חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
פיסלא לא. הקשה ריב"א והלא פיסלא היא כרמלית דבהזורק
ברשות אחת. ברה"ר עצמה שהוציא בה חצי גרוגרת ראשון באותה
רנב א מיי' פי"ח מהל'
א) [שבת פ.], ב) [דף נד:],
ג) [סוף פרשה מד], ד) שייך
שבת הלכה כד:
עצמה הוציא האחרון: בשתי רשויות. הרבים המופלגים זה מזה
(גיטין דף עז: ושם ד"ה פליג) מפרש דפיסלא דהוי גבי גט
רנג ב מיי' פ"א מהל' זכיה
לע"ב, ה) [חגיגה טז:], ו) צ"ל
❖
פטור דרשויות מחלקות ס"ל: ואמר רבה. אימתי חשיבי שתי רשויות:
רשות לעצמה כגון דלא גבוהה י' א"כ משמע דגבוהה ג' ומסתמא
א
ככרמלית. רש"ש,
הל' יג ועי' בהשגות
ובמ"מ ובל"מ טוש"ע ח"מ
והוא שיש חיוב חטאת ביניהן. שיש רה"י
איירי ברחבה ארבעה דלא
אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשיב
בין שתי רה"ר שאם הוציא
סי' ערה סעיף ז:
בפחות מארבעה ועמוד גבוה ג' ורחב
ממנו להן או מהן הכניס לו חייב
רנד ג מיי' פ"א מהל'
הגהות הב"ח
ד' ברה"ר הוי כרמלית וא"כ אמאי
חטאת הלכך חשיב הפסק לעשותן
תרומות וע"ש כל
ברשות אחת חייב
בשתי רשויות פטור
(א) רשב"ם ד"ה אבל פיסלא
הפרק:
שתים: אבל כרמלית. כגון בקעה
קאמר אבל פיסלא לא וי"ל דמ"מ הואיל
ואמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם
רנה ד מיי' פכ"א מהל'
וכו' שאין גבוה עשרה ואין
א)
א
שבינתים לא מחלקא להו דבטל מן
וקטן הוא כל כך ומטלטל לא חשיבא
רוחב כצ"ל ותיבת אמות
עדות הלכה ז טור
אבל כרמלית לא אביי אמר אפילו כרמלית
❖
נמחק: (ב) ד"ה כל וכו'
ח"מ סי' לח:
התורה להכא ולהכא: אבל פיסלא
לאביילהפסיקביןב'רשויותבכרמליתו) ב:
אבל פיסלא לא רבא אמר אפי' פיסלא ואזדא
שנקראת שדה א' כצ"ל ותיבת
אין
שם לא מצר כו'. אטומאה
לא. כגון חתיכת עץ או עמוד שאין
על נמחק: (ג) ד"ה חייב וכו'
רבא לטעמיה דאמר רבא רשות שבת
לאברהם אבינו בברית בין
רבינו גרשום
גבוה י' (א) אמות ואין רוחב ד' א"נ
קאי כדמוכח בהדיא בתוספתא
הבתרים: (ד) תוס' ד"ה
כרשות גיטין דמי אין שם לא מצר ולא חצב
גבוה י' אלא שאין רוחב ד' דהוי
דטהרות (פ"י) דקתני הנכנס לבקעה
לאפוקי וכו' וי"ל דמה
אמר רבה. היכא אמרי'
❖
משמו כל שנקראת
מאי פירש רבי מרינוס
שהראהו:
לשתי רשויות פטור הוא
מקום פטור דאפילו מדרבנן מותר
בימות הגשמים וטומאה בשדה פלוני
ב
שיש חיוב חטאת ביניהן
על שמו היכי דמי אמר רב פפא דקרו ליה בי
לטלטל מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו
אמרו לפני רבי אליעזר הרי היא של
כגון מקום שהוא רה"י
וכן מתוכו לרה"י ומרה"י לתוכו וכיון
רה"י פירש ר' מרינוס משמו כל שיש
בין אלו ב' רשויות הרבים
מוסף רש"י
גרגותא דפלניא יתיב רב אחא בר עויא
כגון עמוד גבוה י' ורחב
דבטל לגמרי להכא ולהכא אפילו
לה שם בפני עצמה כו' ג ולא כפ"ה
קמיה דר' אסי ויתיב וקאמר משמיה דר'
בשתי רשויות. ושתיהן ר"ה
ד' מפסיק בין אלו ב'
מדרבנן דליכא מקום חשוב של ד'
דפירש משמו דקאמר רבי מרינוס
אלא שיש הפסק ביניהם
רשויות הואיל דהוא מקום
אסי בר חנינא חצובא מפסיק בנכסי הגר
(שבת פ.). פטור. דרשויות
חשוב שאם היה מוציא
טפחים הלכך לא הוי הפסק: רבא
היינו משמו של רבי יוחנן:
. והוא
מחלקות (כריתות יז.)
גרוגרת שלם ביחד מתוכו
מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו
העומדות על הגבולים. אין
אמר אפילו פיסלא. מחלקת הרשויות
שיש חיוב חטאת ביניהם.
לרה"ר חייב חטאת להכי
תיחם יהושע לישראל את הארץ ואמר רב
שמופסקות ברה"י. אבל אם
יש לו כח להפסיקו
לפטרו מחיוב שבת דלא גרע ממצר
לפרש על הגבולים
היה כרמלית מפסיקן, כגון
כשהוציאן לחצאין דפטור:
יהודה אמר רב לא מנה יהושע אלא עיירות
וחצבא: ואזדא רבא לטעמיה.
של א"י דכמה עיירות חשיב שהם
קרפף יותר מבית סאתים או
אבל כרמלית לא. הוי הפסק
בקעה וב' בתים פתוחים אחד
ומצטרפין וחייב: אפי'
העומדות על הגבולין אמר רב יהודה אמר
באמצע א"י אלא בגבולים דכל שבט
דאמר לעיל [נה:] אפי' לענין שבת: כרשות
לרה"ר זה ואחד לזה והוציא
פיסלא. הוי הפסק לשבת
כל
ושבט וכו': שהראהו כו' . טפי
גיטין דמי. דאמרי' במס' גיטין בהזורק
שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב
ד
חצי גרוגרת מבית זה לרשות
ג
ולא מצטרפי: פיסלא. היינו
זה וחצי גרוגרת מבית זה
(דף עז.) דאם הקנה לה חצרו להתגרש
הוה ליה למינקט מה שתיחם באלה
חתיכה של עץ שנמוכה
במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קיני קניזי
לרשות זה שהיא פתוחה לה,
מי' ואינה רחבה ד' דהיינו
וזרק לה גט ונפל על הפיסלא שבחצר
מסעי שמונה עיירות של המצר ושם
וקדמוני תניא רבי מאיר אומר נפתוחא
חייב, דכיון דלא מפסיק לה
כל שהוא כעין מצר וחצב:
אינה מגורשת דהא פיסלא מקום אחר
מפורש היטב תחום של ארץ ישראל:
רה"י חדא רשותא הוא (שבת
רשות שבת כרשות גיטין
ערבאה ושלמאה רבי יהודה אומר הר
חייב
פ.). חצובה. עשב נאה הוא
דמי. מה לענין גט מפסיק
במעשר. וא"ת וכללא הוא
הוא בפני עצמו ואינו בכלל חצר
❖
(ע"ז יד:).
שאם זרק לה גט על
שעיר עמון ומואב רבי שמעון אומר
וחצר הקנה לה ולא פיסלא דחד
והלא הרבה כרכים כבשום
הפיסלא והיא עומדת על
ערדיסקיס אסיא ואספמיא: מתני' היו
הקרקע או עומדת על
ד
מקום מושיל איניש תרי מקומות לא
עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל
הפיסלא וזרק הגט על
מוסף תוספות
שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים
מושיל איניש הכי מפרשינן לה התם
ולא נתחייבו במעשר אע"פ שהראם
הקרקע אינו גט עד שיהיו
א. דאי לאו הכי הוי
היא וגיטה במקום אחד כך
ונמצאו זוממים משלמין לו את הכל שנים
וקאמר רבא רשות שבת דומה
למשה וי"ל דקסבר קדושה ראשונה
כלבוד. גיטין עז: תוד"ה
מפסיק נמי לענין שבת בין
לרשות גיטין דה"נ לענין שבת הויא
קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא
בראשונה שנים בשניה ושנים בשלישית
פליג. ב. דיש לחלק בין
שני חצאי גרוגרת לפוטרו:
כרמלית גמור לכרמלית
אין שם לא מצר ולא
הך פיסלא מקום חשוב בפני עצמו
והשתא ניחא שלא תקשי כל לאתויי
משלשין
המיטלטל. שם. ג. והנה
חצב. בנכסי הגר והחזיק
ומחלק רשויות אם הוא ממוצע
מאי דאתא לאתויי כרכים שכבשו עולי
דברי ר' מרינוס אשר דשם
בה אחד במכושו: מאי.
מצרים ולא כבשו עולי בבל: לאפוקי מאי. תימה מאי קאמר
בינתים דכי היכי דלא בטיל פיסלא לגבי חצר ה"נ לא בטיל הכא לענין
הם דברי ר' מרינוס בכאן.
עד היכן קנה: כל שנקראת
ריטב"א. ד. (עיין בחידושי
על שמו. של גר זכה:
לאפוקי מאי והא כל קאמר דמשמע לאתויי וי"ל (ד) דמשהראהו דייק
שבת לגבי רה"ר: וקבעי גמרא לר' יוחנן דאמר המיצר והחצב מפסיקין
חת"ס דבר נאה.) ה. עולי
היכי דמי נקראת על שמו:
בנכסי הגר שלא יקנה בחזקת חבירו עד שיחזיק בשתיהן ואם אין
דמשמע לאפוקי וא"ת ולימא לאפוקי חו"ל וי"ל דאין זה חידוש ולכך
מצרים. גמ' יבמות טז.
כל היכא דקרו ליה בי
[נה.]
אמר לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני אף על גב דמא"י הם: הר שעיר
ו. ועבר הירדן היא ארץ
גרגותא דפלניא גר. כל
שם לא מצר ולא חצב דאינה מסויימת במצריה מה לי אמר רבי
סיחון ועוג אלמא
השדה שהיה משקה הגר
עמון ומואב.
יוחנן כמה צריך להחזיק שיקנה הכל דאילו רב ושמואל אמרו
תימה דמשמע דעמון ומואב לא כבשום עולי
שקדשוהו עולי בבל. תוס'
מבורו זכה זה בה: שבו
יבמות טז. ז. אבל ארץ
תיחם. בין איש לחבירו:
לעיל ב) כדאזיל תיירא דתורי והדר אלא משום דשמעינן ליה לרבי
מצרים ובספ"ק דיבמות (דף טז. ושם) אמרינן עמון ומואב מעשרין
סיחון שכיבש מעמון
לא מנה יהושע בספרו.
יוחנן שיעור אחר קבעי ליה: פירש רבי מרינוס משמו. של רבי יוחנן:
מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' וקסבר
ה
ומואב לא קדשו עולי
אלא עיירות העומדות
בבל. שם. ועיין רמב"ן.
על הגבולים של א"י
כל שנקראת על שמו. כל שנקראת (ב) על שדה אחד בלשון יחיד על שמו
קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד והניחום שיסמכו עליהם עניים
ח. שלא קדשוהו אפי'
מכלל דאחריני הוי טובא
שקורין לה שדה פלוני שאין אומר שדות פלוני קנה הכל במכוש אחד:
בשביעית ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטהרו בסיחון דהתם
עולי מצרים. תוס' שם.
שלא היה יכול להזכירן:
בי גרגותא דפלניא. כל השדה שהיה הגר משקה מבורו קנה הכל
נהג שביעית דהיינו עבר הירדן דאמרינן בפסחים (דף נב.) ג' ארצות
ט. שלעולם אחר שנה
קיני וקניזי וקדמוני. דכרת
של מעשר עני מביאין
הקב"ה לאברהם אבינו.
במכוש אחד: מאי חצובא. איזה דבר הוא ומאי חשיבותו
לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ו ואומר ר"ת דעבר הירדן
מעשר שני והרי בששית
פטור ממעשר דלא ראם
להחשב כמצר: שבו תיחם. בין שבט לשבט בין איש לאיש לפי
היינו ארץ סיחון ועוג שלא היתה מעמון ומואב ועוד מתרץ ר"ת
מביאין מעשר עני לפיכך
משה דאינן מז' עממין
ז
ראוי להביא בשביעית
והיינו נמי דרבי מאיר ור"י
שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן: לא מנה יהושע כו'. כדאמר
דביבמות נמי איירי בעמון ומואב שלא טהרו בסיחון כדהכא ח ולא
ור' שמעון: פיסקא שנים.
מעשר שני. ר"ש ידים פ"ד
בפ"ק (לעיל דף יד:) יהושע כתב ספרו: על הגבולין.
כדי להראות
בא לפרש התם אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חוצה לארץ
מ"ג. י. וה"פ וכו' דאמר
מעידים אותו בראשונה.
מר הרבה כרכים וכו'. תוס'
שאכלה שנה ראשונה:
התחומין. ופשטיה דקרא אתא לאשמועינן מה טעם חשב אותן עיירות:
היא אלא לפרש למה מעשרין מעשר עני ולא מעשרין מעשר שני
שם. יא. מצרים חו"ל,
ושנים בשנה שניה ושנים
כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה. בשעת מיתתו כדכתיב
שלא לשנות סדר השנים דבמס' ידים (פ"ד משנה ג) איכא פלוגתא
ט
עמון ומואב חו"ל, מה
בשלישי' ונמצאו זוממין.
מצרים שהיא קרובה
ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן (דברים לד): חייב
דר' אלעזר בן עזריה גזר שיעשרו מעשר שני כמו בבבל שלא לשנות
עשאוה מעשר עני כדי
במעשר. דהם הם ז' עממים הכתובים בכל מקום. אבל קיני קניזי וקדמוני
מסדר השנים ור"ט גזר שיעשרו מעשר עני כמו במצרים שהיא
שיסמכו עליה עניים אף
עמון ומואב כו'. שם.
שנתנו לאברהם אבינו בין הבתרים לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא
קרובה מעשרין מעשר עני כדי שיהו עניי ישראל נסמכים עליהם
(ג)
יב. דהא לר' אליעזר
כשיחזירם לנו לעתיד כדאמר בב"ר ג) אי נמי אם כבשו ישראל מהם
אף עמון ומואב שהם קרובים כו' י וא"ת ואמאי לא מייתי ביבמות
מספקא ליה וכו' אי סבר
אחרי מות יהושע כולן פטורין מן המעשר דכתיב התם זאת הארץ
ההוא טעמא דמצרים דתנן במסכת ידים (שם) וי"ל דניחא ליה למימר
קדושה ראשונה קדשה
יא
לעתיד לבא או לא ור'
אשר נשבעתי וגו' (שם) זאת למעוטי הני שנתוספו לאברהם על
טפי הרבה כרכים כו' דלמ"ד לא קידשה הניחו אפי' מא"י עצמה ליכבש
יהושע ס"ל דקדשה לעתיד
השבועה כן נראה בעיני. ואף על גב דרפאים נמי כתיב באברהם
מפני סמך עניים וזה התירוץ עיקר דבהכי מיתרצא דלא קשיא דר"א
לבא ואפ"ה אית ליה במס'
ידים בעמון ומואב כר"א
לא ממעטינן ליה דהיינו חוי דלא כתיב התם ומצינו שכבשם משה
אדר"א ורבי יהושע אדרבי יהושע יב ואין להאריך:
וכו'. שם. יג. [ד]מדקאמר
ערדיסקיס אסיא כו'.
דכתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים כלומר היינו רפאים
תימה דמשמע אסיא בחו"ל היא
כהן וחריש משמע
ששביעית היתה. תוס'
שניתן לאברהם (ג) בין הבתרים: תניא ר"מ אומר כו'. כולהו הני
וא"כ היכי קאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם)
סנהדרין כו. (עיי"ש ברש"י
תנאי בפירוש דקיני קניזי וקדמוני פליגי: מתני' נמצאו זוממין.
רבי חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא
ד"ה כהן). יד. לפי
שמאריכין עליהן איסור
שבאו ב' ואמרו להם היאך ראיתם חזקה זו והלא באותו הזמן עמנו
והתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם ד"ה אין) דאין מעברין אלא ביהודה
עבודת קרקע. רש"י סנהדרין
הייתם במקום פלוני: משלמין לו את הכל. כפי דמי קרקע שהיו
ובשלמא ר"מ דעיבר שנה בעסיא (מגילה יח:) איכא למימר דלא הניח
יב.
רוצים להפסידו יגבה מהן כדכתיב (דברים יט) כאשר זמם ולא
כמותו בא"י כדאמרינן בברכות (דף סג.) אר"ע אלא ר' חייא ור"ש ליכא
כאשר עשה לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק: שנים בראשונה
למימר דלא הניחו כמותן דהא ר"ל הוי קרי להו רועי בקר וחשודים
כו'. דהיינו ג' כתות לג' השנים כת לשנה כת לשנה אם
על השביעית וי"ל דההוא לעבר היינו חישוב כמו ועיבר שלש שנים
נמצאו זוממים כולם: ד) משלשין ביניהן. כל כת תתן השליש דג'
זו אחר זו דפרק קמא דהתם (סנהדרין דף יב.) תדע דהא שנה שביעית
כתות הם וקי"ל ה) (מכות ה:) אין עדים נעשים זוממין עד שיזומו כולם:
היתה יג ותני התם (סוף פ"ק) (דף יב.) דאין מעברין שנים בשביעית יד:
שלשה
משלשין