ז:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מר
ינוקא. הוא הגדול ועל שם שנולד בינקותו של רב חסדא קרי
נהרדעי לטעמייהו. רב חמא דמן נהרדעא הוא דלא ס"ל הא דאידור
נ א מיי' פ"ב מהלכות
א) [לקמן סה.], ב) [לעיל ב:],
ג) [סנהדרין קיב.], ד) רש"ל
שכנים הל' יב סמג עשין
ליה מר ינוקא ומר קשישא הוא הצעיר ונולד בקשישותו של
בה כדדרו אבהתי ולשם כך חילקנו אזיל לטעמייהו דנהרדעי דאמר
מ"ז וצ"ל תניא רשב"ג כו',
פב טוש"ע ח"מ סי' קעג
נהרדעי
לטעמייהו.
שמואל דהוא מנהרדעא: האחין שחלקו. ונטל זה שדה לצפון וזה
רב חסדא (ועיין רש"י כתובות פט: ד"ה מר):
ה) [שבח ממון וכן הוא
סעיף ג:
נא ב ג מיי' פי"ז מהל'
ברא"ש], ו) [לקמן ח. ב"מ
לדרום והיה אביו רגיל להיות לו ח) ליכנס דרך זו לתוך זו אין יכול
רב חמא נהרדעי הוא כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף יז:)
קח.], ז) [פסחים פז.],
מלוה הל' ח סמג עשין
לומר דרך לי עליך: ולא חלונות.
[אמוראי] דנהרדעי רב חמא ושמואל
ח) במ"א ליתא להיות לו,
צד טוש"ע ח"מ סי' קח
❖
ט) בס"א: שמא עדי שקר הן,
לערער על סתימת אורו: ולא
נמי נהרדעי הוא כדאמר שמואל
סעיף טז:
מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב
נב ד מיי' פ"ה מהל' שכנים
סולמות. אם נטל זה בית וחצר וזה
(ברכות דף נח:) נהירין לי שבילי
אשי נהרדעי לטעמייהו דאמר ר"נ אמר
הל' א סמג עשין פ"ב
א)
דרקיע כשבילי דנהרדעי: אין להם
נטל עלייה אין לו לקבוע סולם
טוש"ע ח"מ סי' קסא סעיף
הגהות הב"ח
שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה
א
א:
דרך זה על זה. טעמא משום דפסיק
בחצירו של זה לעלות לעלייתו: ולא
נג ה מיי' שם פ"ו הל' א
(א) גמ' ורב אמר יש להן:
על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות
אמת המים. להביאה מן הנהר דרך
שמואל בפרק המוכר את הבית
(ב) שם הא מאבראי וכו'
סמג שם טוש"ע ח"מ
זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו
הא והא מאבראי: (ג) שם
סי' קסג סעיף א:
שדהו של זה לתוך שלו: תברא.
(לקמן דף סד.) כר"ע דאמר מוכר בעין
נד ו ז מיי' שם הל' ה
דפותחת דידיה מאבראי
בהן שהלכות קבועות הן (א) ורבא אמר יש
שובר שהוא פרוע לאביהם: ומרעי
יפה מוכר ולפיכך אין להם דרך זה
א
רשב"ג אומר וכו' תניא
טוש"ע שם סעיף ב:
להן: ההוא שטרא דיתמי דנפיק עליה תברא
נה ה מיי' שם הל' ד
רשב"ג אומר לא כל כצ"ל
ליה. לשובר שהן עדי שקר ט):
על זה שלא שייר לעצמו כלום כל
טוש"ע שם סעיף ג:
ופיסקא כופין אותו לבנות בית
מתני'
אמר רב חמא אגבויי לא מגבינן ליה
כופין אותו. את בן החצר
אחד (ה) חלק בחלק חבירו והוה
ב
נו ט מיי' שם הלכה ו
שער ודלת לחצר נמחק:
(ד) שם אמר ליה ר"ל רבנן:
טוש"ע שם סעיף ד
לו כמוכר ואף על גב דאמרינן
שאינו רוצה לסייע את בני החצר
ומיקרע לא קרעינן ליה אגבויי לא מגבינן
(ה) תוס' ד"ה אין להם וכו'
וטוש"ע י"ד סי' רמג סעיף
❖
המוכר בית ושייר חצר מכר לו עם
לבנות להן בית שער להיות שומר
ליה דנפק תברא עליה מיקרע לא קרעינן
ב:
כל אחד בחלק חבירו כצ"ל
הדרך למ"ד מוכר בעין יפה מוכר
הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני
ותיבת חלק נמחק: (ו) ד"ה
ליה דכי גדלי יתמי דילמא מייתו ראיה
לפי כו' דאין בה סכנת:
רשות הרבים מלהציץ בחצר: ודלת.
לא דמי דהכא כולם מוכרין וכל אחד
(ז) בא"ד אבל היכא דתעו
ומרעי ליה אמר ליה רב אחא בריה דרבא
תורה אור השלם
❖
לשער החצר לנועלו: לא כל החצרות
מכר ולא שייר לעצמו כלום בחלק
במדבר וכו' כיון דתעו איכא:
לרבינא הלכתא מאי א"ל בכולהו הלכתא
1 אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן
ראויות לבית שער. בגמ' מפרש
חבירו וה"ל כמוכר חצר ושייר בית
כרב חמא לבר מתברא דסהדי בשקרי לא
הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:
איזו היא הראויה: ויהא כאנשי העיר.
דצריך ליקח לו דרך מבעל החצר:
תהלים קלט יח
לעזי רש"י
ולא סולמות זה על זה. פי' בקונט'
מחזקינן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר
לשאת עמהם בעול: גמ' ולא
2 כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה
שירוד"ר [שירידור"א].
אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי
❖
בהא נמי הלכתא כרב חמא דאם איתא
אישתעי בהדיה. לפי שמפסיק בעניים
אם נטל זה בית וחצר וזה
ג
מנעול.
הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל
הצועקין ואין קולם נשמע: מגואי.
נטל עלייה אין לקבוע סולם בחצירו
דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי
שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת
שַׁעַר אֹיְבָיו:
של זה לעלות לעלייתו וקשה לר"י
לחצר גריעותא הוא לפי שדלת החצר
בחיי אבוהון ומדלא אפקיה שמע מינה זיופי
בראשית כב יז
מוסף רש"י
זייפיה: מתני' כופין אותו לבנות בית
דהיינו ולא דרך זה על זה ונראה
נעול והעני צועק ובית שער שבפנים
3 אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי
ב) ד
מר ינוקא ומר קשישא.
כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו
מפסיק הקול: מבראי. אינו מפסיק
לר"י כגון שלקח זה בית וזה עלייה
שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאל
שני בנים היו לרב חסדא ושם
כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם:
❖
וחצר אין לו לסמוך הסולם בכותל
בפניו שהרי נכנס לתוכו וכשאין לו
שניהם שוין, אלא שהגדול
שיר השירים ח י
אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער
קורין לו מר קשישא ולצעיר
דלת עסקינן: פותחת דידיה
של זה ולעלות בעלייתו ב:
קורין לו מר ינוקא (כתובות
ואי בעית אימא הא והא מבראי.
ה כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח
מאבראי. העני פותחה ונכנס פותחת
פט:). האחין שחלקו.
מוסף תוספות
רשב"ג אומר לא כל העיירות ראויות לחומה
אין
שניהם מוכרין זה לזה,
ולא גרסינן הא והא מגוואי
שירוד"ר בלע"ז והוא של עץ ותמיד
להן לא דרך זה על זה.
א. [ו]אחין שחלקו הרי
כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב
המפתח לתוכו: שאינה סמוכה.
דמגוואי אין שייך לחלק בין אית ליה
ג) ו
אם חלקו שני שדות אחד נטל
הן כלקוחות. ר"ן.
חיצון ואחד נטל פנימי ואין
ב. משום
דמתרע
שמשוכה להלן מרשות הרבים: כשהם
דלת ללית ליה ובין אית ליה פותחת
חדש קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי
ז
הפנימי יכול ליכנס לשדהו
אשיתיה.
רמב"ן.
גמ'
גובים. לחומת העיר: קבע בה
ללית ליה דבכל ענין הוא רע כיון שאין
העיר מיד:
למימרא דבית שער
אלא דרך חיצון בדרך שהיה
ג. ובריטב"א
מפרש
מסמרות. הזהר לדון כן ולא תזוז
יכול לבא אלא עד פתח החצר ואין
אביו נכנס, אין לו לפנימי
האיבעי מי אמרי רוב
מעליותא היא והא ההוא חסידא דהוה רגיל
דרך על חיצון, משום דמוכר
גייסות על עסקי ממון הם
ממנה: קירוב בתים. בית הקרוב
לפרש הא דאית ליה דלת כו' אחצר
אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער
בעין יפה מוכר ולא שייר
באים וכו' או דילמא כיון
לחומה צריך לחומת העיר יותר מן
קאי דהא במתני' בהדיא קתני כופין
דרך לעצמו, וכיון שמכר לו
דלפעמים הם באין על
ותו לא משתעי בהדיה לא קשיא הא מגואי
לאחיו חלקו שבחיצון בעין
עסקי נפשות גובין אף לפי
הרחוק: רמא דשורא אדרבנן. הטיל
אותו לבנות דלת לחצר ולמאי דגרסי'
יפה מכר לו כל השדה והדרך
נפשות. ד. שאם העני
הא (ב) מבראי ואי בעית אימא הא והא
יציאת חומת העיר על החכמים כמו
מבראי קצת קשה דלא הוי כשאר
ולא שייר לעצמו במכירה זו
קרוב והעשיר רחוק מה
מבראי ולא קשיא הא דאית ליה דלת הא
כלום (רשב"ם לקמן סה.). ולא
יגבו מן העני ואין לו ועוד
על שאר בני אדם: חול. שהוא
שינויי דנקט צד דלא מעלי הא והא
חלונות זה על זה. ואם
חיל כי יבוא כשלא ימצא
דלית ליה דלת אבע"א הא והא דאית ליה
מועט ממעשיהם של צדיקים: מגין
דאית ליה דלת והא והא דאית ליה
רצה לבנות בחצרו כנגד חלון
אלא עניים נכנס ושולל
❖
אחיו בונה (שם). שהלכות
העשירים. שם.
על הים. והוא לו לחומה כדכתיב
דלת ולא קשיא הא דאית ליה פותחת הא
פותחת והכא נקיט ההוא דמעלי:
קבועות הן. כלומר שהלכה
לפי
שבח ממון הן גובין. כיון
אשר שמתי חול גבול לים (ירמיה ח):
דלית ליה פותחת אי בעית אימא הא והא
כן (שם). ורב אמר יש
להן. דמוכר בעין רעה מוכר
דאין סכנת נפשות לא
אלו
(ו)
רבינו גרשום
דאית ליה פותחת ולא קשיא הא דפותחת
ומשייר לעצמו במה שמכר
אזלינן אלא בתר ממון ג והכי נמי אמר
כופין אותו לבנות בית שער
דידיה מגואי הא דפותחת דידיה (ג) מבראי:
לאחיו דבר הצריך לו כגון דרך
נהרדעי לטעמייהו. דרב
בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטז:) שיירא
ואורה (שם). כופין אותו.
נחמן ושמואל ורב חמא
ודלת לחצר: תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל חצרות ראויות לבית
כל אחד מבני החצר לתת חלקו
מנהרדעי: האחין שחלקו
ההולכת במדבר ועמד עליה גייס
בבנין, לבנות בית שער.
אין להם דרך זה על זה.
שער אלא חצר הסמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער ושאינה סמוכה
מחשבין לפי ממון דליכא סכנת
שבונים כותל נגד השער עגול
כגון בתחלה היו כל השדות
לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער ורבנן זימנין דדחקי בני רשות הרבים
סביב ועושין באותו היקף
בחיזוק א' של אביהם ולא
נפשות כיון דאין הגייס בא רק
פתח קטן מן הצד משום היזק
הוה בכולהו אלא דרך אחד
ועיילו ואתו: כופין אותו לבנות לעיר כו': (ת"ר כופין אותו לעשות לעיר
בשביל ממון ואף על גב דאמר בפ'
ד)
ראיות בני רה"ר שלא יראו
לילך מזה לזה והשתא
תוך החצר (לעיל ב:). ויהא
כשחלקו אין להם דרך אם
דלתים ובריח) ורבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה
בן סורר (סנהדרין דף עב.) דהבא
כאנשי העיר. ליתן בצורכי
לא קנו זה מזה וחלונות
במחתרת נידון על שם סופו ומפרש
אלא עיר הסמוכה לספר ראויה לחומה ושאינה סמוכה לספר אינה ראויה
העיר (סנהדרין קיב.). רבנן
שאם הגיע חצר לזה ולזה
לא צריכי נטירותא. תורתו
רבא טעמא בגמ' משום חזקה דאין
בית והיו חלונות הבית
לחומה ורבנן זימנין דמקרו ואתי גייסא בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן
משמרתו כדכתיב (משלי ו)
פתוחים לחצר יכול זה
אדם מעמיד עצמו על ממונו כו' ואפי'
כשהן גובין לפי נפשות גובין או דילמא לפי שבח ממון גובין אמר ליה לפי
בשכבך תשמור עליך (ב"מ
לבנות כנגדן ולסותמן וכן
הכי אין מחשבין אלא לפי ממון כיון
קח.). כמגדלות. שמגינין על
לאמת המים צריך ליקח
❖
ממון גובין ואלעזר בני קבע בה מסמרות איכא דאמרי בעא מיניה רבי אלעזר
הדור (פסחים פז.).
דרך זה מזה. כה"נ יכול
דהגייס ברצונו אינו בא על הנפשות
בעל תרביצא לבנות אשיתא
מרבי יוחנן כשהן גובין לפי קירוב בתים הן גובין או דילמא לפי ה) ממון גובין
דאם לא יעמדו נגדם לא יזיק לגופם
נגד אספלידא: שהלכות
אמר ליה לפי קירוב בתים הן גובין ואלעזר בני קבע בה מסמרות רבי יהודה
קבועות הן לדון הכי: דנפיק
ח
הילכך לא חשיב סכנת נפשות לפיכך
רבינו גרשום (המשך)
עליה תברא. דפריע השטר
נשיאה רמא דשורא אדרבנן אמר ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא
אם יעמדו עליהם לסטים ונתפשרו
ו)ט
(ד)
תני דלת [לחצר] במתני'
של יתומין: דגדלי יתמי.
ולחצר תנן לא לבית השער:
(למייתי) [דלמא מייתו]
דכתיב אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא
עמהם גובין לפי ממון אבל היכי
1
חצר הסמוכה לרה"ר צריכה
ראיה דהאי תברא מזויף
(ז) דטעו במדבר אמר התם
השתא כולהו ישראל כתיב בהו כחול אשר על שפת הים צדיקים עצמם
בית שער. כלומר אם
הוא שהוחזק בפני עדים
2
מבוי שאינו מפולש ויש
לאחר מיתת אביהן שעדיין
דמחשבינן אף לפי הנפשות משום כיון
מחול ירבון אלא הכי קאמר אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון וק"ו
בו חצירות אותן שבפנים
היה חייב לו: לבר מהא.
דטעו איכא סכנת נפשות:
ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן
אין צריכות שער ולא היו
דודאי קרעי' לשטר. דסהדי
לפי קירוב בתים הן גובין. פירש
כופין אבל אותה הסמוכה
דחתימי על שובר בשקרי
שמגינים עליהם כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה מאי טעמא לא תימא
לרה"ר צריך והיו כופין:
לא מחזקינן: א) לעולם
ר"ת ונותנין עניים קרובים
לא קרעי' לשטרא כדרב
ורבנן דמתני' ולא פליגי
ליה מהא ז) 3 אני חומה ושדי כמגדלות אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות
יותר מרחוקים וכן עשירים קרובים
חמא. דאם כן הוה מפיק
בין סמוכה לשאינה סמוכה
אלו
ליה האי שובר בחיי האב
דזימנין דדחקי רבים במבוי
יותר מעשירים רחוקים אבל עשירים
מדלית עדים דאפקה בחיי
ועיילי ואתי וקא חזו
רחוקים נותנין יותר מעניים קרובים דלפי שבח ממון נמי הן גובין : אילימא לצדיקים כו'. דבהכי מיירי קרא דלעיל מיניה
ד
האב משום הכי לא קרעי'
לההוא ואיכא היזק ראיה
לשטרא: בית שער. ב)
מבני רה"ר: הסמוכה לספר.
כתיב ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם וכתיב בתריה אספרם מחול ירבון:
מקום שהשומר ישן ששומר
משום גייסות: כשהן גובין
לא מבני העיר. לצורך חומה
החצר כופין לא' מבני חצר
המעכב: מעליותא הוא. בית שער: ולא אשתעי אליהו בהדיה. משום דכי אתי עני צועק על פתח שער מפסיק אותו בית שער
ודלתים: לפי שבח ממון. מי שהוא עשיר נותן יותר או לפי נפשות שבעיר שכולן יתנו בשוה: קבע בה מסמרות. קבע הלכה
קולו ואינו נשמע לבעל הבית: הא מגואי גריעותא הוא. כלומר אם נעשה בנין בית שער מבפנים לחצר מפסיק הקול שאין העני
(שם) [יתד] הוא שלא תמוט: לפי קירוב בתים. כלומר אותן בתים חיצוניות שצריכין להם יותר לחיזוק החומה יותר מן הפנימית
יכול ליכנס לתוכו אבל אם בנו מאבראי ברה"ר ודאי מעליותא היא והיו כופין אותו לבנות הואיל והחצר פתוח לרה"ר יכול העני
ויתנו יותר אי לא: דשורא אדרבנן. שפסק עליהם ליתן חלקם לבנות החומה: רבנן לא צריכי נטירותא. שתורה ומעשים טובים
ליכנס בתוך מחיצות בית שער עד השער וצועק ויכול לשומעו דאין מפסיק אלא שער לחודיה: אית ליה דלת לבית שער גריעותא.
שלהם משמרים אותן: השתא כל ישראל עם הצדיקים כחול וצדיקים לבדם יותר מחול בתמיה. ומה חול שמועט ממעשיהם
שהשער והדלת מעכבין קולו. אית ליה פותחת מנעול לדלת לאו מעליותא היא שאין העני יכול לפותחו מפני המנעול. הא
של צדיקים מגין על הים שאין עוברין אותו גלי ים. על אחת כמה וכמה שמגינין עליהם מעשיהם ולא צריכי נטירותא: כי
דמשנתנו דכופין לבנות בית שער דלית ליה דלת לבית שער. ואי קשיא דהא תנא כופין לבנות בית שער ודלת הא לא תקשי דהא
אתא. ריש לקיש לקמיה דר' יוחנן: אני חומה. זו תורה שמגינה על לומדיה כחומה שמגינה על אנשי העיר: ושדי כמגדלות
א) [צ"ל בהא נמי הלכתא כרב חמא ולעולם לא קרעינן וכו'].
ב) [צ"ל מקום ששומר החצר ישן כופין וכו'].