) שם
ואחד אינו רוצה אין מחייבין
אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו
כותל ורצו דקתני משום כותל דאי לא
ואימא מאי מחיצה פלוגתא:
אותו שאינו רוצה לבנות
איתרצאי לך באוירא בתשמישתא לא איתרצאי
(ג) שם קביעא לי תשמישתי:
חלקו בעל כרחו. והואיל
רצו פלגי לה במסיפס: דרצייה חד
דהכא ליכא למיחש להכי שבעל הכרם
(ד) רש"י ד"ה וטעמא וכו'
דאין כופין אותו לבנות ש"מ
לך קמ"ל והיזק ראיה לאו שמיה היזק (סימן
מינייהו לחבריה. ביקש ממנו לחולקה
נמי מפסיד ועוד אי קנס הוא במזיד
מדעת שניהן הוא דחייבום
שזה שהמעכב רואה בחצר
דוקא היה לו להתחייב: ואימא מאי
גינה כותל כופין וחולקין חלונות דרב נחמן)
חכמים: (ה) תוס' ד"ה וכיון וכו'
חבירו אותו היזק ראיה לא
במחיצה: מהו דתימא א"ל כשנתרציתי
כי איתרציתי לך וכו' לא
שמיה היזק: ומקשה מאן
ת"ש וכן בגינה גינה שאני כדר' אבא דאמר
מחיצה פלוגתא. מפרש ר"י משום
לך. במחיצה מחיצה דקה נתרציתי
ג)
איתרציתי לך ויש ספרים
לימא לן דהאי מחיצה דמתני'
❖
דמקשה ומתרץ:
ר' אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם
דעל לשון גודא יש כמה קושיות
ולמעוטי באוירא כגון של נסרים
גודא דאיכא למידק כדקאמרת
דהיזק ראיה לאו שמיה היזק.
כדפריך בסמוך לפיכך דוחק לפרש
שהיא דקה והיזק ראיה אין בה או
לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת
אימא מאי מחיצה דמתני'
מחיצה פלוגתא אע"ג דבכל מקום
תמשוך עובי הכותל בחלקך חוץ
פלוגתא. חלוקה שנתרצו
מוסף רש"י
בקמותיה והא וכן קתני אגויל וגזית ת"ש כותל
ד)
וכיון
לעשות חלוקה. והכי פריש
דרצו בונין
הוי מחיצה גודא:
מדבר מועט אבל לבנות כותל אבנים
❖
חצר שנפל מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות
למתני' השותפין שרצו לחלוק
מובא בעמוד קודם
את הכותל בעל כרחו.
לקמן מוקי
עב למעוטי נמי תשמישתי לא
חצירן בונין את הכותל
נפל שאני $ודקארי $ לה מאי קארי לה סיפא
באמצע. ואידוק הכי כיון
אסור לאדם שיעמוד כו'.
לה כשאין בה דין חלוקה ותימה
נתרציתי:
דנתרצו לחלוק אם זה מעכב
איצטריכא ליה מד' אמות ולמעלה אין מחייבין
מוסף תוספות
שלא יזיקנו בעין רעה: והא וכן
לר"י דאמאי נקט תנא דמתני' באין
שאינו רוצה לעשות עמו
אותו ת"ש כופין אותו לבנות בית שער ודלת
ה)
א. עכשיו ששנינו כותל
הכותל הואיל דמקפידין זה
קתני. דמשמע תרוייהו חד טעמא
בה דין חלוקה וקתני רצו לא ליתני
קמ"ל דכותל שלם הם בונין.
על זה שלא ישתמש הא'
לחצר ש"מ היזק ראיה שמיה היזק הזיקא
הוא גינה וחצר: מחייבין אותו. והכא
רצו ולאיירי בשיש בה דין חלוקה ותי'
רשב"א. ב. קמ"ל כותל,
בחלק חבירו (היו) כופין אותו
דרבים שאני ודיחיד לא ת"ש אין חולקין את
דמשמע כותל גבוה. רבינו
לא קתני רצו אלא על כרחו: נפל
ובונין את הכותל באמצע
דקמ"ל דס"ד בשאין בה דין חלוקה
ו)
יונה. ג. (ד)יכול לטעון כי
בעל כרחו משום דהיזק ראיה
שאני. שכבר נתרצו הראשונים בכותל:
דמצי למימר כי (ה) איתרצאי לך לחלוק
החצר עד שיהא בה ד' אמות לזה וד' אמות
איתרצאי לך, לחלוק, ולא
[דיליה] שמסתכל בחצר חבירו
ודקארי לה מאי קארי לה. וכי לא
ע"מ שלא לעשות גודא אבל על מנת
שיתמעט חלק חצרי. שיטמ"ק
הוי היזק. ומהדר ליה אי
לזה הא יש בה כדי לזה וכדי לזה חולקין מאי
בשם רבינו יונה. (ועיין נחלת
הכי דפלוגתא הוי אמאי קתני
ידע דנפל שאני: סיפא איצטריך ליה.
לעשות גודא לא איתרצי לך ויש
לאו בכותל לא במסיפס בעלמא תא שמע
דוד). ד. ואנן הא אמרינן
שרצו לעשות מחיצה שרצו
כלומר הוא הדין נמי מעיקרא והאי
ספרים דמקשין ומתרץ כן להדיא בשילהי
דבקעה סתם כמקום שנהגו
לחצות מיבעי ליה: אלא מאי
החלונות בין מלמעלה בין מלמטה ובין
שמעתין: הוה אמינא במסיפס
ז)
שלא לגדור דמי ואין
גודא. אמאי קתני תו בונין
דקתני נפל משום סיפא לאשמועינן
מכנגדן ד' אמות ותני עלה ח) מלמעלן כדי
מחייבין אותו. רשב"א.
את הכותל. והא כל לשון
בעלמא.
פי' ורצו דקתני אמסיפס
דיותר מד' אמות אין מחייבין ואע"פ
ה. דהא אפשר לו ליזהר
משנה לשון קצרה הוא. וכיון
שלא יציץ ויראה מלמטן כדי שלא יעמוד
שלא יעמוד על שדה חבירו
דההיא שרצו לעשות מחיצה
ואע"ג דבלאו רצו נמי עושין מסיפס
שהראשון היה גבוה יותר לא מחייבין
סמוך לקציר. רבינו יונה.
היינו כותל בונין אותו מיבעי
ויראה מכנגדן כדי שלא יאפיל הזיקא דבית
ליה: כופין אותו. כל אחד מבני
בעל כרחם כדמוכח בסמוך דקאמר
ו. כדאמרינן בשמעתין
ליה ולא איצטריך למיתני
שאני תא שמע דאמר רב נחמן אמר
הזיקא דבית שאני. שם.
כותל. ואכתי היזק ראיה שמיה
החצר לתת חלקו בבנין: בית השער.
מאי לאו בכותל לא במסיפס היינו
ט)
ז. אלמא מתחילה אין
היזק: ומתרץ ליה לעולם
שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו
מסיפס גרוע אבל כי רצו עושין
שבונים כותל נגד השער עגול סביב
א
מחייבין אותו לבנות. שם.
מחיצה גודא. ודקשיא לך בונין
מסיפס מגויל וגזית כמנהג המדינה
ועושין באותו היקף פתח קטן מן הצד
ח. דהא רבנן מחייבי בכל
אותו מיבעי ליה משום הכי
מעקה גבוה ד' אמות שאני התם דאמר ליה
חצירות וגו', והיינו פלוגתא,
איצטריך למתני כותל דאי
ומקרי מסיפס לפי שהוא מלא
משום היזק ראיות בני רה"ר שלא
בעל החצר לבעל הגג לדידי קביעה לי
דרשב"ג אומר וכו' חצר
תנא בונין אותו הוה אמינא
יראו תוך החצר: הזיקא דרבים.
חלונות כדפי' בערוך ואינו מגין
שאינה סמוכה לרה"ר אינה
במסיפס בעלמא סגי. מחיצת
(ג) תשמישי לדידך לא קביעה לך תשמישתך
❖
צריכה בית שער. רשב"א.
הקנים עראי שקורין בל"ע
שכל בני רה"ר מסתכלין שם: אין
מהיזק ראיה א א"נ לפי שאינו גבוה י'
ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית
פלפי"ט. קמ"ל כותל. דצריכי
חולקין.
כדמוכח לקמן גבי גג הסמוך י)לחצר
אין האחד כופה את חבירו
למיעבד כותל של קיימא
דאיצטנע
ולעולם כדאמינא דמחיצה
לחלוק: החלונות. אחד מבני
דאמר ר"נ עושה לו מעקה גבוה י'
רבינו גרשום (המשך)
גודא היא וכדדייקי דהיזק
ופריך למאי אי להיזק ראיה ד"א בעינן ואי לנתפס כגנב במסיפס
השותפין הבונה כותל בחצר כנגד חלונותיו של חבירו בין מלמעלה
ראיה לאו שמיה היזק: בונין
אגויל וגזית מה בחצר מקום
את הכותל באמצע פשיטא.
שנהגו לבנות בגויל ובגזית
סגי ובקונטרס פי' דרצו דקתני אחלוקה קאי ותימה דהא אסיק
וכו' אם הכותל גבוה יותר מן החלונות צריך להגביה למעלה מהן
ב
בונין כן בגינה ולעולם לא
אכתי מקשה למאן דאמר גודא
דמחיצה היינו גודא דאי פלוגתא לחצות מיבעי ליה ועוד היכי מצי
ד"א כדמפרש ואזיל כדי שלא יסמוך על כותלו וישחה ויראה
כי האי גוונא א) בשלמא אי
קשיא לי: כותל חצר שבין
בחלונותיו של חבירו: בין מלמטה. אם הכותל נמוך מן החלונות
למימר דה"א במסיפס בעלמא הא שמעינן ליה מסיפא דקתני אבל
אמרי' מאי מחיצה פלוגתא
שני חצירות שנפל אם א' מהן
מש"ה איצטריך למיתני בונין
מעכב מלבנותו מחייבין אותו
בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן יחלוקו והיינו לכל הפחות
צריך להשפילו מהן ד"א כדי שלא יעמוד על עובי כותלו ויראה:
את הכותל דלא סגי בלאו
לבנותו בעל כרחו עד שיהא
ומכנגדן. צריך להרחיק את הכותל מן החלונות ד' אמות כדי שלא
במסיפס ועוד היכא המ"ל במסיפס בעלמא הא בהדיא קתני במתני'
הכי דאיצטריך לאדכר כותל.
גבוה ד"א דלא מצי אינש
גזית וגויל: בונין את הכותל באמצע פשיטא. למ"ד גודא
והאי דקתני באמצע ודאי
לאסתכולי דרך הליכתו עד
יאפיל: הזיקא דבית שאני. שאדם עושה בביתו דברי הצנע:
לא איצטריך למיתנייה הואיל
שיהא גבוה ד' אמות אלמא
מעקה גבוה ארבע אמות.
פריך כמו כל הנך פירכי דלקמן דכשהקנו לעשות גודא כך
כדי שלא יראה בחצר חבירו כשהוא
דקאמר פלוגתא. אלא אגב
משום היזק ראיה הוא. ומשני
דאיצטריך למתני כותל קתני
דהיכא דנפל שאני הואיל דהוי
משתמש בגגו: ולא ידענא בהי עידנא דקא אתית. להשתמש בגגך:
הקנה זה כמו זה ופשיטא דבאמצע אבל למ"ד פלוגתא איצטריך למימר
באמצע ולא משום דוקא אלא
מעיקרא הכותל בדין הוא
דאיצטנע דמחייבין אותו עד ד' אמות
סד"א דמשום היזק ראיה יש לו לסייע בבנין הכותל אבל אין לו
אי אמרת דהאי מחיצה גודא
לבנות בחלקו בשביל כך: תא שמע וכן בגינה. לקמן מסקינן דה"ק וכן בגינה סתם כמקום שנהגו לגדור דמי הלכך דייק שפיר דהיזק ראיה
היא בשלמא כותל לא מיותר
דפחות מכן לא מצי למיבניה
ג
שמיה היזק: גינה שאני כדרבי אבא וכו'. וא"ת ומהאי טעמא יתחייב נמי לגדור בבקעה ויש לומר דשאני גינה שמגדלין בה ירק לאכילה
הוא משום דאתי למעוטי
דהכי שמה מחיצה אבל גבי
ד
מסיפס ולא לגופיה איצטריך.
מתני' שלא היה מעולם מחיצה
אלא ודאי באמצע מיותר
אין מחייבין המעכב: ודקארי
וכל שעה היא עומדת בקמותיה אבל בקעה אינה עומדת בקמותיה אלא חדש אחד בשנה ולא מיחייב לגדור אבל אסור לעמוד בשעה שעומדת
ה
לה אמאי קארי לה כלו'
הוא דכיון דשותפין נינהו
בקמותיה וא"ת ולמ"ד פלוגתא כיון דאשמועינן דאפילו בחצר שמיה היזק כל שכן בגינה ואמאי איצטריך תו למיתני וכן בגינה וי"ל דאיצטריך
בהאי חצר ורצו לעשות גודא
המקשה שהיה מקשה קושי'
וכן בגינה למיתני משום גויל וגזית: נפל שאני. שהורגלו לעשות דבר הצנע בחצר ולא למדו ליזהר זה מזה: ודקארי לה מאי קארי
פשיטא דבאמצע בונין אותו
זו אמאי מקשה לה. וכי
ו
לה. כלומר פשיטא דנפל שאני ואדרבה היה לו להוכיח מדקתני ונפל ז מכלל דבעלמא לא שמיה היזק: הזיקא דרבים שאני. ואע"ג
והשתא לא מצית למימר אגב
לא היה יודע דהיכא דנפל
דאיצטריך למתני כותל קתני
שאני ומה ראה להקשותה.
דלקמן משמע דאיירי בחצר שאינה סמוכה לרה"ר מ"מ איכא היזקא דרבים דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם כדאמרי' לקמן ורשב"ג אע"ג דלית
ח
ומשני לעולם משום קושיא
באמצע משום דכותל גופיה
לא אתא אלא לאפוקי מסיפס
מייתינן לה משום דחזא בסיפא
ליה האי טעמא דזימנין דדחקי רבים מ"מ מרחוק יכולין לראות לפנים ולכך לא פליג אלא אבית שער אבל בדלת מודה דכופין אותו לבנות:
בודאי לא איצטריך באמצע
איצטריך ליה למיתניי' בלשון
מאי לאו בכותל.
תימה ויהא בכותל דילמא הכי פי' אין חולקין את החצר אפי' האחד רוצה לבנות את הכותל בתוך שלו עד שיהא בה ד'
אלא לעולם כדאמר' מחיצה
קושיא דקתני סיפא מד' אמות
פלוגתא והיזק ראיה שמיה
ולמעלה אין מחייבין אותו
אמות לכל אחד הא אם יש בה ד' אמות לכל אחד חולקין אם רצה לכנוס ולבנות בתוך שלו וי"ל דחולקין משמע באמצע דאי אשמועינן כדפי'
היזק. לעולם אימא לך מחיצה
לבנות גבוה כדמעיקרא אלמא
שאני
התם דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג כו'. תימה אמאי לא מייתי מדתניא
הוה ליה למיתני אין עושין כותל בחצר עד שיהא כו':
גודא ודקא קשיא לך באמצע
ש"מ משום היזק ראייה הוא
למה לי (לא) צריכי דודאי
ומש"ה אין מחייבין אותו אלא
לקמן (דף ו:) שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני
בונה מכנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה אלמא שמיה היזק:
לא מייתר הוא דהכא במאי
כשיעור שאינו יכול לראות.
עסקינן דאקדים חד מינייהו וארציה לחבריה שלא רצו שניהן מתחלה אלא אחד פייסו לחבירו עד שנתרצה לו שיעשה כותל. עכשיו
והמתרץ מתרץ [לעולם] כדמעיקרא נפל שאני. והאי דאמר עד ד' אמות דבהכי הוא דין מחיצה ולא משום היזק ראייה: ת"ש בתים
אי לא תני דבונין באמצע בחלק שניהן הוה אמינא דיכול למימר ליה כי נתרציתי לעשות מחיצה בכך נתרציתי שלא אשתמש
הפתוחים לחצר וחצר פתוח לרה"ר ונפל בית שער החצר. וכל בני החצר נתרצו לבנות. [כופין לא' מבני החצר המעכב לבנות]
באוירא דידך אבל למעוטי בתשמיש שלי ליתן מקום חצי הכותל לא נתרציתי: קמ"ל. דכיון דנתרצה בונין את הכותל באמצע חצי
בית שער ודלת עמהן משום היזק ראייה דבני רה"ר. אלמא היזק ראייה שמיה היזק: היזק דרבים שאני. אבל היכא דאיכא היזק
בחלק זה וחצי בחלק זה. ולהכי איצטריך למתני באמצע ולעולם מחיצה גודא הוא ואכתי היזק ראיה לאו שמיה היזק: ת"ש וכן
ראייה דיחיד כגון האי חצר השותפין לאו שמיה היזק: ת"ש קתני מתני' אין חולקין את החצר. האחין שבאו לחלוק בנכסי אביהן
בגינה מקום שנהגו לגדור. בגינה העומדת בעיר קא מיירי דאיכא היזק ראיה שרואה מה שבחצר חבירו. קתני וכן בגינה דמחייבין
אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות לזה וד' אמות לזה דהכי חזי לדירה. וכשהן חולקין מאי לאו כותל מעליא בעו
אותו לגדור. אלמא היזק ראיה שמיה היזק: לא לעולם אימא לך לאו שמיה היזק ושאני גינה לאו משום דטעמא דהיזק ראיה. אלא
למיעבד בינתייהו משום היזק ראייה: לא במסיפס בעלמא. חולקין דאע"ג דזה יכול לראות בזה: ת"ש חלונות שיש להם חזקה
משום דמסתכלין בגינתו ומכניסין בו עין הרע [כדר'] אבא: א"כ כדקאמרת דמשום טעמא דעין הרעה מחייבין לגדור בגינה ולאו
כדאמר לקמן מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות כלומר אם רוצה זה בעל החצר שהחלון פתוח בחצירו לבנות כותל בצד חלון.
מלמעלה שאם רצה להגביה כותל (מן) החצר יותר מן החלון צריך להגביהו ד' אמות על החלון. אי נמי למטה אם רוצה ב) נמוך
משום היזק ראיה מאי וכן בגינה כלומר דמשמע דאותו דין עצמו שנוהג בחצר אותו [דין] עצמו נוהג בגינה ולטעמיך אינו דין א'.
(מן) הכותל מן (הצד) שצריך להנמיכו ד' אמות ואם בא לבנות כותלו ג) עד הכותל ולזה יש לו חזקת חלון בחצירו של זה צריך
בשלמא לדידי דאמינא אידי ואידי משום היזק ראיה להכי אתי שפיר וכן בגינה אלא לדידך מאי וכן: ומשני האי וכן לא מהדר כלל
להרחיק ד' אמות ויבנה כדי שלא יאפיל חלונותי': ותני עלה מלמעלה להם צריך שיהא גבוה ד' אמות על החלון כדי שלא יעמוד
ארישא אבונין את הכותל דתידוק מינה כשם שמחייבין לבנות כותל בחצר משום היזק ראיה כן בגינה אלא האי דקתני וכן בגינה
א) פשיטא היא. ב) [נראה דצ"ל אם רוצה להנמיך הכותל מן החלון צריך להנמיכו ד' אמות וכו']: ג) [נראה דצ"ל ואם בא לבנות כותל מנגד כותל החצר ולזה יש לו חזקת וכו']: