נב:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברים
העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הן בידי אינו
כדשלח רב הונא כו'. כלומר להכי אפקינהו
רבא
משום דדברים
רטו א מיי' פ"ח מהל'
א) [גי' הרא"ש שרביא ועי'
טוען הלכה ג סמג
תוס' לקמן נג. ד"ה נעל וכ"א
נאמן. וקשה דאמר בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם)
העשויין להשאיל ולהשכיר אין אדם נאמן לומר לקוח הוא בידי
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
בשאילתות פ' מסעי סי' קלט],
כדשלח רב הונא: קשיא. לדידן קשיא אמאי אמר שמואל [ע"א] מודי לי
א"ר יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי
ב) [תוספתא דקידושין פ"א],
עב סעיף יח וסי' קלג ס"ה:
רטז ב ג מיי' פ"ט מהל'
ג) [רי"ש הוא רבי ישראל גאון.
אין נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית
שאינו עשוי למכור כליו ולא
אבא כו': ופסק ר' חננאל דהלכתא כשמואל דהיכא דמית על האחין
❖
רש"ל], ד) צ"ל ובקושי. דק"ס,
נחלות הלכה ח סמג
אמרן אלא בדברים שאין עשוין
להביא ראיה וכן פירש נקטינן מרבותי
לאוין פא טוש"ע ח"מ סי'
להטמין ולא אמרן אלא בדברי' העשוין
ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא
סב:
כדשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין
א
ריז ד מיי' שם ופכ"ב מהל'
גליון הש"ס
להשאיל ולהשכיר אלמא דאפילו
דפלוני תיובתא בטלו דברי מי
להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו
אישות הל' ל סמג שם
שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא
בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר נאמן
רשב"ם ד"ה ופסק כו'
טוש"ע שם וטוש"ע אה"ע
נאמן קשיא: אמר רב חסדא לא שנו אלא
ב
סי' פו סעי' ב וע"ש בהג"ה:
ומפירכא דאמוראי שייך
דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא
אי ליכא כל הני מילי דקאמר שאין
ריח ה מיי' פ"א מהל'
דאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקים בעיסתן
לומר קשיא. עי' סנהדרין
בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא
עשוי למכור כליו וכלים שאין דרכן
מכירה הלכה ח סמג
דף עב ע"א ברש"י ד"ה
אימור מעיסתו קימץ ראיה במאי רבה אמר
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
קשיא ושם דף קיב ע"א
להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא
קצב סעיף ב: להטמין ונראה לר"ת דגרס התם
א
❖
ברש"י ד"ה קשיא ובבאר
ג ראיה בעדים רב ששת אמר ראיה בקיום
לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא
ובכולהו נמי כי ליתנהו ב לא אמרן
שבע שם ועי' לקמן דף קכז
השטר אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב והא
ע"א ברשב"ם ד"ה קשיא
דתליא וקיימא. ואעפ"כ אין נראה
אלא בדברים שאין עשוין להשאיל
ובפלפולא חריפתא שם על
רבינו גרשום
שמואל הא רבה והא רב ששת מר כמאן
בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא
ולהשכיר אבל דברים העשוין להשאיל
ג
הרא"ש ובמו"ק דף ב' ע"ב
❖
בתוספות ד"ה חייב שתים:
קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא
ולהשכיר אפי' ליתנהו לחד מהני אין
מצי טעין לקוחות הן
סבירא ליה א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא
בידי אינהו נמי לא מצי
היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת'
נאמן ד וכן גורס רב האי בשערים
אחד מן האחין שהיה נותן ונושא בתוך
טעני וקשיא: אמר רב
ממשנה או מברייתא שייך לומר
(שער מ) וכן ר"ח וכן מוכח בשילהי
חסדא לא שנו. הא דאמרן
הגהות הב"ח
הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו
דאינו נאמן דעליו להביא
המקבל (ב"מ דף קטז.) וא"ת דתנא
תיובתא $ ומפירכא דאמוראי שייך
(ה)
(א) גמ' דלמקני בעלמא הוא
ראיה שהן שלו אלא שאין
ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אמא עליו
בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד:) המכיר
למימר קשיא והא דשמואל נראה בעיני
דבעי נעל וגדר ופרץ וכו'
חלוקין בעיסתן. כלומר
להביא ראיה וכן האשה שהיא נושאת
תני רב שרביא בקידושין
שעדיין לא חלקו ירושתן
ד
כליו וספריו ביד אחר ויצא שם
דלא סמכינן עליה כל עיקר וכן
דבי לוי נעל וגדר ופרץ:
ואוכלין יחד מעיסה אחת:
ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות
גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול
בפי' ר"ח כתב מרי"ש גאון ג) כי זה
(ב) רשב"ם ד"ה בקיום וכו'
אבל חלוקין בעיסתן. שכבר
שטר זה דכיון: (ג) ד"ה
חלקו ואעפ"כ נושא ונותן
יוצאין על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי
והשתא אפי' לא יצא שם גנבה יהא
שאמר שמואל ומודי לי אבא שאם
מאי וכן וכו' ומאי רבותא.
בחלקם ודאי על האחין
נאמן לומר שגנבוה מיגו דאי בעי
מת על האחין להביא ראיה אין הלכה
מבית אבי אבא או מבית אבי אמא עליה
נ"ב וכה"ג פרש"י בב"ק דף
להביא ראיה דאינו שלו דאי
קיד ע"ב: (ד) ד"ה בקידושין
כמותו: לא שנו. הא דקאמר רב [ע"א]
אמר השאלתי לך דספרים הן עשוין
לא מייתו ראיה א) מוחזק
להביא ראיה מאי וכן מהו דתימא אשה כיון
דבי לוי בתוספתא (בברייתא)
זה בזה דאימור מעיסתו
עליו להביא ראיה: אלא שאין חלוקין.
להשאיל דאפי' ספרא דאגדתא אמר
דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמי
תז"מ ונ"ב הגהה היא:
קיבץ. כלומר ממזונותיו
(ה) תוס' ד"ה דברים וכו'
הכא דעשוין להשאיל כ"ש שאר ספרים
בשום דבר בעולם אפי' בעיסתן הלכך
צמצם וקיבץ ממון ועשה
יתמי לא גזלה מיתמי קא משמע לן: במה
וא"ת הא דתנא וכו' ויצא לו
אלו אונות ושטרות ולהכי
מאין לו לזה כלום בלא אחיו: קימץ.
כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות
שם גניבה: (ו) בא"ד דגנובים
כתובין על שמו: בעדים.
דברים אמורים במחזיק אבל בנותן מתנה
דף נ.) וצדקתו עומדת לעד זה הכותב
עצרן ביותר ולכך נתעשר והיה לו
הם משום: (ז) בא"ד
שיודעין שהם שלו: בקיום
והאחין שחלקו וכו': אטו כל הני דאמרינן
באדם שאין עשוי להשאיל:
דשטר. שאם קיימו בית דין
ספרים ומשאילן לאחרים ואין לומר
ממון לבדו שאין לאחיו חלק בו
(ח) בא"ד ולמה"ר דוד
אלו שטרות על שמו דכתבי
❖
לאו בני חזקה נינהו חסורי מחסרא והכי קתני
דלא מהימן במיגו לומר דגנובים (ו)
ומהממון ההוא לקח קרקעות והלוה
נראה:
הכי שטרא של פלוני נפק
לקדמנא ודאי שלו הן דבית
לאחרים: ראיה במאי. אדרב קאי
במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה
משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא
דין לא הוי מקיימי על שמו
מחזקינן כדאמר בכל הנשבעין (שבועות
שהלכה כמותו דאי אדשמואל היכי
טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח
אי לא דבקיאי דהן שלו: הא
מוסף תוספות
רב ושמואל הא רבה ורב
דף מו:) דלא דמי דהתם ודאי אינו
אמר רב ששת ראיה בקיום השטר
אומר לקחתי אבל חזקה שאין עמה טענה
א. ולא משמע [הכא
ששת. כולהו גילו טעמיהו
נאמן לאחזוקי ההוא גברא בגנבי אפי'
והרי לשמואל דאית ליה על האחין
דמיירי בכל אלו] מדלא
בדבר זה: מר כמאן סבירא
כגון נותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק
במיגו אבל הכא שאינו אומר פלוני
להביא ראיה צריך להן לפסול שטרו
נקט אלא דברים העשויין
ליה. כלומר מה דעתך בזה:
בנכסי הגר דלמקני בעלמא הוא
להשאיל ולהשכיר. תוס'
וכן אשה אלמנה שנושאת
(א)
של זה ולא לקיימו: ראיה בעדים.
גנבם אלא שהם גנובים ה מהימן שפיר
הרא"ש שבועות מו:
ונותנת בתוך הבית. של
נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה תני
דכמה גנבים יש בעולם ואין לומר נמי
על בעל השטר להביא ראיה
ב. נאמן לומר לקוחין הן
יתומין דעדיין לא נסתלקה
רב א) הושעיא בקדושין דבי לוי ב) נעל גדר
בידי. שבועות מו: תוד"ה
מהם: שנפלו לי מבית אבי
דלאו מיגו הוא שאינו טוען ברצון
דמעיסתו קימץ או מאבי אמו ירש
בטוענו. ג. וכגון דהוי
אמא. והוא הדין שנפלו לה
פרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה בפניו
השאלתי לך לפי שאותו יודע בו שהוא
והיה ממון של שטרות הללו שלו:
איניש דצניע או דברים
מאביה עצמה לאחר מיתת
שדרכן להטמין או בעה"ב
בעלה דהכי יכולה למימר:
בקיום השטר. שכתבו לו בית דין
משקר דהא לעיל (דף לא.) אמר דנאמן
אין שלא בפניו לא אמר רבא הכי קאמר
ה
העשוי למכור את כליו.
אימא לא גזלה מיתמי.
לומר של אבותי הוא שלקחוה מאבותיך
הנפק על שטר זה (ב) וכיון דקיימוהו
בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני
שם. ד. (ודוקא שיש לו
ותהא מהימנא ועל היתומים
עדים שאלו הכלים היו
לאיתויי ראיה. קמ"ל דאפי'
במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתיה
ב"ד בדקו השטר וחקרו ועמדו על
שלא
שלו וראו אותם עתה בידו
הכי לא מהימנא אי לא
אע"פ שהוא יודע דלאו מיניה זבנה
אמיתת הדבר שכל הכתוב בשטר
מייתא ראיה: פיסקא במה
אבל אם לא ראו אותם
אמת הוא והשטר הרי כתוב בשמו של זה: הא רבה והא רב ששת.
וכן בפרק שני דכתובות (דף טו: וע"ש בתוס' ד"ה ומודה) תנן דנאמן
עתה בידו נאמן לומר
דברים אמורים. דצריך
לקוחים הם בידי במגו
חזקה ג' שנים: במחזיק.
לומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו במיגו דאי בעי אמר לא
דפליגי אליבא דרב ואי כרב סבירא לך ראיה במאי אי כרבה אי כרב
דהחזרתים לך). תוס'
כלומר כגון כל הני דאמרן
ששת: מתניתא ידענא. כרב ומיהו לא פירש לי אי כרבה אי כרב
היתה של אביך מעולם אע"פ שהבן יודע שהיתה של אביו ומהנהו עזי
הרא"ש שם. ה. דאמר גנב
לעיל דזה המחזיק טוען
אחר גנבם לי ומכרם לך.
לקחתי והמערער אומר לא
דאכלי חושלי בנהרדעא לעיל (דף לו.) אין ראיה דאיכא למימר כגון
ששת: ורבינו חננאל פסק בעדים צריך להביא ראיה ולא בקיום
תוס' ב"מ קטז. ו. ומיהו
מכרתי דאינו מודה לו
שמכחישו ואומר שלא אכלו כל כך דהשתא הוי מיגו טוב ותירץ ר"ת
השטר דהא אפי' רב ששת מודי דראיה בעדים שוה יותר מקיום
למ"ד בחזקת הבתים
אבל היכא דמכר או נותן
(לעיל מד) דאמר מגו
מתנה צריך כל אחד להחזיק
השטר: וכן האשה. אלמנה: מבית אבי אבא. ה"נ מצי למימר
דהתם מיירי באדם שאין (ז) עשוין להשאיל ולהשכיר לזה שקנאם
להוציא צ"ל כפי' ר"ת
בחלקו כדי שלא יהיו יכולין
כגון דלא גייס ביה ולפי זה אם עשוי להשאיל לו אפי' לא יצא לו שם
מבית אבא ומשום רישא דקתני מבית אבי אמא קתני נמי סיפא מבית
וכו'. תוס' שם. ז. (נג.
לחזור בהן. וכן המחזיק
בד"ה והשתא קעיילי).
בנכסי הגר שמת אינן
אבי אבא: מאי וכן. דמשמע ואפי' האשה דינה כן (ג) ומאי רבותא איכא
גנבה נאמן לומר שהם גנובים במיגו ולמה"ר (ח) דודי נראה דלא
צריכין ג' שנים לחזקה. אלא
מהימן במיגו דהוי מיגו להוציא אע"פ שנוטל דמים שהוציא :
טפי דקתני וכן הכי הוה ליה למיתני אשה שהיתה נושאת ונותנת כו'
ו
נעל שסתם פתח כל שהוא
אימא מעיסתו קימץ אע"ג דלא טעין הכי אלא אומר מבית אבי
ודרך תנא לומר שני דברים שוין וזימנין דאמרינן דצריכי תרוייהו אבל
או פרץ בו מעט או גדר כל
שהוא לאלתר הוי חזקה:
הכא דקתני וכן משמע דבלא זו אף זו קתני: דשביחא לה מילתא.
אמא מ"מ נאמן במיגו דאי בעי אמר מעיסתי קמצתי:
בקדושין דבי לוי. במסכת
דטרחא קמי יתמי אימא לא גזלה מיתמי. קשה לרשב"א
חשיבות היא לה שמאמינין אותה בית דין לעשותה אפוטרופוס בשל
קדושין בבית המדרש של
לוי: בפניו לא צריך למימר
דאדרבה מהאי טעמא דטרחא קמי יתמי גזלה מיתמי
יתומין וגם משבחין אותה בני אדם על כך ומקושי ד) גדול תאמר על
ליה לך חזק וקני. כלומר
כדאמר בהשולח (גיטין דף לה.) בההוא הנאה דטרחא קמי יתמי
שלהן שהוא שלה וסד"א דליהמנה קא משמע לן: בבבא בתרא ירושלמי'
אם המקבל הוא שם בפני
הנותן לא צריך למימר
אתיא לאורויי ותירץ דה"נ קאמר הכא קמ"ל דלא אמרינן דלא
[פ"ג ה"ה] אין לאיש חזקה בנכסי אשתו בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו
ליה הנותן לך חזק וקני
גזלה אלא אדרבה אתיא לאורויי כדאמר בגיטין:
יש לו חזקה ולא לאשה בחיי בעלה בנכסי בעל אבל לאחר מיתת
אע"ג דלא קאמר ליה אי
נעל וגדר כל שהוא כו'. בגמרא פר"ש דהאי נעל היינו
מחזיק מקבל בנעל וגדר כל
בעלה יש לה חזקה ולא לאב בנכסי הבן בחיי הבן אבל לאחר מיתת
ז
שהוא קני. אבל שלא בפניו
שקבע מנעול בדלת דהוי בנין אבל סגר הדלת ונעל במפתח
הבן יש לו חזקה ולא לבן בנכסי האב בחיי האב אבל לאחר מיתת
כגון שהקרקע בעיר אחרת
בנכסי הגר דליכא דמסר ליה לא הוי חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי
האב יש לו חזקה. ואיכא לדמויי להך דתניא לעיל [ע"א] בן שחלק ואשה
א) צ"ל אין מוציאין מחזקתו
שנתגרשה כו': במתני' [לעיל מב.] לא גרסינן ופרץ בפניו דהא נכסי הגר
דמוחזק זה בזה. מנכסי חבירו אע"ג דבריש פסחים (דף ד. ושם ד"ה אם) אמר
לא שייך ביה בפניו דהא מית ליה הגר: אטו כל הני דאמרינן.
דמשמסר לו מפתח הוי הבית בחזקת שוכר לבדקו וה"ה לקנותו
לקמן במתני' נותן מתנה ואחין שחלקו לאו על ידי חזקה דנעל גדר הן
ה"מ
קונין כדקתני מתני' בתמיה: במה דברים אמורים. דבעינן ג' שנים: בחזקה שיש עמה טענה. כלומר ערעור: אבל בחזקה שאין עמה טענה. שבעל
הקרקע מודה לו ליטלה כגון נותן מתנה כו' כיון דנעל גדר ופרץ כל שהוא בפני עדים הויא חזקה לקנות שלא יוכל לחזור עוד זה בזה: בקדושין
דבי לוי. בתוספתא (ד) בברייתא דמס' קדושין שסידר לוי כמו שסידרו ר' חייא ור' אושעיא: נעל וגדר ופרץ בפניו. במקח וממכר מיירי
דתנן בקידושין (דף כו.) דקרקע נקנית בחזקה: ומתמה גמ' בפניו הוא דהוי חזקה אבל שלא בפניו. דמוכר אם נעל וגדר שלא בפניו לא תיהוי
חזקה בתמיה: ה"ק. אם גדר ופרץ לוקח בפניו דמוכר לא צריך למימר ליה מוכר ללוקח לך חזק וקני אלא מכיון שנתרצה
לו למכרה בכך
וכך
מעות והחזיק
זה בפניו הויא חזקה דניחא ליה בהך חזקה והלכך
שתיק ולא יוכל מוכר לחזור
בו עוד והלוקח נתחייב
לו דמי מקחו:
שלא