נד:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושאינה
מסוימת במצריה עד כמה. פי' כמה יקנה במכוש
ושאינה מסויימת במצריה. אלא בקעה גדולה ופתוחה לשדות אחרים
רמא א מיי' פ"א מהל'
א) [לקמן נה.] ב"ק קיג. גיטין
❖
זכיה ומתנה הל' י
י: נדרים כח.,
אחד כדאזיל תיירא דתורי והדר פירוש כשיעור מדת
או לרשות הרבים עד כמה צריך לחפור ויקנה כולה אליבא דרב דהא
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
ודאי לשמואל לא חשיבא מסוימת טפי משאינה מסויימת דאפילו
תלם (ו) והן היו יודעים מדת התלם כמה היה אורך שלו דבשדה
סי' ערה סעיף ג:
רמב ב מיי' שם הל' יד
גדולה לא היו חורשים במענה אחד
כל אורך השדה ולא כפ"ה
במסויימת קאמר לא קנה אלא (ג) מכושו וכ"ש בשאינה מסויימת. יש
גליון הש"ס
א
סמג עשין פה טוש"ע
כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה
מפרשים בענינין אחרים ולא נהירא
גמרא אנא לא ידענא.
ח"מ סי' קצד סעיף ב וסי'
לי כלל: כדאזיל תיירא דתורי והדר.
גבול שדהו עד קצהו ומתוך כך קונה
רעד:
עירובין דף ז ע"ב וש"נ:
ושאינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב
רמג ג מיי' שם ופ"א מהל'
רשב"ם ד"ה הרי הן
כל השדה חדא דלישנא לא משמע
כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה
פפא כדאזיל תיירא דשורי והדר אמר רב
מכירה הלכה י"ז סמג
כמדבר כו' דהאי שני רשע
א
(א)
גבול השדה ועד קצהו והדר ובחזרתו
הכי ועוד דאמאי בעי והדר רק
שם טוש"ע ח"מ סי' קצד
מקרי. עי' לעיל דף כא ע"ב
ב
יהודה אמר שמואל נכסי עובד כוכבים הרי הן
❖
ב
סעיף א:
תוס' ד"ה מרחיקים:
יעשה עוד שורה אחרת דהיינו שתי
כשיחרוש פעם אחת אע"ג דלא הדר ג:
רמד ד מיי' פ"א מהל'
כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן מ"ט עובד
עובד
כוכבים מכי מטי זוזי לידיה
שורות על פני כל השדה משפתו אל
זכיה הל' טו ופ"ה
כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה ישראל
מהל' גזילה הל' יא סמג שם
הגהות הב"ח
אסתלק ליה. פ"ה משום דכל קנינו של
שפתו ממזרח למערב מתוך כך קנה
וסי' עג טוש"ע שם וסי'
לא קני ג עד דמטי שטרא לידיה הלכך הרי הן
❖
כל השדה גם מן הצפון לדרום דכיון
עובד כוכבים בכסף ד כדאמרינן בפ"ק
(א) גמ' תיירא דתורי והדר:
שסט סעיף ב ז ח ט:
(ב) שם לא ידענא אלא
כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן א"ל אביי
דחרש שתי שורות על פני כל אורך
דקדושין (ד' יד: ושם) אשכחן עובד כוכבים
עובדא הוה: (ג) רשב"ם
לרב יוסף מי אמר שמואל הכי והאמר
השדה או על כל רחבו כאילו חרש
דכל קנינו בכסף ולאו ראיה היא לפי'
א)
ד"ה ושאינה וכו' אלא מקום
רבינו גרשום
מכושו: (ד) ד"ה הרי הן
כולו שהרי החזיק בו מראשו ועד סופו.
ר"ת דמפרש התם דוקא בעבד עברי
שמואל ד דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא
וכו' תירוץ לדבר והא דא"ל
ושאינה מסוימת. אלא
כן נראה בעיני: אמר רב יהודה אמר
קאמר שאין בו קנין אחר ה דשטר לא
ליקני ארעא אלא באיגרתא אמר ליה $אנא לא
לאביי אנא לא ידענא אלא
בקעה גדולה היא: עד
שמואל נכסי העובד כוכבים. שמכרם
ידעינן ביה אפי' בישראל אלא מדהוקש
עובדא הכי הוה: (ה) ד"ה
כמה. קנה בה: תיירא דתורי
ידענא (ב) עובדא הוה בדורא דרעותא בישראל
מי אמר וכו' דקני ליה
והדר. כלומר כמו שהולך
לאמה העבריה ואמה העבריה לאחרת ו
עובד כוכבים לישראל שקבל העובד
האי שני: (ו) תוס' ד"ה
צמד בקר של מחרישה
דזבן ארעא מעובד כוכבי' ואתא ישראל אחרינא
אבל בעובד כוכבים דלא שייך ביה
כוכבים הדמים ממנו ועדיין לא החזיק
ושאינה וכו' מדת תלם והם
בתלם וחוזר ועושה תלם
רפיק בה פורתא אתא לקמיה דרב יהודה
היו כו' ולא כפ"ה שפי'
אחר כשיעור אותן שני
בה ישראל זה הקונה אותם: הרי הן
קדושין ליכא למילף מאחרת ועוד
כשיחרוש וכו' מקצה גבול
תלמים קני ולא יותר: כל
אוקמה בידא דשני א"ל דורא דרעותא קאמרת
כמדבר. הפקר כדמפרש לקמן שאם
תניא התם מכסף מקנתו בכסף הוא
השדה ועד קצהו: (ז) ד"ה
המחזיק בהן זכה בהן. כגון
וישראל וכו' לתבוע מיניה
שאם מכר עובד כוכבים
התם באגי מטמרי הוו דאינהו גופייהו לא הוו
נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים
קדם ישראל אחר והחזיק בם קנה
מעותיו: (ח) בא"ד אם
שדהו לישראל אחד ונתן
❖
דהיינו חליפין משמע דה"ה בשטר
כאילו הן נכסי הגר שמת. ויש מפרשין
יהבי טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהיב
יפקיע הראשון:
לו מעות ובא ישראל אחר
אינו נקנה דאפילו כל שוה כסף הוה
דמעות מיהא יחזיר ללוקח ראשון ולי
והחזיק בה קודם שיכתוב
טסקא ליכול ארעא רב הונא זבן ארעא מעובד
לו שטר זכה בהן זה
ממעט התם מכסף אי לאו דכתיב ישיב
אין נראה כלל דא"כ מאי הרי הן כמדבר
כוכבים אתא ישראל אחר רפיק בה פורתא
שני ובלבד שיחזיר מעותיו
מוסף רש"י
לרבות שוה כסף ככסף אבל בעלמא
אלא זכה בהן לגמרי ואם יכול לוקח
לראשון: מי אמר שמואל
אתא לקמיה דרב נחמן אוקמה בידיה א"ל
דינא דמלכותא. של עובדי
הכי. דהאי שני זכה בלא
אור"ת דאדרבה אין קנינו של עובד
ראשון לדון עם העובד כוכבי' ולהוציא
❖
כוכבים (גיטין י:).
שטר: והאמר שמואל דינא
מאי דעתיך דאמר שמואל נכסי עובד כוכבים
ממנו מעותיו יעשה ואם לאו יפסיד.
כוכבים בכסף אלא במשיכה וכדר' יוחנן
דמלכותא דינא. דכל מי
הרי הן כמדבר וכל
המחזיק בהם זכה
שבא מחמת עובד כוכבים
קי"ל ז דדריש (בכורות דף יג:) מיד עמיתך
ומיהו נראה בעיני $ דהאי שני רשע
יש לידון בדין מלכות: אלא
מוסף תוספות
ליעבד
בכסף הא מיד עובדכוכביםבמשיכה
מיקרי דכיון דיהב לוקח ראשון זוזי לא
ח
ט
באיגרתא. בשטר: בדורא
א. אלא חורשין את
דרעוותא. בכפר של רועים:
וכן בפ' בתרא דע"ז (דף עא. ושם ד"ה רב) מסיק דמשיכה לעובד כוכבים
גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דמיקרי רשע ההוא אחר.
השדה חלקים, וכשיעור
התם באגי מטמרי. שדות
קונה והא דקאמר הכא ועובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה
ופירש רבינו חננאל דלית הלכתא כשמואל ומשום דמקשי עלה אביי
שמאריכין תלם אחד וחוזר
טמונות היו בידי עובדי
וחורש נקרא שדה אחד,
כוכבים שהיו מבריחין מן
אידך דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ובא רב יוסף לתרץ והקשהו
היינו משום דמצינו בעובד כוכבים קנין כסף בעפרון ושטר ודאי לא קנה
והילכך במכוש אחד קנה
המס ואמטול להכי לא
אביי ואמר דמעולם לא אמרה שמואל דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל
בעובד כוכבים משום דישראל גופיה לא קנה בשטרא אלא מספר המקנה
בשדה כשיעור זה. רשב"א.
הוי צריך למיקני מינייהו
דירמיה והתם ישראל הוה: וישראל לא קנה עד דמטי שטרא
דאמר דינא דמלכותא דינא. ולי נראה דהלכתא כשמואל דהא רב נחמן
ב. דא"כ לא הו"ל למימר
בשטרא דלא הוו דידהו
עד כמה אלא הכי הו"ל
לגמרי אלא משועבדים הן
לידיה. שהיו עומדים במקום שכותבין את השטר וקשיא לרבינו
דדיינא הוי והלכתא כוותיה בדיני [כתובות יג.] דן כוותיה לקמיה וגם הרבה
למימר בכמה, כלומר
למס המלך. והואיל ורצו
שמשון בן אברהם דאמאי לא קנה בכסף גרידא מעפרון בק"ו
אמוראים כשמואל ס"ל לקמן וסליק שמעתין בהכי והא דאמר שמואל
בכמה יקנה וכו'. שם.
להבריח המס יכול להחזיק
ג. דאין בזה טעם שיקנה
בהן מי שירצה בדינא
מגופו גופו באחת ממונו בשתים כדאמרינן בבכורות בפ"ב (דף יג.
דינא דמלכותא דינא רב יוסף עצמו היה יודע תירוץ לדבר (ד) דא"ל
אותה כולה בשני תלמים
דמלכותא ובלבד שיתן המס
ושם) דליכא למימר שאינו גומר בדעתו לקנות עד שיהיה בשטר
לאביי אנא לא ידענא עובדא היכי הוה כו' לא חשש לתרץ מאחר דהוה
לרוחבה או לאורכה יותר
של שדה דהיינו טסקא. אבל
מתלם אחד. ריטב"א.
בעלמא דלאו באגי מטמרי
מייתי ראיה מעובדא: כי מטו זוזי לידיה. מן הלוקח: אסתלק ליה.
דמאחר שהעובד כוכבים מסתלק למה לא יגמור בדעתו לקנות ויניחנו
ד. שלא נאמרה בו
אימא דלא קני המחזיק בהן
אלא בשטר: להיות הפקר והוה לן למימר דהוי כאילו פירש אי בעינא בכספא איקני
העובד כוכבים שהרי כל קנינו של עובד כוכבים בכסף כדאמרי' בפ"ק
משיכה במטלטלין, אלא
בישראל כתיב "מיד
מה"ט דפרישית וצ"ל דאנן סהדי שלא היה בדעתו אלא כמות
דקדושין (דף יד:) ומשקבל המעות לגבי דידיה הויא מכירה גמורה
עמיתך" עד שימשוך מיד
שהוא רגיל לקנות עם ישראל דהיינו בשטר מדלא פירש אי בעינא
שאין יכולין עוד לחזור זה בזה וישראל לא קני במתן מעות עד דאתא
ליד. רש"י קידושין יד: ד"ה
בכספא איקני אבל קשיא לרבינו שמשון בן אברהם דבפרק ב' דבכורות
הואיל. ה. וז"ל תוס'
שטרא לידיה כדאמרינן בקדושין [כו.] וכדפרישית לעיל [נג.] דאפילו מישראל
קידושין יד: לכך נראה
(שם) א"ר יצחק ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמה בדיניהן
חבריה לא קני בזוזי עד שיכתוב לו את השטר וכ"ש מעובד כוכבים
לר"ת דהכי פירושו
אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ואמאי לא אמרינן אע"ג
דסתם עובדי כוכבים אנסים הם ואין בדעתו לקנות בלא שטר והלכך
[בדברי הגמרא שם] הואיל
וכל קניינו דעובד כוכבים
דקנה מן התורה כדאמר אביי התם בדיניהם שפסקה להן תורה מיד
אי אתא ישראל אחרינא רפק ביה פורתא מקמי האי קנה. ודוקא בלוקח
בעבד עברי בכסף. ו. מה
עמיתך במשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף מ"מ אין בדעתו לקנות
מעובד כוכבים אבל לוקח מישראל חבירו נהי דלא קני לוקח עד דאתי
אחרת מקניא בשטר אף זו.
שם. ז. דאמר בפ' הזהב
אלא עד שימשוך כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל כדאמרינן
שטרא לידיה אחר מיהא אין יכול לקדם ולהחזיק שהרי עדיין ברשות מוכר
(ב"מ מז:) דבר תורה
הכא וי"ל דהתם בדיניהם קאמר ונראה דשרי לישראל לתבוע (ז) מינייהו
קיימא שכל זמן שלא החזיק הלוקח או לא בא השטר לידו יכולין שניהם
מעות קונות. שם.
ח. דסתם קנין דקרא
לחזור זה בזה: מי אמר שמואל הכי. דקני ליה (ה) שני לארעא דעובד
מעותיו אע"פ שמתוך כך יחזיר העובד כוכבים ויגזול את המחזיק דבדין
י
במעות כדכתיב (ירמיה
כוכבים בחזקה בלא שטר מן העובד כוכבים: והאמר שמואל דינא דמלכותא
קא תבע ליה דלא נתן לו מעות אלא ע"מ שתבא הקרקע לידו ואם
לב) שדות בכסף יקנו
דינא. כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג
וכתיב (ויקרא כה) מכסף
המחזיק יכול לישמט מן העובד כוכבים ישמט אע"פ שהלוקח מפסיד אך
מקנתו. תוס' בכורות יג:
במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי
אם המחזיק בעי לפרוע לו מעותיו אם (ח) יפקיענו הראשון הקרקע מידו
ט. וא"ת דילמא הא מיד
ע"י עובד כוכבים נראה דה"ל מסור ממש: באגי דמטמרי הוו כו'.
המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו ע"פ
עכו"ם בשטר ובחזקה וכו'
י"ל דשני קנינין הללו הויין
חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל: ומלכא אמר. לא ליכול ארעא
והא דאמר בהניזקין (גיטין דף נח: ושם ד"ה אנן) דאזול מרוותייהו
מצויין ושייכי זה במוכר
דבאגי ואזיל גידול בר רעילאי ויהיב טסקא דתלת שנין ולכי אתו
שום מחזיק בארעא אלא א"כ יש בידו שטר מכירה מן המוכר והיאך
וזה בלוקח שזה נותן
מעות וזה מושך אצלו
מרוותייהו הדרא להו ולא אמרי' כיון דלא יהבי טסקא הופקעה מידם
יקנה זה המחזיק הואיל ואין לו שטר מן העובד כוכבים אלא לוקח ראשון
החפץ. תוס' שם ע"א.
יקנה בדינא דמלכותא לכי אתי שטריה דעובד כוכבים לידיה: אמר ליה אנא
וזכה בה גידול בר רעילאי דהתם מיירי כגון שאמרו מרוותייהו לבני
י. דשני אינו חייב להשיב
מעות לראשון שא"כ מאי
לא ידענא. רב יוסף נמי בע"כ הוה ידע להא דאמר שמואל דינא דמלכותא
באגי שיחרשו הקרקע ויזרעו ויאכלו פירות ויפרעו טסקא עד שיחזרו
יא
הרי אלו כמדבר כלומר
ונתרצו להם בני באגי ונתנוה לגידול הלכך לא הופקעה מידם וכשיחזרו
דינא והא דקמהדר ליה לאביי אנא לא ידענא כו' ודאי היה יודע
נכסי הפקר והא דמי קא
יהיב אבל רבינו האי גאון
חזרו להן אבל הכא הוו מטמרי בשביל המס שלא רצו לפרוע:
תירוץ לדבר אלא דעדיף ליה למימר עובדא ולכך לא חשש לתרץ ואביי
ז"ל כתב וכו'. רשב"א.
מהדר ליה דמההוא עובדא ליכא לאיתויי ראיה ומיהו רב יוסף לא חזר בו
אם
יא. דלצורך עסקן הלכו
דמכל מקום שמואל אמרה כדאמר בסמוך והאי דקשיא ליה דינא דמלכותא דינא רב יוסף לא ס"ל האי דאמר אביי ומלכא אמר לא ליכול
ולא להשמט. תוס' הרא"ש
גיטין נח:
ארעא אלא בשטרא דלאו דינא דמלכותא הוא אלא בחזקה נמי ליכול: בדורא דרעותא. שם מקום. אי נמי כפר של רועים: אתא לקמיה דרב
יהודה. ורוב מעשיו שמע משמואל רבו: דורא דרעותא קאמרת. בתמיה. וכי משם אתה מביא ראיה דנכסי העובד כוכבים הרי הן כמדבר:
באגי מיטמרי. שדות טמונות שלא היו הבעלים נותנין את המס למלך אלא מבריחין עצמן: דאינהו גופייהו. בעלים ראשונים לא הוו
יהבי טסקא ומדינא דמלכותא לא היה בידם דבעלים כח למכור ומכרן בטל וזה השני שהחזיק קנה בדינא דמלכותא שהתנה בחזקתו
על מנת ליתן את הטסקא למלך ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא בחזקה בלא שטרא אבל בקרקע שהיא ירושה לעובד
כוכבים מאבותיו ומכרה לעולם אימא
לך אם בא אחר והחזיק בה
מוציאין אותה מידו ומחזירין
לראשון כשיהיה לו השטר מן המוכר:
ליעבד