נג:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אותה
קנה וחברתה לא קנה. והא דאמרי' בפ"ק דקדושין (דף
לקנות אותה ואת חברתה. כשמחזיק באחת נתכוין לקנות בחזקה זו את
רכו א מיי' פ"א מהל'
א) קידושין כב., ב) [צ"ל
וסכו], ג) עירובין כה.,
זכייה הלכה ז סמג
שתיהן: אותה קנה. לבדה אבל חברתה לא קנה דמצר מפסיק כדאמר
כז.) גבי עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהן
ד) [צ"ל מצר של שני], ה) [צ"ל
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ערה סעיף ח: קנה כולן התם בנותן לו דמי כולן והכא בנכסי הגר או במתנה ואע"ג
ר' יוסי בר חנינא לקמן בשמעתי' [נה. ע"ש] המצר והחצב מפסיקין
אחר ד"ה גרדו], ו) נ"א
❖
רכז ב ג מיי' שם טוש"ע
דחזקה,
דאין מחוסרין דמים מכל מקום לא הוי כמכר שנתן לו דמי כולן:
בנכסי הגר. ודוקא נכסי הגר דממילא קני הלכך אין בו כח לקנות
ליבני בעלמא הוא דאפיך. ואע"ג
אלא אותה שדה שהחזיק בה אבל
רכח דשםמייס'"טש:ם הל' ח
במכר מודי ר' יוחנן שאם החזיק באח'
דרפק בה פורתא כשבנה
טוש"ע שם סעי' י:
לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה
הגהות הב"ח
א
רכט ה מיי' שם פ"ב הלכה
מהן קנה כולן כדאמרינן בפ' ראשון
יסוד לא מהני מידי אלא בקרקע
לא קנה לקנות את חברתה אף אותה לא קנה
(א) גמ' מי אמרינן מצר
ט סמג עשין פב
העומד לחרישה ולא דמי למוצא
דב"ק (דף יב.) ולקמן בהמוכר את
דארעא חד. נ"ב ס"א האי
טוש"ע ח"מ שם סעי' כא:
א
בעי רבי זירא החזיק באחת מהן לקנות אותה
רל ו ז ח מיי' שם הל"ג
מצר דהאי ארעא ודהאי
פלטרין בנויין וסד בהן סיוד אחד
הבית (דף סז.) אמר שמואל מכר לו
ארעא הוא וקני וכו':
ואת המצר ואת חברתה מהו מי אמרינן
טוש"ע שם סעי' יג:
דקני דהתם משביח הוא בנכסי הגר
י' שדות בעשר מדינות החזיק באחת
רלא ט מיי' שם הל' ד
(ב) שם פנימי לא קנה וא"ר
מצר דארעא חד הוא וקני או דלמא האי
נחמן: (ג) שם ואנהרינהו
(א)
טוש"ע שם סעיף טו:
דהיינו פלטרין אבל הכא מה הן
מהן קנה כולן ותניא בהדיא כוותיה
ב
רלב י כ מיי' פ"ב מהל'
לעיינין וכו' והרחיצו וסכו
לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ב תיקו בעי רבי
נכסי הגר הוא קרקע והיא לא
דשמואל בפ"ק דקדושין (דף כז:)
וגרדו וכו': (ד) רשב"ם
מכירה הל' ב ועיין
אלעזר החזיק במצר לקנות שתיהן מהו מי
בהשגות ובכסף משנה סמג
ד"ה או דילמא וכו' וכל אחד
נשתבחה שאין ראוי לדור שם כל זמן
ומפרש טעמא דסדנא דארעא חד
❖
חשוב מקום בפני עצמו:
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
❖
אמרינן האי מצר אפסרא דארעא הוא וקני או
קצו סעיף ג: שאין דלתות וא"ת והא יש בה גג
הוא וכדמפרש התם בברייתא בד"א
וראוי ליכנס בה בחמה מפני החמה
שקנה כולן שנתן לו לוקח למוכר
דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי
מוסף רש"י
ובגשמים מפני הגשמים וי"ל דמ"מ
דמי כולן דכולהו אשתעבוד ליה
ג תיקו א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה ד שני בתים
רבינו גרשום
לא חזיא לדירת קבע כל זמן שאין
ללוקח בשביל מעותיו אהני חזקת
התיר לו מנעלו. העבד
זה לפנים מזה החזיק בחיצון לקנותו קנאו
ללוקח (קדושין כב:). גרדו.
הגר: לקנות אותה ואת
בה דלתות דאדרבה קילקלה דמעיקרא
אחת מהן לקנות כולן אבל לא נתן
גראט"ר בלע"ז (שם)
.
חברתה. דלא החזיק אלא
לקנות אותו ואת הפנימי חיצון קנה פנימי לא
חזיא לזריעה והשתא לא חזיא לזריעה:
לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד
הגביהו. העבד את הלוקח
באחת ובעי למיקני מהחזקת
המציע מצעות בנכסי הגר
קנה לקנות את הפנימי אף חיצון נמי לא קנה
(שם). מאי קאמר. מה ענין
האחת שתי השדות דסבר
מעותיו והלכך גבי נכסי הגר נמי
הגבהה דעלמא להגבהה
הואיל והמצר עולה
החזיק בפנימי לקנותו קנאו לקנות אותו ואת
קנה. ודוקא הציע
דליכא מתן מעות לא קני אלא ההיא
דהכא, הגבהה דעלמא לוקח
לשתיהן כשדה אחת דמי.
מגביה החפץ והכא אמרינן
אעפ"כ לא קני אלא אותה
החיצון קנה שניהן לקנות את החיצון אף
שדה דאחזיק בה: אף אותה לא
אבל הלך בבית או שכב לא קנה
שהעבד מגביהו משום עבודה
שהחזיק בה: לקנות את
קנה. דלא נתכוין להחזיק בה ואין
ואפי' מצא מטות מוצעות ושכב עליהם
פנימי לא קנה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה
שהלוקח משעבד בו לקנותו
(ב)
חברתה. כלומר דלא נתכוין
❖
בחזקה (שם).
משמע דלא קנה דהגבהה חשובה
חזקה אלא מדעתו דאין אדם קונה
לקנות אותה שהחזיק אלא
ו)
הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחר
ה
בעינן: הרחיצו וסכו. בפרק
חברתה: אף אותה. שהחזיק
שלא מדעתו: בעי ר' זירא החזיק
והעמיד להן דלתות קנה מאי טעמא קמא
בה: לא קנה. משום דלא
באחת מהן לקנות אותה והמצר כו'.
כירה (שבת דף מא.) דאמר רחץ ולא
נתכוין לה כל שכן חברתה
מוסף תוספות
לבני בעלמא הוא דאפיך אמר רב דימי בר
דלא קנה: לקנות אותו
סך מעיקרא ולא גרסינן מעיקרא
מי לימא האי דלר' יוחנן לא קנה
א. והוא שבחה, אבל
ואת הפנימי. בחזקת החיצון
יוסף א"ר אלעזר ו המוצא פלטרין בנכסי הגר
דהכא משמע דסיכה היא בתר רחיצה
חברתה בחזקתה דאידך היינו משום
בבנין אין השבח בחפירה
דסבר הואיל ואית ליה דרך
וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד קנאן וכמה
אלא בבנין. רמב"ן.
החיצון לא צריך להחזיק
דליכא למימר שתי סיכות היו עושין
שלא נתכוין להחזיק במצר וכיון
ב. דכיון שהניחן הגר
אלא בחיצון ובההוא חזקה
אמר רב יוסף אמה אמר רב חסדא וכנגד
דא"כ אמאי לא חשיב ליה הכא ההיא
שהוא מפסיק לא תועיל חזקה לשדה
ז
ח
לאותן כתלים בעין בקרקע
אקנה שתיהן. אפילו הכי לא
נעשו גם הכתלים מכלל
קני אלא חיצון: החזיק בו
הפתח אמר רב עמרם האי מילתא אמר לן רב
דקודם רחיצה ומקרא דורחצת וסכת
אחר שאינו מחובר לה אבל הכא
נכסי הגר וכאילו החזיק
לקנות את הפנימי דהחזיק
אין ראיה דההיא סיכה איכא למימר
דמתכוין לקנות גם את המצר עם
ששת ואנהרינהו (ג) עינין ממתניתא המציע
בגוף הקרקע דמי. ר"י
בחיצון ולא נתכוין לקנות
ט
מיגש.
החיצון אלא בחזקת חיצון
במיני בשמים דההיא סיכה ודאי
חברתה מאי מי אמרי' האי מצר דהאי
מצעות בנכסי הגר קנה ואנהרינהו עינין
סבר לקנות פנימי. לא תימא
שהיא להתבשם ולריח טוב היא אחר
ארעא שהחזיק בה הוא וקנה גם
דפנימי לא קנה הואיל דלא
ממתניתא מאי היא דתניא א) י כיצד בחזקה
המצר ודהאי ארעא של מצר שני
רחיצה שלא יעבירו המים את הבשמים:
החזיק בו. אלא אף חיצון
ד)
נעל לו מנעלו או התיר לו מנעלו או שהוליך
דאחזיק לא קנהו הואיל
גם הוא ויקנה גם אותה: או דלמא
אדעתא
דלא נתכוין לקנותו אלא
כליו אחריו לבית המרחץ והפשיטו והרחיצו
האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.
לפנימי. החזיק בפנימי והי'
ב) סכו גרדו והלבישו והנעילו והגביהו קנאו אמר ר"ש לא תהא חזקה גדולה
קמכוין ומבין לקנות אותו
המצר מופלג מן השדה גבוה או
ואת החיצון קנה שתיהן
מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום מאי קאמר הכי קאמר הגביהו לרבו
נמוך וכל אחד (ד) מקום חשוב בפני
הואיל ויש דרך לפנימי על
החיצון. החזיק בפנימי ולא
עצמו הוא מצר לבד ושדה לבד ולא
קנאו הגביה רבו לו לא קנאו אמר ר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה
כ
לדעת לקנות את הפנימי
מבעיא דחברתה לא קנה אלא אפילו
שהגבהה קונה בכל מקום א"ר ירמיה ביראה אמר רב יהודה האי מאן
אלא לקנות באותה חזקה
ג)
את החיצון. אף פנימי
המצר לא קנה והאי דא"ר יוחנן חברתה
דשדא
לא קנה וכל שכן חיצון
לא קנה הוא הדין דאפילו מצר לא
דמאחר דלא קנה פנימי לא
יכול לקנות בחזקת השדה אלא אורחא דמילתא נקט שאין חוששין בני אדם בקניית המצר כי אם בקנין השדה: והחזיק במצר. דרפק ביה
קנה חיצון: לבני בעלמא
הוא דאפיך. כאדם שמהפך
פורתא: לקנות שתיהן. השדות דמכאן ומכאן: מהו. דאם תמצי לומר החזיק בשדה לא קנה המצר התם היינו טעמא שאין המצר
לבנים ממקום למקום דלא
צריך מן השדה ואין זקוק לו כלל אבל המצר משועבד הוא לשדה לשמרו כמו שהאפסר משמר את הבהמה ואמרינן בקדושין (שם)
חשוב עיקר בנין כ"ז שלא
העמיד הדלתות כדאמר נעל
תדע אילו מכר לו עשר בהמות באפסר אחד מי לא קנה הבהמות בשביל שמחזיק באפסר והאי מצר נמי אפסרא דארעא הוא וכמי
דהיינו עיקר: סיוד. בסיד:
שמחזיק בשדות דמי: או דלמא האי לחודיה קאי.
המצר לגמרי ולא דמי לאפסר של בהמות כדאמרי' נמי בקדושין [שם] מי דמי התם
וכיור. צייר בו ציור אחד
בכותל מן הסיד על שמי
אגודו בידו הכא לא אגודו בידו: זה לפנים מזה. והפנימי יש לו דריסת הרגל על החיצון לצאת לרה"ר דרך עליו: פנימי לא קנה. דאין
קורה כמו שעושין בפלטין
פנימי משועבד לחיצון כלל דליהני חזקה שלו: ה"ג לקנות אותו ואת החיצון קנה שתיהן: לקנות את החיצון. לבדו לכך החזיק בפנימי
וכנגד הפתח הוי חשוב
דניכר: המציע מצעותיו של
אף פנימי לא קנה: קמא לבני בעלמא הוא דאפיך. הפך לבנים בעלמא וסדרן זה על זה דכל זמן שלא העמיד דלתות מאי קעביד מעיקרא
נכרי בנכסי הגר אע"ג דלא
עיילי ברווחא והשתא נמי עיילי לה ברווחא דתחלת בנין אינו עיקר אלא גמרו וכדתנן (לעיל דף מב.) נעל וגדר דהיינו העמדת דלתות אבל
הוי לא נעל ולא גדר
בנה כל שהוא לא קתני: המוצא פלטרין. בנויין ואין חסר כלום ואין לו מה לחדש בבית שתהיה חזקה: גדולים לא גרסינן: סיוד. טיח
הוי חזקה: ואנהר לעיינין.
שהראה לנו ראיה לדבריו
בסיד: כיור. ציורין מחוקין על הקיר: וכמה. הוי ייפוי להחזיק: וכנגד הפתח. דרך כניסת פתח הבית בכותל שכנגדו דשם נראה יותר
מן המשנה דחזקה כל שהוא
לנוי אבל במקום אחר טפי מאמה בעי: הא מילתא. דלקמן אמר לן רב ששת מדעתו: ואנהרינהו לעיינין ממתניתא. והאיר עינינו להביא
הויא חזקה: הגביהו העבד
לרב קנאו. דהיינו קצת
לנו ראיה לדבריו ממתניתא דלקמן: הציע מצעות. ושכב שם על הקרקע בנכסי הגר קנה ואף על גב דלא היינו נעל וגדר ופרץ
שימוש: ה"ק אגבהיה איהו
שלא תיקן שום תיקון בקרקע אלא שנהנה גופו מן הקרקע ששמשתו הקרקע הוי חזקה. ונראה בעיני דמהכא ילפינן דנפקא לן
לרביה קנייה. דהיינו חזקה
דקצת שימוש: הגביהו רבו
קרקע נקנה בחזקה בקדושין [כו.] מהאי קרא ושבו בעריכם אשר תפשתם [ירמיה מ] במה תפשתם בישיבה ועוד מדכתיב וירשתם אותה וישבתם בה
לעבדו. היינו טפי עיקר
במה ירשתם בישיבה והיינו בכלל ישיבה כששוכב על הקרקע: כיצד בחזקה. אעבד כנעני דתנן בקדושין שנקנה בחזקה קאי: נעל לו.
[דברים יא]
[כב:]
מחזקה דהגבהה קונה בכ"מ
אפי' ברשות של חבירו
עבד לרבו ששימש העבד לרבו הויא חזקה וכן כולן. אף הציע מצעות ששמשתו הקרקע קנה: ה) והנעילו. היינו נעל לו מנעלו דרישא ואגב
ואפי' לא שכר המקום:
שיטפא דהלבישו אמר נמי הנעילו: גרדו. כמו ויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב): והגביהו קנאו. לקמיה מפרש מי הגביה למי: אמר
(נוסחא א') ואם שכר מקומו
והגביהו והניחו שם קונה.
ר"ש כו'. לקמיה מפרש: מאי קאמר. הגביהו דקאמר ת"ק מי הגביה למי ומאי קמהדר ליה ר"ש דלפום ריהטא משמע דהיינו ת"ק:
הגביה העבד לרבו. כגון שהיה צריך להגבהה זו כגון להעלותו למטתו קנאו לעבד בהגבהה זו שהרי שימש לרבו שנסמך עליו והיינו
דומיא דהציע בנכסי הגר דכיון שנסמך ונשען בשכיבתו על הקרקע קנאה: הגביה רבו לו לא קנאו. דלא שייכא הגבהה כי אם
דרך להגביה בני אדם: לא תהא חזקה. דהנעיל
במטלטלי שאין
והלביש
והרחיץ והפשיט גדולה מהגבהת רב לעבד וקנה
רב לעבד שהרי
הגבהה חמורה היא
דקונה אפילו ברשות מוכר
מה
שאין כן
במשיכה ומסירה
וגם קונה ברשות הרבים ובסימטא:
דשדא