חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קבל
מן הקטן יעשה לו סגולה. דמשבא לידו אימור מציאה אשכח
קבל מן הקטן. לא
יחזיר לו שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאיבוד
ריב א מיי' פ"ז מהל'
א) ב"ק פז:, ב) [נ"א רבא בר
הונא], ג) לעיל מז., ד) שבועות
פקדון הל' י ופכ"ב
דמי מי שהחזיר לו אלא יעשה לו סגולה אוצר עד שיגדל ויחזיר לו. ולקמן
ולכך הוו דקטן ויעשה לו סגולה אבל מכל מקום לכתחלה אין
מו: ב"מ קיז., ה) [בערוך ערך
מהלכות אישות הל' לב סמג
ומודה
לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה. אומר
מפרש מאי סגולה: ואם מת. קטן יחזיר ליורשיו: וכולן שאמרו.
מקבלין:
זוז איתא זווא פי' שני
עשין פה טוש"ע אה"ע סי'
סרבלים], ו) ושם פי' נזמים וכן
פו סעי' א [וברב אלפס עוד
אפי' קטן: בשעת מיתתן. אורחא דמילתא נקט דכשהן בריאין אם
רשב"א אין לומר משום דטענינן ליתמי דאי הוה אבוהון קיים הוה מייתי
עיקר, ז) [עי' תוס' חולין לח.
בב"מ פ"ג דף פז.]:
ראיה דלעיל (דף מז.) פריך (ז) דאי
רוצים להחזיר לבעלים יטלו שלהן מיד
ריג ב ג מיי' שם וסמג שם
ד"ה אצטריך ליה לאבא],
❖
ח) [בערך אבא ובערך אביי],
הוה אתי בטענתא דאבוהון אפי'
הנפקד ויחזירו לבעליהן דמה להן
טור אה"ע שם:
קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ואם מת יחזיר
ריד ד ה מיי' פ"ט מהלכות
לגלות הדבר: יעשה כפירושן. יחזיר
הנך נמי משמע דפשיטא ליה דבן אומן
ליורשיו וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני
נחלות הל' ז ח סמג
ובן אריס דאתו בטענתא דאבוהון
הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו: ה"ג
עשין צז וסי' פח טוש"ע ח"מ
הגהות הב"ח
הן יעשה כפירושן ואם לאו יעשה פירוש
❖
סי' סב:
ואם לאו יעשה פירוש לפירושן. כלומר
דאין להן חזקה ומאין פשיט לו כל
(א) גמ' רבה אמר חלקו לא
לפירושן דביתהו דרבה בר בר חנה כי קא
כך הא לרב יש חזקה לבן אריס
ואם לא מהימן לההוא נפקד שהפקדון
וכו' לא כרבה: (ב) רשב"ם
שכבה אמרה הני כיפי דמרתא ובני ברתא
ד"ה ה"ג וכו' יעשה הוא
רבינו גרשום
אע"פ שלאריס עצמו אין לו חזקה
של אותו פלוני הוא אלא של בעלים
פירוש למה: (ג) ד"ה אי
אתא לקמיה דרב א"ל א אי מהימנא לך עשה
ומיהו י"ל דהתם (ח) מבן גזלן פריך
שלהם הוא ומתוך בושה אינם רוצים
אמידא וכו' ומתנה היא זו:
קבל פקדון מן הקטן.
(ד) ד"ה אפילו חלקו וכו' ואין
כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה ואיכא
אין יכול להחזיר לו לפי
לומר שהוא של בעלים דלא ליתחזקו
כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן
הבן מתעסק בנכסי אביו:
שאין יד לקטן אלא יעשה
דאמרי הכי א"ל אי אמידא לך עשה כפירושה
כגזלנים וגנבים יעשה הנפקד פירוש
אבל מ"מ אין לפרש כן דהא תנן
(ה) ד"ה יוצאין וכו' שהוא
לו ממנו סגולה ויחזיר
לקח או הלוה: (ו) ד"ה שאם
אחר לפירושו שיחזור לבעליהן של
(לעיל דף מא.) הבא מחמת ירושה
לו כשיגדל: וכולן. בין
ואי לא עשה פירוש לפירושה: מן הקטן
מת וכו' השטר מוכיח
נשים ועבדים ותינוקות:
אלו ולא לאותו פלוני וכי האי גוונא
אין צריך טענה הא חזקה בעי ואמאי
יעשה לו סגולה: מאי סגולה רב חסדא אמר
שהממון היה של אביהן:
שאמרו בשעת מיתתן של
א)
אמרינן בסמוך בההיא עובדא דביתהו
דלמא אם היה אביו קיים היה מביא
(ז) תוס' ד"ה מודה וכו'
פלוני הן הפקדון יעשה
ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא
ב
ב)
ג
פריך אי דאתו: (ח) בא"ד
כפירושן. ויחזיר לאותו
דרבה בר בר חנה. ויש מפרשים ואם
עדים שלקחה אלא נראה דהכא דוקא
❖
י"ל דהתם מכח בן גזלן:
פלוני: ואם לא פירשו
דאכל מיניה תמרי: ולא לאב בנכסי הבן
לאו יעשה פירוש לפירושן כלומר אם
הוא דקאמר רב על האחין להביא
יעשה. א) מי שהפקדון בידו
ולא לבן בנכסי האב: אמר רב יוסף אפילו
פירוש לפירושן שהן היו
ראיה אם מת משום דאונות ושטרות
לא פירשו בשעת מיתה יעשה (ב) פירוש
צריכין לפרוש. ושל אשה
לעזי רש"י
חלקו (א) רבא אמר חלקו לא אמר רב ירמיה
למה שהם היו צריכין לפרש שיחזיר
יוצאים על שמו דמוכחא מילתא
יחזיר לבעל ושל עבד יחזיר
אנור"ש [אניל"ש].
לאדונו: הני כיפי. עגילים:
מדפתי עבד רב פפי עובדא חלקו לא
לבעליהן ולא נהירא דא"כ היינו רישא
דשלו הן אלא בחייו הוא דקאמר רב
❖
דמרתא. של אשת פלוני:
טבעות.
ואם מתו יחזיר לבעליהן ואם מת
עליו להביא ראיה דלא סמכינן
כרבא אמר רב נחמן בר יצחק אישתעי לי רב
ובני ברתא. של שתיהן
יחזיר לרבו דמיירי בשמת ולא פירש
אמאי דיוצאין על שמו דאם איתא
הוה: אי מהימנא לך. שלא
חייא מהורמיז ארדשיד דאישתעי ליה רב
גנבה מינך כלום: עשה
מוסף רש"י
למי יחזיר וקאמר דיחזיר לבעלים ותרי
דנפלו לו מבית אבי אמו היו לו
אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב
כפירושה. ותן להם: אי
זימני למה לי. ואית ספרים דכתב בהו
עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר
בן שחלק. הפליג מאביו
אמידא לך. שאותה שהיא
חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי
ואין סמוך עוד על שלחנו,
אומרת עשירה ומפקדת
ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו
הכי סמכינן אמאי דיוצאין על שמו
כגון שנשא אשה ואין משתדל
פקדוני' עשה כפירושה: ואי
ג) בן שחלק ואשתו שנתגרשה הרי הן כשאר
כלומר לא יעשה כמה שפירשו הן
ונראה דרב מודה במאי דאפיק רבא
עוד בנכסי אביו, ואשתו
לא עשה פירוש לפירושה.
כל אדם: איתמר אחד מן האחין שהיה נושא
שנתגרשה הרי הן כשאר
ויהיה שלך: ספר תורה.
אלא יחזיר לבעלים ולא נהירא דא"כ
זוגא דסרבלא מיתמי ולרב פפא
כל אדם. אע"ג דתנן (לעיל
כי היכי דלא מיכליא
ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין
רב דאמר אי מהימן לך כו' דאמר
דפריך מינה נראה לו לדמותה
קרנא: פיסקא ולא לאב
מב.) לא לאיש חזקה בנכסי
אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה
בנכסי הבן. בנכסים שקנה
כמאן לא כרישא ולא כסיפא: כיפי.
על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי
לאונות ושטרות יוצאין על שמו:
ולא האב בנכסי הבן ולא הבן
הבן: ואפילו חלקו. שהאב
דברים תופס לעצמו מה שקנה
עגילים אנור"ש כדאמרינן בעלמא
אמא אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל
כו', הנך כיון שהופלגו זה מזה
ד
יש להן חזקה זה על זה (לעיל
והבן תופס מה שקנה
(עירובין דף צו:) ו) כיפי תלא ליה
אמר על האחין להביא ראיה אמר שמואל מודה לי אבא שאם
ה
מז.). זוגא דסרבלא.
ושב והחזיק זה בשל זה
עגילים תלה באזניהם: דמרתא. שם
מספרים שגוזזין בהן צמר
לא הויא חזקה משום
מת על האחין להביא ראיה מתקיף לה רב פפא כלום טענינן להו
חכם אחיו של ר' חייא כדאמרינן
(ב"מ קטז.) מספרים של
דאבא לגבי ברא וברא
ליתמי מידי דלא טען להו אבוהון והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא
סורקי בגדים (שבועות מו:).
לגבי אבא אחולי אחלי
ד)
ה)
(סנהדרין דף ה.) מרתא ואייבו וחנא
מיתמי. שהביאו הבעלים
הפירות זה לזה: רבא
דאגדתא מיתמי בלא ראיה בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר
ור' חייא כו': ובני ברתא. של מרתא
עדים שהיו שלהן והן טוענין
אמר חלקו לא אמרינן
השאלנום לאביהם של אלו
כדשלח
דלא הויא חזקה דודאי
ושל בני בתו: אי מהימנא לך. שלא
ואפקינהו רבא מינייהו משום
הויא חזקה משום דהבן
גנבה ממך כלום: עשה פירוש לפירושה. עכב לעצמך: אי אמידא לך. אותם שהיא אומרת שהם שלהם אם עשירים הם וראוין להפקיד
דברים העשויין להשאיל
שחלק הרי הוא כשאר כל
ולהשכיר (ב"מ קטז.)
אדם: מהורמיז ארדשיר.
כיפי ושאר חפצים עשה כפירושה והחזירם להם. אי נמי אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון ע"מ שלא יהא לך חלק בו
ומדאפקינהו רבא מיתמי
שהוא מן כרך שולטניות
ומתנה (ג) זו שנותנת לקרוביה משלה עשה כפירושה: ס"ת. ללמוד בו הרי פירות והקרן קיים: דאכיל מיניה. הקטן תמרי והקרן
ש"מ דסבירא ליה אי הוה
דארדשיר: אונות. כוחות
אבוהון קמן ואמר לקוחין הן
כגון הרשאות: ושטרות.
קיים. אבל בעיסקא לא שמא יארע בה דבר תקלה ותאבד: אפי' חלקו. נתפרדו האב והבן שאין הבן סמוך על שולחן אביו ואין
בידי אינו נאמן בשבועה, דאי
דהלואות ומכירות: מבית
הבן (ד) בנכסי אביו כלום אפ"ה אין מחזיקין זה על זה דלא קפדי אהדדי: חלקו לא. כלומר בחלקו לא מיירי מתני' אלא כיון דחלקו יש
מהימן אנן הוינן טענינן
אבי אמא. שאינן בני אם
להן חזקה זה על זה: הכי גרסינן עבד רב פפי עובדא חלקו לא. כלומר כרבא עשה דהיכא דחלקו לא דברה משנתנו אלא ודאי יש
בשביל יתמי אביהם לקחם
אחת: ואמר שלי הוא. רב
ממך, ודוקא ספרי דאגדתא,
אמר עליו להביא ראיה
להן חזקה: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן כו'. אחד מן האחין כגון גדול אחין לאחר מות
שאין אדם עשוי ללמוד בהם
שאף ע"פ שנכתבין על שמו
האב: אונות. שטרי מכירות לשון כחי וראשית אוני (בראשית מט): ושטרות. של הלואה: יוצאין על שמו. שבשמו נכתבו שהוא לקח
תדיר, אבל שאר ספרים אינם
כיון שלא חלק והוא נושא
עשויים להשאיל ולהשכיר לפי
ונותן בממון כולו הרי הן
(ה) והלוה: שלי הן. ואין לאחי חלק בהן שנפלו לי הממונות שהלויתי וקניתי בהן קרקעות הללו מבית אבי אמא ואין אתם יורשים עמי. והלכך
שמתקלקלין כמו ששנינו (שם
בכח האחין ועליו להביא
נקט אבי אמא דאילו מבית אבא כולן יורשין בשוה דבאחין מן האב עסקינן שכולן יורשין ממון של אביהן ביחד ולא יטול זה יותר מזה והלכך
כט:) במוצא ספרים לא ילמד
ראיה שהוא רוצה להוציא
בהן לכתחילה ולא יקרא אחר
ממון מחזקתו: ושמואל
מאין לו ממון זה לבדו אם לא ירשו מאמו וכגון שאינם בני אם אחת: עליו להביא ראיה. שהממון שלו אע"פ שכתובין השטרות בשמו דכיון
עמו, ויכול לומר לקוחין הן
אמר. כיון דנכתבין על
שהיה הוא לבדו נושא ונותן בנכסים שנכתבו על שמו וכדמפרש לקמיה [ע"ב] שאין חלוקין אפי' בעיסתן דכיון דלא נודע מעולם מאיזה צד יבא לו
בידי ואין צריך לכתוב עליהן
שמו והוא תפוס על האחין
שטר מכירה אלא לרוחא
להביא ראיה שלא יהא
ממון בלא אחיו אין לתלות השטרות אלא בממון האב ואינו יכול להוציא הממון מחזקת האב. ולקמן [שם] מפרש ראיה במאי: על האחין להביא ראיה.
דמילתא שלא יצטרך לשבע,
כדבריו: אבא. קרי לרב:
שהשטרות הללו מממון אביהן דאמאי דכתב בשטר סמכינן והרי על שמו נכתב. ואע"ג דהלכתא כשמואל בדיני [בכורות מט:] בהא הלכתא כרב דתניא לקמן
וכן קבלתי מרב יצחק הלוי
על האחין להביא ראיה.
(שבועות מו:).
[ע"ב] כוותיה ורב חסדא ורבה ורב ששת נמי כרב סבירא להו דמפרשי מילתיה לקמן [שם]: אבא. רב כך היה שמו כדקרי ליה בשחיטת חולין
שאין מוציאין מיתומים
ז)
אלא בראיה: מתקיף לה
(דף קלז:) אבא אריכא דאמרינן מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא ואמרינן במסכת נדה (דף כד:) רב ארוך בדורו היה והאי דקרי ליה
רב פפא. וכי היכי טענינן
רב כמו שקורין לר' יהודה הנשיא רבי בארץ ישראל קרו ליה נמי בבבל רב וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא: שאם מת. ויש לו
בשביל יתמי מאי דלא
ח)
מצי אבוהון למטען. דאילו
בנים ליורשו על האחין להביא ראיה דכיון דיתמי לאו בני איתויי ראיה נינהו ואינן יודעין לחפש זכותן וגם השטר מוכיח (ו) שהיה ממון של
הוה אבוהון קיים עליו
אביהן על שכנגדו להביא ראיה. אבל כשהאח עצמו קיים היה מטיל רב עליו להביא ראיה דאם איתא דשלו הוא ממון זה יכול לחפש ולמצוא
היה להביא ראיה ולא
על האחין ואנן היכי
ראיה ואם לא ימצא ראיה הפסיד: מתקיף לה רב פפא. למאי דאמר שמואל מודי לי אבא: כלום טענינן להו ליתמי כו'. בתמיה.
מטענינן ליתמי דלימרו דעל
אילו היה אביהן קיים היינו מחזיקין הממון ביד אחין עד שיביא ראיה שאינו שלהן ולפי שמת יפה כחן של יתומין ממנו ויפסידו אחין
האחין להביא ראיה בשביל
דאינון יתמי: והא רבא
בתמיה. ואע"ג דאמרינן (לעיל דף מא:) טוענין ליורש גבי חזקת ג' שנים שאע"פ שלא דר בו אביו אלא יום אחד וזה החזיק ג' שנים אחרי כן הויא
אפיק זוגי דסרבלא. מקטורן
חזקה ואע"ג דאבוהון לא מהניא ליה חזקת שלש שנים לומר לקוח הוא בידי אלא א"כ יש עמה טענה אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה וגבי
כפול וכו' מיתמי. דהיינו
דברים העשוים להשאיל
בנו לא בעינן טענה זו אלא מאבי ירשתי אלמא טענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למטען לא דמי דהתם נמי אין טוענין בשביל היתומים
ולהשכיר דאע"ג דאמרי
אלא שאביהן קנאה מן המערער כמו שהיה הוא האב יכול לטעון ולפיכך הויא חזקה אע"ג דלא טענו מידי אבל הכא האב לא מצי טעין
לקוחות הן בידי משום
לאחין שיביאו ראיה ואנן היכי נטעון במקום היתומים כן: והא רבא אפיק כו'. סיומא דאתקפתא דרב פפא היא: זוגא דסרבלא. זוג
דאילו הוה אבוהון קיים לא
מספריים של סורקי בגדים שגוזזין בהם הסרבלים: בלא ראיה. הבעלים שהיו להם עדים שהן שלהן הוציאום מן היתומים בלא ראיה ועדים
א) עי' ברשב"ם ויש מפרשים
שיעידו שהשאילו לאביהן של יתומים לפי שהן עשויין להשאיל ולהשכיר שאם אמר אביהן לקוחין הם בידי עליו להביא ראיה אף היתומין
וכו' כלומר אם לא פירשו
בשעת מיתה וכו' ונראה דכוון
עליהן להביא ראיה שלקחן אביהן מן הבעלים וכיון דלית להו ראיה החזירם רבא לבעלים ולא נאמר כיון שמת האב על הבעלים להביא ראיה: לפי' רבינו ז"ל.
כדשלח