חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא בפניו צ"ל כו'. אם בא להחזיק שלא בפניו דמוכר כגון בעיר אחרת
ה"מ במוכר ומשכיר לחבירו דאיכא דמסר ליה דליקני אבל בנכסי הגר
ריט א מיי' פ"א מהל'
א) [לקמן סה. ע"א.],
ב) [נדרים לג. ב"ק נח.],
מכירה הל' ח סמג
או אפי' באותה העיר שלא מדעתו של מוכר לא הויא חזקה אלא א"כ
מאן מסר ליה דליקני ואין נראה לר"י דבהדיא אמר בפרק הפרה (ב"ק
❖
ג) [צ"ל דמקבל],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
א"ל מוכר ללוקח לך חזק וקני ואפי' אם נתן לו מעות לא קני במעות
דף נב. ושם ד"ה כיון) דלא קנה במסירת מפתח ולא מהני מסירת מפתח
קצב סעיף ב:
רכ ב מיי' שם הל' יא
כגון בעיר שכותבין שטר דאין הכסף מועיל עד שיחזיק או עד שיכתוב
אלא שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני ודוקא גבי בדיקת חמץ הוא דתלי
א
טוש"ע שם ס"ד ועיין
הגהות הב"ח
השטר כדאמרי' בפ"ק דקדושין
במסירת מפתח דמי שמפתח בידו
(דף
בטור ובב"י:
רכא ג מיי' שם טוש"ע שם
(א) גמ' דצמד ליה מיא
כו.) עלה דהך משנה נכסים שיש להם
עליו לבדוק לפי שבידו ליכנס ולבדוק
ב
שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני
נטל צרור דפתח ליה
סעיף ה:
אחריות נקנין בכסף כו' אמר רב
ומה שפי' נמי דלא קני בנעילת דלת
בעי רב מתנה היאך אמר שמואל מאי תבעי
רכב ד מיי' שם טוש"ע שם
מיא: (ב) רשב"ם ד"ה בעי
ל"ש אלא במקום שאין כותבין את
לא משמע כן בגיטין בהזורק (דף עז:
רב וכו' מכיון שאמר לו
סעיף ד:
ליה לאבא השתא ומה מכר דקא יהיב ליה דקאמר תיזיל איהי ותיחוד ותפתח
רכג ה מיי' שם טוש"ע שם
א
נתתי לו: (ג) ד"ה ומה
השטר
אבל במקום שכותבין את
ושם)
מכר וכו' א"נ יהיב ליה
סעיף ה:
זוזי אי א"ל לך חזק וקני אין אי לא לא מתנה
השטר לא קנה עד שיכתוב לו את
אלמא בנעילה לחודה קניא שלא
רכד ו מיי' שם הל' יב
זוזי מקמי דמחזיק לא
לא כל שכן ורב סבר מאן דיהיב מתנה בעין
קנה: ושם בא"ד מה שאין
טוש"ע שם סעיף ו:
השטר ואי פריש פריש שפירש בכסף
היתה יכולה לעשות מנעול דבשבת
א)
רכה ז מיי' פ"א מהל'
בשניהן. נ"ב פי' דבכסף
יפה יהיב וכמה כל שהוא כדשמואל דאמר
אקנה
קנין גמור בלא חזקה ושטר
היה ואפי' דאסור לקנות בשבת בשכ"מ
ובשטר אין מועיל קנין שדה
זכייה הלכה ז סמג שם
אחת לשאר שדות: (ד) ד"ה
טוש"ע ח"מ סי' ערה סעיף
אבל מסתמא לא קני במעות עד
שרי שלא תטרף דעתו עליו כדאמר
שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה ופרץ
❖
ב
ג
ורב דקבעי וכו' במתנה זו
ח:
דמחזיק: בעי רב. הך ברייתא הוה
לקמן ולא דמי נעילת דלת למבריח
כלום כדאמרינן: (ה) ד"ה
פרצה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה האי
דאמר שמואל גבי גדר
ארי דדוקא נתן צרור דסכר מינה מיא
שמיעא ליה דקתני בפניו אבל שלא
גדר היכי דמי אילימא דמעיקרא לא הוו
שהיה: (ו) ד"ה אילימא וכו'
רבינו גרשום
הוא דאמר בסמוך דהוי מבריח ארי
בפניו לא הויא חזקה עד דא"ל
שלא יכנסו בו כדי שלא:
סלקי לה והשתא נמי לא סלקי לה מאי עבד
אבל הכא שנועל בפני כל אדם ואין
בהדיא לך חזק וקני וקמבעיא ליה מי
(ז) ד"ה דצמד וכו' חיבר את
אע"ג דמחזיק המקבל לא
המים: (ח) ד"ה החזיק וכו'
קני עד דאמר ליה המוכר לך
ואלא דמעיקרא הוו סלקי לה והשתא לא
מניח אדם ליכנס ג מוכח מילתא
לימא דבמכירה מיירי אבל במתנה
דרפק בה פורתא כדלקמן:
חזק וקנה: במתנה היאך.
מכיון שאמר לו נותנני לו קרקע
שהבית הוא שלו וקני בנעילה לחוד
סלקי לה טובא עבד לא צריכא דמעיקרא
(ט) תוס' ד"ה האי וכו'
(ב)
ד
צריך למימר ליה לך חזק
ד
דל"ג ליה דהיכי מצי למימר
וקנה או לא. מי אמרינן
זו והלך והחזיק שלא בפניו הויא
וכן מוכח לקמן (דף נז.) גבי הא
הוו סלקי לה ברווחא והשתא קא סלקי לה
וכו' לא עיילו בה הא וכו'
בעין יפה נותן וקנה המקבל
❖
חזקה ואע"ג דלא א"ל לך חזק וקני
דתנן אלו דברים שיש להן חזקה
כספרים דגרסי דמעיקרא:
אע"ג דלא אמר ליה לך חזק
בדוחקא האי פרצה ה"ד אילימא דמעיקרא
וקנה: גדר גדר. שהיה קרוב
וכדמפרש טעמא לקמיה דנותן בעין
ואלו דברים שאין להם חזקה ופריך
הוו עיילי בה והשתא נמי עיילי בה מאי
לעשרה והשלימו המקבל
יפה נותן או דלמא לא שנא: מאי
בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר
לעשרה: שיכנס ויצא בה.
מוסף תוספות
עבד ואלא דמעיקרא לא הוו עיילי בה
תיבעי ליה לאבא. במתנה טפי ממכר
עולא כל שאילו בנכסי הגר לא קנה
דרך אותה פירצה הויא
א. דמסירת מפתח כאומר
חזקה: דמעיקרא כשגדרה
והשתא קא עיילי בה טובא עבד לא צריכא
ק"ו הוא דלא קני עד דא"ל לך חזק
כו' וקתני סיפא הכניס תרנגולין
לו לך חזק וקני. רשב"א.
הנותן הוו סלקי ליה אינשי
וקני: ומה מכר דקיהיב ליה זוזי.
בתוך הבית ה"ז חזקה וקנה נמי
ולכשיחזיק יקנה. ר"ן.
על אותו גדר ועכשיו
ה דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא והשתא
ב. דאותו שאין בידו
הגביהו זה מקבל דלא יכלי
לוקח למוכר היום ולמחר לאחר
בנכסי הגר וה"ט דהתם דקנה משום
עיילי בה ברווחא א"ר אסי א"ר יוחנן נתן
מפתח איך יכנס ויבדוק.
אינשי למיסלק לה: טובא
שיחזיק שהרי ע"מ כן הוא מחזיק כדי
דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל
תוס' פסחים ד. ועיי"ש.
עבד. ואמאי קרי ליה כל
צרור והועיל נטל צרור והועיל ה"ז חזקה
ובריטב"א כתב: דמשום
שהוא: אי נימא נתן דסכר
לפרוע דמים למוכר דמוכר לא מפסיד
דלת לשמרן אלמא דקנה בנעילה
דבדיקת חמץ דרבנן,
מיניה מיא. כלומר שראה
מאי נתן ומאי נטל אילימא נתן צרור וסכר
אבל קשה לרשב"א דאמר לקמן
כיון ג)דקבל כל הדמים א"נ יהיב ליה (ג)
דמדאורייתא בביטול
מים שהיו באין דרך חור
מיא מינה נטל צרור ואפיק מיא מינה האי
בעלמא סגי, לא הטילו
אחד לשטוף את השדה
מקמי דמחזיק זוזי לא קנה כדפרישית
הבונה פלטרין בנכסי הגר
ובא
חובה זו אלא על מי שספק
ונתן צרור באותו חור כדי
לעיל וכגון במקום שכותבין את השטר
אחר והעמיד להן דלתות
קנה
מבריח ארי מנכסי חברו הוא אלא נתן צרור
ב)
ו
בידו לעשות יותר וזהו מי
שיעכב המים שלא ישטפו
שהמפתח בידו. ג. כדרך
את השדה: נטל דאפיק מיא
כדתניא בקדושין (דף כז.) מכר לו י'
והתם מיירי בנעל דאי לא נעל
דצמד לה מיא נטל צרור וארוח לה מיא
(א)
שהבעלים נועלין בתיהם
מיניה. שהיה כל השדה
שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בשדה
אמאי קנה הא לבני בעלמא
הוא
כדי למנוע מהם רגל כל
ואמר רב אסי א"ר יוחנן ז שתי שדות ומצר
מלאה ולא היו יכולין לצאת
אחת קנה כולן מה שאין בשניהן בד"א
דאפיך כמו קמא שכל אדם יכול
אדם. רשב"א. ועיין ריטב"א.
ממנה ונטל זה צרור אחד
אחד ביניהן החזיק באחת מהן לקנותה קנאה
ד. ופתיחת בית נמי (דהא
מפאת השדה ויצאו המים
שנתן לו דמי כולן כו' אלמא אחר
ליכנס כשלא נעל אלא ודאי בנעל
קאמר בהזורק, ותיחוד
דרך נטילת הצרור: האי
לקנות
נתינת דמים בעינן חזקה ואפ"ה אי
איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות
ותפתח) אין דרך בני אדם
מבריח ארי. כלומר מה
אבל לא העמיד דלתות לא קנה בנעילה: (לעיל): נעל וגדר ופרץ
לפתוח בית שאינו להם
חזקה הויא זו הא מצי
א"ל מוכר ללוקח לך חזק וקני הוי חזקה ואי לא לא: מתנה. דאין
כשהוא נעול בחוץ. רבינו
למימר ליה הנותן או אחד
כל שהוא.
לו כי אם חסרון ממונו לא כל שכן דצריך למימר ליה לך חזק וקני
פ"ה דל"ג בפניו משום דבנכסי הגר לא שייך לפניו
יונה. ועיין ריטב"א. ה. עיין
מן האחין מצוה עבדת
בר"ן.
שהצלת נכסי כי כן חובה
ולא ליהוי חזקה עד דא"ל דדלמא לכשירצה להחזיק כבר חזר בו
ואינה קשיא דאיכא למימר משום דנותן מתנה ואחין שחלקו נקט בפניו
לבר ישראל להציל ממון
ממתנתו: ורב. דקבעי לה סבר איכא למימר מאן דיהב מתנה
ומיהו ל"ג ליה דדייק בגמ' אברייתא דרב שרביא בפניו אין שלא
חבירו ולא הויא חזקה:
אלא נתן צרור דצמד לה
בעין יפה יהיב שמחמת חיבה נתן לו והלכך ניחא ליה שילך ויחזיק
בפניו לא ואמתני' ה"ל למידק ועוד דבעי רב במתנה היאך תפשוט
מיא. שהיתה שדה בית
אטו
כל
ואיכא למימר דכמאן דא"ל דמי והלכך מספקא ליה. ושמואל נמי
ממתני' דאנותן מתנה קתני בפניו אי גרס לה: (לעיל)
השלחין דצריך לה מים
הני לאו בני חזקה נינהו. פירוש דמשמע ליה בד"א במחזיק הוא דבעי
דפשיטא ליה ס"ל היכא אמרינן בעין יפה נותן ה"מ כגון לאחר
הרבה וצמד לה. שסכך
בצרור דרך צאת המים שלא
שהחזיק ונתקיימה המתנה הוא דאמרינן בעין יפה נותן לו מכל
ג"ש חזקה כלומר במידי דשייך חזקה אבל בנותן כו' מש"ה פריך אטו
יצאו מן השדה ולא סגי
וכל שלא שייר לעצמו במתנה זו דאמרן לעיל [נא:] המוכר שדהו
הני כגון נותן מתנה והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג"ש נינהו:
(ד)
לה בלי מים: נטל דפתח
אמר שמואל ומאי תבעי ליה לאבא ומה מכר כו'. אע"ג דשמואל
לה מיא. שנטל צרור א'
לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל
ועשה דרך למים ליכנס
פירות אבל כל זמן דמספקא לן אי גמר להקנות המתנה או לא
אית ליה ספ"ק דב"מ (דף טו.) דיפה כח מתנה מכח מכר
דרך נטילת אותו צרור
דבענין זה ודאי [הוי]
מספק אין לנו לומר שנתן את שלו במתנה עד דמפרש ואומר לך
לענין דלא טריף מיניה את השבח היינו אחר שכבר נתקיימה
חזקה: ב' שדות. של נכסי
האי
המתנה כדפ"ה: פרצה היכי דמי אילימא דמעיקרא לא
חזק וקני: דאמר שמואל (ה) גדר גדר. שהיה בנוי פחות מי' והשלימו
עיילי בה והשתא נמי לא עיילי בה מאי עבד. נראה דל"ג (ט) דהיכי
לעשרה לפי שלא יוכלו לעלות עליו וליכנס בשדה: פרץ פרצה.
הרחיב הפרצה: דמעיקרא. כשהיה פחות מי' לא הוו סלקי לה
מצינן למימר השתא נמי לא עיילי הא כדי שיכנס ויצא בה קאמר
אין יכולין לעלות דרך עליו ליכנס בשדה כגון שהיה עשוי בשיפוע
לכך נראה כספרים דגרסינן דמעיקרא לא עיילי בה והשתא עיילי
בה טובא עבד: טובא עבד. ואין זה כל שהוא אלא כו' ונעל
או היה בנוי על מקום מדרון: והשתא נמי לא סלקי לה מאי
קעביד. ואמאי הוי חזקה דכל בנין בלא צורך לא הויא חזקה: ואלא
נמי כל שהוא צריך ליישב כעין הני ה:
דמעיקרא הוו סלקי לה. מיהא בדוחק והשתא שהשלימו לעשרה לא
אותה
סלקי לה כלל טובא עביד ואין זה ראוי לקרות כל שהוא ואע"פ שבנין כל שהוא גדר: והשתא סלקי לה בדוחקא. והיינו כל שהוא דכל שהוא אהני
דהא אכתי סלקי לה קצת. והאי דנקט שמואל והשלימו לעשרה לאו דוקא דה"ה לפחות מי' (והוא) דהשתא אהני להכי דסלקי בדוחקא ומעיקרא הוו
סלקי לה ברווחא ואורחא דמילתא נקט דסתם השלימו לעשרה מעיקרא סלקי לה ברווחא והשתא סלקי לה בדוחקא: והשתא קעיילי לה ברווחא.
דפורתא אהני. ולא בעי לתרוצי דמעיקרא לא עיילי כלל והשתא עיילי לה בדוחק דטובא עבד דשווייה פתח. וגבי נעל כל שהוא נמי איכא
לפרושי כה"ג שסתם פתח סתימה כל שהוא דמעיקרא עיילי לה ברווחא והשתא עיילי לה בדוחקא א"נ שקבע מנעול בדלת לנעול בו דהיינו
בנין אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה דאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו ומבריח ארי מנכסי חבירו
הוא כדלקמן בשמעתין. ואע"ג דגבי שכירות בתים אמרי' בפסחים (דף ד.) משמסר לו מפתחות הוי בחזקת שוכר וה"ה לגבי לקנותו
ה"מ במוכר ומשכיר לחבירו אבל בנכסי הגר מי מסר לו מפתחות שיקנה הלכך צריך בנין כל שהוא: נתן צרור. בחור שבגדר השדה.
וכולה שמעתי' אנכסי הגר קאי וה"ה לקונה דבר מחבירו: נטל צרור. מן הגדר ועשה בו נקב: ה"ז חזקה. וכגון דמהני לשדה כדמפרש
ואזיל: מאי נתן כו'. למאי אהני האי נתינה ונטילה דליהוי חזקה: אילימא נתן צרור וסכר מיא. ראה נהר שוטף ורוצה ליכנס דרך נקב ובא
זה וסתם את הנקב בצרור וסכר את המים מן השדה שלא יכנסו בו (ו) שלא ישטפו את השדה: ואפיק מינה מיא. שנאספו לה מים בצד
האחד ועשה נקב בצד השני כדי שיצאו לחוץ: האי מבריח ארי וכו'. הא למה זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון
חביריהם מן ההיזק ואין קרוי חזקה אלא דומיא דגדר ופרץ שעושה בו בנין או כל תיקון הצריך לו לשדה כגון משקה מים או זומר או
זורע או חורש: דצמד לה מיא. כמו צמיד פתיל (במדבר יט) ויצמדו לבעל פעור (תהלים קו). חיבר (ז) המים שבתוכו שלא יצאו לחוץ וזהו
כמו משקה את השדה דומיא דחורש שמתקן את השדה ומייפו בהשקאה זו: דפתח ליה מיא. ע"י נטילת צרור נכנסו המים מן הנהר דרך חור
שבכותל: וא"ר אסי אר"י ב' שדות. של גר הסמוכין זה לזה אלא שיש מצר אחד ביניהן: החזיק באחת מהן. כגון דרפק בה (ח) כדלקמן [נד.] ונתכוין
לקנותה לבדה ולחברתה לא נתן לב לקנות קנאה לאותה שדה לבדה ואי לא הוה מצר בינתיים הוה קני את כולה מסתמא בחפירה כל שהוא:
לקנות